שו"ת ברית עולם קלז

שם תמוהין לי מאד ולא הבינותי כונתו הקדושה ז"ל בזה דכתב שם וז"ל ואילו אינש כו' שעתא דקבעי רוחא למיפק פליגי בה רבי ורבנן. דרבנן אמרי כו' אסור לכהן למיקרב לי' דתניא להחלו כו' מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו וכל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא כו' הלכתא מאי ת"ש דתנן אדם אין מטמא עד שתצא נפשו כו' והו"ל מחלוקת בברייתא וסתם במתניתין וכל כו' הלכה כסתם דמתניתין. וכן הלכה. וא"כ אף דמשמע מלשונו ז"ל דלא גרס הך מסקנא דגמרא דמחלק בין טומאה לחילול מ"מ כיון דפסק דלא קיי"ל כרבנן הנ"ל אלא כהך דאהלות למה הביא מקודם דהלכה כרבא דא"ב גוסס ולרבנן אסור בגוסס. אח"כ מצאתי בעה"י שהרגישו בזה המרדכי בסוף מ"ק והס' יראים סי' שמ"א. וכן יש לתמוה בדברי התוס' ז"ל בהא דמס' נזיר (דף מג ע"א) ד"ה ומהכא שמעינן דכהן אינו מוזהר כו' ופי' הרא"ש ז"ל שם דפסקו לפי גרסת בה"ג דגרס אביי ורבא דכהן מוזהר והרי סיים שם דאין הלכה כרבי דהך ברייתא מדסתם בהך מתניתין דאהלות כרבנן וכבר הרגישו בזה בהגהות הנדפס מחדש על הש"ס

ואי לא דמסתפינא לפרש בדברי בה"ג הייתי אומר לכאורה די"ל דזה כונתו ז"ל דמתחלה הביא הפלוגתא דרבי ורבנן דלרבי ליכא שום איסור ולא מטמא ואף חילול ליכא בזה ורבנן ס"ל דנלמד מלא יטמא בעל בעמיו להחלו דהיינו דגוסס ג"כ מטמא. וא"כ מלבד החילול מטמא ג"כ וע"ז הביא דלפי הגרסא אביי ורבא הלכה כרבא דפליגי רבי ורבנן בגוסס. ולא פסק הלכתא אלא דפלוגתא דרבי ורבנן הוא בגוסס. ויש נ"מ לדינא כמו שיתבאר ואח"כ סיים דבגוף הדין דס"ל לרבנן דגוסס מטמא ג"כ ע"ז ג"כ יש לנו סתם מתניתין דאהלות דאינו מטמא והלכה דאין גוסס מטמא. אך מ"מ לענין חילול לא מצינו סתמא כרבי בזה דס"ל דגם חילול ליכא ע"ז י"ל דקיי"ל בזה כרבנן דלא מצינו בהדיא סתמא נגד זה. ויש נ"מ לדינא במה דפסק כרבא דאיכא בינייהו גוסס דלמ"ד משמעות דורשין א"ב לכ"ע ליכא ג"כ חילול וי"ל שפיר דלא גרס בגמרא המסקנא. אך לפי מה דגרסינן בגמרא מסקנת התירוץ י"ל דלמ"ד א"ב גוסס מישב דליכא כלל פלוגתא דלא פליגי רבי ורבנן אלא בלהחלו אבל לענין לטמאות לכ"ע אינו מטמא אף לרבנן וכהך סתמא דאהלות. אבל הבה"ג משמע דלא גרס המסקנא ובאמת פליגי רבי ורבנן הן בחילול הן בטומאה ובטומאה דמצינו סתמא כרבי הכי קיי"ל. אבל לענין חילול י"ל דקיי"ל כרבנן כנ"ל. וא"כ זה ראיה כהב"ח ז"ל דהכריע דאסור מדינא. ואולי דלזה כוון בעל ההגהות הנדפס בס' בה"ג יעו"ש דלכאורה כונתו צ"ע. וא"כ מכ"ז נראה לכאורה ברור דלכ"ע ליכא שום מ"ד דיסבור דלהלכה קיי"ל דגוסס מטמא וכל זה פשוט לפע"ד

ומה שכתב כ"ת לחלק בין גוסס ביד"ש לגוסס ביד"א כבר קדמו הרא"ש ז"ל הובא בש"מ והובא בחת"ס חיו"ד סי' של"ח על קושיית התוס' במס' נזיר (דף ד') שם עיי"ש ובחת"ס הנ"ל תמה ג"כ מהא דמס' סנהדרין (דף ע"ח) כמו שתמה כבודו ולכאורה קושיא זו צ"ע דהרי בסנהדרין שם טעמא אחרינא הוא דאיתעביד בי' מעשה עייש"ה ויש לפלפל בזה ולכאורה דצ"ע על סברא זו מתוס' יבמות (דף קכ ע"ב) ד"ה למימרא עייש"ה

