שו"ת ברית עולם קלט

ובאמת לפי דעתי יותר נכון להעמיד ההיתר של קנין סטומתא ולא מטעם שהוא קנין גמור כי רבו בזה כמה דעות אם מועיל קנין דרבנן לאיסור דאורייתא מפוסקים ראשונים, אחרונים ומי הוא שיכריע בין הרים גדולים אך מטעם אחר כי אף אם אין זה קנין מ"מ הוא יד עכו"ם באמצע אם לא ישלם לו יקח את המבכרת כמו בהמות ארנונא ומצאתי סברא זאת בספר ח"ס בשם צ"ל ומה שמחלק הח"ס בין אי שיעבודא דאורייתא או דרבנן *) לפלא היא בעיני כי היא פלוגותת והרא"ש כי די"ל דרצונו שיקנה במסירה אבל לא הרשות מחצירו ודעתו שיקנה במסירה גם ברשות המוכר דבדבריו שאמר קנה במסירה לא נכלל דבר שנותן לו רשות לעשות מה בחצירו דאין שום דבר חדש במסירה בלתי שמחזיק בידו בדבר הלקוח משא"כ בכליו של לוקח ברשות מוכר כיון דצוה לו לקנות בכליו וכמו שפירש הרשב"ם ז"ל שם אני רוצה שיקנה לך כליך עיי"ב. הרי בהדיא דנתן לו רשות על הכלים וכן בהך דקלתות הנ"ל ודוק בזה. וכן משמע בהדיא בדברי הטור חו"מ (סי' קצז ס"ח) מסירה אינו קונה אלא ברה"ר כו' אבל לא בסימטא ובחצר של שניהם ולא ברשות המוכר כו' ומשמע בהדיא דגם בפירש המוכר בהדיא שיקנה במסירה לא מהני ברשות מוכר כמשמעות דבריו שכתב קודם זה בס"ז ואח"ז בס"ט עיי"ש ובחו"מ (סי' ט) וברמ"א שם ודוק בזה ודבריו הק' בס' ח"ס הנ"ל צע"ג. *) כאן קיצר אאמו"ר הגאון שליט"א בדבריו וצריך תיקון ונראה דתמיהתו על דברי הח"ס לפי מה שסיים שם דגם לפי מה דקיי"ל שיעבודא דאורייתא ל"ש כאן יד עכומ"ז באמצע דמבואר שם בס' צ"צ דלא אמרינן כן אלא בנכרי שנתן ב' זהו' לישראל לקנות לו פרה מאחד וקנאה וילדה אצל ישראל דשיעבוד העכומ"ז על הבהמה אם לא יסלק לו במעות. משא"כ בעכו"ם שקנה פרה מישראל בכסף לא מקרי יד עכומ"ז באמצע דאין שיעבודו על הפרה יותר משאר נכסיו ואין לו קדימה יותר משאר בעה"ח עיי"ש. וע"ז שפיר תמה אאמו"א הגאון שליט"א דהרי מבואר בהך דמס' ב"ב (דף נד) בהא דנכסי עו"ג כו' דאף דלא קנה הישראל מ"מ לשיטת הר"ת הוי כמשכון בידו וכ"פ הרמב"ם ז"ל ובש"ע (סי' קצד) וכמה פוסקים אבל על גוף החילוק שכתב שם בס' ח"ס לחלק דאם שיעבודא דרבנן י"ל דבעומ"ז לא תקינו רבנן היינו דבזה לא תקנו שיהיה משועבד להעכומ"ז. וא"כ לא קשה מהך דנכסי עו"ג הנ"ל דשם הישראל נתן מעות להעכומ"ז ונשתעבד להישראל. אלא דעל סיום דברי הח"ס שהביא מהצ"צ שפיר תמה אאמו"ר הגאון שליט"א דהרי מוכח שם דרשות ישראל הלוקח על השדה ומשכון הוא בידו כ"כ כאן הוי יד עכומ"ז