שו"ת ברית עולם יג

הרא"ה ז"ל המובא בב"י סי' תקפ"ט הנ"ל דס"ל דבמצוה אף אם צוח שאינו רוצה לצאת ידי אותה מצוה יצא יעוש"ה. מ"מ נראה דכ"ז במצוה בזה י"ל דמ"מ יצא מידי חיוב מצותו בעשיה משא"כ בבל תוסיף ויש סברא גדולה לחלק ביניהם דבמצוה י"ל כיון דמחויב הוא במצוה זה ומוטל עליו חיוב לעשות דבר זה א"כ כיון שעשה הדבר המוטל עליו הרי קיים בעשייתו דבר המוטל עליו ויצא י"ח בעשייה זו ואף דתשב שלא למצוה אינו מועיל מחשבתו להפקיע מהמצוה כיון דבכל מקום המצוה אין צריך כוונה דלפי"ז אנו דנים וא"כ י"ל שפיר כיון דבכל מצוה המעשה לבד מועיל לקיים מצות בוראנו ית"ש בלא שום מחשבה משו"ה גם בחשב שלא למצוה ג"כ אינו מועיל מחשבתו להוציא מידי המעשה מצוה שעשה ומועיל לצאת ידי חובתו משא"כ בבל תוסיף דאינו מצוה לעשות זאת ואדרבא איסורא הא דאיכא בעשייה זו שפיר י"ל דעשיה כזו בכוונה בפירוש שלא למצוה לאו כלום היא ובזה י"ל דמחשבה טובה כזו שחושב שלא למצוה מילתא היא ולא עבר בבל תוסיף וצ"ע בפרט זה

אך מ"מ לשיטת רוב ראשונים ז"ל. הרי גם במצוה שמכוון שלא למצוה לר"ע לא יצא בה וכש"כ הוא בבל תוסיף כנ"ל ומה דהקשה בט"א הנ"ל מהך דפ' המוצא תפלין שם דהרי גם לת"ק יוכל לכוון שלא למצוה ולהנ"ל הכוונה לשמירה זה גופא הוא כוונה שלא למצוה כמבואר למעלה. לפע"ד מלבד דלא יקשה משם ואדרבא יש להוכיח משם להנך רבוותא ז"ל דבזה ליכא בל תוסיף דאלת"ה א"כ יקשה בהך סוגיא דפ' המוצא תפילין הנ"ל כל הנך קושיות שדקדקנו למעלה באות ב' ואות ג' אך אם נימא דבכוון שלא למצוה ליכא מצוה וכש"כ בל תוסיף א"ש הכל בעה"י בחדא מחתא והוא דלכאורה י"ל דודאי סברא הוא היכא דליכא איסור בהנחת תפילין בשבת אלא דמשום משאוי בר"ה הוא דאסור בשבת בזה שפיר איכא למימר דהיכא דהוה כתכשיט ומלבוש בודאי דמותר וכל מה דהוה מלבוש ותכשיט מותר הוא בשבת כמו מלבוש דמותר ללבוש כל מה שיוכל ללבוש כמו כן בתפילין כל מה שיוכל ללבוש דרך לבישה בשבת מותר הוא אך בתפילין ל"ש לומר דרך מלבוש יותר משני זוגות כמבואר בגמרא שם ורק שני זוגות הוא הוא דהוה דרך מלבוש משום דמקום יש בראש להניח שני תפילין וכן בזרוע כר"ש בר"י כמבואר בגמרא שם וכן קיי"ל אולם רש"י ז"ל וכן הרע"ב ז"ל בפי' במשניות שם חידשו דהיכא דאיכא בל תוסיף משוי ליה עליו כמשא ואף אם דהוה תכשיט מ"מ אסור לצאת בה בשבת ברה"ר משום דבל תוסיף משוי להו עליו כמשאוי כמבואר שם יעו"ש ולפעד"נ בזה אי לא מסתפינא די"ל דהא דאמרינן דבל תוסיף משוי להו עליו כמשאוי היינו היכא דשייך איסור במשא זה כשישא אותו בשבת כדרכו בלתי שיתחדש בה דבר אף דאם יתחדש בה דבר אחד