שו"ת ברית עולם קמג

טפי לאוקמי דינא דשמואל כב"ה ג"כ דס"ל ג"כ היקשא דכסף לכלים דבעינן שנים והיינו שני דבר חשיבות במטבעות והיינו לפי ששיערו חז"ל הוא ב' מעות אבל כלים ע"כ אף בפחות משו"פ מחייבו שבועה דאם יותר מפרוטה ז"פ דל"צ כיון דבתורה לא כתיב שיעור אלא דבר חשוב וגם זה דבר חשוב. וגם פרוטה ע"כ לא צריך דא"כ כלים למה לי כנ"ל אע"כ דיצאו כלים למה שהן והיינו בפחות משוה פרוטה וזה כפירוש רש"י והרמב"ם ז"ל הנ"ל ואדרבה יש היקש על מה שהן דמה כסף חשוב כן כלים חשוב בעינן והיינו מה דהוי חשוב אפילו במשהו כמו שפירש הר"י מיגש ז"ל ואחריו נמשך הרמב"ם ז"ל כמבואר שם עיי"ש

(ה) אך בסוגיא דקידושין (דף יא ע"ב) הנ"ל א"ש מה שפירש רש"י ז"ל דהפירוש כסף מטבע קצובה די"ל דכיון דהגמרא מקשה שם על ר"י אר"א דהוא תלמידו דרב שפיר משני בגמרא אליביה די"ל דכסף מטבע קצובה מעה ויליף מכלים לשנים דלרב שפיר י"ל כן כנ"ל ולא ס"ל דיצאו כלים למה שהן דלאו מיותר הוא כנ"ל ושפיר גרס מה כסף חשוב אף כלים חשוב ופירש"י ז"ל שיהיו שוים שתי כסף ולאפוקי ממ"ד התם יצאו כלים למה שהן והיינו כמו דדריש לב"ה ההיקש בירושלמי. ומה דהקשו בתוס' דהרי דרשא זו א"א אלא לשמואל דלרב כסף לאו מיותר הוא דלכפירה הוא דאתי י"ל שפיר דסוגיא דשבועות אזלא לפי מה דנפרש דכסף אינו קצוב אלא דפירושו הוא דבר חשוב וא"כ לרב שפיר י"ל ג"כ דכלים לא בעינן שתי כסף דמה"ת נימא כן כיון דפחותה מזה הוה דבר חשוב ומ"מ הך כסף לרב מיותר הוא על כפירה דאי ללמדנו על חשיבות דב' כסף כבר תירצו בתוס' שם די"ל דמכלים ילפינן דמה כלים דבר חשוב הוא בכ"מ אף כסף בעינן ד"ח והיינו ב' כסף ואין לומר היקש מה כסף ב' מעין אף כלים ב' מעין כיון דאין הפירוש כסף ב' מעין אלא דבר חשוב וגם כלים חשובים בכ"מ וגם לאו מיותר הוא לרב. משא"כ לר"א דס"ל בגמרא קידושין הנ"ל דכסף הוא דבר קצוב והיינו ב' מעין איכא למימר שפיר מה כסף ב' מעין אף כלי' ב' מעין ואף דלא מיותר הוא לרב מ"מ כיון דהפירוש ומשמעות הכתוב הוא ב' מעין אית לן למימר היקש כמו כסף דהיינו כמו דכתיב בהדיא ב' מעין כן י"ל ג"כ בכלים כיון דהקפידה התורה דמעות קצובים ולא נזכר כלל דבר חשוב ודוק. ומ"מ ש"מ מיהת ג"כ לכפירה דאי כל הטענה ב' כסף א"כ קשה לכתוב כלים ואנא ידענא ג"כ לכסף ב' מעין כיון דכלים חשובים הם בכ"מ. ונלמד מזה דבעי ד"ח. וא"כ לפי האמת דהכסף ג"כ ב' מעין הוא דהוה חשוב וא"כ נדע ג"כ ב"מ וע"כ דלכפרה הוא דאתי ונתישב היטב קושיית התוס' בזה ודוק בזה ויש להאריך בזה לכאורה בדברי המהרש"ל ז"ל וחידושי המהרש"א ז"ל בפרש"י ז"ל ד"ה אף כלים יעוש"ה ובס' פני יהושע ודוק

