שו"ת ברית עולם קעג

והרא"ה ז"ל המובא בחידושי הר"ן ז"ל ובב"י דגם בקנין דרבנן מהני גם בנפל עליו ולא מהני גילוי דעתא לבטל הקנין יעוש"ה וי"ל דהיינו דדמי לקנין חצר דהוא מטעם שליחות ושליח קונה שלא מדעתו. אלא דבקנין ד"א בזה איכא פלוגתא דרבוותא דלכמה פוסקים המבואר בשיטה מקובצת למס' בבא מציעא לא מהני בלא כונה ולקצת פוסקים צריך ג"כ שיאמר תקנה לי ד"א כמבואר שם ויתבאר לפנינו בס"ד. אך בשאר קנינין לכאורה לכ"ע בעינן כונתו לזכות בה כדמוכח בהדיא בסוגיא דמס' ב"ב (דף נג ע"ב ודף נד ע"א) דלכל הקנינין צריכין כונת הקונה וכדמוכח ביבמות (דף נב:) דעודר בנכסי הגר וסבר שהוא שלו דלא קנה ובהא דמס' ב"ב (דף מט) עיי"ש דלא מהני שום קנין בלא כונה ולפי"ז להנך פוסקים דס"ל דבד"א לא בעי כונה צ"ל דד"א דמי לקנין חצר ולא דמי לשאר קנינין. ואין לומר דשאני בהך דנפל על המציאה דמ"מ מכוון לקנות ולזכות בדבר זה אלא דחשב בקנין אתר משא"כ בהך דב"ק ודב"ב הנ"ל ודמס' יבמות הנ"ל דאין דעתו כלל על דבר זה. דזה אינו דסו"ס יקשה מהא דמס' ב"ב (דף נד הנ"ל) מהא דאמר שמואל האי מאן דפשח דיקלי אדעתא דדיקלא קני אדעתא דחיותא לא קני כו'. ואמר שמואל האי מאן דזכי זכייא כו'. וא"ש האי מאן דאתקיל כו' דשם מיירי אף בכונתו לזכות בדבר זה אלא דכונתו בעשייתו שלא כדרך החזקה ורוצה לזכות במעשה דלא קנה אף דבזה נכלל ענין חזקה טובה מ"מ לא קנה עייש"ה בפירשב"ם ז"ל ובתוס' ז"ל שם. והרי מכ"ז דלא מהני קנין בלא כונה וכבר הבאתי זאת למעלה בסימן נ"ד וע"כ דלהנך פוסקים דמועיל קנין ד"א אף בנפל עליו היינו דד"א דמי לקנין חצר משא"כ שאר קנינין. אך כ"ז הוא באין דעת אחרת מקנה אותן בזה ל"מ קנין בלא כונה משא"כ במוכר ולוקח דאיכא דעת אחרת מקנה אותו י"ל דשפיר מהני אפילו בלא כונה וכמו שפסק הראב"ד ז"ל דבדעת אחרת מקנה אותו אינו צריך לכונתו הובא בקצוה"ח (סי' ער"ה) יעוש"ה וכ"כ המהרי"ט ז"ל ת"א (סי' קנ) יעו"ש ועיין בקצוה"ח שם דמביא פוסקים דס"ל דבלא כונה לא מהני אף בדעת אחרת מקנה אותו עיי"ש וכבר נתבאר למעלה מזה בס"ד

(ב) ואכתי איכא לברורי בדין קנין יד והגבהה לענין כונה מה דינם. והנה איתא במס' ב"ק (דף מט) בעי מניה ר"י סבא מר"נ המחזיק בשטרותיו של גר מהו מאן דמחזיק בשטרא אדעתיה דארעא הוא דמחזיק ובארעא הא לא אחזיק ושטרא נמי לא קנה דלאו דעתיה אשטרא א"ד דעתיה נמי אשטרא א"ל וכו' א"ל לצור ולצור אמר רבה משכונו וכו' ואמאי תיקני ליה חצירו וכו' יעו"ש. והנה הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' זכיה הל' ט' כתב שם המחזיק בשטר מנכסי הגר כדי לקנות הקרקע וכו' לא קנה אלא