שו"ת ברית עולם קמח

ולא הוה פסול כלל וכנ"ל. והרי שני הדינים הך דמהני מה שהחזיר המשכיר השכר להשוכר והך דמהני עדותו קודם שבא המערער הם מרבינו יונה ולשיטתו אזיל וכתובים שניהם זה אתר זה במחבר שם בחו"מ סי' ק"מ ס"ט. ואף דעל דין דסי' ק"מ הנ"ל הקשה הט"ז שם מהך דסי' ל"ז דלוקח ראשון אינו מעיד ללוקח שני אף דעדיין ליכא נגיעה לפנינו והניח שם בצ"ע יעו"ש בקצוה"ח ובנתיבות מה שתירצו בזה. ובלא"ה לכאורה נראה דכאן א"ש בפשיטות דהנה בט"ז כתב שם דקשה ממה דאינו מעיד ללוקח שני מטעם דלמא גזולה היא כו' וכש"כ כיון שהשוכרים רואים שזה המחזיק גובה עדות כו'. ולכאורה בלא זה שרואין שהוא גובה עדות י"ל דלא שייך נוגעים ולא דמי לשם דשאני התם דהרי ראינו דלקח באחריות והיה ירא מזה דלמא יקחו ממנו השדה וא"כ ג"כ נוגע הוא משא"כ הכא י"ל דלא חיישינן לנגיעה מספק. אך י"ל דעיקר קושיית הט"ז ז"ל יקשה ממה דסיים דכיון שיראה השוכר שהוא גובה עדות הוא מבין כי יש לו תביעה מהמערער והוה נוגע. אך בהנ"ל לא שייך זה דאנו דנים שהוא פסול מתחלה היינו טרם שהמחזיק גובה עדות והרי בעת שנתן לו השכר חזינן דאינו ירא פן יבוא המערער ואיך נאמר דהוא פסול מתחלה דהרי טרם שבא המערער לא הי' נוגע וגם המחזיק לא גבה עדות שיבין מזה על הערעור ואיך הוא פסול. ואנו דנין אותו כמו שהי' בא בעצמו והעיד קודם הערעור הרי היה כשר ודוק. א"כ לא קשה מהא דסעיף י"ב משא"כ בהך דסעיף י"ח הנ"ל בהך דבני העיר שבא מערער עליהם דהביא הש"ך ז"ל דעת החולקים וס"ל דהוה תחלתו בפסול ול"מ סילוק אף דבעת נגיעתם לא היה מערער שאני התם דשם טעם נגיעתן הוא משום דיש להם חלק בהם והוי כמעידים לעצמן ואדם קרוב אצל עצמו ואין שום נ"מ אם מעיד הקרוב קודם שבא המערער או אח"כ ול"מ עדותן דקרוב פסול לעדות לעולם ואף אם יעיד לחובת עצמו. א"כ אין נ"מ במה דליכא עדיין המערער ואין לו נגיעה עדיין דגם לחובתו פסול מש"ה נקרא שפיר תחלתו בפסול ול"ק כלל קושייתו

ומ"מ התוס' ז"ל בפ' חזקת הבתים (דף מג) ד"ה וליסלקו חילקו שפיר בין פסול קרוב להך דהתם דבקרוב הוה פסול הגוף בזה בעינן תחלתו בכשרות משא"כ בהך דבני העיר דאף דהוה עדותן לעצמן והוה כמו קרוב מ"מ מחמת ממון הוא בא הפסול ועל הממון הן מעידין ולא על ענין חובת עצמן וכיון שנסלקו מהממון הוה כמעידין לאחר דגם במעיד לקרובו ונסתלק הקרוב מהממון ג"כ כשר כמו שכתב הרמב"ן ז"ל הובא בר"ן בפ' חזקת הבתים שם. וכל זה לדעת התוס' הנ"ל דבפסול ממון לא נפסל מחמת שהיה פסול מתחלה אך