שו"ת ברית עולם קנב

דיננו שאנו דנין הוא על דבריו שאמר גירשתי היינו פירושו למפרע ואיך נאמר דבר אחר מה שלא אמר כלל ונדון ע"ז נמצא אתה דן ע"פ פירוש ב"ד בלא עדים ודוק בזה. וא"כ א"ש דברי רבינו הרשב"א ז"ל. כ"ז כתבתי מה שיש לפלפל לכאורה לפי העולה בדעתי ע"ד נושא ונותן ולא החלטתי הדבר

(ה) וראיתי בס' חכם צבי סי' ק"נ הובא בנוב"י שם שנשאל בהא דקשה על תשובת הרשב"א ז"ל סי' תקנ"ב בענין שאמר שמעו מפי עוף הפורת שנטמאת לא תשתה אם הודה החשוד כו' דכתב שם דאמרינן פלגינן דיבורא עיי"ש. וע"ז הקשה דהרשב"א ז"ל סותר דברי עצמו מהך דסי' אלף רל"ז שחילק בין אני זניתי עם אשתך ובין אשתך זינתה עמי. ובסי' תקנ"ב לא חילק כלל וכתב דפ"ד ומנ"ל לרשב"א ז"ל בכוונת השואל איך היה דיבורו. ות' ח"ל הנ"ל תמה מניין לו להרשב"א ז"ל דין זה וזה שהדבר ברור שכדי שהעד המעיד בטומאה יהא נאמן צריך שיעיד שנטמאת מאותו שקינא לה כו'. וא"כ איך פ"ד ונאמר שזינתה אבל לא ממנו הגע עצמך שהעיד בפירוש שזינתה ממנו ע"כ שותה כו' וזה פלא אם לא שנאמר שקינא לה מב' ב"א ושנסתרה עם שניהם והודה הא' וע"ז לא שאל השואל והובא כ"ז בנוב"י שם ועל מה שכתב הח"צ אם לא דנאמר שקינא לה מב' בני אדם כתב ע"ז הנוב"י דאין דעתו נוחה מזה דכיון דפ"ד לומר מאיש אחר מנ"ל דהוא האיש שנסתרה עמו דלמא אינש דעלמא. ולכאורה באמת בזה י"ל לפע"ד דהודה עד א' דבזה הסתירה שנסתרנו אני והאחר עמה ע"פ העדות המעידים ע"ז זניתי עמה באותה סתירה וע"כ אף אם נפליג עדותו ע"כ על זה האיש האחר שנסתר עדותו. אך מלבד זה י"ל דנתישב ע"פ דברי התומים בסי' ל"ד שתירץ שם אמאי דהשמיט המחבר בסי' ל"ד שם ובאהע"ז סי' קט"ז הך חילוק של הרשב"א די"ל דהרשב"א ז"ל כתב שם דבאני זניתי עם אשתך ל"ש פ"ד ובהרגתיו פירש בעצמו דאמרינן פ"ד דהיינו דהרג אותו בשוגג או באונס א"כ י"ל דבשלמא הרשב"א ז"ל דמיירי על שמעתתא דגמרא שם דבא להעיד להורגה ע"כ הי' בהתראה ול"ש לומר דהי' שוגג משא"כ לאוסרה על בעלה שפיר שייך פ"ד דהיינו שבא עלי' בשוגג כו'. והיותר פשוט לפע"ד תירוצו שכתב אח"כ שסבר שהיא פנויה והיינו די"ל דהיא אמרה לו שהיא פנויה וא"כ ממילא הוא שוגג והיא מזידה וזה שפיר שכיח ושייך לומר פ"ד. וא"כ מיושב שתי קושיות הנ"ל בת"צ הנ"ל דשם מיירי לענין לאוסרה על בעלה שפיר שייך פ"ד גם באני זניתי וצ"ל דהיא אמרה להעד שהיא פנויה ושייך שפיר באותו העד שנסתר אך הוא חשב כמו שאמרה לו והיא מזידה בזה ושפיר נאסרה בע"א. ואחר שאמרתי לתרץ כן עיינתי עוד בנוב"י וראיתי שם בעה"י שכתב ג"כ ליישב קושיית השואל בח"צ ז"ל דמש"ה לא חילק הרשב"א ז"ל בין אני זניתי ובין היא זנתה עמי די"ל דהי' שוגג כנ"ל ולפלא מדוע לא יישב בזה ג"כ קושיית הח"צ הנ"ל שהביא מקודם זה כנ"ל. אך מ"מ עדיין צ"ע דשם בתשובת הרשב"א ז"ל סי' תקנ"ב כתב בזה"ל מסתברא דאמרינן בי' פלגינן דיבורא ואין אנו דנין אותו כאילו העיד שהוא בעצמו בא עליה אלא כאילו העיד שזינתה וכו' הרי דפירש שם בהדיא דהא דפ"ד היינו דאמרינן דהוה כאילו אומר שזינתה ולא שהוא בא עלי' ואם כהנ"ל הוא ענין אחר דלעולם אמרינן דהוא בא עלי' אלא דבשוגג וכנ"ל ומה גם דשם לא נמצא כלל דאמר בפירוש דהוה לרצונו. ויש לישב ואין להאריך בכ"ז] ואו"ש לו ולכל הנלוים אליו כחפצו יחפץ ש"ב.

