שו"ת ברית עולם קמא

שו"ת בדיני חו"מ סימן מד *) דין דטענו שני מחטין והודה לו באחת מהן

שלום וברכה וכל טוב סלה לכבוד אהובי וידיד נפשי ולבבי ה"ה הרב הגדול חריף מחודד ומפולפל שלם במעלות ומדות יקרות כו' כש"ת מו"ה חיים מאיר הערציג נ"י ממינסק הצלחתו ירום למעלה. יקרת מכתבו לשמחת לבבי הגיעני לנכון ועל של תורה באתי

(א) מה שהקשה בסוגיא דשבועות (דף מ' ע"ב) דאיתא שם ואמר ר"ע אמר שמואל טענו שני מחטין והודה לו באחת מהן חייב לפיכך יצאו כלים למה שהן ובפירוש של למה שהן פליגי בזה הראשונים ז"ל ויש פוסקים דלמה שהן היינו דוקא דשתי כסף לא בעינן אבל שו"פ בעינן ויש פוסקים דגם שו"פ לא בעינן וכן דעת רש"י והרמב"ם ז"ל דאפילו עשרה מחטין בפרוטה חייב והתוס' ז"ל פסקו דשו"פ בעינן והוכיחו מהירושלמי שם דבעינן שו"פ ויעוין בר"ן שם וע"ז תמה ידידי מה ראה הרמב"ם ז"ל לפסוק נגד התלמוד ירושלמי במקום דלא מצינו בבבלי להיפך להדיא. וע"ז האריך ידידי להביא ראיה מגמרא דילן ממקום אחר. והנה טרם שעיינתי כלל בדבריו היקרים אחוה דעתי בזה בעה"י ואח"כ נבוא בעה"י על סדר דבריו

הנה מה דתמה על פסק הרמב"ם ז"ל לפע"ד אדרבה לכאורה אני תמה לאידך גיסא דלכאורה לפע"ד מגמרא דילן מוכת בהדיא כהרמב"ם ז"ל מלבד דהלשון יצאו כלים למה שהן משמע כך כמו שכתבו הפוסקים דהי"ל להגמרא להזכיר דצריך ב' פרוטות גם א"א לומר לכאורה בענין אחר וגם מהירושלמי לא מוכח מידי לשמואל לכאורה כמו שיבואר בעה"י. דהנה בשבועות (דף לט ע"ב) איתא הטענה שתי כסף אמר רב כפירת טענה שתי כסף. ושמואל אמר טענה עצמה שתי כסף אפילו לא כפר אלא וכו' א"ר דיקא מתניתין כותיה דרב וקראי כותיה דשמואל דיקא מתניתין כו' הטענה שתי כסף כו' וקראי כוותיה דשמואל דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור מה כלים שנים אף כסף שנים. מה כסף דבר חשוב אף כל דבר חשוב כו' (ופירש"י ז"ל דבר חשוב ושיערו חכמים שמעה כסף חשוב הוא. ובתוס' ד"ה מה כלים שנים הקשו דהיכא דריש לשמואל לכך יצאו כלים למה שהן הא איצטריך למה כלים שנים. וי"ל כפירוש הקונטרס דדריש מדלא כתיב כספים ומה שפירש וכו' דאי הוה כתיב כספים הוה שמעינן תרווייהו כו' א"נ דבלא יתורא לא הוה משמע מכספים אלא ב' פרוטות כו'. וא"ת לרב כו' ואית ספרים דגרסי כו' והנה מה דהקשו התוס' לפירש"י ז"ל דהאיך מוכח מכלים שנים ומה שהן מלבד מה שתירצו התוס' לכאורה לפע"ד נראה די"ל בפשוט דמכספים מוכח תרתי דלפי מה דפירש"י ז"ל דכסף המשמעות דבר חשיבות מיותר הוא דהו"ל למכתב כי יתן איש אל רעהו חפץ לשמור או לא לכתוב כלל לא כסף ולא חפץ. ג"כ נדע הכונה. או לכתוב כלי. ואם ללמד על שני דברים הו"ל למכתב חפצים או כלים ול"ל כלל כסף. ואם ללמד על שו"פ כמ"ש התוס' דמשמע כן כמו כסף קידושין הא בלא זה נדע דהרי קיי"ל בכ"מ דאין ב"ד נזקקים לפחות משו"פ ומשום דלא נחשב כלל ממון וזה ג"כ מה"ת כמבואר במס' ב"מ (דף נ"ה) וע"כ דכסף לאורויי אתי על ד"ח והיינו כמו ששיעורו חכמים מעה. ומכספים נדע שנים וחשוב וע"כ דיצאו כלים למה שהן והיינו ע"כ אף פחות משו"פ דאם נאמר דבעי שו"פ אכתי קשה ל"ל כלל כלים דמכספים נדע זאת דלפי"מ דפירש"י ז"ל דכסף פירושו דבר חשוב ולא איזה מטבע קצובה וחכמים שיערו דמה הוא החשוב במטבעות היינו מעה א"כ ממילא נדע דכלים בשו"פ חייב דכיון דכלי שו"פ