באמצע. ואין לומר דשאני ההיא דנכסי עכומ"ז הנ"ל דשם באמת קנה הלוקח השדה מדינא אלא משום דלא סמכה דעתו הוא דל"מ בלא שטר מש"ה הוי בידו כמשכון משא"כ בעכומ"ז שקנה מישראל פרתו במעות דל"ק מצד הדין דהרי לכמה פוסקים מדינא ל"מ קנין ישראל במעות מהעכומ"ז ומש"ה מהני חזקתו גם לאחר נתינת המעות ומ"מ ס"ל דהוי כמשכון בידו של ישראל הלוקח ועיין היטב במה שכתב רבינו הגדול הגר"א ז"ל בביאוריו לחו"מ (סי' קצד ס"ק ד) וכ"כ בקנה עו"ג מישראל י"ל כנ"ל. ובאמת דברי מרן הח"ס בשם הצ"צ צ"ע בזה כמו שכתב אאמו"ר הגאון שליט"א וכן כתב בס' מהרי"ט אלגזי במס' בכורות (דף טז) בהך דמקבל צאן ברזל מהעכומ"ז ואף שחזר ודחה שם. מ"מ לאו משום הך טעמא הוא

ומה שחזר ודחה שם הרי"ט אלגזי ז"ל הוא ע"פ דברי מהרא"י (סי' טז:) דהוכיח מתוס' בכורות (דף טז:) ד"ה אין ובסוגיא דפסחים (דף ו ע"א) שם דהקשו לרבא דמסיק בבכורות שם דכיון דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה כו' הו"ל יד עכומ"ז באמצע כו' והרי ללישנא קמא דרבא בפסחים שם בהמת ארנונא חייבת בבכורה היכא דמצי לסלוקי בזוזי. ותירצו דהתם עיקר הבהמה הוא של ישראל מתחלה כו' אבל הכא דמתחלה של עו"ג כ"ז שיש לעו"ג כח זה דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה לא יצאה מרשות עו"ג. וא"כ בישראל שמכר פרה לעכומ"ז בכסף ל"ש זה. ולכאורה צ"ע בזה דהרי זה פירשו לל"ק דרבא שלא יקשה מרבא ארבא לל"ק אבל באיכא דאמרי שם בפסחים מבואר דגם בהמת ארנונא פטורה מבכורה אף דמצי מסלק לו בזוזי מ"מ שיעבודו עליו. וכן פסקו הרי"ף והרא"ש ז"ל. והרי שם הבהמה של ישראל וכמו כאן בנכרי שקנה מישראל בכסף דהוה כמשכון לנכרי כנ"ל. ובאמת משמעות הפוסקים הם נגד זה דלפי"ז למה נצריך קנין משיכה לצאת ידי כ"ע והלא בכסף איכא יד עו"ג באמצע וכבר עמדו ע"ז בצ"צ מובא בח"ס ובמהרי"ט אלגזי עיי"ש ומשמעות הרמב"ם ז"ל ג"כ הכי דבפ"ד מבכורות הל' ה' פסק בעכומ"ז שקנה מישראל במעות קנה ופטורה מבכורה דמשמע דאם לא דקנה לא נפטר מבכורה וע"כ דלא ס"ל הך סברא דהוה יד עו"ג באמצע. ובאמת דבתוס' פסחים שם (דף ו) ד"ה בהמת ארנונא הביאו שם ואית ספרים דגרסי בהמת ארנונא פטורה והוא דלא מצי מסלק לו כו' עיי"ש וי"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל כהך גירסא וי"ל שפיר דהיכא דהוי של ישראל מתחלה לא נקרא יד עו"ג באמצע משום השיעבוד כנ"ל. וי"ל דמש"ה השמיט הרמב"ם ז"ל הך דין דבהמת ארנונא וכבר תמה