שו"ת ברית עולם טז

הפוסקים כמו כן ליכא איסור בשבת ויו"ט וז"פ לפע"ד

ואין לומר דבאמת ס"ל להרמב"ם ז"ל דגם במצוה אף שמכוון בהדיא שלא למצוה הוה מצוה וכדעת הרא"ה ז"ל שהביא הב"י בטור או"ח סי' תקפ"ט המובא למעלה וא"כ ממילא הא דנאסר בשבתות ויו"ט בתפילין דהוא דומיא כל מה דהוה מצוה בחול כנ"ל ממילא גם במכוון לשמירה אסור לריה"ג ועובר ע"ז. דזה אינו וכמה תשובות בדבר זה חדא דלפי"ז אמאי פסק הרמב"ם ז"ל דהמוצא תפילין בשבת מכניסן זוג זוג והיינו טעמא דמשום שמירה התירו לו. וקשה דס"ס וכי משום שמירה הוא מאי הוה דהרי ס"ס איסורא איכא דמניח תפילין בשבת להרמב"ם ז"ל דפסק כריה"ג כנ"ל. ומה מועיל הא דמשום שמירה דלא עדיף ממכוון בהדיא שלא למצוה ומ"מ למצוה יחשב כדעת הרא"ה ז"ל הנ"ל וממילא דבשבת נאסרה ואיכא לאו ע"ז דושמרת את החוקה וגו' כנ"ל אע"כ דס"ל להרמב"ם ז"ל דבמכוון שלא למצוה לא הוה מצוה כדעת רוב פוסקים הנ"ל ועוד תמוה דאם נאמר לפרש ברמב"ם ז"ל דפ"ד מתפילין הנ"ל ולפי פי' הכסף משנה ז"ל הנ"ל דגם לשומרן אסור לכתחילה להניחן וע"כ דגם במכוון שלא למצוה נחשב כמצוה כנ"ל א"כ יקשה על מרן הכס"מ ז"ל דהוא ז"ל בעצמו מסיק בטור או"ת ס"ס תקפ"ט בב"י שם דלענין הלכה כיון דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל מסכימין דמצות צריכות כונה הכי נקטינן יעו"ש הרי דס"ל בדעת הרמב"ם ז"ל דבכל מצוה צריכה כוונה ואם לא כוון גם בחול בהנחת תפילין לשם מצוה לא הוה מצוה כלל וא"כ האיך נימא דבשבת נאסרה גם בלא כונה. דאין שום סברא לומר דאף דמצוה לא הוה מ"מ בשבת נאסרה ההנחה בעלמא דהרי לא אימעיט אלא מאותו הקרא דחייבה בחול בתפילין דלא הוה אלא בחול ובשבת אסרה. ודוחק גדול לחלק ביניהם כנ"ל. ועיין בפ"ד מהל' שופר דמסתפק שם הה"מ ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל אי מצות צריכות כוונה או לא. וליפשוט מהך דפ"ד מתפילין דאסור להניח אף במכוון בהדיא שלא למצוה ומסתמא מועיל ג"כ במצוה כנ"ל. וכן בטור או"ת סי' תע"ה מסתפק בדעת הרמב"ם אם מצות צריכות כונה ולא הביאו כלל להוכיח מזה אע"כ ברוצה לשומרן גם לכתחילה מותר להניחן אף להרמב"ם ז"ל כנ"ל ובאופן זה לא הוה מצוה כלל ומשו"ה מספקא להנך רבותינו ז"ל דלמא שאני התם דמכוון בהדיא שלא למצוה אבל בסתמא אף דלא מכוון למצוה י"ל דמהני. ולכן מכל הנ"ל נראה לכאורה דע"כ גם להרמב"ם ז"ל אם מניחן לשמרן מותר להניחן לכתחילה גם לאחר ששקעה החמה. והא דנקיט לה הרמב"ם ז"ל דינו דאם לא חלצן לאחר ששקעה החמה מפני שלא היה לו מקום