שו"ת ברית עולם קס

הרוב דיש לחלק בין היכא דאפשר ללא אפשר על פי הנ"ל לפי מה דהקשו בתוס' סנהדרין הנ"ל דנילף בק"ו מדיני נפשות דאזלינן ב"ר עיי"ש תירוצם. והנה בחולין שם פסקו דיש לחלק דהיכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר שאני ופירש"י ז"ל שם דלא אפשר ילפינן שפיר מקרא אבל באפשר ילפינן מהלמ"מ עיי"ש. וא"כ י"ל דבאפשר לא נוכל ללמוד מק"ו מדי"נ דגם שם הוא רק הלמ"מ ואין למדין ק"ו מהלכה אבל היכא דלא אפשר דבד"נ ילפינן מקרא אפשר דגם בממון ילפינן מק"ו מד"נ כקושיית התוס' וא"כ יתיישב בזה הרבה קושיות האחרונים הבעל הפלאה והשעה"מ הנ"ל ועיין בס' חמדת שלמה דהקשה אמאי חייב בכל שור נגח דלמא טרפה הוא ועוד יתיישב כמה דברים וכמדומה לי שסברא כזו באופן זה נמצא בס' מנחת אהרן על סנהדרין ואינו ת"י לעיין בו

וזה הרבה שנים שכתבתי לאאמו"ר הגאון שליט"א להקשות בסוגיא דב"ק (דף מא ע"א) דמשכח גונא היכא משכחת לה שור המועד ולמה לא אוקים בשור ס"ט שנגח ג' פעמים דפטור ממיתה דלמא טרפה הוא ושור טרפה פטור ואח"כ חי י"ב חודש ונגח נגיחה רביעית והוברר הדבר דכשר היה וע"ז תירץ לי א"א מו"ר שליט"א דכל הנ"מ הוא לענין כופר והוה ממון ואף דס"ל לר"פ כופרא כפרה מ"מ שייך בזה דין ממון ועיין בפרק הזרוע והלחיים (דף קלד) בענין גר שנתגייר כו' ספק פטור וכן בפדיון הבן ספק פטור אף דהוא מצוה אעפ"כ דין ממון יש בו והא דס"ט אינו תי י"ב חודש היינו מטעם רובא ואין הולכין בממון אחר הרוב והא דבכל כופר חייב ולא ניחוש למיעוטא דלמא טרפה הוא אף שיש כמה סברות בזה י"ל סברא חדשה דלא דמי זה לזה כי הטעם דאין הולכין בממון אה"ר לפי שאין כח בהרוב להוציא מהחזקה חזקת בעלים וזה דוקא שחזקת ממון הוא מוקדם או בבת אחת והרוב בא אח"כ להוציא מהחזקה כמו רוב נשים בתולות נשאות אבל בכופר שהרוב בא מקודם והחזקה בא להוציא מהרוב והיינו דבכל השורים איכא אותה הרוב דכשר הוא בזה אמרינן שהרוב יותר טוב מהחזקה ואין כח בהחזקה להוציא מהרוב משא"כ בשור ס"ט שחזקת ממון בא קודם ואח"כ בא הרוב להוציא ממנו אין כח בהרוב להוציא מהחזקה ועיין ברשב"א בדין חזקת שאינה זבוחה דאפי' ס"ס אינו יכול להוציא מחזקתה וקצת כעין סברא זו נמצא בש"ש ש"א פכ"ד ודוק בסברא זו כי בקיצור הוא והעתקתי דבר זה כי יש נ"מ בכמה דברים הנוגעים לדין זה דאין הולכין בממון אה"ר. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דנראה לדייק מדברי הרשב"ם ז"ל דע"כ לא אמרינן דאין הולכין בממון אה"ר רק היכא דלהבעל המיעוט אית ליה טענה טובה ובריאה כגון בשור שמכרו ונמצא נגח דלכה"פ טוען ברי דהוא מכר רק לשחיטה. וכן מדויק לשון הרשב"ם ז"ל במס' ב"ב (דף צב ע"א) שכתב דבממונא לא אזלינן ב"ר רק אחר טענה טובה. וכן בע"ב שם בממונא לא אזלינן ב"ר רק בתר המוחזק אם יש לו שום טענה. נראה לכאורה כונתו כן אבל היכא דגם המוחזק אינו יודע מאומה כגון בקטן הנמצא בכתובות שם וכהנה ל"ש דין זה ויהיה מיושב בזה כמה קושיות בתוס' ומפרשים הנ"ל. אך מסוגיות הנ"ל לא משמע כן גם מתוס' בכורות (דף כ) לא משמע כן עיי"ש וצ"ע בכונת הרשב"ם ז"ל שם ויש להאריך בענינים אלו ואכמ"ל רק מענין לענין הארכתי קצת בענין זה: סימן