חשוב הוא כמבואר בגמרא וגם פחות משו"פ הוא חשוב אלא דאין ב"ד נזקקין ע"ז. ומהיכא תיתי נימא דמקרא דכסף משמע דבכלים בעינן יותר מפרוטה דהרי כסף לא משמע מידי על מטבעות קצובות אלא דבעינן דבר חשוב וגם כלי דשו"פ הוא דבר חשוב. וזה פשוט וברור לפע"ד. ואף כי כמה מהראשונים ז"ל פירשו דכסף דקרא הוה פירושו מעה ולא דבר חשוב אלא דכך הוא המטבע הפחותה שבתורה מ"מ לשמואל ע"כ לא ס"ל כן. דאם נאמר כן לא מוכת כלל דינו דיצאו כלים למה שהן כמו שיתבאר לפנינו בעה"י

(ב) והא דהוכיחו התוס' ז"ל מהירושלמי הנ"ל דמבואר שם להדיא דמה שהן היינו לכל הפחות ב' פרוטות באמת לכאורה תמוה הוא מאד. דהנה זה לשון הירושלמי בר"פ שבועת הדיינים הטענה כו' הטענה ב"ש אומרים מעה כסף ובה"א שתי מעין מחלפא שטתין דב"ש תמן כו' מחלפא שטתין דב"ה תמן כו' סוף מטבע כסף מעה. ותהא מעה ר"א בשם ר"י ב"פ שאם כו' ומ"ט דב"ה כו' מחלפא שיטתין דב"ה כי יתן איש אל רעהו וגו' אם ללמד שאין ב"ד נזקקין לפחות משו"פ כבר כתיב לאשמה בה פרט לפחות מפרוטה מכין שיש כאן יותר מכסף וכמה הוא שתי מעין כו' סוף מטבע כסף מעה. ותהא מעה. או כלים מה כלים שוים אף כסף שוים. ומה מקיימין דב"ש או כלים כהדא דתני ר' נתן או כלים להביא כלי חרס. שמואל אמר טענו שני מחטין והודה לו באחת מהן חייב א"ר חיננא והן שיהיו יפות שתי פרוטות וכו'. אתיא כב"ש דלא ילפי כסף מכלים ברם כב"ה דילפי כסף מכלים מה כלים שנים אף כסף שנים ודכוותיה מה כסף שתי מעין אף כלים שתי מעין. ופירושו מבואר דלב"ש פי' כסף הוא מטה דזהו סוף מטבע כסף וא"כ כיון דסתמה התורה סתם כסף הוא ע"כ הפחותה ממטבעות של תורה וז"פ ולא ס"ל לב"ש ההיקש לכלים ודריש על מה שהן. וב"ה ס"ל ג"כ דהפירוש דכי יתן וגו' דכסף הכתוב בתורה היינו ג"כ מטבע הפחותה שבתורה והיינו מעה ודריש היקש מאו כלים דבעינן תרין מעין וא"כ מקיש ג"כ כלים לכסף דבעינן תרין מעין. ולפי"ז הוכיח בירושלמי דע"כ דשמואל כב"ש אתיא וז"פ יעוש"ה. ולפי"ז חמוה מאד ראיית התוס' בשבועות הנ"ל מהך ירושלמי הנ"ל והרי מבואר בירושלמי להיפך מגמרא דילן. דבירושלמי מבואר דלמאן דס"ל היקשא דכסף לכלים ס"ל ע"כ ג"כ להקיש כלים לכסף דבעינן שתי מעין. ושמואל ס"ל ע"כ כב"ש. והרי בגמרא דילן בשבועות הנ"ל מבואר להדיא דשמואל ס"ל היקשא דכסף או כלים. וגם דבהירושלמי מוכח דאתיא כב"ש ולב"ה צריך ב' מעין. וזה כבר כתב להקשות במראה הפנים שם והביא מחידושי הרמב"ן ז"ל דאין ראיה מהך ירושלמי דהאי שקלא וטריא לא אתיא כגמרא דילן וכן כתב הרשב"א ז"ל והר"ן ז"ל יעוש"ה

ולפי"ז באמת קשה מאד אמאי פסק בגמרא דשבועות ר"ע אמר שמואל וכן הוא סתימת הגמרא וכן פסקו כל הפוסקים כשמואל דיצאו כלים למה שהן והאיך נפסוק כב"ש במקום ב"ה הנ"ל. ואם דיש אופן לאוקמי ג"כ לב"ה דאף דדריש היקשא דכסף לכלים מ"מ יש לפרש ג"כ כלים למה שהן וכמו דבאמת ס"ל לשמואל בגמרא דילן ההיקש דכסף לכלים ומ"מ ס"ל כלים למה שהן. א"כ מנ"ל להירושלמי לפרש דשמואל אתיא כב"ש ודלא כהלכתא כיון דיש לאוקמי ג"כ כב"ה ובאיזה סברא נחלקו הירושלמי עם גמרא דידן. ועוד יש לדקדק בסוגיא זו הרבה ומקצתן יבואר לפנינו בעה"י

(ג) ואי לא מסתפינא הייתי אומר לפע"ד דבר חדש ויתישב בזה היטב דברי הירושלמי עם הגמרא דילן בטעמם וגם פסק הרמב"ם ז"ל א"ש מסתירת הירושלמי הנ"ל ויתישב בזה עוד כמה קושיות בעה"י הכל בחדא מחתא. והנה מתחלה נדקדק בפירש"י ז"ל דפירש בשבועות דבר חשוב. ושיערו חכמים שמעה *) וזאת לדעת כי כל הדינים מדיני חו"מ הנזכרים כאן הכל הוא על דרך הפלפול מש"ס ופוסקים אבל בזה"ז אין לנו רשות לדון ודינא דמלכותא דינא: