שו"ת ברית עולם קעד

הרמ"א ז"ל שם דקונה עייש"ה. וא"כ י"ל שפיר דהרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל דפסק דאף בנפל מהני קנין ד"א דלא מהני גילוי דעתא אף דידע מזה מ"מ הוה ככל סתם תצר דקונה שלא מדעתו וכמו דקיי"ל כר"י בר"מ ומשו"ה פסק ג"כ בשערות הגר דקנה השער משום דסו"ס החזיק בהשטר או שלקחו לרשותו והוה בחצרו או כשנטלו בידו הוה ג"כ כמו תצר וכמש"כ התוס' ז"ל במס' ב"ב (דף נד ע"א) שם וממילא נקנה לו השטר. ואף דבנפל על המציאה סו"ס חשב ג"כ לקנות המציאה י"ל דגם בזה אף דלא חשב לקנות השטר מ"מ תשב במעשה זה לשם קנין וממילא דקני ולא גרע מסתם חצר שלא מדעתו. ומעתה נתיישב ג"כ מה דשינה הרמב"ם ז"ל מלשון הגמרא דבגמרא איבעיא להו אם דעתו אשטרא ג"כ או דוקא אקרקע והרמב"ם ז"ל ובש"ע דייקו דהחזיק בשטרא כדי לקנות הקרקע קונה השטר דמשמע דאף היכא דידע ברור דלא היתה כונתו רק על הקרקע מ"מ קונה השטר וזה טעמא בעי וכמו שעמד ע"ז מרן הש"ך ז"ל ועיין שם בש"ך ז"ל מקודם זה דהביא תירוץ בשם הג"ת ובתירוצו לא נתיישב מה דשינה מלשון הגמרא עיי"ש אם לא דנאמר כמש"כ הש"ך ז"ל דחסר בגמרא לפי גירסתנו. אך לפי הנ"ל א"ש בפשיטות דבגמרא קאי לפ"מ דס"ל דגילוי דעתא מבטל הקנין ד"א ול"מ אלא דכל האיבעיא אם היה דעתו על השטר ג"כ או לא. אך לפי מה דפסק הרמב"ם ז"ל דל"מ גילוי דעתא לבטל הקנין ממילא אף אם ברור דלא כוין רק על הקרקע ג"כ קונה השטר כמו בכל סתם חצר דקונה שלא מדעתו וא"ש ג"כ דהשמיטו הרי"ף והרא"ש ז"ל האיבעיא דר"י וכמו שהקשה הש"ך ז"ל. ובהכי א"ש בפשיטות דכל האיבעיא הוא רק לפ"מ דס"ל לר"י ור"נ דגילוי דעתא מבטל הקנין אך לפ"מ דפסקו הרי"ף והרא"ש כאינך שנויא דר"פ ור"ש שם במס' בבא מציעא הנ"ל והשמיטו להך תירוצא קמא דשם ומשו"ה השמיטו ג"כ הך איבעיא דר"י ור"נ הנ"ל דאינו לדינא כן נראה לכאורה לפרש ולפע"ד הדבר נכון מאד בסברא

והא דהרמ"א ז"ל לא כתב בסי' ער"ה על המחבר הנ"ל דיש חולקין דהרי להרשב"א ז"ל דס"ל דבנפל לא מהני הקנין א"כ גם בזה לא מהני היינו משום דכבר הכריע בסי' רס"ח כדעה הראשונה עיי"ש. אך בכל הנך דחשיב שם במס' ב"ב (דף נג ונד) שם כמו בהחזיק לקנות חברתה ובכל אינך דחשיב שם דלא מהני הקנין לא משום גילוי דעתא אלא משום דלא מכוון לקנין ול"מ דלא דמי לקנין חצר וכדומה דמהני ג"כ שלא מדעתו כר"י בר"ח משא"כ בשאר קנינין

