שו"ת ברית עולם קסח

דעתו אמלוה דשם ג"כ היינו אף אמלוה מ"מ גם בזה אין הדעת נותנת כלל לפרש דדעת דוד היה אף על המלוה כיון דשאול אמר לו דמלוה אינו כלום לגבי קידושין אלא זיל אייתי לי כו' ואתן לך כו'. ולמה היה לו לדוד לחשוב כלל על המלוה ומה יוסיף לו יפוי כח בהמלוה ג"כ כיון דהמלוה לבד אינו כלום לגבי הקידושין ושאול אמר לו דכשיביא לו כו' אזי יתן לו בתו ומסתמא חשב על השו"פ שהביא לו. ובעה"י מצאתי בס' תורת חיים שעמד ע"ז דדוד בודאי לא חשב על המלוה כנ"ל עיי"ש מה שתירץ כיון דסתם ב"א לא יחשבו על הפרוטה אלא על המלוה בטלה דעתו בזה ואפקוהו רבנן לקידושין מניה עיי"ש וא"כ א"ש ג"כ כהנ"ל

ודע דלכאורה תמוהין לי, דברי האבני מלואים הנ"ל דכתב בטעמא דלמ"ד ג"כ אמלוה לא מהני משום דדמי לקני או"ח ולא קנה אלא חצי לר"נ ורבא דפשיט מר"א דדעתו רק אפרוטה היינו ע"כ דס"ל כרה"מ דאו"ח לא קנה כלל כנ"ל. דהרי מבואר במס' קידושין (דף מח ע"ב) דאיתא בזה פלוגתא דתנאי ר"נ ור"י הנשיא דלר"י הנשיא מלוה ופרוטה דעתו אפרוטה וע"כ לא פליגי אלא אי דעתו אפרוטה לבד או גם אמלוה אבל אם ברור דדעתו גם אמלוה אינה מקודשת לכ"ע. ולפי סברת הא"מ ז"ל הוא מטעם קני או"ח ואמאי לא נימא דפשטה קדושין בכולה וע"כ דנפרש לסברתו ז"ל דס"ל כרה"מ דבקני או"ח לא קני כלל וא"כ יקשה מהני תנאי על ר"נ דס"ל דקנה מחצה וגם לר"ש קשה כנ"ל. ועכ"פ קשה מר' נתן שם. ולומר דגם ברייתא זו מיירי שלא קידש לה בלשון קידושין אלא אמר הרי את מאורסת לי כמו שפירש הא"מ ז"ל בהך דדוד ושאול ודאי זה דוחק גדול לפרש הברייתא כן כמובן לכל רואה. ועוד דהך ברייתא דקידושין (דף מ"ח) דמוקי לה בקידשה בשטר ר"מ אומר מקודשת וחכ"א שמין את הנייר ופירש"י ז"ל דר"מ סבר אין דעתה על הנייר וחכמים סברי דדעתה נמי אנייר ואמאי לא נימא דהוה קני או"ח וכבר הביא זאת בס' א"מ בעצמו שם וביאר דהטעם הוא משום דפשטה קידושין בכולה. ואני תמה דלפי"ז יקשה מהנך חכמים דס"ל שמין את הנייר לרה"מ דס"ל באו"ח ל"ק כלל אם נימא דדמי לקני או"ח. אלא דאי לא מסתפינא לכתוב נגד דבריו הקדושים ז"ל לכאורה י"ל דלא דמי הך דחצייך מקודשת לי וחצייך מקודשת לי להך דקידשה במלוה ופרוטה דחצייך מקודשת לי הרי כל חציה לבדה נתקדשה וכיון דנתקדשה חציה פשטה קידושין בכולה כיון שאיזה חלק ממנה יכלה לחול בקידושין הראשונה משא"כ במקדש במלוה ופרוטה ל"ש לומר דחלק ממנה נתקדשה בפרוטה וחלק במלוה אלא דבכל קנין וקנין חשיב נתקדשה במלוה ופרוטה. וע"ז נתרצתה האשה להתקדש ולמ"ד דעתו אף על מלוה הרי לא נמצא שום חלק קנין בהאשה שלא יהיה עם המלוה ג"כ והרי מלוה לא מהני. ואם דמי לקני או"ח הרי לא התחיל שום צד קנין ויש להאריך בזה ואכמ"ל וצע"ג בענין זה. ועדיין צ"ע מהא דרשב"א דס"ל במלוה אם נשתייר פרוטה ה"ז מקודשת אף דהיה מקדשה עם כל המלוה והוה מלוה ופרוטה ושם בודאי היה דעתו על כל המלוה דלא ידע מה נשאר ואמאי מהני ולא מדמינן לקני או"ח וי"ל בזה וצ"ע