אנן לדעת החולקים קאתינן כדעת התוס' בנדה דף נ' ע"א) וכמבואר בש"ע סי' ל"ו סי"ח שם דבפסול מתחלתו ל"מ סילוק ושפיר י"ל דאף דליכא המערער לפנינו מ"מ נפסל ולא דמי לנוגע בעדות דשם עיקר העדות אינו לעצמו וכיון שאין הנגיעה לפנינו לית לן בה כמבואר בש"ע סי' ק"מ שם כמו שהביא הגר"א ז"ל מקורו מתוס' ב"ב (דף מה ע"א) ד"ה מאי נפקא מינה משא"כ הכא כיון דאית לו חלק בה הרי עיקר עדותו גם לעצמו הוא ומשום הכי הוה פסול מתחלתו ודוק. ועיין בתומים מה שכתב שם בסי' ק"מ סעיף י' הנ"ל ויש להאריך בזה

שוב אחר שכבר כתבתי כ"ז עיינתי בס' תפארת יעקב על חו"מ וראיתי שכתב על הך דין דהמחבר סי"ב הנ"ל דע"כ מיירי שהשוכר שילם השכר דירה לאחר שדר בה דאל"ה הרי פסול מתחלתו דהי' נוגע מתחלתו. וזהו כעין מה שכתב ידידי שיחי' ולפי מה שכתבתי למעלה די"ל דע"כ כל הג' שנים הוה כעדות אחת ול"מ אם שילם אחר כל שנה דא"כ לא נקרא תחלתו בכשרות ולפי"ז צ"ל דכונת הס' ת"י ז"ל הוא דמיירי דשיל' לו אחר כלות הג' שנים אך זה נראה דוחק גדול לפרש כך דיהי' כונת הש"ע דלא מהני אם החזיר לו השכר אא"כ לא שילם לו עד אחר ג' שנים וכל כה"ג הו"ל לפרושי ואף אם נאמר דגם בשילם לו אחר כל שנה נקרא תחלתו בכשרות מ"מ כבר נתבאר דלכאורה מפשטות הש"ע משמע דגם בשילם לו השוכר קודם התחלת השנה ראשונה בעד כל הג' שנים ג"כ דינא הכי מדלא פירש בש"ע וסתם בכל גונא ודוחק להמציא חילוקים בזה שלא הזכירו כלל בזה הפוסקים ז"ל. ועוד יש לדייק ג"כ ממקורו דהך דינא דרבינו יונה המובא בש"ע שם סעיף י"ב ובסי' ק"מ ס"ט נלמד מהך דמס' ב"ב (דף מ"ג) שם דמהני סילוק כמו שהביא הגר"א ז"ל בביאוריו בסי' ק"מ ס"ט והובא ג"כ בשיטה מקובצת במס' ב"ב שם עיי"ש ואף שיש לדחוק קצת בזה מ"מ לכאורה פשטות הדברים משמע דבכל ענין מהני. אך לפי מה שכתבתי לפע"ד א"ש בפשיטות דלא הוה כלל פסול מתחלתו כיון דעד שלא בא המערער לא הוה כלל נוגע כנ"ל וא"ש דין דהש"ע בפשיטות בכל גונא אף אם שילם השוכר השכר להמשכיר קודם התחלת הג' שנים ג"כ דינא הכי לדעת רבינו יונה ז"ל והמחבר שם

(ב) אך בגוף דברי הש"ך ז"ל בהך דסי' ל"ז סעיף י"ת הנ"ל לכאורה צ"ע שכתב שם ואעפ"י שבב"י סי' ל"ג דחה דברי מהר"ם ונמשך אחר תשובות הרא"ש שהקשה מהך דהשותפים מעידים זה לזה באמת לק"מ די"ל דהתם מיירי בעדות שראה השותף אחר שסילק עצמו וכן מוכח בתוס' פ' חזקת הבתים ושאר פוסקים די"ל כן מדהקשה אהך דליסלקו בי תרי מנייהו דהא בעינן תחלתו וסופו בכשרות ולא הקשו כן לעיל מיניה אהא