שו"ת ברית עולם קסא

פעולה כגון אם יתחייב לו ע"י גלגול ויש לדחות וצ"ע. אך מ"מ י"ל שפיר לכאורה דיש לחלק בין קרקע לשיעבוד קרקעות בקרבן לכן פירש"י ז"ל דבאמת חד בחבריה תליא דכיון דפטור משבועה פטור גם מקרבן. וכן כתבו בתוס' שם בהדיא ועיין שם בס' תורת חיים שכתב על דברי התוס' הנ"ל דאפילו קצת תימא אינו דלכן הביא ממתניתין להוכיח דתלי חד בחבריה דמשם לא ידעינן רק דפטור משבועה אבל אם פטור מקרבן לא ידעינן מזה עיי"ש ויש לפלפל בזה ע"פ הנ"ל, אך לר"א דס"ל שם בשבועות הנ"ל דחייב בקרבן מ"מ י"ל דס"ל דפטור משבועה כדאיתא במס' נזיר (דף לה') דאף ר"א דריש' כללי ופרטי בהכתוב דכי יחן איש אל רעהו כסף או וגו' וא"כ ג"כ לדידיה פטור משבועה בקרקעות ומכאן צ"ע על דברי התו"ת שם דכתב שם דלר"א דדריש כאן ריבויי ומיעוטי חייב ג"כ בקרקעות בשבועה וקשה דהרי במס' נזיר שם משמע דאינו כן כנ"ל. אך לרבנן ס"ל לרש"י ותוס' ז"ל דחד בחבריה חלי וחד טעמא הוא דכיון דפטור משבועה פטור מקרבן. ועיין בתוס' במס' ב"מ (דף נז ע"ב) ד"ה כי יתן דמשמע דאף דפטור משבועה מ"מ י"ל דחייב קרבן ולא תליא זה בזה. ועיין בתוס' ב"ק (דף קג') ד"ה הגוזל דמשמע דאף דפטור משבועה מ"מ חייב בקרבן ועיין בהגהת הרש"ש בסנהדרין שם. ולכן היה נראה דשיטות מחולקות בזה ולהנך דס"ל דאף דפטור משבועה מ"מ י"ל דחייב קרבן שבועה. צ"ל דהא דמפרש בשבועות הנ"ל דהיינו טעמא דר"י משום דאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות נראה לכאורה די"ל דמפרשים דלא הוה תלי כלל בהא דפטורין משבועה אלא משום דנלמד מקרא דכלל ופרט דממעט קרקעות מקרבן שבועה וי"ל דס"ל לר"י דכמו דילפינן קרקעות דנמעט מכלל ופרט דפטורין מקרבן שבועה כמו כן בשיעבוד קרקעות נלמד ג"כ מאותו כלל ופרט דפטורין מקרבן שבועה כמבואר למעלה וי"ל דשיטות מחולקות בזה כנ"ל

(ב) ולפי"ז יש סברא לומר דגם בקטן התובע כיון דאין נשבעין על טענת קטן ופטור משבועה מה"ת. אף אם קפץ ונשבע י"ל דפטור מקרבן שבועה לפי השיטה הנ"ל. והא דכתבו התוס' בסנהדרין שם א"נ דקפץ ונשבע י"ל דזה להשיטה דלא תלי חיוב קרבן בחיוב שבועה. ואף אם יש מקום לחלק בין דין קטן לשאר פטורים משבועה מ"מ יש מקום לומר דגם בטענת קטן פטור מקרבן בקפץ ונשבע. וא"כ אפשר דבזה פליגי ר"ח ורבה דרבה ס"ל דקטן אינו מוליד ומש"ה אינו צריך לחזור עליו ויהיה קאי על הדיוק דכתיב ואם אין לאיש גואל דמשמע דלפעמים יש לו גואל. ע"ז קאי לאיש דדוקא גדול צריך לחזור עליו כפי' רש"י שם. ור"ח ס"ל הפירוש בברייתא בפשוט ואם אין לאיש גואל וגו' צריך ליתנו לכהנים הקרן וחומש וגם קרבן אשם צריך להביא וע"ז קאי איש דהיינו דוקא איש אם אין לו גואלין צריך ליתן לכהנים וגם קרבן אשם צריך. אבל קטן אין צריך לחזור עליו אם יש לו גואלין אם לאו דהיינו דאף אם אין לו גואלין אינו צריך ליתן לכהן הקרן וחומש וגם קרבן אינו צריך דבטענת קטן הוא פטור משבועה וכיון שפטור משבועה ממילא ליכא קרבן ואין צריך ליתן לכהן ג"כ לכאורה. וגם לפ"מ דחלקנו למעלה בין היכא דהשבועה עושה לו פעולה אם קפץ ונשבע כנ"ל גם בקטן לא יעשה לו השבועה שום פעולה כיון דגם כשיגדיל אינו יכול לחייבו שבועה על נתינתו כמבואר בחו"מ (סי' צו) שם וגם בטענת ע"א וכמוש"כ בתוס' סנהדרין שם י"ל דס"ל לר"ח כאותו הסברא דפטור משבועה וכהסובר כן שם בחו"מ (סי' צו) שם דפטור משבועה אף נגד ע"א ולא נוכל לאשכוחי קרבן שבועה בטענת קטן דכיון דאין בו חיוב שבועה ממילא אין בו חיוב קרבן שבועה אבל באמת י"ל דקטן מוליד לפעמים. ורבה ס"ל דה"ט משום דקטן אינו מוליד והיינו די"ל דס"ל דמשכחת ק"ש בקטן משום דס"ל דבקפץ ונשבע חייב או דבע"א חייב גם קטן כנ"ל וע"כ דה"ט משום דאינו מוליד והסתם גמרא ס"ל כרבה ולכן מוסיף בלשון הברייתא תיבת אלו בידוע שאינו מוליד וכדרך שפירש הח"ס ז"ל הנ"ל ויש לפלפל בזה דאם תבע האפוטרופוס בעד הקטן ויש להאריך בכ"ז הנ"ל ולא כתבתי רק מה שיש להעיר בזה ע"ד הפלפול לכאורה. והנכון בעיני לפע"ד הוא מה שכתבתי ראשונה דבזה פליגי ר"ת ורבה בפי' הברייתא דלר"ח אין רוב קטנים יולדים ואזלינן בתר רובא ולרבה ס"ל דלעולם אינם יולדים. והרמב"ם ז"ל פסק בזה כר"ח דרק רוב אינם יולדים ומש"ה נקיט בחזקתו שאינו מוליד וכפי' הה"מ ז"ל דנעשה כאילו אינו מוליד וכמו שנתבאר למעלה כן נלפע"ד לכאורה. ואם ח"ו שגיתי ה' הטוב יכפר ואולי דלינא חספא למאן דמשכח מרגניתא: סימן נד

