שו"ת ברית עולם קסז

קידש ג"כ בהפרוטה. והנה בס' אבני מלואים הנ"ל ביאר שם דהטעם הוא משום דדמי לקני או"ח ומהך דאמר רב ששת מנא אמינא לה דתחניא רי"א אין לך מר בקישות אלא וכו' עיי"ש וה"ט דמקדש בראוי ובשאינו ראוי ואם דעתחה אתרווייהו לקדושין הו"ל קני או"ח ולא קנה הפרוטה אלא מחצה כמו במר ומתוק והו"ל מקדש חצי אשה דאינה מקודשת וכו' יעוש"ה. וא"כ לפי"ז יקשה מסוגיא זו על דברי הנ"ל בהך דמקנה בשני קנינין המועיל ושא"מ לפי"ז לא יקנה כולה אלא חצי דנימא כמו באשה דאמרינן היכא דכוון בשני קנינין אמרינן דקנין זה מהני על חצי והקנין השני על חצי ומש"ה בקדושין ל"מ דאין קדושין לחצאין א"כ בהך דהמוכר בשני קנינין הנ"ל הו"ל למימר דלא קני אלא חצי. אך באמת נלפע"ד אף דסייעתא מהכא ליכא על הנ"ל כמו שנתבאר מ"מ קושיא ג"כ ליתא דלא דמי כלל הך דקדושין בב' ענינים כמו במלוה ופרוטה להא דהמוכר בב' קנינין בקנין המועיל ושא"מ כגון בקנין סודר ואגב הנ"ל. דהנה בהך דקדושין הלא לפי דעתו שרצה לקדשה במלוה ופרוטה הרי המלוה והפרוטה הכל סוג וענין אחד דל"ש כלל לומר דהוא יחשוב בקנין מלוה מהני לקדש וקנין פרוטה ל"מ. דגם מלוה הוא כסף חוב שיש לו עליו גם הפרוטה הכל הוא מטעם קנין קדושי כסף והכל שם אחד הוא. וא"כ מי שקידש למשל בכסף פרוטה בעין ובמלוה פרוטה הרי לא נוכל לומר דכונתו היה אולי לא מהני הפרוטה שנתן בעין לכן הוא מקדשה עם הפרוטה דמלוה. דמאי עדיפותא דמלוה מפרוטה בעין ולמה עשה כלל הקדושין במלוה ג"כ אלא ודאי דכונתו היה שיועיל חצי במלוה וחצי בהפרוטה בעין דהיינו שרצה לקנותה בעד שתי הפרוטות יחד חצי בעד המלוה וחצי בפרוטה בעין ומש"ה ממילא לא קנה כלל דאין אשה לחצאין וכמו שכתב בס' א"מ הנ"ל. מה שא"כ בהך דהמוכר בשני קנינין סברא הוא דודאי רצה שבכל קנין יקנה המכירה דודאי בכל מה דיוכל יותר לקנות נתרצה בזה כיון שהוא רוצה בזה. ומה דעשה הקנין שאינו מועיל היינו כיון דהקנינין אינן מסוג אחד כגון בקנין סודר וקנין אגב הנ"ל דאמרינן דחשב דלמא קנין אגב עדיף וז"פ מאד. וה"ה בקדושין אם היה רוצה לקדשה עם כסף ועם עוד קנין שאינו מועיל אך אינו מסוג אחד של כסף לכאורה י"ל דהדבר ברור דמהני לכ"ע דאין כונתו בחצי' על קנין זה וחצי' על קנין זה אלא דכונתו היה דלמא זה עדיף ואחר שאמרתי זאת מצאתי עוד בס' אבני מלואים שם שחילק באופן זה בין כסף לשטר יעוש"ה והנאני מאד שכונתי לדעתו הגדול ז"ל בסברא זו תל"י