(ו) ומעתה נחישב ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל בהל' טוען ונטען פ"ג הל' ב' שכתב שם וז"ל כל כסף האמור בתורה הוא שקל הקודש והוא עשרים מעה וכל כסף של דבריהם ממטבע ירושלים שהוא הסלע שלהן אחד משמונה כו'. אבל המעה היא היתה כסף נקי אפילו בירושלים והיא כסף של ירושלים ולפי שזה שהצריכו להיות כפירת הטענה שתי כסף הוא מדבריהם עשו אותה שתי כסף של ירושלים שהן שתי מעין ולא עשו אותה שני שקלים בשקל הקודש. וכבר עמד ע"ז המגיד משנה שם אמאי כתב הרמב"ם ז"ל ולפי שזה שהצריכו כו' שתי כסף הוא מדבריהם דהא משמע התם בגמרא דמקראי ילפינן לה והובא קושיא זו במראה הפנים בירושלמי שם ותירץ שם דכונת הרמב"ם ז"ל דכפירת שתי כסף הוא מדבריהם והיינו דלשמואל לא צריך אלא כל הטענה שתי כסף. והרמב"ם ז"ל פסק כרב דבכפירה בלבד צריך שתי כסף וזהו מדבריהם דקראי דייקי כוותיה דשמואל כמבואר בגמרא שם. ודבריו ז"ל בתירוצו הנ"ל ים מאד להולמן בלשון הרמב"ם ז"ל דהרי כתב בלשונו הקדוש ולפי שזה שהצריכו וכו' הוא מדבריהם עשו אותה שתי כסף כו' שתי מעין ולא עשו אותה שתי שקלים וכו' ולפי התירוץ של מראה הפנים אין זה מובן כלל דכי משום זה דמה"ת די בב' מעין בכל הטענה כשמואל ומדבריהם הצריכו הפרוטה של הודאה לבד הכפירה שצריך ג"כ ב' מעין משום זה עשו אותה ב' מעין. ולא ב' שקלים ועיין שם ברמב"ם ז"ל דלפי"ז לכאורה אינו מובן כלל אך לפי"ז הנ"ל לכאורה אתי שפיר בפשיטות דזה כונתו ז"ל דבאמת בתורה לא נכתב כלל שיעור קצוב על דין הטענה כמו שכתב בריש הל' ב' שם דכל כסף האמור בתורה הוא שקל הקודש והיא עשרים מעה וכו' אלא הא דבעי בטענה ב' מעין היינו דהתורה כתבה כסף ללמד דבעינן דבר חשוב וחז"ל שיערו איזהו דבר חשוב. וזהו שסיים רבינו הרמב"ם ז"ל ולפי שזה שהצריכו להיות וכו' שתי כסף הוא מדבריהם דהיינו שחז"ל שיערו בחכמתם כמה הוא דבר חשוב עשו אותה שתי כסף של ירושלים שהן שתי מעין. דהיינו דכן שיערו חז"ל דזהו חשוב ולא עשו אותה שני שקלים וכו' דאין כונת התורה שכתבה כסף על איזה מטבע קצובה בתורה כנ"ל וזה נלפע"ד לכאורה פשוט