יהיה מותר לישא אותו משא מ"מ כיון דבלתי דבר המחודש כדרכו אסור הוא וא"כ אין זה תכשיט ודרך לבישה ושפיר נקרא משא וכגון בבל תוסיף דאיסור בל תוסיף משוי ליה כמשאוי אף דנימא דאם מכוון שלא למצוה או יעשה איזה פעולה יותר לו האיסור מ"מ כיון דבאם לא יעשה פעולה זו הרי אסור לו ללבשו וממילא לא מיקרי תכשיט ולבוש וסברא הוא דמאי טעמא מותר ללבוש ולהוציא תפילין ברה"ר בשבת אף למ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא היינו משום דהוא דרך לבוש דהוה תכשיט ודרכו ללבשו בחול ויוכל ללבוש בהם בשבת כמו בחול ואם ילבוש אותם בשבת ג"כ הוה תכשיט משו"ה מותר לצאת בהם ברה"ר אך אם בהלבישה איכא איסור הרי ל"ש למיקרינהו תכשיט דעל שבת אין זה תכשיט דלעולם לא יוכל ללובשן בשבת והוה כמו לובש מלבוש מה שאינו ראוי אותו מלבוש לאותו לבישה שהוא לובשו וכמו שילבש מצנפת על ידו דודאי הוא דאסור דע"ז אינו מלבוש וכן בתפילין כיון דאיכא בל תוסיף בזה לא מיקרי מלבוש בשבת כלל. זהו נראה סברת רש"י ז"ל והרע"ב ז"ל דמשו"ה ב"ת משוי להו עליו כמשאוי ולפי"ז נראה לכאורה דאף אם יתחדש איזה דבר דבאופן זה יהיה מותר התפילין מחמת הדבר שנתחדש בה כמו בתפילין דיכוון בהדיא שלא למצוה דליכא בל תוסיף כנ"ל מ"מ וכי משום מחשבתו שמחשב עתה יהיו נעשים התפילין תכשיט ולבוש זה תימא כיון דלעולם אם ילבוש בשבת כדרכו בלא כוונה כלל לא למצוה ולא שלא למצוה הרי היה אסור משום בל תוסיף וא"כ אין זה לבוש על שבת ואף דעכשיו כשיכוון שלא למצוה ליכא איסור בל תוסיף. מ"מ הרי על זה המעשה אנו דנין אם מותר לו לעשות מעשה זו אי לא היינו אם ללבוש בכוונה שלא למצוה או לא ותליא זה אם הוא נקרא לבוש או לא והאיך נאמר דכיון דכשיעשה הנחת תפילין זו עם הכוונה שלא למצוה בזה יעשה לבוש ותכשיט ומותר ללבוש הרי ע"ז אנו דנין והאיך נאמר דהעשיה עצמה עם הכונה יעשה אותה לתכשיט ולבוש זה ודאי אינו סברא כלל ובודאי דלבוש ותכשיט לא נקרא אלא אם ברוב פעמים יוכל ללבוש כדרכו בשבת אף באם דיכוון למצוה י"ל דאסור מ"מ כיון דסתמא בכדרכו אם היה רוצה ללבוש היה יכול ללבוש זה שפיר נקרא לבוש ותכשיט גם על שבת זהו הנראה בכונת רש"י ז"ל דבל תוסיף משוי להו כמשא היינו בלבד מעשה זה שאנו דנין בה כיון שהיה בסתם לבישה בתפילין בשבת איסור בל תוסיף ממילא דלעולם לא נקרא תפילין לבוש על שבת והוה כמו שלובש מצנפת על היד דלזה אינו תכשיט ולבוש א"כ ממלא אף באם יכוון שלא למצוה דאז ליכא איסור בל תוסיף מ"מ משום איסור משא הוא דאסור לצאת בו בשבת ולהניחן באמת מותר אך לצאת בהן ולהביאן לעיר אסור משום דנקראין לעולם בשבת משא ולא לבוש ותכשיט ודוק בזה כי לכאורה הדבר נכון בסברא

