שו"ת ברית עולם קנה

אותו הוא מה"ת וגם לפירוש רש"י ז"ל דס"ל דכל פלוגתתן דר"י ור"ח אם זוכה לאחרים הוא אם ג"כ זוכה מדרבנן מ"מ מה דזוכה לעצמו הוא מה"ת כמבואר בר"ן ז"ל שם בטעמא דרש"י ז"ל דמש"ה אינו זוכה לאחרים מדאורייתא מטעם דאין שליחות לקטן ובפרט להש"ך ז"ל בחו"מ (סי' רמג) שם מבואר דיוכל להיות לקטן ממונא מה"ת לכ"ע ודברי מרן הח"ס ז"ל צע"ג

(ב) ולפע"ד היה נראה לכאורה דאפשר ליישב דמש"ה לא הקשה מברייתא על ר"ח כהנ"ל דלכאורה יש לראות דמאי קאמר בגמרא ופליגי דרבה הלא הרמב"ם ז"ל הביא דין זה של הברייתא והביא בלשון בחזקתו שאין לו גואלין דהיינו דרוב קטנים אינם יולדים דכן מורה לשון הרמב"ם ז"ל בחזקתו שאין לו גואלין אבל יכול להיות באפשר מהמיעוט שיוליד ג"כ הקטן וכן פי' המ"מ דנעשה כאילו אינו יכול להוליד וא"כ מאי קאמר ופליגא דרבה. הלא גם לרבה י"ל שרק רובם כן. אך זה אינו קושיא די"ל דמשום דרבה קאמר בלשון אינו מוליד משמע דאינו יכול להוליד בשום אופן. ומעתה יתישב קושייתן הנ"ל דמהברייתא לא קשה על ר"ח די"ל בהברייתא הפירוש דרובם אינם יולדים ומש"ה קטן אי אתה צריך לחזור עליו אם יש לו גואלין דזיל בתר רובא. אך על רבה קאמר שפיר דפליגי דרבה ס"ל דאינו מוליד כלל. כלשון הגמרא דאמר רבה קטן אינו מוליד דמשמע דאינו מוליד כלל כהנ"ל ופליגי ר"ח ורבה בפירוש הברייתא דר"ח ס"ל דרק רוב אינם יולדים ורבה ס"ל דכולם אינם יולדים בקטנותם ומהרמב"ם ז"ל משמע דפסק כר"ח דרק רוב אינם יולדים ומשום דאזלינן ב"ר כנ"ל

