שו"ת ברית עולם יד

תפילין שם (דף צ"ו ע"ב] ד"ה לא ס"ד וא"כ כיון דשבת ז"ת הוא ובזמנו גם לעבור לא בעי כוונה ואיכא בל תוסיף בסתם לבישה הן בשבת והן בחול ומשו"ה משוי ליה עליו כמשא וממילא דגם לשם שמירה דליכא בל תוסיף כנ"ל מ"מ אסור בשבת משום משאוי משא"כ זוג אחד דאף דאסור מדרבנן שמא יפסק לו רצועה מ"מ מותר בזוג אחד משום הצלה ויש לפלפל לפי"ז בדברי הט"ז ז"ל באו"ח סי' ל"ד דבב' זוגות ל"ש ב"ת כיון דכל חד לחודיה קאי אלא מדרבנן הוא דאיכא בל תוסיף ואכמ"ל. אך עתה רצה הגמרא לומר די"ל דלכ"ע שבת לאו זמן תפילין הוא וכמו שמסיק אח"כ באבע"א ויהיה שלא כעולא דמס' שבת דף ס"ב הנ"ל. וא"כ כיון דלאו זמן תפילין הוא ממילא דבלא כונה ליכא בל תוסיף וא"כ בסתם לבישה לא הוה כמשאוי דיוכל ללובשן ג"כ בשבת בלא כוונה וכיון דתכשיט ולבוש הוא גם בשבת מהיכא תיתי נימא דאסור ביותר מזוג אחד משום דאינו דרך לבושו בחול כמו דאוקים מעיקרא לר"מ כיון דשבת לאו זמן תפילין הוא ומה ענינו לימי החול ואמאי גם זוג אחד מותר דהא לא דמי לחול אע"כ כיון דראוי ללובשו בשבת אף דלאו אורחיה הוא מ"מ מלבוש ותכשיט הוא ומשום הצלה התירו רבנן וכמו שכתב רש"י ז"ל שם בד"ה לאו זמן תפילין כו' יעו"ש א"כ מהיכא תיתי לאסור ב' זוגות דהרי גם ב' זוגות מותר וראוי ללובשן בשבת דבל תוסיף ליכא דבשלא בזמנו בעי כוונה כדס"ל לרבא בר"ה (דף כ"ח] ומה סברא יש לחלק בין זוג אחד או ב' זוגות. אע"כ דבדר"ש בר"י קמיפלגי ת"ק ל"ל דרשבר"י א"כ ל"ש תכשיט ולבוש בב' זוגות כיון דלאו מקום תפילין הוא ומתרץ ע"ז דכ"ע א"ל דרשבר"י והכא בשבת זמן תפילין קמיפלגי דת"ק ס"ל זמן תפילין הוא ור"ג ס"ל לאו זמן תפילין הוא והיינו דפירש רש"י ז"ל בד"ה ת"ק סבר שבת זמן תפילין הוא ומשום הצלה לא משרי ביה טפי מן המצוה דלאו תכשיט נינהו וכש"כ דכיון דזמן תפילין הוא ואיכא בל תוסיף אתי איסור בל תוסיף משוי להו עליו כמשאוי כלומר דרש"י ז"ל פי' ב' טעמים די"ל דלאו תכשיט נינהו ועוד פי' וכש"כ דכיון דזמן תפילין הוא כו' היינו דכאן לא יוכל לחשבו לתכשיט משום האיסור בל תוסיף דאף דבלא האיסור אפשר דהיה נחשב לתכשיט מ"מ איסור בל תוסיף משוי ליה כמשאוי יעוש"ה. והנה דקדקנו למעלה דל"ל לרש"י לפרש דהאיסור בל תוסיף משוי ליה כמשאוי. וכן פי' הרע"ב ז"ל תיפוק להו ז"ל משום איסור בל תוסיף אך להנ"ל א"ש מאד דבאמת ליכא בזה בל תוסיף משום דיוכל לכוון שלא למצוה. ועוד דכיון דכוונתו לשמירה זה גופא הוה כמכוון שלא למצוה וליכא בל תוסיף ומוכח כשיטת הר"ש ותוס' ור"י ורשב"א ז"ל דבמכוון שלא למצוה ליכא מצוה וכש"כ בבל תוסיף כנ"ל משו"ה פי' רש"י ז"ל וכן הרע"ב ז"ל דאף דודאי כאן דמניחן