והנה יש לעיין עוד בענין זה כיון דכלים חייבים עליהם אף בכ"ש וכן הוא הסכמת הב"י בש"ע חו"מ סי' פ"ח דחייב בכלים אף בפחות משו"פ. והנה בשבועת השומרים נמי לדעת הרמב"ם ז"ל לא צריך ב' מעין אף בכסף אבל פרוטה בעי. אן בכלים אצל שבועת שומרים לדעת הב"ח ז"ל גם בזה צריך שו"פ כיון דהקרא דאו כלים דמרבינן פחות משו"פ לא קאי על שומרים לדעת הרמב"ם ז"ל. והסמ"ע ז"ל בחו"מ סי' פ"ח ס"ק ז' כתב דגם להרמב"ם ז"ל ג"כ בש"ש אין צריך שו"פ אצל כלים וכן הסכים הש"ך ז"ל וביאר שם בטעמו דכיון דכלים כ"ש חשובין הן א"כ חייב לישבע וא"כ בש"ש היכא דמברר דאינה ברשותו דפטור משבועה שאינה ברשותו. ומ"מ הרי חייב לישבע שלא שלח בה יד ואם לא ישבע הרי יצטרך לשלם דמיו וגם הוא אינו תובעו אלא דמי הכלי וא"כ בשלמא לשיטת הרא"ש ז"ל דפירש דהך ריבוי דקרא כסף או כלים קאי ג"כ על ש"ש אך דבכלים ס"ל להרא"ש ז"ל דבעי שו"פ א"כ אף אם אינו תובעו להשומר אלא דמי הכלי ולא כלי עצמו ובמעות אינו חייב בפחות משתי מעין. מ"מ י"ל כיון דהפקיד אצלו כלים והרי גלה קרא בהדיא דכי יתן איש וגו' או כלים וגו' ומרבינן אף למה שהן והרי גזרה התורה אף לחייבו כל דיני השבועות המבוארים בקרא ואף שזה אינו תובעו כלל אלא דמי הכלי מ"מ גלה קרא דחייב בזה משא"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל דהקרא דאו כלים לא קאי כלל על דין שומרים אלא הא דחייב לישבע בכלים בפחות משו"פ אף דקיי"ל דאין ב"ד נזקקין על פחות משו"פ היינו משום דכלי חשוב הוא ובזה נזקקים כמבואר בש"ך ז"ל א"כ צ"ע בשומרים אם תבעו בכלי שאין בו שו"פ והשומר בירר דאינו ברשותו אם חייב לישבע כיון דעתה אינו תובעו אלא דמים שהוא פחות מפרוטה וכאן ל"ש דגזיה"כ הוא דהקרא דאו כלים לא קאי על שומרים כנ"ל. ואח"כ מצאתי בעז"ה בקצוה"ח סי' פ"ח ס"ק ד' שהעיר בזה והקשה דהרי ע"כ מיירי דהפקדון אינו בעין דאם הוא בעין הו"ל הילך עיי"ש. ולא הזכיר הך שיטות הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל הנ"ל עיי"ש. אך באמת דזה י"ל דגם הרמב"ם ז"ל לשיטתו דס"ל בפרק כ' מהל' סנהדרין דאם הוזקקו ב"ד לשו"פ גומרין אף בפחות משו"פ הובא בש"ע תו"מ סי' ו' עיי"ש. ועיין בשיטה מקובצת בגמרא ב"מ שם דמפרש דאם התחילו בשו"פ היינו שחשבו שיש בו שו"פ ואח"כ נמצא שאינו רק פחות משו"פ גומרין עיי"ש וא"כ ג"כ זה בש"ש כן ודוק

(ז) ועתה אעבור קצת על דבריו היקרים בזה לפי הנלפע"ד בהשקף ראשון והנה כ"ת הביא ראיה להרמב"ם ז"ל מתלמוד דידן. ראשונה הוכיח מהא דאמרינן במס' ב"ק (דף ע' ע"ב) גבי הא דאיתא שם גנב ומכר בשבת דפטור היינו דאמר לו עקוץ תאנה מתאנתי ותקנה לי גנבותיך. ופריך ע"ז הש"ס אמרי וכיון דכי תבע ליה קמן בדינא לא אמרינן ליה זיל שלים דמחייב בנפשו הוא הא מכירה נמי לאו מכירה היא כו' עיי"ש ומבואר מזה דזאת תורת מכירה אשר אם יתבע לו בדינא דנימא ליה זיל שלים. אבל אם לא כן לא הוה מכירה כלל אפילו אם