ואי לא מסתפינא הייתי אומר לכאורה דטעם פלוגתתן דרבה ור"ח בפירוש הברייחא דיש לכאורה להביא ראיה קצת דרבה ס"ל חיישינן למיעוטא דבמס' בכורות (דף קי) פליגי שם תנאי ורבא מוקים שם אליביה דר"י דטעמא דחיישינן למעוטא ובקצת ספרים הגירסא רבה ולרבינא לא חיישינן למיעוטא רק כאן הטעם משום דהוה רוב התלוי במעשה ולרבה [לפי גירסת הספרים] דס"ל אליביה דחיישינן למיעוטא נראה דס"ל ג"כ כן דכן פסקינן שם בזה כר"י דלאחר שנה הוה ספק בכור וליכא מאן דפליג עליה בזה כמבואר שם ברא"ש ועוד דגם ר"ע שם בר פלוגתיה ס"ל שם דחיישינן למעוטא וכמו דס"ל לר"ע במס' מכות (דף ז) דאמר אלו היינו בסנהדרין כו' ורבה דאוקים גם טעמא דר"י משום דחיישינן למעוטא נראה דס"ל כן. אך באמת לכאורה משמע מסוגיא דמס' קדושין דגם רבה ס"ל דלא חיישינן למיעוטא דאיתא שם בפ' האיש מקדש (דף נ ע"ב) דהיכא דשלח לה סבלונות דס"ל לר"ה ורבה דחוששין לסבלונות ומפרש שם ר"פ ל"צ דרובא כו' ומיעוטא קסברי והדר מקדשי מהו דתימא ניחוש למיעוטא קמ"ל. ועיין בתוס' שם ד"ה ה"ג מקדשי דהקשו האיך שייך בזה ניחוש למיעוטא להקל ועיי"ש בתוס' ר"י הזקן דביאר דה"פ דמהו דתימא דניחוש למיעוטא דהיינו דנימא סמוך מיעוטא לחזקה דפנויה קמ"ל עיי"ש הרי דס"ל דלא חיישינן למיעוטא כלל וגם לגירסת הרי"ף ור"ח ז"ל הובא שם בתוס' הגירסא כך ל"צ דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוט מקדשי והדר מסבלי מד"ת לא ניחוש למיעוטא קמ"ל דחיישינן למיעוטא ותהא מקודשת גם לפי גירסא זו לאו ראיה היא דשאני התם דמשום חומר דא"א החמירו כמו שכתבו שם התוס'. וא"כ ליכא למימר דמש"ה ס"ל לרבה בפירוש הברייתא דאינו מוליד כלל משום דחיישינן למיעוטא. ועוד דלפי מה דאיתא במס' חולין (דף יב ע"א) בתוס' ד"ה פסח וקדשים מא"ל דגם לר"מ דחייש למיעוטא הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא לכ"ע לא חיישינן למיעוטא יעוש"ה וא"כ הדר קשה מנ"ל לרבה דקטן אינו מוליד כלל הלא מהקרא לא מוכח רק דאם רוב אינם יולדים אין צריך לחזור עליו אם יש לו גואלין דמה"ת לא חיישינן למיעוטא ובזה יש לפלפל ויש חולקים על תוס' הנ"ל ואכמ"ל

אך מ"מ נלפע"ד די"ל דהכא אפשר דרבה ס"ל דכיון דאפשר לחקור אם יש לו גואלין אין לסמוך על הרוב שאינם יולדים לכן צריך לחקור אולי נמצא מי שיביא ראיה שהוא בנו וא"כ ע"כ צ"ל דהא דבקטן אי אתה צריך לחזור עליו אם יש לו גואלין ה"ט משום דאינו מוליד כלל וגם מיעוט המולידים ליכא. ומש"ה קאמר קטן אינו מוליד היינו שאינו מוליד כלל. ור"ח ס"ל דא"צ לחקור וה"ט משום דס"ל דאזלינן בתר רוב גם בזה וגם אינו צריך להטריח ולחקור אם יש לו גואלין אם לאו אבל באמת איכא מיעוטא שמולידים, ומעתה א"ש פלוגתתן דרבה ור"ח דרבה אף אם נאמר דס"ל דאזלינן ב"ר מ"מ היה לנו כאן למיחש למיעוטא ולחקור על גואלין ומש"ה ס"ל דקטן אינו מוליד כלל ומוכיח כן מהברייתא דגזל הגר אמאי לא ניחוש למיעוטא היולדים ולחזור אחר גואלין וע"כ מוכח דאינו מוליד כלל. ולר"ח י"ל דאיכא מיעוט היולדים ומש"ה קאמר קטן שהוליד כו' היינו אם אירע שהוליד אין בנו כו' ויליף מקרא דכי יהיה לאיש בן כו'