ובהכי אפשר דיש ליישב תמיהת הגליון הש"ס מהך תוס' דב"ב (דף נד ע"א) על הך דגטין (דף סא ע"א) דסתרי אהדדי ולפי הנ"ל אתי שפיר דהתוס' ז"ל לא כתבו דבריהם ז"ל בהך דב"ב אלא לר"נ ור"י דע"כ ס"ל דלא נקנה בד"א או בקנין יד אלא היכא דמתכוון משא"כ לדינא י"ל דקיי"ל כר"פ ור"ש וא"כ י"ל דהתוס' דגטין דקאי על הברייתא יעו"ש י"ל דשפיר כתבו דקמ"ל דאם היה בידו אף בלא כונה קנה והלוקחו נקרא גזלן וא"ש דבריהם ז"ל בפשיטות. אחרי שכתבתי כ"ז מצאתי בעה"י בס' פורת יוסף שכתב ג"כ ליישב דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל באופן זה והאריך שם להוכיח דר"נ ור"ש פליגי בדין זה בשלהי דמסכת ביצה גבי מילא מים ונתן לחבירו ופסק הרמב"ם ז"ל כר"ש דהלכה כמותו היכא דפליגי באיסורא ות"ל שכוונתי לדעתו הגדול ז"ל. אך לפי הנ"ל לכאורה אין צריך לכל זה דהרי בהדיא דפסק כר"ש ור"פ באוקימתא דגמרא מס' בבא מציעא הנ"ל. וי"ל ג"כ בטעמא כמו שכתב בשיטה מקובצת שם ד"ה כיון דנפל גלי דעתיה וכו' ולי הכותב נראה לומר דאפשר לחלק בין בלישנא דגמרא קודם למאמר אמורא ובין בשבא אחריו דכיון דסדרי להו חכמי התלמוד תירוצא דאמורא בתר תירוצייהו י"ל דסברי כוותיה וכדקיי"ל הלכה כלישנא בתרא הר"ש די ווידא"ש. וכ"כ בב"י בטור תו"מ (סי' רסח) משום דבתר הכי תירצו ר"פ ור"ש דלא תליא בנפילה מש"ה פסק כתירוצא בתרא עייש"ה ועיין במהרי"ט חלק א' סי' ק"נ שכתב ג"כ דידו קונה שלא מדעתו והובא במשל"מ פי"ז מהל' גזלה ובמשל"מ שם תמה ע"ז מהא דמס' ב"ק (דף כט) דאמר שם ההופך את הגלל כו' אר"א ל"ש אלא שנתכוון לזכות בהם אבל לא נתכוון לזכות בהם פטור כו' יעוש"ה דהרי דבלא כונה לא זכתה לו ידו. ומלבד דלפי הנ"ל ל"ק דבלא"ה הרי גם ר"נ ס"ל כן ומ"מ לא קיי"ל כן מלבד זה לכאורה י"ל דהרי מסיק שם רב אשי בגמרא דמיירי בלא הגביה ג' טפחים עיי"ש ברש"י ותוס' ז"ל וא"כ י"ל דפחות מג' טפחים לא מקרי כלל קנין יד ולא חשיב יותר מדין הבטה עיי"ש ברש"י ותוס' ז"ל. ועוד י"ל בפשוט דהנה בסי' קצת ס"ב איתא בהגהה י"א שצריך ג' טפחים וי"א דסגי בטפח. וכתב הסמ"ע בס"ק ד' דכיון דהוא בידו הוה כאילו ברשותו הוא ועיי"ש בנתיבות דתמה ע"ז דהרי הגבהה דין אחר הוא דבהגבהה אף אם לא נטלו בידו אלא דהוגבה מכחו ג"כ מקרי הגבהה וקנה ובקנין יד צריך להיות בידו. ועוד דביד צריך שלא יהיה תלוי למטה מידו מהדבר שנטל ובהגבהה גם במקצת מהני עיי"ש. ולפ"ז א"ש דפי' ר"א דוקא בכוון לקנות בהך היפך את הגל דמסתמא קתני אף כגון שלא היה כולה בידו או דהוגבה מכחו בזה צריך כונה וה"ה בכולה בידו מהני בלא כונה ומלתא דפשיטא נקיט ר"א. ויצא לנו מזה דבכל קנינין דעלמא לא מהני שלא מדעתו כגון לזכות מהפקר או מנכסי הגר וכדומה צריך כונה לזכות בזה כדמוכח מהך דמס' ב"ב (דף נג ודף נד הנ"ל). אך כ"ז בקונה מן ההפקר וכדומה אבל במוכר ולוקח וכדומה דיש