שו"ת ברית עולם טו

משום תכשיט דכיון דזמן תפילין הוא דעבר על ב"ת משוי ליה כמשא ואסור להוציאן בשבת ברה"ר. ונתישב ג"כ דברי הלבוש והל"ת המובא במג"א (סי' ל"ד ס"ק ג'). ודברי המג"א הנ"ל דמשמע בהדיא דגם במכוון בהדיא שלא למצוה אסור צ"ע מכל הנ"ל. ומה גם דהב"י בס"ס תקפ"ט ג"כ הכריע כר"ש ותוס' ור"י ורשב"א ז"ל דבמכוון שלא למצוה לא הוה מצוה וכש"כ בבל תוסיף כנ"ל

(ח) ומעתה נבוא לדברי הרמב"ם ז"ל דפי"ט מהל' שבת וקושיות התוי"ט הנ"ל דכיון דפסק דלאו זמן תפילין הוא אמאי אסור בשני זוגות דשלא בזמנו בעי כונה ובגמרא התיר ב' זוגות למ"ד לאו זמן תפילין הוא ואין לומר דבגמרא קאי אם לאו זמן תפילין הוא אבל ג"כ איסורא ליכא אבל להרמב"ם ז"ל לשיטתו דפוסק דהמניח תפילין בלילה עובר בלאו וכן בשבת ויתבאר לפנינו בעה"י ומשום הכי אסור ב' זוגות דא"כ ג"כ זוג אחד אמאי מותר משום דהוא דרך לבושו בחול דס"ס איכא איסור דהנחת תפילין בשבת ובעה"י מצאתי בשאגת אריה סי' מ"ג אמאי מותר אפילו זוג אחד והאריך שם יעוש"ה. ולפי המבואר למעלה לכאורה א"ש הכל בעה"י והוא דהנה במס' עירובין (דף צ"ו ע"א) ובמנחות (דף ל"ו ע"ב) תניא ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וי"ט דברי ריה"ג ר"ע אומר לא נאמר חוקה זה אלא לענין פסת בלבד ואלא הא דתנן כו' ר"ע אומר יכול יניח אדם תפילין בשבחות וי"ט ת"ל והיה לך לאות על ידך מי שצריכין אות יצאו אלו שהן גופן אות. וכתבו בתוס' בפ' המוצא תפילין שם ד"ה ימים נראה דאדרשא דלאות על ידך דבסמוך קסמיך כו' יעו"ש ועיין בשאגת אריה סי' מ"א מה שביאר בזה דלריה"ג תרווייהו צריכי יעוש"ה והרי דלריה"ג מקרא דושמרת את החוקה נפקא דאסור בלילות ובשבתות ויו"ט בתפילין וסמיך ג"כ על קרא דלאות על ידך וכנ"ל ושמרת לאו הוא כמבואר שם בגמרא והרי דלריה"ג איכא לאו בהנחת תפילין בלילה ובשבת וי"ט. ובלאו הוא. אך לר"ע דס"ל דקרא דושמרת את החוקה בפסח הוא דכתיב ושבת ויו"ט יליף מקרא דלאות על ידך לדידיה יש לראות אם דממעט מקרא על תפילין בשבת ויו"ט דאינו מחויב בשבת ויו"ט בתפילין אבל איסורא ליכא בזה אם הניח או דגם איסורא איכא בהנחת תפילין בשבת. והנה בספ"ק דביצה (דף ט"ו) משמע דליכא איסורא בשבת לר"ע אלא דאינו מחויב בתפילין אבל אם רוצה להניח תפילין הרשות בידו וכן הוכיח בס' ש"א סי' מ"א הנ"ל מהא דאיתא שם ר"ש שרי להו לרבנן לשדורי תפילין ביו"ט א"ל אביי והא אנן תנן כל שניאותין ביו"ט משלחין אותו ומשני ה"ק כל שניאותין בו בחול משלחין אותו ביו"ט ופירש"י ז"ל והא אנן תנן וכו' ותפילין אין נאותין בהן ביו"ט כדאמרינן בעירובין יצא שבתות וי"ט שהן עצמן אות. משלחין אותן ביו"ט דהאי ביו"ט דקתני מתניתין לאו אניאותין דלקמיה קאי אלא אמשלחין דבתריה ולאתויי תפילין אתי דא"נ מנת להו ביו"ט ליכא איסורא כו' וכפי' התוס' שם והרי בהדיא דליכא איסור לר"ע להניח תפילין ביו"ט אלא דיליף מקרא דלאות על ידך דאינו מחויב בתפילין