אייזיק יעקב בהרב הגאון מ' אליעזר שלמה וועללער סימן מח לש"ב הרב הנ"ל

(א) ומש"כ ידידי להקשות על הש"ך ז"ל שכתב בסי' ע"ט ס"ה ס"ק ט"ו על דברי הרשב"א בתשובה סי' תתק"ה שכתב באחד שביררו עליו שגנב שטרות מבית ראובן דהוחזק כפרן עי"ז על כל השטרות שהוציא על ראובן וכו'. וכתב הש"ך ז"ל דצ"ע דלמה יהיה מוחזק כפרן לכולן. ואפשר דמשום שגנב מקצתן נעשה חשוד לכולן וס"ל כסברא הראשונה בסי' צ"ב סעיף ט' דחשוד דהוציא שטר דשכנגדו נשבע היסת ונפטר וכאן כיון שמת ראובן האלמנה פטורה וכן משמע בהדיא בתשובת רשב"א וכו'. ולפי"ז לדידן דקיי"ל כסברא האחרונה דלקמן סי' צ"ב לא הוחזק כפרן לשאר שטרות וגם בת' רשב"א גופי' סיים כו'. וע"ז הקשה ידידי מהך דסי' ס"ג ס"ב ואם לא אמרו העדים ששאל להם לזייף שטר זה אלא שטר סתם. כל שטרותיו של וכו' איתרעו ולא גבינן בהו ע"כ. וכתב בש"ך ע"ז כל שערותיו וכו' אפילו יש לו כסה שטרות על איש אחד וכו' ודימה ידידי דין זה דהרשב"א ז"ל להך דסי' ס"ג. ידידי אף כי בגוף דברי הש"ך ז"ל צ"ע כאשר יתבאר בעה"י וגם קצת דומה להך דסי' ס"ג הנ"ל כאשר כתב כח"ה. עכ"ז מלבד דא"א לפרש בהרשב"א ז"ל כמו שכתב ידידי כאשר אעתיק לו לשון הרשב"א ז"ל בגוף התשובה לפנינו בעה"י גם לכאורה לא דמי להך דסי' ס"ג הנ"ל. דהנה יעו"ש בגמרא כתובות (דף ל"ו ע"ב) ובהרא"ש ז"ל שם ובטור וב"ח ודרישה ז"ל שם והובא ג"כ בסמ"ע דהטעם דבכה"ג דאמר לו לזייף שטר סתם יש לחוש דלמא זייף כל השטרות דמאחר דביקש לזייף ולא הזכיר סכום וכמבואר בש"ך ז"ל א"כ מאי חזית דזייף רק זה השטר ולא על יותר והרי ממה דאיתרע השטר כל השטרות שוים לגריעותא ואין אחד יותר טוב מהשני ואיתרע כל השטרות בשוה והוה כמלוה ע"פ. משא"כ בהך דנגנב דהרי הבירור היה רק על מקצת ולא איתרע חזקת כל השטרות בשוים ונימא דרק על מקצת הוחזק כפרן ולכאורה דמי לדין ראשון דשם (בסי' סג ס"א) דאמרו העדים ששאל לזייף לו שטר זה כו' דלא איתרע אלא שטר זה כמבואר בגמרא הנ"ל ובהרא"ש ובש"ע שם