שו"ת ברית עולם קפ

הר את מקודשת לי ומשו"ה מקרי מילי ולא יוכל לעשות שליח אחר והא דמקיש שם בקדושין הויה ליציאה לענין שליחות היינו דוקא בשליח ראשון יעוש"ה, ולכאורה היה נלפע"ד להסביר עוד בטעם זה עפמש"כ הר"ן ז"ל בנדרים דגבי קדושין אינה מקנת עצמה לי בעד הכסף דכי יקח איש אשה כתיב ולא כי תלקח אשה לאיש אלא דבעד הכסף שלקחה היא מפקרת עצמה לגבי דידיה כהפקר וכשאומר הרי את מקודשת לי הוא זוכה אותה מטעם הפקר וא"כ עיקר קניית הקדושין הוא האמירה ולא הכסף אלא דגזה"כ הוא דל"ש הפקירא דידה לגביה רק בכסף וא"כ אף בנתן לו כסף קדושין הוי מילי כסברת התוס' רי"ד הנ"ל והמרדכי הנ"ל בשם הקדוש מרדו"ש. ולפ"ז אם נימא דכל דבר דהוה מילי ואמירה בלבד לא יוכל למסור לשליח עד שגם השליח ראשון לא יוכל לקיים שליחותו בהאמירה כמש"כ המהרי"ט ז"ל א"כ מאי נ"מ מקדושין בין שליח ראשון לשליח שני וגם בשליחות ראשון לא היה צריך להתקדש כיון דכל עיקר שליחותו הוא על אמירה בלבד ודמי להך דעושה שליח להקדיש דבר שאינו שלו והרי מ"מ גם לדעת הקדוש ותוס' רי"ד אף דשליח שני לא מהני ע"כ שליחות ראשון מועיל גם בקדושי כסף לא דוקא בקדושי שטר וז"פ. והרי לדידהו אף דבקדושי ששר יש לחלק לדעת התוס' רי"ד מ"מ בקידושי כסף ודאי דהוי מילי וכמש"כ לדעת הקדוש דהוה בכל קדושין מילי בעלמא ואמאי מהני שליח. לכן נלפע"ד דצ"ל באמת דהמהרי"ט ז"ל ס"ל כהנך פוסקים דה"ל דכיון דמסר לו כסף קדושין אף דעיקר חלות הקדושין תליא בהאמירה מ"מ כיון דגם בהך כסף מיקדשה והרי מסר לו כסף ודמי למסירת גט דיוכל ג"כ שליח ראשון לעשות שליח שני ולא מקרי מילי ומכש"כ לפי מה שכ' למעלה בשם תשובת הריב"ש ז"ל (סי' רכח) דמבאר בטעמא דמלתא דמש"ה מילי לא מימסרן לשליח משום דכשמוסר לו רק דברים עדיין לא נעשה שלית כד שיקיים האמירה וטרם אמירתו עדיין לא הוה שליח ול"ש שלוחו כמותו לעשות שליח שני וא"כ לפי"ז היכא דמוסר לו דברים כהדבר ממש ג"כ כמו בקדושין הנ"ל שפיר מהני ויכול ג"כ לעשות עוד שליח שני וכפשטות הגמרא בפ' האיש מקדש דמקיש קידושין לגירושין לענין שליחות כמבואר שם משא"כ בעושה אותו שליח רק לאמירה בלבד בזה ל"ש שליחות וכמו שכתב המהרי"ט ז"ל