דעת אחרת מקנה אותו לדעת הראב"ד ז"ל מהני אף בלא כונת הקונה לזכות בה וכ"כ המהרי"ט ז"ל ת"א (סי' קנ) ומדמה לה לקנין קטן דמהני בדעת אחרת מקנה אותו וכ"כ כמה פוסקים ועיין בקצוה"ח (סי' ערה) דמביא פוסקים החולקים ע"ז ג"כ עיי"ש. אך בקנין חצר וכן ביד דהוה כחצר להרמב"ם ז"ל נקנה לו שלא מדעתו וגם גילוי דעתא דלא ניחא ליה לקנות בקנין זה לא מהני ושפיר קנה ככל סתם תצר דקונה שלא מדעתו ומשום דפסק כתירוצא דר"פ ור"ש במס' ב"מ שם. וכן פסק הרא"ש ז"ל וכן הכריע הש"ע והרמ"א ז"ד (סי' רסח). אך הרשב"א ז"ל ס"ל דלא קנה היכא דאיכא גילוי דעתא וכבר הבאתי משיטה מקובצת למס' בבא מציעא שם דס"ל לכמה פוסקים דגם בד"א צריך דעתו לקנות ופשוט הוא לפע"ד דמפרשים הך דנפל דגלי דעתא דבד"א לא ניחא ליה דלקני היינו לא דמגלה דעת דאינו רוצה לקנות בזה דזה אינו סברא כלל דמדוע לא ירצה לקנות בזה דהרי ראינו דטרח ונפל ורוצה בקניית הדבר. אלא דה"פ דמגלה דעתו דנא בד"א כונתו לקנות אלא בנפילה והיינו משום דחושב דלא מהני ד"א ואינו מכוון ע"ז שיועיל הד"א ומכוון על הנפילה ותליא בהנך תירוצים בגמרא שם כנ"ל וא"כ אם יודע מהחצר והקנין ואיני מכוון לקנות בזה להמבואר בתוס' מס' ב"ב (דף נד) ובמס' גטין (דף סא הנ"ל) פלוגתא דאמוראים הוא ולפ"מ דפסקו בש"ע מהני וזכה ואין צריך שום כונה לזכות וכבר הבאתי למעלה (בסי' נד) דברי הט"ז ז"ל בחו"מ (סי' רסח) ומה שיש לתמוה על ראייתו אף כי לדינא י"ל דזכה בלא כונה כנ"ל לענין קנין יד אך ראייתו ז"ל לכאורה צ"ע כנ"ל. וגם לענין דינא יש לברר אם לא כוון כלל לשום זכיה וי"ל דלא קנה משום דהוה כחצר שאינה משתמרת ועיין בחידושי הר"ן ז"ל למס' בבא מציעא שם שהביא מחלוקת הראשונים בזה ואם גילוי דעתא לבטל הקנין מהני ויש להאריך בכ"ז

(ד) והנה לכאורה קשה דלפי הנ"ל דבשאר קנינין שאינן קנין יד וד"א וחצר צריכין כונה לקנות ואף דכונתו ג"כ לקנין רק לא בזה הקנין כמבואר מהך דב"ב הנ"ל דהמחזיק בשדה זו לקנות חברתה דכונתו בחזקה לשם קנין ומ"מ ל"מ ג"כ בשדה זו וכתבתי לכאורה דהוא דמי למחזיק בדבר ורוצה לקנותה אלא דלא כוון בקנין זה וגם במס' ב"ב (דף נ"ד) דאמר שמואל האי מאן דפשח דיקלא כו' אדעתא דתיותא ל"ק כו' ושם מיירי אף דכונתו לזכות בדבר זה אלא דכונתו בעשייתו שלא כדרך החזקה עייש"ה בפירשב"ם ז"ל ובתוס' ז"ל שם. וא"כ לכאורה קשה מהא דאיתא ברפ"ק דקידושין האשה ניקנית בג'. דרכים כו' נקנית בכסף ובשטר כו' ורש"י ז"ל פירש שם דפירושא דשטר אפילו אינו שו"פ דאי בשו"פ מאי קמ"ל בשטר דהרי כיון דהוא שוה פרוטה הרי הוא ככסף ומהני מדין כסף ודברי רש"י ז"ל