בזה בקרבן נתנאל בפסחים שם אות ע' עיי"ש ובש"ע יו"ד (סי' שכ ס"ה) בדברי המחבר לא העתיק דינו ביכול לסלקו במעות רק הרמ"א כ"כ. ועיין היטב בדברי רבינו הגדול הגר"א ז"ל מש"כ שם בביאוריו אות ז' וסיים וחוששני לדברי הראשונים שגירסא האחרת ברורה ועיקר עיי"ש. ולפי"ז י"ל דהוה ספיקא דדינא אי הוה יד עכומ"ז באמצע ויש עוד ספק אי כסף קונה בעכומ"ז דלרש"י והרמב"ם ז"ל מהני והוי בזה ס"ס ועיין במהרי"ט אלגזי ז"ל שם ועדיין צ"ע בזה אם נימא דבהמת ארנונא הנ"ל יד עו"ג באמצע משום דעיקר שיעבודו על הבהמה אלא דכן חוק המלך שאם ירצה ליתן מעות הרשות בידו כמו שכתב מהרא"י בתשובה שם וכן מבואר ביו"ד שם ס"ה ברמ"א עיי"ש משא"כ כאן י"ל כיון דלא קנה העכומ"ז מצד הדין. עיקר שיעבודו הוא על המעות אלא דהבהמה היא כמו משכון וכמו שכתב מהרא"י שם בנדון המבואר שם ואולי יש לדחוק כן בכונת הח"ס בשם הצ"צ ולא יקשה עליו קושיית אאמו"ר הגאון שליט"א אך מ"מ לא דמי ממש להך דנדון דמהרא"י שם דכאן הרי העו"ג נתן לו מעות רק על הבהמה ומהראוי לו להישראל לקיים מכירתו אלא דמצד דין קנייה עדיין לא קנה הנכרי ויכול הישראל לסלק לו במעות וצ"ע בזה

והנה עלה בדעתי לכאורה די"ל דאף אם אין כסף קונה מ"מ כיון דהישראל חשב דהוי קנין טוב הרי מייאש מזה ומפקירו והוי הפקר ודמי להאי דנכסי עכומ"ז ה"ה כהפקר במס' ב"ב (דף נד) דאף דאין הישראל קונה ונתבאר למעלה דלכה"פ ל"ק מצד הדין מ"מ יצא מרשות העכומ"ז כהפקר כ"כ כאן ופטור מבכורה. ומצאתי בעה"י בס' ח"ס (סי' שיז) שהביא היתר זה ודחה אותו מטעם דהפקר צריך להיות פתוח לכל מי שירצה וכן בפני ג' כשמיטה וסתר דברי הנוב"י תניינא חיו"ד (סי' קנד) דהוכיח מנדרים (דף מה.) דבהפקר לנוכח לא בעינן כשמיטה עיי"ש. משום דשם לר"י במפקיר לפני ב' באמת לא הוה הפקר גמור אלא כמתנה דיכול לזכות בה ולכאורה צ"ע שם דמלשון הר"ן ז"ל משמע קצת דהוי הפקר ובאמת צ"ע לפי מה דקיי"ל שם במשנה שם כרבנן דבמודר הנאה והולך בדרך יניח על הסלע כו' דגם בפני א' מהני והרי ודאי דעתו שיקחנו הוא ובשבילו הפקיר מ"מ קיי"ל שם כרבנן דמהני ההפקר דאם לא דהוי הפקר ממש היה אסור לו ליקח וע"כ כיון דהוא בלשונו אפקריה לכ"ע אף דדעתו בשבילו וגם ליכא אחר מ"מ מהני ההפקר כ"כ כאן י"ל דהרי לא הפקיר כלל ודעתו דהוי מכירה להנכרי אלא דממילא מייאש ממנה והרי ההפקר ממילא כמו נכסי עו"ג אף דמסלק נפשו רק לגבי ישראל הקונה מ"מ ממילא הוי הפקר לכל כן י"ל כאן דכיון דמסלק מזה