ועוד נראה דגם לדעת המהרי"ט ז"ל אף אם לא מסר המשלח כסף קדושין לשליח אלא דאמר להשליח שיתן בעדו כסף קידושין ג"כ מהני דלא מקרי מילי כיון דעשאו שליח ליתן כסף ולא רק על הדברים. וזה מוכח מהא דאיתא בפ' האיש מקדש (דף מה) הנהו בי תרי דהוו קא שתו חמרא וכו' שקיל חד מנייהו כסא דחמרא יהב לי' לחברי' אמר מיקדשה לי ברתך לברי אמר רבינא אפילו למ"ד חיישינן וכו' שמא נתרצה הבן לא אמרינן א"ל כו' ודלמא שליח שויא לא חציף כו' ודלמא ארצויי ארצי כו' ופירש"י ז"ל ודלמא ארצויי בן קמיה אביו וגילה לו דעתו שהוא חפץ בה והאב נעשה לו שליח מאליו וזכין לאדם שלא בפניו יעו"ש. והרי דהאב נעשה שליחו אף דלא נתן להאב כלום דהאב קידשה בכסא דחמרא שלו כמבואר שם בגמרא אע"כ דגם בזה מהני וכנ"ל. ומסוגיא זו לכאורה צ"ע על הך דינא דהקדוש מרדו"ש והתוס' רי"ד ז"ל הנ"ל דאמאי לא מהני שליח שעשה שליח בקדושין כיון גם השליח השני ע"כ אומר דמקדשה עבור המשלח הראשון ואמאי יגרע מהך דארצויי ארצי קמיה הנ"ל דכיון דגילה דעתו דניחא לי' בהא דעשה לו האב שליח מאליו משום דזכין לאדם שלא בפניו וא"כ כאן דעשה שליח לקדש לו אשה זו הרי נ"ל בה ואמאי לא יהיה השליח שני נעשה ממילא שליח ומשום דזכין לאדם שלא בפניו. וצ"ל דבאמת לא הוי זכיה גמורה עבורו דהרי נאסר בקרובותיה אלא דכיון דשמע ממנו דחפץ באשה זו נעשה ממילא שלוחו מה שא"כ כאן דאף דעשה שלית הראשון מ"מ כיון שהשליח השני לא שמע ממנו בעצמו לא יוכל לבא מכח קמא דלא הוי לו זכות גמור אלא דבא מכת שליח הראשון ומשו"ה לא מהני דמילי לא מימסרן לשליח כנ"ל וצ"ע בזה. גם מה שתמהו על המהרי"ט ז"ל דמשמע בהדיא מפירש"י ז"ל בגטין (דף כט) דהא דמילי לא מימסרן לשליח דוקא להיות חוזר ונמסר לשליח אחר יעו"ש ולכאורה אני תמה למה לא הזכירו דברי רש"י ז"ל בגטין (דף עא ע"ב) ד"ה דאמר מילי מימסרן לשליח דרך ארץ הוא לעשות שליח דברים והוי נמי בדברים שלוחו של אדם כמותו יעו"ש דמשמע לכאורה דהך דינא דמילי אי מימסרן לשליח לא תליא דוקא אי למסור לשליח אחר אלא דלא שייך כלל דין שליחות בדברים והא דתלי במסירת שליח לשליח שני היינו משום דשם הוא שולח לו לעשות מעשה הכתיבה אלא דהשליח מצוה לשליח שני. והשליח ראשון אינו עושה רק אמירה בעלמא לצוות לשני ומש"ה נקרא מילי דמקיים שליחותו במילי שמצוה לשליח שני לכתוב אבל באמת היכא דהמשלח מצוה לשליח ראשון על מילי אף שמקיים בעצמו ומדבר מה שאמר לו ג"כ מקרי מילי ודוק

(ד) עוד הקשו על המהרי"ט ז"ל מהא דמס' תמורה (דף י') דמבעיא ליה אי מקדיש עושה תמורה אי מתכפר וקפשיט דאי מקדיש עושה תמורה משכחת לה תמורה בקרבן צבור כגון דאמרו לאחד שיקדיש עבורם קרבן כו' יעוש"ה. והרי דיוכל שליח להקדיש בעד אחר ועיין בס' מ"א שם ובס' ח"ס חלק או"ח (סי' קטז) ובחיו"ד (סי' שכא) שם. ולכאורה נראה די"ל עפ"מ שנתבאר למעלה דמש"ה מהני בקדושין ע"י שליח אף דלא הכסף הוא