(ה) ומעתה לפע"ד נתישב כל הסוגיא דפ' המוצא תפילין הנ"ל מכל מה דדקדקנו בה וגם נתישב קושיית הט"א ז"ל ואדרבא לכאורה סייעתא גדולה לשיטת הר"ש ותוס' ור"י ורשב"א ז"ל דבמכוון שלא למצוה ליכא מצוה לכ"ע וכש"כ בבל תוסיף כנ"ל וא"ש הכל דמעיקרא מקשה שם לימא דלא כר"מ ומשני אמר רבא אפילו תימא ר"מ התם דרך מלבושו כחול שויוה רבנן והכא דרך מלבושו כחול שויוה רבנן כו' הכא דבחול נמי זוג אחד אין טפי לא. לענין הצלה נמי זוג אחד אין טפי לא יעו"ש בפירוש רש"י ז"ל דסבר שבת זמן תפילין הוא והיינו דפירש כן לפי מסקנת הגמרא כמבואר לפנינו והיינו דלרבא לשיטתו בר"ה (דף כח] דגם בלעבור בזמנו לא בעי כוונה וא"כ י"ל דזה ודאי דליכא ב"ת בזה דהרי יוכל לכוון שלא למצוה כקושיית הט"א ז"ל ובפרט לפ"מ שנתבאר למעלה דכיון דמכוון לשמירה הוה כמכוון שלא למצוה וא"כ בודאי דליכא ב"ת בזה כשיטת הר"ש ותוס' ור"י ורשב"א ז"ל הנ"ל דגם במצוה במכוון שלא למצוה לא יצא וכש"כ בבל תוסיף כנ"ל אך מ"מ כיון דאם היה לובש שני זוגות בשבת כדרכו בלא שום כוונה הא איכא בל תוסיף ואתי איסור בל תוסיף ומשוי ליה עליו כמשאוי ולא משכחת לה בסתם לבישה בשבת דלהוי שני זוגות תכשיט רק בזוג אחד כמו בחול דלעולם לא יוכל ללבוש שני זוגות לא בשבת ולא בחול ממילא גם אם יכוון שלא למצוה דאז ליכא בל תוסיף מ"מ בשבת אסור משום הוצאת משא ברה"ר בשבת דלא הוה דרך לבישה לעולם בסתם לבישה בלא שום כוונה. ובתר הכי קאמר לר"ג דס"ל שני זוגות וטפי לא מאי קסבר אי קסבר שבת זמן תפילין הוא זוג אחד אין טפי לא והיינו כטעם הנ"ל לר"מ ואי קסבר שבת לאו זמן תפלין הוא ומשום הצלה דרך מלבוש שרי אפילו יותר מדרך לבושו בחול נמי ומשום דתכשיט הוא לגביה ולא משאוי ואע"ג דלאו אורחיה הכא משום הצלה שרי כפירש"י ז"ל שם א"כ אפילו טפי נמי. ומשני לעולם קסבר שבת לאו זמן תפילין הוא ולא שרי דרך מלבוש אלא במקום תפילין וכדר"ש בר"י דמקום יש בראש להניח בו שתי תפילין וכן ביד יש מקום להניח שתי תפילין ומקשה לימא בדרב שמואל ב"ר יצחק קמיפלגי והיינו דמקשה הגמרא דלפי"ז לא צריכין לומר דלר"מ ס"ל שבת זמן תפילין אלא דלכ"ע לאו זמן תפילין הוא אלא דלת"ק ל"ל דר"ש בר"י ור"ג א"ל דרש"י בר"י וא"ש מה שדקדקנו למעלה דלמה לא פירש הגמרא דכ"ע ס"ל כר"ש בר"י אלא דלר"מ לא הותר אלא כדרך לבישתו בחול וכמו שמפרש למעלה לר"מ ואמאי נאדי בגמרא עתה ממה דמפרש כן מעיקרא ולהנ"ל א"ש דמעיקרא רצה לפרש דטעמא דר"מ משום דס"ל שבת ז"ת הוא וכדמוכח במס' שבת (דף ס"ב ע"א] וכמו שכתב המהרש"א ז"ל בפ' המוצא