לשמירה ליכא בל תוסיף מ"מ כיון דבכ"מ בלבישה בשבת כדרכו בלא שום כוונה הרי אסור משום בל תוסיף משום דזמן תפילין הוא ובזמנו לא בעי כוונה ואתי איסור בל תוסיף ומשוי ליה כמשאוי וממילא לאו תכשיט נינהו וא"כ אסור ללבוש גם לשמירה בשבת אף דבל תוסיף ליכא בזה מ"מ אסור משום משאוי בשבת וכמבואר למעלה ור"ג ס"ל לאו זמן תפילין הוא והא דשרי רבנן משום הצלה משום דתכשיט הוא ובל תוסיף ליכא בזה כיון דלאו זמן תפילין הוא כמו שפירש"י ז"ל שם יעו"ש. ובתר הכי קאמר ואבע"א דכ"ע שבת זמן תפילין הוא והכא במצות צריכות כוונה קמיפלגי ת"ק סבר לא בעי כוונה ורשב"ג סבר בעי כוונה והיינו כפירש"י ז"ל שם דלכ"ע תכשיט הוא אלא דלת"ק דס"ל דלא בעי כוונה א"כ איכא ב"ת ומשוי ליה כמשאוי כפירש"י ז"ל שם ודקדק בלשונו ז"ל דכמו דלמצוה לא בעי כוונה לענין בל תוסיף נמי אע"ג דלא מכוון להו למצוה איכא בל תוסיף כיון דזמן תפילין הוא והיינו כנ"ל דאף דכאן בודאי ליכא בל תוסיף כיון דמכוון בהדיא שלא למצוה מ"מ כיון דבסתם לבישה כדרכו בלא שום כוונה איכא בל תוסיף דלא בעי כוונה וכמו שדקדק רש"י ז"ל לענין בל תוסיף נמי אע"ג דלא מכוון להו למצוה איכא בל תוסיף יעו"ש משו"ה כאן במכוון לשמירה ולא למצוה מ"מ אסור יותר מזוג אחד ולר"ג מותר שני זוגות כנ"ל ובתר הכי קאמר ואבע"א דכ"ע לצאת לא בעי כוונה והכא בלעבור בבל תוסיף קמיפלגי דלת"ק לא בעי כוונה ולר"ג בעי כוונה והיינו ג"כ על דרך הנ"ל דלת"ק דלא בעי כוונה בבל תוסיף ממילא דבסתם לבישה אסור ב' זוגות בשבת דמשוי ליה כמשאוי וממילא גם לשמירה אסור ולר"ג מותר כנ"ל ובתר הכי קאמר דלכ"ע לאו זמן תפילין הוא והיינו ע"כ דלא כעולא דבשבת (דף ס"ב) הנ"ל דלדידיה מוכח דע"כ ס"ל לר"מ זמן תפילין הוא כמו שכתב המהרש"א ז"ל אלא דפליגי בלעבור שלא בזמנו והיינו ג"כ על דרך הנ"ל ומקשה א"ה לר"מ זוג אחד נמי לא והיינו כפירש"י ז"ל דגם בזוג אחד יש כאן תוספת שבת על חול וגס בזה י"ל דאף דבמכוון לשמירה ליכא איסור גם למ"ד לאו זמן תפילין הוא ויתבאר עוד לפנינו בזה אי"ה מ"מ י"ל דכיון דסתם לבישה אסור בשבת אף בזוג אחד משוי להו עליו כמשאוי וכנ"ל ודוק בזה

(ו) והא דפירש רש"י ז"ל במסקנת הגמרא אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא דהיינו דבשבת ז"ת ולאו זמן תפלין דקמיפלגי ומנ"ל זאת דלמא גם כאינך שנויא דכ"ע זמן תפילין הוא והכא במצות צריכות כוונה קמיפלגי או בבל תוסיף בעי כוונה קמיפלגי דהא גם עלייהו ליכא פרכא. ומצאתי בהגהת הרש"ש שעמד ע"ז. ולפענ"ד לכאורה די"ל דמשמע ליה לרש"י ז"ל דהא דקאמר בגמרא ואבע"א אי דס"ל דשבת זמן תפילין הוא דלכ"ע לא לעבור בעי כוונה ולא לצאת בעי