(ג) אך לפי"ז א"כ לכאורה לר"ש דס"ל באו"ח דקנה כולה והוכחתו מהך דהתורם קישוא שמוסיף על המר שבו ומזה הוכיח דקנה כולה וא"כ לפי"ז לכאורה ג"כ בקידושין צ"ל דלמ"ד זה קנה כל האשה בהפרוטה אף דהמלוה לא מהני. וא"כ לפי"ז יקשה למ"ד זה מהך דדוד ושאול דשאול ס"ל דעתו אמלוה ומש"ה לא מהני ודוד ס"ל דעתו אפרוטה. אבל באם דברור דדעתו אמלוה והיינו אף אמלוה כנ"ל. בזה לכ"ע לא מהני הקידושין ואמאי לא מהני שם הקידושין. וקשה לרב ששת. ואף שיש קצת לחלק בזה בין קידושין לקני או"ח לר"ש. עכ"ז נלפע"ד לכאורה לחדש בזה דבר ויתישב ג"כ מה שהקשה שם בס' א"מ דהנה לפי מה שביאר שם דמש"ה בקידושין במלוה ופרוטה למ"ד אף במלוה לא מהני היינו משום דהוה קני או"ח דלא קני אלא חצי אשה ואין קידושין לחצאין ותמה ע"ז דלפי מה דמבואר בתוס' קידושין (דף ז' ע"ב) ד"ה חצייך בפרוטה כו' דאה"נ דאי הוה אמר לה בלשון קידושין הוה פשטה קידושין בכולה כו'. א"כ באמר לה התקדשי לי במלוה ופרוטה נהי דדעתא אתרווייהו כיון דקיי"ל דקנה מחצה. כיון דתפסה פרוטה קצת קידושין הרי פשטה קידושי בכולה כיון דהיא מתרצית לכולה ובהך דסנהדרין דשאול סבר דדעתו אמלוה י"ל דדוד לא אמר בלשון קידושין אלא בלשון הרי את מאורסת כו' מש"ה לא פשטה הקידושין בכולה אך בהא דרבא דאמר ש"מ מדר"א תלת מלוה ופרוטה דעתו אפרוטה והרי שם מבואר דאמר בלשון קידושין. וא"כ אף אם דעתו אתרווייהו צריך להיות מקודשת וכתב שם דרבא ס"ל כר"ה דבאו"ח לא קנה כלל עיי"ש וקצת יש סמך לדבריו ז"ל מהך דקידושין (דף נא ע"א) דאיתא שם א"ל רבא ולטעמיך קני או"ח כו' ולא קני משמע דס"ל לרבא דלא קנה כלל יעו"ש. ואף דלרב אמי י"ל דס"ל כר"נ באו"ח דקנה מחצה וא"כ ממילא בקידושין פשטה בכולה וא"כ איך מוכח מר"א דס"ל כן וצ"ל לפי"ז ע"כ דרבא דייק לפי מה דס"ל לדידי' כמ"ד דלא קני כלל באו"ח לפי"ז מוכח מר"א הני תלת דינים וצ"ע בזה. ולפי"ז המבואר שם בהך דדוד ושאול ע"כ צ"ל דאמר בלשון הרי את מאורסת דוקא כמוש"כ בס' א"מ שם

ולפע"ד היה נראה לכאורה דיש לחלק בין מלוה למלוה די"ל דהיכא דקידש במלוה פרוטה. ופרוטה בעין שפיר אמרינן דאף למ"ד דעתו אמלוה היינו אף אמלוה דאין לומר רק אמלוה דזה אין הדעת נותן כלל דיתן פרוטה ודעתו יהיה רק על הפרוטה מלוה. דיותר טוב לו לחשוב על הפרוטה שהוא נותן כנ"ל. משא"כ היכא דמקדש במלוה סך רב ונותן ג"כ פרוטה אחת בעין בזה שפיר י"ל דדעתו רק על המלוה שהוא סך חשוב ואף שהוא נותן לה ג"כ עוד פרוטה בעין. הוא נותן לה רק ליתר חיזוק אבל עיקר כונתו הוא רק על המלוה. וא"כ א"ש גבי שאול ודוד כיון שהוא היה חייב לו מלוה עושר גדול אף שנתן ג"כ פרוטה