(ה) ומה שכתב ידידי לתמוה על הקושיא שכתבתי לו בשם ידידינו הרב מו"ה ח"מ נ"י מהא דמס' ב"ב (דף קכו ע"א) בפלוגתא דרב פפא ורב פפי בבכור שמכר נכסי דידי' ודפשיט דרב פפי ס"ל אליבא דרבא דלא עשה כלום בפלגא. ובחלק בכורה יפה מכר כו' ואמאי לא נימא דדמי לקני או"ח וקשה לכ"ע דגם לר"פ היינו דאין לבכור ק"ח כו' ואני הסכמתי דיפה הקשה וכתבתי לישב ע"ז וע"ז תמה ידידי דמי הגיד לנו האך היו הקנינים שם דיכול להיות דכל דבר הקנה לו בקנין בפ"ע היינו חלק פשיטות שלו ושל אחיו בפ"ע. וחלק בכורה מכר בקנין בפ"ע ואח"כ כללם בשטר אחד. ואני תמה על ידידי האיך נוכל לפרש כן בהך סוגיא דב"ב דהרי מבואר דר"פ ס"ל לא עשה ולא כלום בפלגא ואם דמכר בקנין בפ"ע ל"ש לומר בפלגא. ואף באם דכללן בשטר אחד. דהרי אם באו לשאול לפני רבא על המכירה לא באו לשאול על השטר אלא על הקנינים באו לשאול ואם היו קנינים בפ"ע הרי כל מכירה בפ"ע היא ואם לרב פפי הא דלא עשה כלום היינו בחלק פשיטות ובחלק בכורה יפה מכר ל"ש לשון בפלגא. דהרי בכל המכירה על הפשיטות לא עשה כלום בהקנין שעשה לבד השטר דזה עיקר הקנין דבהשטר ל"מ כיון דכללן יחד ודמי לקני או"ח ועיקר הקנין היינו לבד השטר שהיה כ"א בפ"ע. והכי הו"ל למימר לא עשה כלום בקנין אחד ומ"ס לא עשה כלום בשני הקנינין. ועוד דהרי מבואר בגמרא שם דהא דר"פ אליבא דרבא לאו בפירוש שמיע ליה אלא מכללא הוא דשמיע ליה לרבא דפסק לא עשה כלום ובזה פליגי בפירוש דלא עשה כלום ומזה למדו לרבא אם יש לו לבכור ק"ח. א"כ קשה דלמא לעולם ס"ל לרבא דיש לו לבכור ק"ח אלא דהמעשה היה שהיה בקנין אחד ודמי לקני או"ח ובפרט לפ"מ שנתבאר למעלה דס"ל לרבא דבאו"ח ל"ק כלל וקצת משמע כן מהא דמס' קידושין כנ"ל. ואם דנאמר דהיה ידוע לו המעשה דאתא לקמי' דרבא דהיה בב' קנינים דזה דוחק דהו"ל לפרושי בגמרא דבזה עיקר ההוכחה. ולא למינקט לשון דמשתמע בקנין אחד כמשמעות הלשון בפלגא. אלא דלפע"ד לכאורה משמעות הגמרא כפשוטו דמשמע דהי' בקנין אחד ושפיר קשה כנ"ל אך לפי מה שהבאתי מהנתיבות א"ש בפשיטות. ואם ירצה כבודו לדחוק ולהעמיד דבריו יהיה לו אשר לו אך לפי הנ"ל א"ש בפשיטות וכל הנ"ל עדיין צ"ע בזה ולא כתבתי רק לפי הנלע"ד לכאורה. וד' ברחמיו יצילני משגיאות ויאיר עיני בתורתו כעתירת ידידו: אייזיק יעקב בהרב הגאון מ' אליעזר שלמה וועללער: סימן

