שו"ת ברית עולם קנו

רבה ע"כ ס"ל דלעולם אינו מוליד ובאמת אתפלא מאד דלפי דברי התורת חיים הנ"ל קשה א"כ אמאי קאמר בגמרא דפליג ר"ח על רבה הלא לפי פירושו גם לרבה יוכל להוליד לפעמים א"כ א"ש דברי ר"ח גם לרבה קטן אם אירע שהוליד אין בנו נעשה בן סו"מ שנאמר כי יהיה לאיש גואל כו'. ומנ"ל להגמרא דר"ת פליגא ארבה וצ"ע בדבריו הק' ז"ל ויש לפלפל ליישב קצת ויתבאר לפנינו בס"ד: סימן נא (א) ועדיין יש לבאר בזה דאיך נימא דגם ר"ח ס"ל דגם רוב קטנים אינם יולדים ורק אם אירע שהוליד אינו נעשה בן סו"מ מדרשא דכי יהיה לאיש בן כו' וכהנ"ל דא"כ למה צריך ר"ת להדרש דכי יהיה לאיש בן ולא לבן בן הלא בלא"ה נדע דקטן שהוליד אינו נעשה בן סו"מ. דהנה בחולין ילפינן בגמרא (דף יא ע"ב) דאזלינן בתר רוב ממכה אביו ואמו וכו' וליחוש דלמא לאו אביו הוא דלמא כו' אפילו הכי אין אפוטרופוס לעריות. וא"כ איך נהרג בן סו"מ של קטן דלמא לאו אביו הוא וכאן אין לומר דאזלינן בתר רוב דהלא יש רוב המנגד נגדו דאין רוב קטנים יולדים אוקי רובא נגד רובא. וא"כ למה צריך להדרש דלא נהרוג בן סו"מ של קטן הלא בלא"ה ידעינן מטעם הנ"ל (ובזה היה באפשר ליישב קצת דברי התורת חיים שהבאתי למעלה)

ולכאורה י"ל דהנה ביבמות (דף סט ע"ב) במתניתין היה כהן שבא על ב"י לא תאכל בתרומה עברה לא תאכל ילדה תאכל ובגמרא שם סובר אביי דחוששין דלמא מאיש אתר נתעברה ואסורה לאכול בתרומה רק דהמתניתין מיירי בשהיו שניהם חבושים בבית האסורים. ותמה בס' בן יהודה (סי' י) דהרי בגמרא חולין דאיתא שם כגון שהיו שניהם חבושים כו' קאמר ע"ז בגמרא אפי"ה אין אפוטרופוס לעריות ותירץ שם דבחולין קאי הש"ס אי לא אזלינן ב"ר לכן קאמר דגם שניהם חבושים ל"מ אבל לבתר דקיי"ל דאזלינן בתר רוב א"כ בודאי שניהם חבושים מהני דגם זה איכא רוב דרובא דחבושים בבית האסורים לא שכיחא שיבא שם אדם עליה ואין אפוטרופוס לעריות בזה הוה מיעוטא וא"כ בכל חבושים בבית האסורים הוה תרי רובא רוב בעילות אחר הבעל ורוב חבושים לא יבא שם אדם עיי"ש בס' ב"י הנ"ל וא"כ י"ל דר"ת צריך להדרש דכי יהיה לאיש באופן דהיו שניהם חבושים והיה להם בן סו"מ והאב היה קטן לזה צריך לדרשא דר"ת דכי יהיה לאיש בן וכאן אין לומר דלמא לאו אביו הוא והרוב דאין קטנים יולדים מסייע אותו כנ"ל. משום דאיכא תרי רובא נגד רוב קטנים אינם יולדים כנ"ל ואף דהב' רובי הם משם אחד אפשר דמהני בזה וצ"ע בזה. וגם לפי"ז צ"ע היכא דהיה בן לקטן והבן הכה לאביו אח"כ דלהנ"ל פטור הבן דלמא לאו אביו הוא כיון דאיכא רוב המנגד דרוב קטנים אינם יולדים וצ"ע: אך לפי המבואר בתוס' חולין שם די"ל אוקי איתתא בחזקתה עיי"ש ובחידושי מהרש"א שם יתיישב זה

(ב) אך נראה לפע"ד די"ל דר"ח צריך להדרש אף בלא היו חבושים דהנה גרסינן בקדושין (דף פ) אר"ח אמר ר"י לוקין על החזקות סוקלין ושורפין על החזקות פירש"י ז"ל דבר שאנו מחזיקים כן ואפילו אין עדות בדבר מלקין כו' כר"י הוחזקה נדה בשכנותיה פירש"י ז"ל שראו וכו' סוקלין וכו' דאמר רבה בר הונא איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית פירש"י ז"ל בחזקה שהיא אשתו ואלו בניהם ואין אנו מכירים בהם בעדות גמור נסקלין. בא הבן על אשה משום בא על אמו. ונשרפים זע"ז אם בא האיש על בתו ע"כ. וכן פסקו כל הפוסקים וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' איסורי ביאה דילפינן ממכה אביו אע"פ שאינו ידוע שזה אביו אלא מחמת חזקה וכתב המ"מ שכן הוא בירושלמי וא"כ הרי דגם הרמב"ם ז"ל כתב דגם במכה אביו דחייב הטעם הוא משום חזקה שהוחזק לבנו כנ"ל א"כ א"ש דר"ת צריך להדרש דכי יהיה לאיש בן כו' דאף דהוא בן קטן מ"מ הוחזק לבנו וסוקלין על החזקות לזאת קאמר דמוכת מהקרא דכי יהיה וכו' דגזה"כ הוא דבן קטן לא יסקל משום בן סו"מ מדרש הנ"ל כנ"ל ודוק בזה

