שו"ת ברית עולם קסט

בה אחר ומש"ה היה יכול להקדיש אף שלא זכה וא"כ מנ"ל דד"א קונה. וגם לפי מה דמסיק בירושלמי בהתירוצים שהובא שם היינו שמוציא אופנים שהיה קונה והיה יכול להקדיש ולמה לנו כ"ז הלא בלא"ה א"ש כנ"ל. ובשלמא לתירוץ הר"ן ז"ל בנדרים שם א"ש מאד דברי הירושלמי בפשיטות אף שפירש שם דהככר הקדיש עד שלא זכה בהם אלא משום דהיה יכול לזכות בהד"א אף שגילה דעתו שרוצה להקדישו וא"כ הוה גילוי דעת שאינו רוצה לזכות בההפקר עם הד"א וא"כ לא מהני הקנין ד"א. ומ"מ כיון שהיה באפשרו לזכות בהד"א אם היה רוצה מש"ה יכול להקדישו דהוה כמגביה מציאה לחבירו דכיון דיכול לזכות בעצמו מש"ה יכול לזכות בעד חבירו ג"כ א"כ א"ש הוכחת הירושלמי דע"כ מוכח דקונין בד"א דאם ד"א אינו קונה האיך היה דוד יכול להכניס לרשות ההקדש ולהקדיש כל השלל הזה כיון דעדיין לא זכה ביה מדקרא א"ע עני וגם אם היה רוצה לזכות בהד"א לא היה יכול וא"כ לא היה באפשר להקדיש בהד"א ג"כ דהא דיכול להקדיש בהד"א היינו משום דאם היה רוצה היה קונה לעצמו בהד"א מש"ה יכול להכניס לרשות הקדש בקנין זה כמו שכתב הר"ן ז"ל דדמי למגביה מציאה לחבירו כנ"ל וא"כ מוכת דד"א קונה כנ"ל. ואף דגם לפירוש הר"ן ז"ל לכאורה קשה די"ל דד"א אינו קונה אלא דמיירי שהגביה דוד השלל הזה לשם הקדש וא"כ שפיר יכול להקדיש כיון דאם היה רוצה היה זוכה לעצמו בהגבהה ומש"ה יכול לזכות בעד הקדש ג"כ דדמי למגביה מציאה לחבירו כנ"ל. מ"מ י"ל כמו שכתב הרא"פ פ"ד מפאה דר"ל דייק לה מקושיית ר' הושעיא וסובר דליכא למימר דקני בהגבהה דאין סברא שהגביה כל הרבבות כולם האמורים שם עיי"ש והובאו דברי הרא"פ הנ"ל בשירי קרבן בירושלמי דגיטין שם עיי"ש. וא"כ א"ש כל הוכחת הירושלמי כנ"ל דד"א קונים אלא דלא חשב לקנות אלא בעד ההקדש. וא"כ א"ש בפשיטות מה דקרא א"ע עני אף דד"א קונה מ"מ כיון דאמר בהדיא דרוצה לזכות בהד"א להקדש ולא לו ממילא לא נכנס לרשותו. ואין צריך לפרש כמו שפירש הקרבן העדה בירושלמי שם דמשום דלא באה לידו ממש קודם ההקדש מש"ה קרא לנפשו עני אלא דבפשוט ניחא כיון שגילה דעתו דרוצה לקנות בעד הקדש ממילא לא נכנס לרשותו כלל וז"פ מאד לפע"ד. אבל לשיטת התוס' והרא"ש ז"ל קשה מאד ואף דלכאורה י"ל דהרי הרא"ש ז"ל הוכיח לה מגמרא דכתובות פ' אעפ"י דאיתא שם שדה שמשכנתי לך לכשאפדנה תיקדש דקדשה הואיל ובידו לפדות. והרי דהיכא דיכול לזכות באיזה אופן מהני שיכול להקדיש וא"כ מש"ה ג"כ בהככר כיון שהיה יכול לזכות אם ירצה כיון שאדם אחר לא יוכל לזכות רק הוא משו"ה יכול ג"כ להקדיש אף שעדיין לא עשה הזכיה שיכול לעשות כמבואר ברא"ש שם בנדרים הנ"ל. וכיון שיש הוכחה מגמרא דילן אף דהירושלמי פליג ע"ז כמו שהוכחתי בעה"י מ"מ פריש לה הרא"ש להא דרבא אליבא דגמרא דילן כמו שהוכיח לה מהא דפ' אעפ"י. אך גם ראיות הרא"ש ז"ל לא זכיתי להבין דמאי ראיה היא מהך דלכשאפדנה תיקדש דקדשה הואיל ובידו לפדותה דהתם הרי גוף השדה הוא שלו וגם עתה שהיא ממושכנת היא שלו לגמרי אלא דהיא אינה ברשותו ומש"ה מהני מה דיכול לפדותה והוה בידו ונקרא ברשותו משא"כ בהך דככר בנדרים הנ"ל דשם עדיין אינו שלו כלל והאיך יכיל להקדישו מטעם דאם היה רוצה היה זוכה. שוב מצאתי בעה"י בשירי קרבן בירושלמי שם שכתב ג"כ דאין לומר דמהני הקדישו מטעם המבואר בפ' אעפ"י הנ"ל משום דלא דמי דלא הוה כלל שלו כמו שכתבתי בעה"י והנאני מאד תל"י. וא"כ דברי רבותינו התו' והרא"ש ז"ל צ"ע בזה ואף אם נאמר דמ"מ יש סברא לומר כן מ"מ כיון דמהירושלמי מוכח דלא ס"ל סברא זו מנ"ל להרא"ש ז"ל לומר כן וכנ"ל

