שו"ת ברית עולם קמו

הואיל. ובסברא זו יש לעיין במה דקיי"ל ביו"ד (סי' רכח) בנדר לטובת חבירו דאין להתיר לו עיי"ש בכל פרטי דין זה, ויש לומר בזה ג"כ בהך דינא דהפקר דכתב הרמב"ם ז"ל דהוא מדין נדר והיינו מדאמר בגמרא נדרים (דף ז) דהפקר היינו צדקה הובא בקצוה"ח ויעוין בביאור הגר"א ז"ל. וא"כ לפי"ז יהני שאלה בהפקר כמו בנדר וזה לא מצינו בשום פוסק ואדרבה דצריך לחזור לעשות זכיה בזה כמשמעות הגמרא והפוסקים. ועוד דגם המוצא ההפקר יהיה לו חשש איסור דלמא שאלו בעלים לחכם ע"ז ועקרו ההפקר ויש בה חשש גזלה. ובשלמא אותן שראו ההפקר נדר ע"ד ולא מהני שאלה. משא"כ לשאר בני אדם. וגם לא מצינו דין כזה וז"פ. אלא דלהנ"ל י"ל ג"כ בזה הטעם משום דהב"ד אסור להם להתיר לו שיהיה היזק לאחרים כנ"ל. וצ"ע בסברא זו כי יש לישב בה כמה דברים בענין זה לכאורה. ועדיין לא עיינתי בכלל זה אם יעלה היטב בכל המקומות בענין זה וצ"ע. שוב ראיתי בעה"י בנוב"י תנינא תיו"ד (סי' קנד) שכתב בטעמא דמש"ה בתרומה ביד כהן ל"מ שאלה משום דכל שאלה ופתח הוא שהנודר אומר אלמלי הייתי יודע דבר זה לא הייתי נודר ואם באמת הוא משקר אין לו התרה אלא דאין אנו חושדין אותו והחכם המחיר שומע דבריו ומתיר לו אבל הכהן אינו מחויב להאמינו ויכול הכהן לומר שאולי אתה משקר ואף אם ירצה להתיר בחרטה ג"כ צריך חרטה בעיקר הנדר ולא שיתחרט עתה וזה אינו מאמינו כו' עיי"ש. ולפי"ז א"ש ג"כ בגנב דאינו יכול להשאל על הקדישו להוציא מד' וה' מידי בעלים דאינו נאמן על פתחו ודוק בזה. כ"ז כתבתי לפי הנלפע"ד לכאורה בהשקף ראשון ולא להחליט הדבר וצור ישראל יצילני משגיאות ויראני בתורתו נפלאות אס"ו