והנה הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' תפילין הלכה י' כתב וז"ל זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה שנאמר מימים ימימה חוקה זו היא מצות תפילין וכן שבת ויו"ט אינן זמן תפילין שנאמר והיה לאות על ידך ושבתות וי"ט הן עצמן אות כו' יעו"ש ונקיט הרמב"ם ז"ל קרא דריה"ג לענין לילה דלאו זמן תפילין הוא וקרא דר"ע דוהיה לאות נקיט למעוטי שבת ויו"ט מתפילין יעו"ש בכס"מ מה שכתב בזה אכן הש"א בסי' מ"א הנ"ל ביאר שם דה"ט דבאמת פסק כריה"ג אלא דגבי שבת נקט קרא דר"ע והיה לאות וגו' משום דגם לריה"ג קסמיך על קרא דוהיה לאות כמש"כ התוס' שם ותרוויהו צריכי כמש"כ הש"א ז"ל שם כנ"ל. ומעתה כיון דס"ל להרמב"ם ז"ל דבשבת ויו"ט איכא איסורא. והנה היכא דאיכא איסור בל תוסיף כבר נתבאר למעלה דהיכא דמכוון שלא למצוה אלא לשמירה וכדומה בודאי דליכא בזה בל תוסיף אלא דכיון דבלובש כדרכו בלא שום כוונה איכא בל תוסיף היכא דהוא בזמנו דא"צ כוונה למצוה בזה אתי בל תוסיף משוי ליה כמשאוי ואינו תכשיט על שבת וכגון בשני זוגות תפילין למ"ד זמן תפילין הוא דהוה בל תוסיף בלובש בסתם ולא הוה מלבוש על שבת ומשו"ה אסור דלא יוכל לקרוא עליו שם מלבוש דלא בחול לובשין שני זוגות עד שנוכל לומר עליו דנקרא עליו לפעמים בשם מלבוש וגם לא בשבת ראוי כלל ללובשם למ"ד זמן תפילין הוא וכנ"ל אבל היכא דבעי כוונה כגון למ"ד לאו זמן תפילין הוא ושלא בזמנו בעי כוונה א"כ בסתם אם הוא לובש כדרכו בלא שום כוונה לא היה בזה בל תוסיף דבל תוסיף ליכא אלא היכא דבאם היה מחויב בזה היה נחשב למצוה דכש"כ הוא ממצוה כנ"ל. אך כ"ז באיסור בל תוסיף אבל באיסור הנחת תפילין בשבת ויו"ט לריה"ג וכן להרמב"ם ז"ל שפסק כן בזה נראה לכאורה ברור דבלא שום כוונה אם הניח תפילין בודאי דעבר על ל"ת דושמרת את החוקה ול"ד לבל תוסיף שלא בזמנו דהרי ילפינן מקרא דמימים ולא כל ימים והיינו מה דנחשב למצוה במקצת ימים היינו ימי החול זאת נחשב לאיסור במקצת הימים היינו ימי שבתות ויו"ט ובימי החול אם היה מנית שלא בכוונה כלל לפ"מ דמסיק רבא במס' ר"ה (דף כ"ח) לא בעי כוונה וי"ל דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל כן לדינא ויובא לפנינו אי"ה א"כ גם אם מניח תפילין בשבת ויו"ט בלא שום כוונה ג"כ הרי עבר בלאו דושמרת את החוקה להרמב"ם ז"ל דפסק כריה"ג כנ"ל וז"פ מאד לפע"ד