ולכאורה י"ל דגם כוונת, הרא"ש ז"ל בנדרים שם דלא הקדיש אלא לאחר שיזכה בה דהכי מוקי לה הרא"ש ז"ל דאמר לכשאזכה בה תיקדש אלא דחל ההקדש שאמר מקודם ואח"כ כשיזכה בה ל"צ עוד הפעם להקדישו וא"כ שפיר הוכיח בירושלמי דד"א קונים דאל"כ אלא דגם שם מיירי דדוד הקדיש לאחר שיזכה כרגע א"כ נקרא עשיר דהרי ההקדש חל לאחר שקנה אלא ודאי דד"א קונות ומשום דלא נכנס לרשותו מש"ה נקרא עני כמו שביאר בפני משה שם. אך מ"מ לכאורה דוחק הוא דסו"ס בעת שהקדיש אז עדיין לא זכה ואז נקרא עני אף דבעת חלות ההקדש נכנס לרשותו מ"מ בעת דיבורו שאז הכין להקדש שפיר מיקרי עני ושפיר שייך לומר בעניי הכינותי לבית ה' זהב וגו' כיון דעיקר הכנתו היה בעניי ודוק. ומלבד זה י"ל ג"כ דכוונת הרא"ש ז"ל דלא נכנס לרשותו כלל ותיכף כשהגביהו תל עליו הקדש והא דקאמר לכשאזכה בה תיקדש י"ל דכוונתו בעת שיגביהו ויכול לזכות בה אזי יחול עליו הקדש דאלת"ה אלא דמקודם זוכה לנפשו כרגע ואח"כ יתקדש יקשה קושית הר"ן ז"ל דאמאי מעל דהלא לא הוציא מרשותו וא"כ ודאי יקשה מהירושלמי כנ"ל ויש לדחות בזה עיין בפירש"י ז"ל שם בנדרים ועיין בס' שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"ב סי' ק"מ ועיין בס' בית אפרים חלק יו"ד סי' ס"ו ועיין בקצוה"ח סי' ר"ד מה שכתב שם בהא דאמר לבן לוי מעשר יש לך בידי עייש"ה וצ"ע בכ"ז