כעתירת ידידו ואוהבו אייזיק יעקב בהרב אליעזר שלמה וועללער הסימן מה עוד לידידי הרב

הנ"ל

(א) מה שהשיג ידידי על מה שכתבתי לתרץ שיטת הרמב"ם ז"ל בשבועת שומרים דחייב בכ"ש ותירצתי ע"פ שיטתו דאם הוזקקו בשו"פ שוב גומרים גם על פחות משו"פ וע"ז כתב כת"ה דזה ודאי אינו אלא מדרבנן. אהובי מה דפשיטא ליה דאינו אלא מדרבנן. לא אדע מנ"ל זאת. ולכאורה לפע"ד ברור דגם הוא מה"ת דכן הוא משמעות הגמרא במס' ב"מ (דף נה ע"א) דאמר רב קטינא ב"ד נזקקין אף בפחות משוה פרוטה. מתיב רבא ואת אשר חטא מן הקדש וכו' להקדש אין אבל להדיוט לא אלא וכו' אם הוזקקו ב"ד לשו"פ גומרין אפילו בפחות משו"פ תחלת הדין בעינן פרוטה גמר דין לא בעינן פרוטה. וא"כ משמעות הגמרא משמע ע"כ דר"ק דס"ל דב"ד נזקקין בפחות משו"פ גם מה"ת הוא דאי רק דרבנן לכאורה לא יקשה קושיית רבא דשם הוא קרא והא דרב קטינא י"ל דהוא רק מדרבנן ב"ד נזקקין אף לכתחלה אע"כ דלא משמע ליה להגמרא לחלק בין דאורייתא לדרבנן בענין זה דלמה יתקנו זאת ומאיזה טעם. וכן בענין גומרין ל"ש לחלק אלא דאדרבה סברא הוא דכיון דמה"ת אין נזקקין לפחות משו"פ כמבואר במס' ב"מ (דף נה הנ"ל) ובירושלמי פ' שבועת הדיינין יליף מלאשמה בה והוא דרשא דתו"כ והיינו ע"כ דסברא הוא דלא חשיבא להטריח ב"ד ע"ז כיון דאינו ממון א"כ י"ל דסברא הוא דהיכא דכבר הוזקקו לשו"פ שוב גומרין. ואדרבה כיון דלענין נזקקין צריך קרא למעט פחות משו"פ ואם כבר הוזקקו שפיר יש סברא לחלק דלא שייך טרחא כיון שכבר הוזקקו לזה ומנ"ל למעטם דאין גומרין ומהיכא תיתי נימא כן ואדרבא מצינו בכמה מקומות דסברא דאורייתא הוא היכא דהסברא הוא לפרש הד"ת וכדומה. ובמקום אחר הארכתי בזה בעה"י. ובפרט בנידון דידן דמצריך קרא למעוטי ועל גומרין ליכא מיעוטא וכנ"ל וזה פשוט מאד