דמעידים זה לזה כו'. וקשה לכאורה דהרי בתשובת הרא"ש ז"ל לא מדברי שמואל דהשותפים מעידים זל"ז לבד מוכיח לה אלא גם מהשקלא וטריא כמבואר שם כלל נ"ח ואם נימא דהך דהשותפים מעידים זל"ז מיירי בעדות שראו אחר הסילוק האיך נפרש שם השקלא וטריא דגמרא שם דמקשה שם (דף מ"ג ע"א) וכי מסלק נפשי' מיניה מי מסתליק והא תניא בני העיר שנגנב ס"ת שלהם אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר ואם איתא ליסלקו בי תרי מנייהו ולידיינו שאני ס"ת דלשמיעה קאי ת"ש כו' והרי הך ברייתא דבני העיר שם מיירי בעדות שראו קודם שסילקו וא"ב מאי מקשה על הך דשמואל אם נימא דהך דשמואל מיירי בעדות שראו לאחר שסילקו והוה תחלתו וסופו בכשרות משא"כ הך דבני העיר דהוי נוגעים בתחלתן מש"ה לא מהני סילוק דבעינן תחלתן וסופן בכשרות לפי הסוברים כן אע"כ דא"א לפרש הך דשותפין מעידין זל"ז אלא בראו קודם שסילקו. והא דהקשו בתוס' אהך דליסלקו בי תרי מנייהו דהא בעינן תחלתו וסופו בכשרות ולא הקשו כן לעיל מיניה אהא דמעידים זל"ז היינו דמשום זה גופא נטרי לה התוס' עד הכא משום דבאמת דשם היה אפשר לפרש כפירוש הש"ך ז"ל דמיירי כגון שהעידו על מה שראו אח"כ מש"ה נטרי עד דמקשה בגמרא מהך דבני העיר וע"כ דגם שם במלתא דשמואל מיירי בהעידו ג"כ על מה שראו מקודם ואין נ"מ בין תחלתו בפסלות או כשרות דאל"כ לא היה מקשה בגמרא מידי כנ"ל. וע"כ צ"ל דכונת הש"ך ז"ל הוא דבאמת לפי שיטת התוס' דפ' חזקת הבתים שם בפסול מחמת ממון אף בפסול מתחלתו כיון שסילק נפשו כשר לעדות כמבואר שם ובאמת הך דשמואל דשותפין מעידין זל"ז היינו מה שראו מקודם ג"כ כשר כמבואר שם ושפיר מקשה מהך דבני העיר כנ"ל. אלא דהש"ך ז"ל הוכיח דע"כ לשיטת הסוברים דבפסול מתחלתו ל"מ צ"ל דהא דשותפים מעידים זל"ז היינו בראו לאתר שנסתלקו וע"ז הוכיח הש"ך ז"ל דאין זה תימה לפרש כך דהא ראיה די"ל כן והיינו דמתוס' דב"ב שם מוכת דאפשר לפרש כן דהא דשותפין מעידין זל"ז מיירי בראו אח"כ ואין זה דוחק דהרי התוס' ז"ל הקשו הא הוה פסול מתחלתו ואמאי לא הקשה אהך דשותפין מעידין זל"ז וע"כ צ"ל דיש לפרש דמיירי בראו אח"כ ומש"ה נטרי התוס' ז"ל בקושייתם עד דמקשה בגמרא וליסלקו בי תרי כו' והרי ע"כ דהך דשמואל ג"כ מיירי בראו מקודם וכמבואר למעלה והוכחת הש"ך ז"ל הוא דיש באפשר לאוקמי הכי. ולפי"ז אף דבאמת לשיטת התוס' דמס' ב"ב דבממון לא נפסל פסול מתחלתו וא"כ י"ל בפשוט הך דשותפין מעידין זל"ז אף בראו מקודם. אך הש"ך ז"ל דהכריע דבכ"מ פסול מתחלתו