היינו המאה ערלות מ"מ י"ל דדעתו היה רק על המלוה שהוא עושר גדול ולא על הפרוטה ומה גם דאין דרכה של בת שאול מלך ישראל להתקדש בשו"פ וא"כ בודאי היה דעתו על המלוה בלבד. וגם לא להצטרף הפרוטה עם המלוה דלגבה לא נחשב הפרוטה לכלום והא דהביא המאה ערלות י"ל דלא לקידושין הביא אלא להראות לשאול כי גבור הוא דהרי הביא מאתים מה שלא ביקש ממנו אלא מאה. אלא די"ל דכ"ז להראות גבורתו לפני שאול. וא"כ א"ש ג"כ למ"ד דקני או"ח דקנה כולה כנ"ל משום דכאן לא היה דעתו אלא אמלוה. וגם יתישב הא דהקשה בס' א"מ הנ"ל דהרי אם אמר התקדשי לי פשטה קידושין בכולה ומש"ה אוקים לה דגבי דוד ע"כ אמר לשון מאורסת ולפי הנ"ל ניחא די"ל דאמר ג"כ לשון מקודשת לי ומ"מ לא דמי לקני או"ח דשם דעתו רק על מלוה. ויתיישב היטב לכאורה פירש"י ז"ל שפירש שם בסנהדרין (דף יט ע"ב) הנ"ל דטעמו דמ"ד דעתו אמלוה היינו משום דחשיבא, וע"ז יפה העיר כבודו דא"כ לפי"ז משמע דהיכא דלא היה במלוה חשיבות כגון דליתא במלוה אלא כמו הפרוטה שנתן לה בעין בזה לא אמרינן דעתו אמלוה ולכ"ע מקודשת דדעתה אפרוטה. א"כ מאי הוכיח רבא בקידושין הנ"ל דהמקדש במלוה ופרוטה דעתו אפרוטה דהרי התם בהיתה אוכלת ראשונה משמע אף בשלא היתה שוה הראשונה יותר מהאחרונה. א"כ לפי"ז לכ"ע דעתו אפרוטה ויפה הקשה. אך לפי הנ"ל לכאורה א"ש דבאמת הך פלוגתא דמלוה ופרוטה היינו אף במלוה פחותה כמו הפרוטה אלא דלמ"ד דעתו אמלוה היינו אף אמלוה ומש"ה לא מהני דדמי לקני או"ח הנ"ל ואין אשה מתקדשת לחצאין ומ"ד דקנה הכל בקני או"ח הנ"ל באמת י"ל דס"ל דמקודשת אף דדעתו ג"כ אמלוה. והא דשאול ודוד היינו דשם י"ל דדעתו רק אמלוה כנ"ל דחשוב היה. ורבא דס"ל ללמוד ממתניתין דקידושין דדעתו אפרוטה דאי אמלוה והיינו אף אמלוה כיון דשם מיירי במלוה פחותה כמו פרוטה א"כ אי רק אף על מלוה אף דדעתו ג"כ אפרוטה מ"מ לא קנה כלל דדמי לקני או"ח. ואף דשם מיירי בקידש בלשון קידושין ולמ"ד בקני או"ח קנה מחצה א"כ ג"כ באשה נפשט קידושי בכולה. הרי בזה כבר תירץ בס' אבני מלואים הנ"ל די"ל דרבא ס"ל כר"ה דל"ק כלל ודוק בזה

(ד) אך עדיין יקשה לפי הנ"ל דאיך נימא בהך דשאול ודוד דדוד סבר דדעתו היה רק על מלוה דהרי מקודם זה ביקש דוד ליקח את מירב בתו בעד הבטחתו העושר גדול והשיב שאול דמלוה א"ל גבאי ולאו כלום היא אלא אי בעית אייתי לו מאה ערלות פלשתים וכו' כמבואר בגמרא סנהדרין שם א"כ האיך יוכל להיות דדוד יחשוב רק על המלוה והרי כבר אמר לו דלאו כלום הוא. אלא דלכאורה נראה דאף אם לו נפרש דהפירוש