שו"ת ברית עולם קעו

שם התקדשי לי בשטר כו' יעו"ש בקידושין הנ"ל. וא"כ באומר לשון זה יש בזה משמעות הן בקנית השטר הן בקנית שיווי הנייר בשו"פ וזה מבואר לכאורה בפירש"י ז"ל שם ד"ה מספקא להו וכו' וס"ל דדעתא נמי אנייר והלכך שמין כו' דאם יש בנייר שו"פ מקודשת בתורת כסף דדעתייהו נמי אנייר עייש"ה. וא"כ ל"ק כלל מזה על הנ"ל דכיון דאמר לה בלשון התקדשי לי בשטר באם דהנייר שו"פ אמרינן דדעתייהו נמי אנייר ושפיר הוה קנין בכונה וז"פ לכאורה. ומעתה נבוא לדברי הירושלמי הנ"ל דא"כ באמת קשה מאד ראיית הירושלמי הנ"ל דמוכיח דע"כ מהני בשטר באינו שו"פ דאל"כ פשיטא דמשום שו"כ מהני כמבואר שם בפני משה עיי"ש דמאי ראיה היא דלמא לעולם גם בשטר בעינן שו"פ ומשום דגנאי הוא לה להתקדש בדבר שהוא פחות משו"פ וכמבואר שם בירושלמי בהך דמקדש באיסורי הנאה עיי"ש בפני משה בטעם זה וי"ל כן בפחות משו"פ ל"מ גם בשטר. והא דקמ"ל דין דשטר היינו דבכסף בעינן דוקא שיאמר לה ה"א מקודשת לי בזה. וקמ"ל גם דין דבשטר אם קדשה בשטר אף שלא אמר לה כלום מקודשת ולעולם דבעינן שיהיה שו"פ. וכדברי הירושלמי הנ"ל מבואר בהדיא בתוספתא קידושין פ"ק דאיתא שם ובשטר כיצד אצ"ל בשטר שיש בו שו"פ והלא היא מקודשת כו' אלא אפילו כתב על חרס ונתן לה על נייר כו' ה"ז מקודשת כו' עיי"ש. והרי בהדיא כירושלמי הנ"ל ויש להאריך בירושלמי ותוספתא הנ"ל

מיהו לכאורה גם זה לא קשה כלל די"ל דהרי מבואר בהדיא במס' קידושין (דף ו' ע"א) דהיכא דעסוקין בעסק הקידושין ונתן לה הכסף קידושין והיא ידעה דמשום קניית קידושין יהיב לה מקודשת אף אם לא אמר לה כלום וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהל' אשות עיי"ש וא"כ לפי"ז לכאורה בשטר ג"כ צריך שתדע על מה היא מקבלת השטר ובפרט דנכתב בשטר הלשון קידושין דהוה כאילו אמר בהדיא. בודאי דגם אם מקדשה בשטר זה לשם קניית שוה כסף דהנייר שו"פ ג"כ מקודשת אף אם לא אמר כלום וא"כ א"ש התוספתא והירושלמי דל"ל לאשמועינן דין דשטר באם צריך שיהיה שו"פ. דאף בלא קנין השטר מהני מתורת שוה כסף אף דלא אמר כלום בעת נתינת השטר. ואף דאמר לה בהדיא ה"א מקודשת לי בשטר זה ומ"מ שמין אם יש בו שו"פ מקודשת כבר נתבאר דכיון דאמר בלשון ה"א מקודשת בשטר זה י"ל דדעתייהו היה גם אנייר כמוש"כ רש"י ז"ל כנ"ל וכן מבואר בש"ע אהע"ז סי' ל"ב דאיתא שם בדין שטר דכותב ונותן לה בלא אמירה ומבואר שם דמ"מ שמין הנייר. ועדיין צ"ע בזה הרבה ולכאורה יש לדון לפי"ז באם דלא אמר לה בלשון הא"מ בשטר זה. אלא דפירש בהדיא דמקדשה מדין שטר ולא בתורת כסף. ולא נעשה