ודע דגם לפי שיטת הר"ן ז"ל שכתבנו דא"ש דברי הירושלמי כנ"ל מ"מ צ"ע קצת דהרי לעולם י"ל דד"א אינו קונה אלא דמיירי בדוד שהגביה לשם הקדש ולא רצה בעצמו לזכות בה אלא לשם הקדש והא שהבאתי בשם הרא"פ המובא בשירי קרבן דאין סברא שהגביה כל הרבבות כנ"ל באמת תמה שם בשירי קרבן על שיטת הרא"פ דאין לשון הש"ס משמע כדבריו. ועוד מי לא עסקינן שאמר לעבדיו להגביה המציאה לזכותו עי"ש בשירי קרבן וצ"ע לכאורה בזה ויתבאר לפנינו בעה"י

(ב) וראיתי בס' שאילות שמואל בחלק הכללים באות ה' דכתב ליישב בביאור הרא"ש ז"ל הנ"ל דמש"ה יכול להקדיש אף שאינו עומד תוך ד"א משום דכיון דהקדיש הוה כמו דעושה קצת מעשה והוה הבטה בהפקר עם קצת מעשה וקנה עיי"ש. ואף דהתוס' ז"ל כתבו בריש מס' ב"מ סברא זו דמעשה עם הבטה היינו למ"ד הבטה בהפקר קני דמ"מ צריך קצת מעשה. והרי בסוף מס' ב"מ ללישנא בתרא דרבא ל"מ הבטה והיינו אף עם מעשה כ"ד. מ"מ כבר ביאר בשער המלך פ"ב מהל' נדרים דיש נ"מ בין מעשה למעשה דאל"כ יקשה מש"כ התוס' במס' ביצה (דף כ"ה) דהפקר נקנה עם הבטה היכא שמתעסק בהם וזה בין לב"ש ובין לב"ה עיי"ש בתוס' ובשעה"מ שמיישב שם קושיית השיטה מקובצת. וא"כ לפ"ז יש ליישב לפירוש הרא"ש ז"ל הנ"ל אף שהוא נגד הירושלמי הנ"ל מ"מ גמרא ערוכה היא בבבלי דקונה בהבטה כזה דהיינו הך דמס' ביצה הנ"ל לפי פי' התוס' ז"ל שם והקדש י"ל דדמי למתעסק בזה כנ"ל. אך מ"מ לכאורה תמוהין דבריו ז"ל הנ"ל בכוונת הרא"ש ז"ל דאי משום טעם זה למה פירש הרא"ש ז"ל דאדם אחר לא היה קרוב כמוהו ולא היה יכול לזכות בו דהרי לבד זה כיון דלגבי אחר ליכא אלא הבטה ולרבא ל"ק הבטה בהפקר. וזה שהקדיש הוה הבטה עם מעשה ג"כ מש"ה מהני וצ"ע בכוונתו ז"ל

לכן נראה לפע"ד ליישב כל הנ"ל מהירושלמי הנ"ל באופן זה דהנה כתבנו למעלה דלפירוש הר"ן ז"ל א"ש דברי הירושלמי די"ל דבדבר דיכול לקנות בעצמו מש"ה זכה להקדש והוה כמגביה מציאה לחבירו כמו שכ' הר"ן ז"ל. אך באמת קשה מאד דסו"ס יקשה להירושלמי דמנ"ל מהך דדוד דד"א קונה דלמא מיירי שהגביהם בעד הקדש וכמו שנתבאר למעלה לכן נראה לענ"ד די"ל בפשוט דע"כ שיטת הגמרא דילן אינו כשיטת הירושלמי אליבא דר"ל שם. דהנה בירושלמי דמס' פאה פ"ד איתא מחלוקת ר"ל ור"י דר"י סבר אדם זוכה במציאה לחבירו אם הגביה מציאה לחבירו בשבילו קנה חבירו ור"ל סבר אין אדם זוכה במציאה לחבירו והובא בפ"ק דמציעא שם בפני משה שם בהל' ג' וכן בירושלמי דפ"ק דמציעא הל' ה' ר"ל אמר אין אדם זוכה לחבירו במציאה וכו' עייש"ה ובפני משה שם. הרי דר"ל ס"ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ור"י ס"ל דקנה כמו דס"ל לר"י בגמרא דילן במס' מציעא (דף י) עיי"ש. לפ"ז ע"כ א"א