השטר עיי"ש וכן פסק הש"ע חו"מ (סי' ער"ה סעיף יא). והש"ך ז"ל שם ס"ק ג' הקשה שם על דבריו ז"ל דהא בגמרא הנ"ל הוא בעיא דלא איפשטא ואיך פסק בפשיטות דקנה הנייר ועוד דמשמע בגמרא הנ"ל דכל האיבעיא הוא אם דעתו אשטרא אבל אם דעתו רק על קרקע בודאי ל"ק הנייר והרמב"ם ז"ל כתב דגם אם החזיק כדי לקנות הקרקע ג"כ קנה הנייר וכן הקשה הלח"מ עייש"ה. ותירץ שם הש"ך ז"ל דק"ל להרמב"ם ז"ל דלמה לא יקנה להשטר משום דר"י בר"ח דחצרו קונה לו שלא מדעתו ומשו"ה ס"ל דר"י ור"נ לא ס"ל כר"י בר"ח ולדידן דקיי"ל כר"י בר"ת באמת נקנה השטר אף דלא כוון לקנותו יעוש"ה. ועיין בנתיבות ובשער המשפט דתמהו עליו מהך דב"ב (דף נד הנ"ל) דהתוס' ז"ל הקשו זאת ומתרצים דאיכא נ"מ היכא דלא ידע כלל קניא ליה חצרו אך היכא דידע דהוא בחצרו ולא מכוון לקנותו בזה לא קניא ליה חצרו עיי"ש, ועיין בגליון הש"ס דציין מגטין (דף סא') שם בתוס' דסתרי להך דב"ב יעו"ש. ואולי דמשום זה דחק הש"ך ז"ל דר"י ור"נ לא ס"ל כר"י בר"ח אך באמת גם זה דחוק מאד ותמוה לומר דר"נ ור"י לא ס"ל כר"י בר"ח מה דלא מצינו דפליגי עליה. ועוד דקשה מהא דפריך במסכת ב"ק (דף מט:) מהך דר"י בר"ח ומאי קשיא ליה דלמא גם רבה לא ס"ל כר"י בר"ת וכבר הרגיש בזה מרן הש"ך ז"ל בעצמו וכתב דעל רבא שפיר מקשה דבמס' ב"מ (דף קב:) משמע דס"ל לרבא כר"י בר"ח עיי"ש ובודאי לפניו ז"ל היה הגירסא רבא אך לפנינו הוא בהך דב"ק רבה וא"כ אין ראיה על רבה

אך נראה לומר בזה דהנה עוד יש לדקדק בזה לכאורה לפי הנך שיטות דס"ל דאם היה קנין דאורייתא ל"מ גילוי דעתא ולהרא"ה ז"ל גם בקנין דרבנן ל"מ גילוי דעתא בזה לבטל הקנין ואף דשם הוא קנין ד"א והוי כחצר מ"מ הרי ידע מזה ולא רצה לקנות בזה ולפי' התוס' ז"ל דב"ב הנ"ל ל"מ קנין זה. ואולי יש לחלק דשם רצה לקנות הדבר רק בקנין אחר כנ"ל. ואף דהקשיתי למעלה מהך דב"ב (דף נד ע"א) משמואל מ"מ י"ל כיון דהוה קנין ד"א דהוה כחצר וגם רוצה לקנות הדבר משו"ה מהני אף בגילוי דעתא דאינו רוצה בקנין זה משא"כ בהך דשטרות הגר דאינו חפץ לקנות כלל השטרות וגם בהך דב"ב דהקנין אינו מדין חצר כלל. אך באמת גם זה צ"ע דהרי סו"ס בעת שמחזיק בהשטרות הרי חשב אז בהגבהת השטרות לשם קנין אך לא לקנות השטרות רק לקנות הקרקע ולכאורה לא גרע מהך דנפל על המציאה הנ"ל אף דחשב ע"ז הדבר מ"מ על הקנין לא כוון וגם בקנין בעי כונה ואף דלכאורה יש לחלק בין קנין חצר דהוא מטעם שליחות לקנין יד בהגבהה כמו בשטרות הנ"ל אך הרי התוס' ז"ל במס' ב"ב דימה אותן אהדדי ובשלמא להנך פוסקים ז"ל דאף בנפל על המציאה לא קני בד"א דקיי"ל כשנויא קמא דהגמרא ב"מ שם