כדין שטר כגון בלא עדות או שלא לשמה כמבואר שם (דף מ"ח) י"ל לכאורה דל"מ הקידושין אף אם הנייר שו"פ כיון דודאי כוונו רק בדין שטר והוה כקנין בלא כונה דל"מ לפי הנ"ל וכמו בהך דמס' ב"ב (דף נד) בהך דפשח דיקלא וזכי זיכיא אף דהיה ממילא הקנין וגם חשב בעשייתו לקנין מ"מ כיון דמכוון לעשי' דל"מ ע"פ דין לא הוה חזקה אף שבעשייתו נמצא ג"כ דבר המועיל כנ"ל כמו כן בהך דקידושין הנ"ל ועיין באהע"ז סי' ל"ב דמבואר כן דל"מ בזה מתורת כסף ועיין בב"י מה שמסתפק שם וצריך ביאור בהך ירושלמי הנ"ל ואין כאן מקומו להאריך

(ו) ונחזור לדברינו הנ"ל דבקנין יד וחצר לפי מה דקיי"ל אף שיודע מזה ואינו מכוון לקנות בזה מ"מ קונה אף בלא דעת אחרת מקנה אותו כנ"ל ולכאורה יש להוכיח קצת מהא דאיתא בפ' הנזקין (דף נב ע"ב) המטמא והמדמע והמנסך כו' רב אמר מנסך ממש וכו' מ"ד מערב מ"ט לא אמר מנסך אמר לך מנסך קלבדר"מ. ואידך כדר"י דאר"י משעת הגבהה הוא דקנה מתחייב בנפשו לא הוה עד שעת ניסוך כו' עיי"ש בפירש"י ז"ל ובמקום אתר הארכנו בזה בעה"י והוכחתי דלרב לשיטתו בסנהדרין (דף עב) ס"ל דגזלן קונה גוף הדבר להיות מיקרי שלו אלא דקודם יאוש מיחייב להחזיר גוף הדבר לקיים השבת גזילה אבל באמת קנה גוף הדבר ומיקרי שלו ומשו"ה ס"ל כאן דלא הוה קלבדר"מ משום דאינם באין כאחד וכן פירש"י ז"ל בחולין (דף מ' ע"א) ד"ה רבוצה לא מיבעיא עומדת דכשהגביה והרביצה קנאה בהגבהה ונעשית שלו אלא אע"ג וכו' עייש"ה ומשום דבהגבהה קנאה ורב הונא תלמידו דרב הוא וס"ל ג"כ הכי וא"כ קשה דאיך קנאה בהגבהה דהרי גם הגבהה צריך כונה לקנות כנ"ל ובשלמא בהך דחולין הנ"ל לא קשה די"ל דמשום הכי נאסר דלמא היה מכוון לקנות ומספיקא אסרינן ליה אך בהך דגיטין הנ"ל לכאורה קשה דהאיך מחייבינן ליה לשלומי ולא אמרינן דפטור משום דקלבדר"מ ומשום דקנאה בהגבהה נימא דלמא לא מכוון לקנות בזה ולא מהני ליה הקנאתו וקלבדר"מ וכבר בארתי שם בעה"י דהא דחייב לרב ולא הוי קלבדר"מ לא משום דנתחייב באונסין אלא דהוי שלו לגמרי ולפי זה יקשה ג"כ מהך דכתובות (דף לא) אמר ר"ת מודה רנבה"ק בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא לידי איסור חלב והיינו משום דמעידנא שהגביה קנייה מתחייב בנפשו לא הוה עד דבלעה כמבואר שם (ל' ע"ב) ומותיב שם ר"ב מהגונב כיס בשבת חייב כו' ופירש"י ז"ל דהגבהה קונה בכל מקום וקמה לה ברשותי' אף להתחייב באונסין כו' עיי"ש. וא"כ קשה האיך מחייבינן ליה בהך דגונב חלבו וגונב כיס בשבת ולא אמרינן דקלבדר"מ משום דלא באין כאחד דנקנה לו מקודם להיות עומד ברשותו ודלמא