נו

(א) והנה לעיל בסימן נ"ד אות ד' הבאתי דברי התוס' והרא"ש ז"ל בפירושם להא דנדרים דף ל"ד ע"ב ומה שכתב בס' שו"מ בזה וכיון דאתא לידן נימא ביה מלתא בעה"י. דהנה לכאורה קשה לי על שיטת התוס' והרא"ש ז"ל בהא נדרים (דף לד) בהך דאמר רבא היתה לפניו ככר של הפקר כו' עיי"ש. דהנה איתא בירושלמי גיטין (פ"ח הלכה ג') ובמס' ב"מ (פ"א ה"ו). וכן לענין קידושין כו' ר"ל משום אבא כהן ברדלא אדם זכה במציאה בתוך ארבע אמות מאי טעמא הנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וגו' אמר ר"י אמר ר' הושעיא בעי מה אנן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא ואם חוץ לארבע אמות יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו קיימינה במקדיש ראשון ראשון אר"א מהו בעניי שאין עשירות בפני מי שאמר והיה העולם כו' עיי"ש, ופירושו מבואר דהירושלמי יליף לה מקרא דד"א קונות. מהא דדוד אמר לשלמה ואני בעניי הכינות וגו' דהיכי מיירי שם אם השלל שהקדיש היה עומד במלחמה בתוך ד"א שלו הלא כבר זכה בכל השלל הזה ואמאי קרא א"ע עני ואם לא היה עומד בתוך ד"א ומש"ה לא זכה אז וא"כ האיך הקדיש הא אין אדם מקנה דבר שאינו שלו. אע"כ דבאמת היה עומד בתוך ד"א ומש"ה היה יכול להקדיש דד"א כבר זכה לו ומ"מ קרי לנפשו עני משום דעדיין לא נכנסו לרשותו ממש יעוש"ה שכן פירשו שם המפרשים. וע"ז מדחה בירושלמי קיימינה במקדיש ראשון ראשון דהיינו די"ל דד"א אינו קונה והא דקשה האיך הקדיש הא אינו שלו י"ל בהקדיש ראשון ראשון ושפיר הוה בעוני עיי"ש וכן ר"א תירץ באופן אחר כנ"ל. ומעתה קשה לפי מה שפירש הרא"ש ז"ל שם בנדרים די"ל דבאמת לא זכה אלא די"ל דהיה ג"כ רחוק מד"א אלא משום דאדם אחר לא היה יכול לזכות בה והוה בידו ומש"ה יכול להקדיש אף שעדיין לא זכה וכן פירשו התוס' ז"ל לחד תירוצא עיי"ש. דאם נימא כן א"כ האיך הוכיח לה הירושלמי מהך קרא דד"א קונים דמנ"ל זה דלעולם י"ל דד"א לא קנה כלל ומש"ה קרא נפשו עני והא דקשיא האיך יוכל להקדיש דבר שאינו שלו די"ל דהשלל הי' מונח במקום שאדם אחר לא היה יכול לזכות בה והוא היה קרוב לזה והיה יכול לזכות בה והוה בידו. ומה גם דהרי הוא המלך ומבלעדו לא יזכה