נג

(א) ודאתאן עלה דברי הח"ס ז"ל שהבאתי בתחלת דברינו דכתב דפליגי ר"ת ורבה אי אית ליה לקטן ממונא תמוהין מאד דבריו ז"ל ואף דהא דתירצו התוס' שם דא"ל לקטן ממונא בדעת אחרת מקנה אותו י"ל דהח"ס ז"ל כתב דבריו ע"פ שיטת הנימוקי יוסף שכתב במס' בבא מציעא דמה דא"ל לקטן ממונא בדעת אחרת מקנה אותו הוא מדרבנן. ועיין בתוס' קדושין (דף מבי) ועיין ברש"י ז"ל במס' סוכה (דף מו ע"ב) גבי לא לקני אינש לינוקי הושענא כו'. אך כבר הקשו על הנ"י ז"ל מסוגיא דגטין שהבאתי למעלה וגם בלא"ה הרי כתבו בתוס' סנהדרין שם כמה גווני דא"ל לקטן ממונא מה"ת כגון שהיה לו להקטן בירושה או שהרויח במעשה ידיו ודברי מרן הח"ס ז"ל צע"ג. אך לפי הדרך שמפרש בס' ת"ס דהאי סיומא בידוע שאין לו גואלין לאו מגוף לשון הברייתא הוא כו' כנ"ל. היה נלפע"ד לכאורה די"ל בדרך אחרת דהנה בסנהדרין שם הקשו בתוס' הא אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן דדרשינן בהגוזל קמא וכו' כי יתן איש וגו' וא"כ האיך יתחייב אדם אשם על גזלו וי"ל דה"מ בטענת כפירה והודאה אבל ע"פ עד אחד נשבעין. א"נ בקופץ ונשבע עייש"ה. והנה בש"ע חו"מ (סי' צו ס"א) איתא אין נשבעין על טענת חשו"ק אחד כו' וכן אם כפר בכל ובא ע"א כו' וי"א דצריך שבועה ע"פ ע"א יעוש"ה השתי דעות בזה ועיי"ש בביאור הגר"א ז"ל שציין לדברי התוס' דסנהדרין הנ"ל שתירצו דע"פ ע"א נשבעין וצ"ל להדעה השניה המובא שם דס"ל דפטור אף נגד ע"א צ"ל דס"ל שם בסנהדרין כתירוץ השני הנ"ל כגון דקפץ ונשבע

אך לכאורה לפע"ד דבר זה צריך ביאור דהנה במס' שבועות (דף לז ע"ב) איתא שם בגמרא אלא אמר ר"ה בריה דר"י היינו טעמא דר"י משום דהוה שטר שיעבוד קרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שיעבוד קרקעות. ובפירוש רש"י ז"ל שם איתא ומשום דהוה ליה האי שטר ממון שהקרקעות משועבדים לו והכופר בו ככופר בקרקעות וקיי"ל לקמן דאין נשבעין על הקרקעות הלכך כי אשתבעו נמי אין לה דין חיוב שביעה להביא עליו קרבן ולקמן שם בגמרא לימא ר"י ור"א בפלוגתא דר"א ורבנן כו'. ר"א דריש רבויי ומיעוטי ורבנן דרשי כללי ופרטי ר"א כו' ריבה כל כו' מיעט שטרות ורבנן כו' יצאו קרקעות שאין מטלטלין כו' אמר ר"פ משמיה דרבא מתניתין נמי דיקא כו' ואין מביאין קרבן על כפירת שיעבוד קרקעות כו' אלא מהא ליכא למשמע מינה. ובתוס' שם ד"ה מתניתין נמי דיקא כתבו אע"ג דמאן דמחייב נמי מודה דלרבנן פטור כו' ומיהו קצת תימא כו' לייתי ממתניתין דשבועת הדיינין (דף לח) דאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות א"כ אין כאן קרבן ע"כ הסוגיא שם. והנה מהסוגיא הנ"ל מבואר דנלמד מקרא דאין חיוב קרבן על שבועת שיעבוד קרקעות ורש"י ז"ל דייק בלשונו ז"ל וקיי"ל לקמן דאין נשבעין על הקרקעות הלכך כי אישתבעו נמי אין לה דין חיוב שבועה הרי דתליא זב"ז דאם אינו חייב שבועה ממילא אין כאן קרבן שבועה וכן משמע מדברי התוס' שהקשו דליתי ממתניתין דשבועת הדיינין דאין נשבעין וממילא אין כאן קרבן הרי דתלי זה בזה דאם אינו מחויב שבועה ממילא אין כאן קרבן על שבועתו באם נשבע מעצמו

ובאמת דברי רש"י ז"ל לכאורה לפע"ד צריכין לי עיון דלמה צריך לפרש דמחמת דתלי זה בזה משום דאינו מחויב שבועה מש"ה אינו מחויב בקרבן ולמה לא נפרש בפשוט משום דילפינן מהקרא דכלל ופרט וכמו דאיתא שם דר"י ס"ל כרבנן דילפי מכלל ופרט וילפינן מקרא דכלל ופרט ג"כ דפטור מקרבן שבועה ולמה תלי בטעמא דפטור משבועה דממילא נפטר מקרבן שבועה. ולכאורה היה נ"ל לומר דמש"ה פירש"י ז"ל כן משום דכאן מיירי בכפירת שיעבוד קרקעות והא דילפי מכלל ופרט על קרקעות הוא דילפי והיה באפשר לומר דמקרא לא נלמד רק על קרקעות דפטור מקרבן אבל בשיעבוד קרקעות י"ל דחייב בקרבן ולכאורה יש קצת סברא לחלק דבשלמא לענין שבועה שפיר יליף דכמו דפטור משבועה בקרקעות כן בשיעבוד דיגבה ג"כ קרקעות אבל בקרבן י"ל דבשלמא בקרקעות פטור מקרבן אף אם קפץ ונשבע משום דשבועתו לא עשה לו שום פעולה וטובה בעולם דאיך שיהיה היה פטור מה"ת בקרקעות. משא"כ בשטר שיעבוד קרקעות אף דפטור משבועה מ"מ אם קפץ ונשבע השבועה יעשה לו פעולה כגון אם ימחול לו השיעבוד וכדומה וע"ז פירש"י ז"ל הטעם דתליא זב"ז כיון דאין כאן שבועה ממילא פטור מקרבן אף אם קפץ ונשבע והיינו דס"ל דתליא זב"ז. אך סברא הנ"ל לכאורה יש לדחות דהרי גם בקרקע השבועה תוכל לעשות לו