לשומרן כו' ולא נקיט לה דגם לכתחילה מותר להניחן י"ל לכאורה דה"ה דמותר גם לכתחילה אלא משום דמעיקרא קתני דבאם הניתן קודם הלילה ולא חלצן אין צריך לחלצן בלילה אלא דאין מורין כן להכי נקיט באופן זה דאם לא חלצן משום שמירה בזה ג"כ מורין כן אבל ה"ה דגם לכתחילה מותר וסמך בזה דכבר אשמעינן דין זה במצא תפילין בשבת דמשום שמירה מותר להניחן לכתחילה ולהכניסן זוג זוג כנ"ל. ואולי דיש לחלק בין שבת דנפקא ליה מוהיה לאות וגו' בין לילה דנפקא ליה מושמרת את החוקה וגו' דבשבת כיון דמכוין לשמירה לאו אות היא אך מ"מ הרי הרמב"ם ז"ל ס"ל כריה"ג דנפ"ל כולה מושמרת אלא דסמיך על קרא דוהיה לאות כנ"ל וצע"ג בזה. אך מ"מ נלפע"ד לכאורה לולי דברי מרן הכס"מ ז"ל דלהרמב"ם ז"ל במכוין לשמירה ליכא איסור בהנחת תפילין בשבת ויו"ט אך במניחן בסתם בלא שים כונה כבר נתבאר דפשוט הוא דאסור הוא ול"ד לענין בל תוסיף דבשבת הוה שלא בזמנו למ"ד לאו זמן תפילין הוא ולעבור שלא בזמנו בעי כונה משא"כ בהאיסור דהנחת תפילין בשבת דלאו משום בל תוסיף הוא אלא לאו דושמרת לרמב"ם ז"ל דפסק כריה"ג וכיון דמספקא להו לפוסקים ז"ל דלמא ס"ל לרמב"ם ז"ל דמצות אין צריכות כונה י"ל דבאמת הכי ס"ל ובדברי הב"י או"ח סי' תקפ"ט הנ"ל יש לפלפל בזה. ואם נימא דבאמת מצוה בלא כונה הוה מצוה ממילא דאסור להניחן בסתמא. ויוצא מזה דלהניח תפילין בשבת סתמא בלא כוונה י"ל דלהרמב"ם ז"ל אסור ועובר ע"ז והיכא דמכוון לשמירה שלא למצוה דגם בחול לא הוה מצוה כנ"ל בזה גם בשבת י"ל דלא הוה איסור ומותר גם לכתחילה כנ"ל

(ט) ומעתה לפי כל המתבאר למעלה נתישב הכל בעה"י דהנה כבר נתבאר בדברי רש"י ז"ל בפ' המוצא תפלין הנ"ל דבאמת כיון דמכוון לשמירה ליכא בל תוסיף אלא דה"ט משום דאם היה לובש כדרכו היה איסור ב"ת משוי ליה כמשאוי וה"ט משום דכיון דלפי"ז לא נקרא לבוש ותכשיט משו"ה גם לשמירה אף דליכא בל תוסיף מ"מ משום משא אסור להוציאו בשבת משא"כ היכא דבאם היה יכול ללובשן דרך לבישה כדרכו בלא שום כוונה דאז היה נקרא כלבוש ותכשיט וכל מה שיוכל ללבוש במקום תפלין הוה תכשיט דרק באותו מקום הוה תכשיט כמבואר בגמרא שם ומקום תפלין הוא על שני זוגות ואז מותר שני זוגות ולפי"ז בזוג אחד כיון דדרך ללובשו בחול לכ"ע דזה נקרא לבוש ותכשיט אף דבשבת אסור מ"מ וכי נוציא מזה שם תכשיט ולבוש מה דדרכו ללובשו בחול. ובשלמא אם היה איסור בל תוסיף או איסור הנחה בשבת בזוג אחד בודאי דלא מועיל מה דדרכו ללובשו בחול וכי משום זה יותר האיסור משא"כ דבאמת ליכא שום איסור לא