כמבואר בחו"מ (סי' רסח) עיי"ש א"ש אך לפי מה דפסקו כשנויי דר"פ ור"ש דמתרצי באופן אחר שם אבל בנפל ג"כ קני קשה על הך דר"י ור"נ. ואולי יש לומר דזה היה קשה ליה להש"ך ז"ל אך לפי' ז"ל לא היה לו לתרץ דר"י ור"נ לא ס"ל כר"י בר"ח אלא דלעולם ס"ל כר"י בר"ח רק דס"ל כשינויא קמא דגמרא דבנפל לא מהני ד"א ודהוא מטעם חצר וס"ל לר"י בר"ח ג"כ דלא מהני ד"א בנפל וגרע מחצר משום דאינה משתמרת. אך י"ל דקושיא חדא מתרצתא בירך חברתה ולפי"ז לכאורה יש ליישב דברי הרמב"ם ז"ל מקושיית הלח"מ והש"ך ז"ל הנ"ל. דהנה הרי"ף והרמב"ם ז"ל פסקו דגם בנפל על המציאה קני בד"א כמבואר בטור חו"מ (סי' רסח) וכמש"כ שם הב"י וכן פסק בש"ע חו"מ שם כדעה זו ועיי"ש בש"ך דהכריע ג"כ כדעה זו דהוא מהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל יעוש"ה. וא"כ יש לומר דר"י דאיבעיא לי' מר"נ במחזיק בשטרות של גר אם כונתו ג"כ על השטר או רק על הקרקע וגם השטר לא קנה ע"כ צ"ל דס"ל כהך שנויא קמא דמס' ב"מ הנ"ל דהיכא דבודאי לא כוון לקנות ל"מ הקנין דאל"כ מאי קמבעי ליה אם דעתו אשטרא דהרי אם אפילו ודאי לא היה דעתו אשטרא ג"כ מהני כנ"ל אלא ודאי דס"ל כהך תירוצא קמא דנפל על מציאה לא קנה בד"א. וע"ז שפיר מקשו התוס' במס' ב"ב הנ"ל דהרי קיי"ל כר"י בר"ח דחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו וע"ז תירצו שפיר דאף לר"י בר"ח לא מהני אלא בסתמא אבל היכא דידע מזה ולא רצה לקנות לא מהני והרי זה ממש כמו הך דנפל דגילה דעתו דלא ניחא ליה דליקני. אך כ"ז לפי מה דס"ל לר"י ור"נ כהך תירוצא קמא דמס' ב"מ הנ"ל מה שא"כ לר"פ ולר"ש דגם בנפילה קני ולא מהני גילוי דעתא בד"א והיינו משום דד"א דין תצר הוא וקני שלא מדעתו אף דידע מזה ולא כוון לזה דהוה כשלוחו. והא דהקשה הרשב"א ז"ל דאיך קונה בע"כ לכאורה לפע"ד י"ל בפשיטות דאמאי נימא דמקרי בע"כ האם יאמר דאינו רוצה לקנות דהא דאמרינן בנפילה נ"ל דלקני בד"א לא נ"ל דלקני בודאי לא דגילה בדעתו דאינו רוצה בשום אופן לקנות בהד"א אף אם מהני. דליכא בזה שום סברא דמדוע לא ירצה דהרי קמן דרוצה לזכות בהדבר וטרח ונפל עליו ומה לו באיזה קנין מקנה אלא דלכאורה פשוט הוא דכונת הגמרא דבנפילה נ"ל דלקני בד"א לא נ"ל היינו דמגלה דעת דבדעתו דלא מהני ד"א ולא נגמר בדעתו מחשבה לקנות בד"א ומשו"ה נפל עליו וא"כ י"ל דשפיר מהני כדין חצר דקונה שלא מדעתו ואף דידע דהוא בד"א ומ"מ לא רצה לקנות בזה מ"מ מהני הד"א לפי תירוץ ר"פ ור"ש וכמבואר שם בפ"ק דמציאה וכן פסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל וכן הכריע בש"ע חו"מ (סי' רסח) וכן הכריע