לא כוון לקנות וקנין לא מהני בלא כוונה. ומכש"כ דקשה מהא דפרק הניזקין בהך דהמנסך לפי מה שנתבאר למעלה דקני לגמרי לרב ומשו"ה חייב ולשיטת רש"י ז"ל בעינן שיהי' שלו לגמרי כנ"ל ולמה לא נימא דלמא לא היה מכוין לקנות וממילא לא קנה וקלבדר"מ והאיך נוציא ממנו ממונא מספיקא. אך לפי הנ"ל א"ש לכאורה בפשיטות די"ל דבהך מנסך וגונב חלבו וכיס הנ"ל מיירי בהגביהו כולה בידו וקנה מתורת קנין יד וקנין יד דדמי לקנין חצר לפי הנ"ל מהני בכ"מ בלא כוונה. ואף דידע דהוא בחצירו ובידו ולא מכוין לקנות בזה ג"כ מהני וקונה כמבואר בתוס' גיטין (דף ס"א) הנ"ל ובהרמב"ם ז"ל בהך דהחזיק בשטרות הגר כנ"ל

(ז) ואם נכון דבר זה אפשר לכאורה לישב קצת קושית התוס' בחולין (דף מ') ד"ה רבוצה דמקשו לפי' רש"י ז"ל דפירש דהגבהה קני ונעשית שלו א"כ האיך פריך לקמן על ר"נ דס"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מהך דהמנסך ומאי פריך והא מנסך מכי אגבהה קניא אלא ודאי דבהכי לא חשיב שלו. ולכאורה לפי הנ"ל י"ל דהא דברבוצה ג"כ דקניה לפירש"י ז"ל אף די"ל דלא היה מכוון לקנותה וצ"ל דמיירי דהגביה כולה וקני מתורת יד. וביד ל"צ כונה לקנין כנ"ל. אך כבר נתבאר למעלה בעה"י דבזה פליגי בגמרא ור"נ ס"ל דגם ביד צריך כונה וכמו דס"ל לר"נ במס' ב"ק (דף מט) הנ"ל במחזיק השטר כדי לקנות הקרקע דלא קנה השטר אף בקנין יד כמו שנתבאר למעלה. וא"כ לר"נ לשיטתו שפיר מקשה ממנסך דאיך אוסר שם דאין לומר דקנה בהגבהה מנ"ל לאחזוקי איסורא דלמא לא היה מכוון לקנותה בהגבהה ועוד דסתמא דמילתא הכי הוא דלמה היה לו לכוון. כן יש לומר לכאורה ע"ד הפלפול ויש להאריך בענין זה ואכמ"ל. אך כל זה לענין לקנות שיהיה חייב לשלם ולא יהי' קלבדר"מ ולשיטת רש"י ז"ל צריך שיהיה שלו לגמרי כנ"ל י"ל דצריך כונה דגזלן לא עדיף מלוקח דל"ק להיות שלו בלא כונה לקנות אך לענין לקנות שיהיה ברשותו להתחייב באחריותו ל"צ שום כונה לקנות דבאמת אינו קונה אלא דעומד ברשותו ומהני ג"כ קנין אחר בלא כונה ואף דכתבו התוס' בכתובות (דף לא ע"ב) ד"ה וברה"ר לשיטת הריצב"א שאין לגנב להתחייב אלא במשיכה הראוי' לקנין היינו דהקנין צריך שיהיה ראוי אבל כונה ל"ש בזה דאל"כ יקשה מהך דכתובות (דף לא ע"ב) דמוקי שם בהך דמגרר ויצא באוקימתא דרבינא דאפקי' לרשות הרבים ומשיכה מהני ברה"ר והרי דגם משיכה מהני ובכ"מ ל"מ משיכה בלא כונה לקנות אע"כ דכיון דשם לא מיירי במקום דחייב בתשלומין דשם מיירי בדין דמגרר ויצא הנ"ל דפטור מתשלומין אלא דנתחייב באחריותה ובאין כאחד תשלומין עם איסור שבת משא"כ היכא דקלבדר"מ