(ב) ומה שכתב דע"כ החילוק בין תחלת דין לסוף דין הוא מדרבנן כיון דהטעם דאין ב"ד נזקקין הוא משום דפחות משו"פ אינו ממון כלל בכל התורה ולא משום טרחא הוא דמיעט רחמנא פחות משו"פ וא"כ לפי פי' השיטה מקובצת בהך דאם הוזקקו גומרין דהיינו שאח"כ ראו שאינו שו"פ אשר ע"ז סובב תירוצי הנ"ל ודאי ל"ש לחלק בין תחלת דין לסוף דין אלא ודאי דרבנן הוא לא הבינותי דבריו מה תיקן בזה דסו"ס מאיזה טעם תיקנו רבנן דאם התחילו גומרין אף בפחות משו"פ כיון דסו"ס אינו ממון ולא יוכל לתובעו דודאי מחיל לו לפי שיטת כבודו. אלא ודאי דעיקר טעם דאין ב"ד נזקקין משום טרחא הוא והיינו כיון דקיי"ל בכ"מ דפחות משו"פ אינו ממון ובודאי מחיל ואינו חשוב מש"ה אין ב"ד נזקקין ג"כ משא"כ היכא דכבר ישבו לדין ונתודע דאינו שו"פ ס"ל לר"ק דגומרין וכן פסק הרמב"ם ז"ל והיינו די"ל דהב"ד גומרין דינם לפסוק הדין כיון דל"ל טרחא. וי"ל עוד דע"כ לא אמרינן דפחות משו"פ בודאי מחיל אלא דסתמא הכי הוא וי"ל ג"כ אף באם דצועק דאינו מוחל לא משגחינן ביה אבל מ"מ היכא דדעתם היה דשו"פ ובודאי לא ניתן למחילה אלא דאח"כ כשישבו ב"ד בדין ונתודע דאינו שו"פ הלא ידוע הוא דלא מחל לו ומדוע לא יפסקו ב"ד דחייב לשלם לו. וכן בשבועת שומרים כיון דהוא תובעו הכלי פחות משו"פ דהוא חשוב ובודאי לא מחיל ואח"כ כשבא לב"ד וישבו בדין והנתבע רוצה לפטור עצמו בטענתו ונתחייב ממון ע"פ ב"ד בעד הפקדון הרי בודאי לא מחל לו דהרי תבעו כלי ולמה לא יגמרו דינם. ואולי י"ל דאח"כ כשגומרין הדין דחייב יוכל להוציא בע"כ ואינו בכלל מחילה ואף אם נימא דלא יוכל להוציא ממנו יש נ"מ מגמר הדין לענין כפירה והודאה בב"ד ועיין בנתיבות (סי' ו). ועוד י"ל דיש נ"מ ג"כ להוציא מיד הנתבע בע"כ בכל תובע פחות משו"פ כגון שבתחלה תבעו שו"פ וזכה בדין ואח"כ באותו מעמד חוזר ותובעו בפחות משו"פ וא"כ אם היה תחלת תביעתו רק ע"ז לא משגחינן ביה דלא חשוב אך אם כבר ישבו בדין גומרין אף לפחות משו"פ להרמב"ם ז"ל ומחייבינן ליה וכמוש"כ בהדיא הכסף משנה ברמב"ם פ"ק מהל' סנהדרין הל' י"א עיי"ש. ועיין בב"ח בטור שם ואז כשגומרין דינו מצטרפין הפחות משו"פ עם הפרוטה ומוציאין ממנו וא"כ גם בשבועת שומרים י"ל כן דלהרמב"ם ז"ל א"ש דאחייבינן ליה בכלי אף בפחות משו"פ ולא תקשה עליו מה שהבאתי למעלה דאף דאינו ברשותו ותובעו רק מעות מ"מ ב"ד מחייבין לו שבועה ע"ז אם נאנסה ואם לא ישבע מוציאין ממנו כדין השומרין כ"א לפי דינו ובאם דהיה תחלת תביעתו על דמים פחות משו"פ לא היו ב"ד נזקקין משום דאין להטריחם ע"ז אך כיון דתבעו בכלי דהוא חשוב וע"ז ישבו ב"ד אף דאח"כ נתברר דאינו ברשותו או דנשבע ע"ז מ"מ עדיין ב"ד יכולין לחייבו שבועה דנאנסה וכדומה לפוטרו מדמי הכלי אף שהוא פתות משו"פ מ"מ גומרין לדינו ויש נ"מ ג"כ להוציא כגון שהיה לו תביעה על שו"פ ואפשר דע"ז לא היה דינם כלל כגון שמודה לו ויצטרפו יחד ויש די להוציא ממנו בע"כ ומה ענין פסק דין תורה להך דקיי"ל דפחות משו"פ אינו ממון הלא הד"ת הוא על חצי פרוטה כמו על פרוטה ואסור לגזול והדין בזה כמו באלפי אלפים דינרין אחת היא אלא דכן שיערו חז"ל דפחות משו"פ לא חשיב כלל ואינו ממון כלל וישראל ודאי מחיל. ומזה הטעם לא יטריחו ב"ד לדון בזה אף אם נדע ברור דלא מחיל ואף אם גם יש לו הרבה להצטרף לזה במה די"ל אז דלא מחל משום דיצטרף עם האחרים ובזה אין דרך למחול. מ"מ אם ברצונו לדון על החצי פרוטה אין ב"ד נזקקין לזה משום דע"ז דרוצין לישב בדין לא חשיבא בכ"מ וניתן למחילה ולא ע"ז נתנה תורה שופטים ושוטרים. אך אם התחילו גומרין לדינא להוציא באופן הנ"ל וז"פ. וי"ל שפיר דמה"ת הוא ואף אם ימצא מקום לדחוק דאינו אלא מדרבנן מ"מ אינו רחוק לומר דלהרמב"ם ז"ל מה"ת הוא וכמשמעות הגמרא כנ"ל וגם כמו שהבאתי למעלה מהירושלמי דמפיק לה מקרא אחרינא דאין לב"ד לזקק על פחות משו"פ ומסתמא דכולה בחדא גונא דלענין גומרין הוא אף דאורייתא וא"ש וז"פ ואין להאריך עוד בזה

(ג) ומה שפלפל כבודו בדרך חידוד בהך סוגיא דיצאו כלים למ"ש מדברי התוס' סנהדרין (דף כה ע"ב) ד"ה