בעה"י י לכבוד ידידי שב"ז ה"ה האברך הרב הג' החריף ובקי מורג חרוץ מלוא עתיק שלם במעלות ומדות כו' כש"ת מו"ה מרדכי ביאליבלאצקי נ"י מק"ק וואלפא

אחדשה"ט מכתבו היקר הגיעני ובדבר אשר כתב לי כבודו ממה שכתב לו אחד מאוהביו מוולאזין חקירת שאלה אחת והציע לפני תשובתו שהשיב בזה ובקשני לחוות דעתי העניה בזה הנני להעריך לו לפי מה שעלה ברעיוני בהשקף ראשון בעה"י ולא אחליט הדבר אך הנראה לכאורה לפע"ד

במש"כ באחד שמכר להשני קרקע בשני קנינים בקנין המועיל ובקנין גרוע והיינו בקנין סודר ובקנין אגב. ומבואר בש"ע חו"מ סי' ר"ב ס"ו דבקרקע לא מהני קנין אגב אם מהני מכירה זה משום קנין השני או לא. ומקום הספק כתבו לו מהך דמס' ב"ב (דף קמ"ג) באת וחמור דפליגי בזה רה"מ ור"ש ור"נ כמבואר שם והאריך בזה ידידי וטרם שנבוא לעיין בדברי ידידי ארשום לו מה שנלע"ד לכאורה בזה כאשר כתב לי ידידי להשיב תיכף טרם העיון בדבריו מה שנלע"ד בגוף הדין זה

(א) ר"ד לא הבינותי כלל מה שהביא במקור הספק בדין זה מהא דמס' ב"ב הנ"ל מקני את וחמור ואתפלא מאד על הכותב זאת. מה שלענ"ד אין ענין כלל זה לזה. דהנה טעמייהו דהני אמוראי דפליגי שם מבואר במס' ב"ב (דף קי"ג) הנ"ל. את וחמור ר"נ אמר קנה מחצה ופירשב"ם ז"ל דהכי אמר לו את וחומר תיקנו שניכם הוא מחצה ואתה מחצה ולא אבד האיש חלקו בשביל החמור כו'. ורה"מ אמר לא קנה כלום. פירשב"ם ז"ל כיון דבקנין אחד הוא לא נגמרה בדעתו להקנות לזה בלא זה כלום וכיון דחמור לא קנה כו' ורש"א קנה הכל. פירשב"ם ז"ל אדם יודע שאין חמור קונה נגמר בדעתו שמי שיוכל לקנות וכו' וקיי"ל כר"נ דקונה מחצה. והנה מהך פלוגתא דהנך אמוראי הנ"ל דימה המרדכי בפ' מ"ש דכן הדין במי שהקנה מטלטלין ומעות בקנין אחד. ובמעות אינו מועיל קנין דמטבע אינו נקנה בחליפין וכתב שם ג"כ ג' דיעות כנ"ל והובא בסמ"ע בחו"מ (סי' ר"ג ס"י) וכן במקנה דבשלב"ל עם דבר שבא לעולם המובא בסי' ר"ט בזה שייך שפיר לדמויי להנך טעמים הנ"ל די"ל דלר"נ קונה מחצה די"ל דהיינו דכונתו היה שיקנה המטבעות והמטלטלין כדינא ומה דל"מ למטבעות לא מגרע כח המטלטלין כמו באת וחמיר. ולרב המנונא ל"ק כלום די"ל דכונתו היה שיקנה כל הקנין שהקנה לו המטבעות והמטלטלין וכיון דל"מ להנך מטבעות ממילא ל"מ גם להמטלטלין. משא"כ בנידון דידן שהקנה לו בשני קנינים לא שייך כ"ז ומאיזה טעם נמצא לר"נ דלא יקנה אלא פלגא בשלמא באו"ת י"ל דרצה שיקנה הוא חלקו החצי וחלק החמור לא הקנה לו אלא שלו וזה מהני לענין חלקו. משא"כ כאן הרי הקנה לו כולה אלא דעשה שני קנינים ולא שייך לומר דרצה דוקא דבכל קנין יקנה מחצה דהרי הוא אמר ועשה כל קנין לכל המכירה א"כ ל"ש טעם הנ"ל וגם לרה"מ דל"ק כלל ל"ש טעמו דבשלמא באת וחמור י"ל דלא רצה אלא שיקוים כל הקנין ולא לחצאין משא"כ כאן אף אם לא יהנה קנין אחד הרי נשאר קנין שבזה יוכל לגמור רצונו לכל קנין המכירה ואין ענין וסברא כלל לדמויי להך דמס' ב"ב הנ"ל באו"ח הנ"ל. אלא דמטעם