עיקר הקדושין ומה גם לפ"מ שכתבתי למעלה עפ"י שיטת הר"ן ז"ל בנדרים דבכסף שלקחה היא מפקרת עצמה לגביה כהפקר והוא זוכה אותה כהפקר כנ"ל ומ"מ מהני שליחות בקדושין אף בקדושי כסף משום דסו"ס הקדושין נעשין ג"כ מחמת הכסף שנותן ונעשה שליח ג"כ על האמירה הרי אח מקודשת לי ויותר א"ש עפ"מ שכתב הריב"ש ז"ל (סי' רכח) דמש"ה לא מהני שליחות במילי משום דבאינו מוסר לו דבר טרם שיקיים דבר השליחות עדיין לא נעשה כלל שלוחו. משא"כ במוסר לו דבר מה כנ"ל. וא"כ לפ"ז י"ל ג"כ במקדיש דבר לחבירו משכחת לה ג"כ שיעשה שליח כגון שאחד אמר לשלוחו לך וברור והפריש איזו בהמה ותקדיש אותה בהקדש ויאמר הרי זו ולא שיאמר שור אחד הקדש סתם. ולפי"ז הרי לא יוכל השליח לקיים שליחותו ולהקדיש באופן אחר אם לא יברור בפועל איזה בהמה להקדישה וא"כ גם מה שבורר את הבהמה ומפרישה הוא מעין עשיית השליחות בההקדש וזה הוה מעשה. וא"כ ממילא אף שאומר ה"ז הקדש ונגמר השליחות בהקדש באמירתו מ"מ שפיר נעשה שליח ולא שייך בזה מילי לא מימסרן לשליח כיון דבהקדש זה עשה מעשה ג"כ שהפריש ובירר בהמה לומר ה"ז הקדש אשר בלתי זאת לא היה יכול להקדיש דהוכרח לקיים מאמר משלח למה שנשלח ושפיר נעשה שליח ולפיכך משכחת לה דאמרי ליה צא והקדש לנו והיינו באופן הנ"ל ודמי לשליח של קדושין כנ"ל. וי"ל ג"כ בזה הא דהקשו מהא דנדרים (דף לו) דיוכל להפריש פסח וחטאת מדעת בעלים הובא בח"ס (סי' שכא) עיי"ש ולהנ"ל א"ש די"ל דעשאו שליח באופן שיצטרך לעשות מעשה לזה ובזה לא הוה מילי כנ"ל

אך מלבד כל הנ"ל לפע"ד עיקר קושיא זו מהך דתמורה לא קשה כלל וכמו שבאמת כתב בס' מ"א בסוף סי' ז' שם ואפשר ליישב הך סוגיא דחמורה דמיירי שא"ל לשליח שיקדיש השליח בהמתו של השליח עצמו עבור המשלח. ולפע"ד דלכאורה ע"כ צריך לפרש כך ובענין אחר א"א לפרש כלל מלבד דבאמת תמוה האיך נוכל לומר דבתר מקדיש אזלינן והמקדיש יהיה הממיר כיון דהבהמה היא של המשלח המתכפר והשליח הקדיש משום דשלוחו של אדם כמותו והוה כמו שהמתכפר הוא המקדיש לפי הנ"ל א"כ מה לו להשליח להיות ממיר הלא ע"ז לא עשאו שליח וכאיניש אחרינא הוא דגם מה שהקדיש הוא בשליחות המתכפר ושלוחו כמותו והוה כמו שהקדיש המתכפר עצמו. מלבד זה מבואר בהדיא בסוגית הגמרא דפ"ק דתמורה כן דאיתא שם (דף י ע"א) בעי רמי בר חמא מקדיש מוסיף חומש או מכפר מוסיף חומש אמר רבא אמר קרא ואם המקדיש וגו' מקדיש ולא מתכפר בעי בעי רב"ח מקדיש עושה תמורה או מתכפר עושה תמורה אמר רבא א"כ מצינו ציבור ושותפין עושין תמורה כגון דשוו שליח לאקדושי ועוד