(ג') ובדברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל קשה לכאורה דמנ"ל דילפינן ממכה אביו דהוא מטעם חזקה דהיכא ילפינן משם דלמא במכה אביו דחייב הוה הטעם משום רוב כדילפינן בגמרא חולין שם מזה דהולכין אתר הרוב וקושיא זו מצאתי בס' בינת אדם שער רוב וחזקה (סי' א) וכתב שם דעל הירושלמי ל"ק די"ל דס"ל כו' אבל להרמב"ם ז"ל קשה דהרי בפ"ג מהל' א"ב ה"ב כתב הבא על הקטנה אשת הגדול אם קדשה אביה ה"ז בחנק ולא אמרינן שמא אילונית היא כקושיית הש"ס שם בסנהדרין והיינו משום דבנפשות ג"כ הולכין אתר הרוב. וא"כ מנ"ל דמכה אביו משום חזקה דלמא מכח רוב וסיים שם דגם הירושלמי דחוק לפרש יעוש"ה

ולפע"ד היה נ"ל לכאורה ליישב דעת הירושלמי. דהירושלמי ס"ל כר"ה בריה דר"י בסנהדרין אך דלא נימא דר"ה חייש בכ"מ למיעוטא דמשום זה סיים שם דהוא דחוק רק דמודה דאזלינן ב"ר היכא דא"א אבל היכא דאפשר ל"ל הלמ"מ בזה. דהנה בחולין שם מסקינן דמכל ילפותא דהתם ליכא למילף רק היכא דלא אפשר אבל באפשר מסקינן שם דהוה הלמ"מ כפירש"י ז"ל שם ושם בגמרא כדיליף ממכה אביו דלמא לאו אביו הוא ומדחה דלמא כגון שהיו חבושין ומתרץ אין אפוטרופיס לעריות וא"כ גם חבושים לא מהני אם לא ניזול בתר רוב אע"כ דאזלינן ב"ר. וא"כ ג"כ בלא חבושים מהני דאיכא רובא דרוב בעילות אחר הבעל אף דלא הוה רוב טוב כמו חבושים כהנ"ל דבחבוש איכא עוד רוב דרוב פעמים לא יבא אדם שם כנ"ל מ"מ מהני כיון דאזלינן ב"ר וזה פשוט בגמרא שם. אך כיון דמסיק בגמרא היכא דאפשר אפשר דהיינו דמהקרא לא יוכל ללמוד דאזלינן ב"ר רק היכא דלא נוכל לקיים הכתוב אי לא אזלינן בתר רובא. בזה ע"כ צריך לילך אחר רובא אבל היכא דאפשר בשום אופן לקיים הכתוב באופן אחר לא אזלינן בתר רוב. א"כ כאן במכה אביו הדין ברור דאף אם לא היו חבושים נהרג הבן המכה אביו. וא"כ איך יוכל להיות דזה הוה מטעם רוב דהיינו משום רוב בעילות אחר הבעל דמנ"ל דאזלינן בתר רוב כזה דלמא לעולם לא אזלינן בתר רוב כזה דהלא הכתוב נוכל לקיים כגון שהיו חבושים בבית האסורים דבזה יהיה עוד רוב דרוב בני אדם לא יוכלו לבא לשם וגם הא דרוב בעילות אחר הבעל וכיון דאפשר לקיים הכתוב אף אם לא נילך בתר הרוב הראשון הנ"ל מנ"ל דאזלינן בתריה והיכא דאפשר לא אזלינן בתר רוב זה ולא ס"ל דהוה בזה הלמ"מ וזה שאמרו בירושלמי דלפי האמת דהדין במכה אביו דחייב אף אם לא היו חבושים ע"כ צ"ל מטעם דסוקלין על החזקות. וא"כ א"ש דגם באין חבושים סוקלין אותו מטעם חזקה הנ"ל דמהקרא לא מוכת על רוב כזאת כנ"ל רק דאולי הוה הלמ"מ ע"ז. גם באפשר כדאיתא בגמרא חולין שם. וע"ז ליכא ילפותא אם ע"ז ההלמ"מ ג"כ ודוק. ואפשר דיתיישב ג"כ בזה דעת הרמב"ם ז"ל הנ"ל שכתב דהך דמכה אביו מטעם חזקה כן היה נלפע"ד לכאורה *) הקשו דקרא ע"כ קאי גם על דורות ראשונים. וע"ז תירצו שפיר דאעפ"י דבדורות האחרונים נתנו חכמים סימן להבאת שערות כו' בדורות הראשונים כו' היה זמן גדלות מקודם הרבה וזה שחידשו התוס' בתירוצם דגם הזמן גדלות היה מקודם ויש עוד להאריך בזה *) ויש לפלפל דירושלמי לשיטתו ליכא למילף דאזלינן ב"ר ממכה אביו לפי מה דמקשין העולם דאיך נלמד ממכה אביו דאזלינן ב"ר לפ"מ שכתב הבעל הטורים בפ' תצא דממזר אינו מוליד א"כ י"ל דהקרא דמכה אביו מיירי היכא דאית לו להמכה בת והבת היו לה ג"כ בנים וע"כ אינו ממזר וידעינן דאביו הוא ומנ"ל דאזלינן ב"ר וצ"ל דהכי ילפינן דאי לא אזלינן ב"ר ניחוש דלמא