בל תוסיף ולא ההנחה בשבת לריה"ג ולהרמב"ם ז"ל דפסק כוותיה משום דכוונתו לשמירה ובזה ליכא שום איסור כנ"ל אלא דכל הטעם דכיון דדרך לבישתו כדרכו בלא כוונה אסורה ומשו"ה לא יוכל להקרא חכשיט ולבוש ומשוי ליה כמשא כנ"ל וכ"ז ניחא בב' זוגות דלעולם לא נוכל לקרותם בשם תכשיט ולבוש דלא בשבת יוכל ללובשן כדרכן בלא כוונה ולא בחול ומאיזה טעם נקרא להם שם לבוש משא"כ בזוג אחד אף דאם דבשבת אסור מ"מ הרי כל ימי חול מלובש בהם ולכן נקרא תכשיט ומשו"ה מותר מכל הטעמים דבל תוסיף ואיסור הנחה בשבת מושמרת ליכא משום דכוונתו לשמירה כנ"ל ומשום איסור משא ליכא דלאו משאוי הוא כנ"ל. ותדע מהא דפ' תולין (דף קל"ט ע"ב) אמר ר"א בר"ה אר"ח ב"ג מתעטף אדם כו' דאמר ר"ה א"ר היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת ציצית לגבי טלית חשיבי ולא בטלי הני לא חשיבי ובטלי. ופירש"י ז"ל ד"ה חייב חטאת ואילו לא היתה מציצית כלל לא מחויב דהא לבושו הוא אלמא הציצית הוין לו משאוי כו' והרי בגד שאינה מצוייצת כלל אסור הוא ללובשו בין בחול בין בשבת ועובר ע"ז בעשה כמבואר בפ' התכלת (דף מ"ב ע"א) ופסקה הרמב"ם ז"ל פ"ג מציצית הל' י' וא"כ נימא אתי איסור עשה דציצית ומשוי ליה כמשאוי אע"כ דכיון דס"ס לבוש הוא אלא דאיסורא הוא דרביע עליה ל"ש לומר דמשוי ליה כמשאוי דס"ס מלבוש הוא וכ"כ בתפלין בזוג אחד אף דאסור בשבת בדרך לבישה בלא כוונה מ"מ כיון דכל ימי החול הוא לבוש בהם והוה תכשיט ולבוש אין לאוסרן משום משאוי וראיה זו ראיתי בס' פרי יצחק שמישב בזה קושיית הש"א ס"ס מ"א מפ' במה אשה (דף ס') יעו"ש והיינו כנ"ל*) *)וראיתי בס' פרי יצחק שם ס"י שתמה מאד על ביאור רבינו הגר"א ז"ל בש"ע או"ת (סי' ש"א ס"ק י"ח) במה שכתב הש"ע הדין דלא יצא בתפלין בשבת מפני שצריך להסירם כשיכנוס לבה"כ כו' והרמב"ם ז"ל בפי"ט משבת השמיט כל הדין דלא יצא בתפלין בשבת ולא כתב אלא דאם יצא אינו חייב חטאת וכתב ע"ז בביאור הגר"א שם דרמב"ם ז"ל לשיטתו דכתב דלילה לאו זמן תפלין הוא ועובר בל"ת והטור לשיטתו כו' יעו"ש וע"ז תמה בס' פרי יצחק שם דאכתי צריך למינקט דין דלא יצא משום גזירה כגון שהיו מונחים עליו מקודם שבת דאז ליכא לאו כמבואר בגמרא דמנחות שם והאריך בזה ואני תמה על תמיהתו ולא ידעתי כלל מה הקשה לו דדברי רבינו הגדול הגר"א ז"ל פשוטים מאד דבפ' ב"א (דף ס' ע"א) קתני דלא יצא בתפלין ואם יצא אינו חייב חטאת וקאמר ע"ז בגמרא שם (דף ס"א ע"א) אמר ר"ס לא תימא אליבא דמ"ד שבת לאו זמן תפלין אלא אפילו למ"ד שבת זמן תפלין הוא