(ג) ובזה ניחא מה דמקשה בגמרא דסנהדרין שם איתיביה אביי איש אין לי אלא איש וכו' ת"ל ואיש וכו' וקשה לרבה ולכאורה מאי קושיא דלמא רבה ס"ל כהך ברייתא דמס' ב"ק הנ"ל דקטן אי אתה צריך לחזור עליו אם יש לו גואלין ומשום דקטן אינו מוליד ובהנ"ל יתיישב שפיר לכאורה כיון דגם בברייתא דב"ק הנ"ל אינו מוכרח לומר דאינו מוליד כלל אלא דפליגי בפירוש הברייתא כהנ"ל לזאת מקשה אביי דהרי דמוליד וא"כ י"ל דגם בהך ברייתא דב"ק יש לפרש כן ולא לעשות פלוגתא בין הברייתות ומנ"ל לרבה לפרש כך ולעשות פלוגתא ומש"ה אותיב מינה לרבה וכן בהא דמקשה מתנא דר"י י"ל ג"כ כנ"ל ודוק. ויתיישב ג"כ קושיית הגהת הרש"ש ז"ל שהקשה על העין משפט מה שציין בהברייתא דהרמב"ם ז"ל פסק כן וגם על דין דר"ח דאמר קטן כו' בן כו' ציין ג"כ להרמב"ם ז"ל ואיך יוכל להיות שהרמב"ם ז"ל פסק כר"ח והלא פסק כברייתא דרבה. ולהנ"ל א"ש בפשיטות דפסק כברייתא דאין צריך לחזור אם יש לו גואלין מטעם דרוב קטנים אינם יולדים כמבואר למעלה ברמב"ם ז"ל אבל דינא דר"ח ג"כ אמת אם אירע שהוליד כנ"ל. ובזה אפשר לכאורה לישב מה שהקשה דלא נמצא ברמב"ם ז"ל דינא דר"ח די"ל דסמך על מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' גזילה ה"ז בחזקתו שאינו מוליד דמשמע מלשונו ז"ל דרק בחזקתו הוא הכי משום דרוב פעמים אינו מוליד אבל לפעמים יוכל להיות שיוליד וכמבואר במ"מ עיי"ש כמו שהבאתי למעלה דהרי דפסק כר"ח ולכן ציין על דינא דר"ח להרמב"ם ז"ל. ואחר זמן רב שכתבתי כל הנ"ל ראיתי בס' ת"ח על סנהדרין שפירש ליישב קושיית התוס' שהקשו שם הלא בדורות הראשונים היו יולדים בח' שנים ותירץ שם בס' תורת חיים דמאי דקאמר רבה דקטן אינו מוליד היינו דרובם אינם יולדים אבל מיעוט יולדים *) וזה דלא כמו שכתבתי דר"ח הוא דס"ל כן אבל *)זה זמן רב שכתבתי בחידושי לדקדק בדברי התוס' שם (דף סח ע"א) ד"ה בידוע דהקשו וא"ת דמשמע דקטן בידוע שאין לו גואלין משום דאינו מוליד וכן כו' מאי קושיא הא אמרינן לקמן דדורות הראשונים היו מולידים בח' שנים וי"ל דאעפ"י שבדורות האחרונים נתנו חכמים סימן להבאת שערות לקטנה בת י"ב שנה ויום אחד ולקטן בן י"ג שנה ויום אחד בדורות הראשונים שהיו ממהרים להביא שערות היה זמן גדלות מקודם הרבה כו'. וקשה לכאורה דלמה צריכים בתוס' להקשות כאן ולדייק בלשונם ז"ל דמשמע דקטן בידוע שאין לו גואלין משום דאינו מוליד יותר הו"ל ז"ל להקשות קושייתם על רבה דאמר בפירוש קטן אינו מוליד ונראה לכאורה לומר דבאמת על רבה לא קשה דהרי בדקדוק אמרו בגמרא דורות הראשונים היו מולידים דוקא דורות ראשונים ולא אחרונים וי"ל דזה היה פשוט להם להתוס' ז"ל לחלק בין דורות ראשונים אך דנימא דבדורות הראשונים היה מתחיל הזמן גדלות מקודם זה לא היה פשוט להו ז"ל ומש"ה על רבה ל"ק אך קושייתם הוא מלישנא דגמרא דנלמד מקרא ואמר רחמנא איש איש כו' וע"ז שפיר