אף דגם שם הרי זייף בעצמו ולא העדים ואמאי לא נימא דכמו דזייף הראשון כן זייף השני. וע"כ דמחמת זה לא הוחזק כפרן להשאר. וכן בהך דסי' ע"ט ואדרבה סייעתא הוא להש"ך ז"ל וכמו דבאמת הקשה שם הרשב"א ז"ל בתשובה הנ"ל על דברי עצמו מהך דגמרא כתובות דהוא הך דסי' ס"ג הנ"ל דמשם משמע דלא איתרע כולם ומישב שם בתירוץ אחר כאשר אעתיק לו אי"ה דברי הרשב"א ז"ל. אך בגוף דברי הש"ך צע"ג לפע"ד דכתב שם בסי' ע"ט ואפשר דמשום דגנב מקצתן נעשה חשוד לכולן וכו' עיי"ש. והיינו דטעם הרשב"א ז"ל דאינו יכול לישבע דהוה חשוד ובאמת מבואר בהדיא ברשב"א ז"ל דלא משום טעם זה הוא. דאיתא שם ברשב"א ז"ל בזה"ל עוד השיב במי שהוציא שטרות על ראובן וביררה אלמנתו שהוציא מקצת אחר פטירת בעלה מן הבית שהוחזק כפרן לכולן. דכשם שהוציא מקצתן כך הוציא כולן. וא"ת והא אמרינן וכו' והא נמי דאמרינן בפ' אלו נערות אר"פ ש"מ האי שטרא ריעא וכו' דמשמע דוקא האי שטרא וכו' שאני התם דלא ידעינן אי זייף אי לא אבל הכא דודאי ידעי דגנב מבית ראובן יש לחוש ג"כ לכל השטרות אלא שבזה יש להתישב בדבר ע"כ לשון הרשב"א ז"ל כמו שהעתקתי מגוף ת' הרשב"א ז"ל יעוש"ה. הרי מבואר שם בהדיא דלא הוה הטעם משום דמחויב שבועה ואינו יכול לישבע משום דהוה חשוד אלא משום דכיון דגנב מקצתן אמרינן דנעשה כפרן לכולן דכשם שהוציא מקצתן כך הוציא כולן ולא משום חשוד נגע בה ומש"ה הקשה שם מהך דר"פ דהאי שטרא איתרע ולא האחרים דהיינו דדמי לדין ראשון דסי' ס"ג הנ"ל דלא איתרע אלא מקצת ולא כמו שכתב ידידי כנ"ל. וע"ז תירץ שם דהטעם משום דאכתי לא נדע אי זייף דהרי לא ראינו דזייף אלא מחששא דיש לחוש דזייף מש"ה לא מהני זה על השאר. משא"כ כאן דודאי גנב כו' כמשמעות לשון הרשב"א ז"ל שם

(ב) והנה אף לפי מה שפירש הרא"ש ז"ל הטעם שם בכתובות דמשו"ה לא איתרעו השאר שטרות משום די"ל דהא דרצה לזייף שטר א' הוא משום די"ל דהיה לו מלוה ישנה עליו כמבואר שם בכתובות י"ל ג"כ דמודה להך דינא אח"י דהרשב"א ז"ל