אך כ"ז בסתם בלא שום כוונה. אבל אם מנית תפילין ומכוון בהדיא שלא למצוה או דמכוון לשם שמירה דלהנ"ל הוה כמכוון שלא למצוה י"ל בודאי דליכא בזה איסור ומלבד דסברא היא הרי גמרא מפורשת היא במס' מנחות (דף ל"ו ע"ב) אר"א כל המניח תפילין אתר שקיעת התמה עובר בעשה ור"י אומר עובר בלאו. לימא כו' ואר"א ואם לשומרן מותר ופירש"י ז"ל ד"ה ואם לשמרן שלא יאבדו מותר להניחן אפילו לאחר שקיעת החמה ואמר רבינא הוה יתיבנא קמיה דרב אשי וחשך והניח חפילין וא"ל לשומרן קבעי להו מר ואמר לי אין וחזיתיה לדעתו דלאו לשומרן הוא. קסבר הלכה ואין מורין כן. והרי דבמכוון לשמירה ליכא שום איסור לכ"ע גם להניח לכתחילה כמבואר שם. והנה ברמב"ם ז"ל פ"ד מה' תפילין הל' י"א הביא שם דין זה דאם הניח התפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר ואין מורין דבר זה לרבים כו' ובהל' י"ב הביא דאם לא חלץ תפילין משתשקע החמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן ונמצאו עליו כדי לשומרן מותר. ועיין בכס"מ הל' י"ב שם דפירש דגם לשומרן לא הותר אלא אם היה עליו מקודם שתשקע החמה אבל להניחן לכתחלה בלילה אפילו לשמרן אסור יעו"ש בהל' י"א דגרס בר"א וחשך ולא סליק תפיליו כו' ופירש שם דליכא נ"מ אלא דבלא לשמרן אין מורין כן ובלשמרן מורין כן אבל להניח לכתחלה לא יעוש"ה ובאמת תמוה הוא לכאורה ובס' שאגת אריה סי' מ"ג האריך להקשות לפי"ז לדעת הרמב"ם ז"ל והוכיח דגם לכתחלה מותר לשומרן יעוש"ה. ובאמת לפע"ד לא זכיתי להבין פירוש מרן הכס"מ ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל דאף דלשון הרמב"ם ז"ל בהל' י"ב שם דכתב ואם לא חלץ תפיליו מששקעה החמה מפני שלא היה לו מקום לשומרן כו' מותר הכי משמע דלכתחלה אסור להניח גם לשמירה מ"מ תמוה הוא לפרש כן דפשטות הגמרא דמנחות הנ"ל לכאורה משמע דגם לכתחלה הוא דמותר וכן משמע מלשון רבינא דקאמר לו לר"א לשומרן קבעי ליה מר דמשמע דעיקר ההיתר הוא משום שמירה ולא משום דכבר היה מונח עליו יעו"ש. ועוד קשה דהרי הרמב"ם ז"ל בעצמו פסק דהמוצא תפילין מכניסן זוג זוג ופסק ג"כ כריה"ג כנ"ל והרי דמ"מ היכא דהוא לשמירה מותר להניחן גם בשבת ומ"ש הך דהיה בידו ואין לו מקום לשומרן בלתי שיניחן ממצא תפילין דבמצא תפילין מותר בזוג זוג משום בזיון ובמחזקינן בידו ואין לו מקום לשומרן יהיה אסור לכתחלה. ועוד דסברא פשוטה היא דהרי קרא דושמרת לא ממעט אלא דמקצת ימים יניח תפילין ומקצת לא יניח ובמה דהוה במקצת ימי החיוב נחשב למצוה זה הוא איסור לימי השבת אבל במכוון לשמירה דהוא מכוון שלא למצוה. דודאי לא הוה מצוה בימי החול. כדהוכחנו למעלה לרוב