כוונה והכא בלעבור שלא בזמנו קמיפלגי וכלומר דלכ"ע גס לר"מ לאו זמן תפילין הוא. לכאורה יש לדקדק בזה דדרך הש"ס בכ"מ דקאמר ואבע"א כך ואבע"א כך דבתירוצא בתרא או דמישב יוחר בפשוט או דמישב יותר לאפוקי מפלוגתא ממה שרצה בתירוץ הראשון לאוקמא באיזה פלוגתא קאמר דכ"ע ס"ל כן ומתרץ בתירוץ אחר. והכא בתירוץ האב"א האחרון באמת קשה בזה דהאיך נאמר דכ"ע ס"ל שבת לאו זמן תפילין הוא הא מוכח במס' שבת (דף ס"ב ע"א] דר"מ ס"ל שבת זמן תפילין הוא וכמו שכתב במהרש"א בפ' המוצא תפילין (דף צ"ו ע"ב) ד"ה לא ס"ד וע"כ צריך לומר דלתירוץ זה לא אתיא אליבא דעולא ולתירוץ זה צ"ל שלא כעולא דס"ל שם דנשים עם בפ"ע הן דלדידיה הוא דמקשה אביי מהא דתניא המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה כו' והוכרח לשנויי דקסבר ר"מ שבת זמן תפילין הוא כו' יעו"ש. אבל אם לא דנשים עם בפ"ע הן לא קשה כלל. ולמה ליה לדחוקי כאן בגמרא כולי האי בהך ואבע"א דכ"ע שבת לאו זמן תפילין הוא כיון דבתירוצים דתירץ כבר אתי שפיר גם אליבא דעולא אע"כ צ"ל דנראה אה דוחק להגמרא לאוקמא בתירוצא קמייתא דכ"ע זמן תפילין הוא אלא דפליגי אי בעי כוונה במצוה או בבל תוסיף. כיון דרבא פסק ואמר בר"ה (דף כ"ח) הנ"ל דבמצוה ובל תוסיף בזמנו לא בעי כוונה ומשמע להגמרא יותר דבזמנו לכ"ע לא בעי כוונה משום הכי תירץ יותר דלכ"ע לא בעי כוונה ושבת לאו זמן תפילין הוא ובלעבור שלא בזמנו פליגי לכן פירש כיון דתירוץ זה איפריך בגמרא וקאמר אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא היינו דבזמן תפילין פליגי אבל לכ"ע לצאת ולעבור בזמנו לא בעי כוונה ולעבור שלא בזמנו בעי כוונה וכמו שנתבאר למעלה בזה וא"כ יהיה כמסקנת רבא שם יעו"ש בזה (ז) ולפי המבואר למעלה לכאורה נתישב היטב קושיית הפוס' ז"ל על רש"י בפ' המוצא תפילין (דף צ"ה ע"ב) ד"ה אי קסבר שבת זמן תפילין פי' בקונטרס משו"ה שרי אבל לאצולי טפי מן המצוה לא וקשה דאם מכח זה בא לדקדק דזוג אחד אין טפי לא א"כ בסמוך דקאמר לעולם לאו ז"ת הוא ה"נ דמצ"ל זמן תפילין הוא. אלא י"ל דאי זמן תפילין הוא איכא בל תוסיף ולהנ"ל י"ל דאתי שפיר בפשיטות דס"ל לרש"י ז"ל דבאמת בזה ליכא בל תוסיף משום דכיון דלשמירה הוא הוה כמכוון בהדיא שלא למצוה אלא דמשום בל תוסיף משוי להו כמשאוי ולא הוה תכשיט ומשו"ה אסור בשבת כנ"ל והיינו כיון דזמן תפילין הוא שייך בל תוסיף בלא כוונה והוה כמשאוי כמבואר למעלה בס"ד וא"כ מוכרח לתרץ דכ"ע לאו זמן תפילין הוא דמשו"ה התיר בב' זוגות משום דתכשיט הוא משא"כ אי זמן תפילין הוא דאיכא בל תוסיף בלא כוונה א"כ בל תוסיף משוי להו כמשאוי כנ"ל וא"כ מ"ט דר"ג וליכא לשנויי