(ג) ומה שהאריך ליישב תמיהתי על דבריו דמוקי לה בשפחה דחוצץ ומשום דדמי לחמור לא ידעתי כונתו כלל דאף אם דומה לחמור הרי גם בשר נבילה בכזית אינו חוצץ כמבואר במשנה פי"ג מאהלות וברמב"ם ז"ל פט"ו מהל' ט"מ כנ"ל. והרי גם גוש בית הפרס אינו חוצץ כנ"ל. ומה שרצה לומר דגרע יותר דאינו מטמא כלל בודאי אין הדעת סובלת כלל ויש לכאורה לפלפל בזה אך לפע"ד פשוט הוא. ומה שהוכיח מתוס' דמס' ב"ב (דף כ') שם דכתבו דעכו"ם שאינו מקבל טומאה אלא מדרבנן חוצץ בפני הטומאה מזה אין ראיה דחולקים אדין הרמב"ם ז"ל בגוש בית הפרס דאינו חוצץ דלא כתבו אלא דדבר המקבל טומאה מדרבנן חוצץ אבל דבר שהוא טמא מדרבנן י"ל דאינו חוצץ ועיין ברמב"ם ז"ל בפ"א מהל' טומאת מת הל' ט"ו ובכסף משנה שם. ולשיטת כ"ת דמדמה לה נפל לשלג כיון דסופו למות ויהי' טמא אף דיהי' טמא מדרבנן לא יהיה חציצה ובפרט דבאמת אף למ"ד דאינו מטמא באהל מ"מ במו"מ מטמא. אך הרי הוכחתי שפיר דל"ד כלל לשלג דהמחיצה בעצמה גרוע מצד עצמה דעומד להמס כנ"ל משא"כ בנפל דבעודו אינו מטמא כנ"ל אף אם מחלל מ"מ אינו מטמא [וגם מזה ראיה דלכ"ע גוסס אינו מטמא] וכנ"ל ודבריו היקרים לי מאד בכ"ז תמוהין לי מאד

(ד) ומה שהעיר אתיו ידידי הרב הגדול מוהרר"מ שיחי' בשולי מכתב כ"ת על מה שכתבתי דגם עכו"ם אינו חוצץ לכ"ע דמטמא וע"ז רשם לי מטור יו"ד סי' שע"ב שהביא מהגהת מיימוני פ"ג מהל' אבל שכתב בשם היראים דס"ל דגם במו"מ אינו מטמא כיון שאינו מטמא באהל. עיין היטב בהגהות מיימוני שם דנראה ברור דאף להיראים היינו דאין הכהן מוזהר משום טומאת מו"מ דלהרמב"ם ז"ל אף דאינו מוזהר בטומאת אהל דעכומ"ז מ"מ מוזהר בטומאת מו"מ וע"ז פליג היראים. אך מ"מ אם נגע בעו"ג המת שפיר נטמא. דגופו טמא ולא עדיף מנבילה דמטמא וכיון דהדבר בעצמו טמא שפיר אינו חוצץ לכ"ע. וכן משמע בהדיא מלשון היראים שם סי' שס"ח. גם מה שהוכיח כבודו דההנאה מהנפל מיקרי שכיח דאל"כ לא מיקרי שלו והרי מוכח מתוס' דזה מיקרי שלו דאל"כ גם פסוה"מ נקרא שלו דראוי שלא כדרך הנאתן עכ"ד. לא הבינותי כלל דבריו היקרים מה ענין זה להך דחוצץ דאף דנימא דשכיח קצת דיהי' מיקרי שלו לפי שיטתו וכי נכחיש התוש דעינינו ראות דמ"מ ל"ש זאת ובחציצה היכא דל"ש שפיר חוצץ ולא חיישינן דלמא יקח אותו משם כמו שהוכחתי מהסק גדול ומה גם דהקצה הנפל שם להיות שם קבורתו כמו שנתבאר למעלה ומלבד זה י"ל דפסוה"מ אסורין שלא כדה"נ דלא עדיף מחלב וגיזה דאסרה תורה רק לאכילה וכמו שכ' כ"ת. ותדע דבפסחים (דף כט) דפליגי שם אם מעל בחמץ של הקדש ובתוס' שם מקשו מקידושין באיסורי הנאה אמאי לא מהני הא ראוי לשלא כדה"נ ותירצו שם. והרי עדיין יקשה שם בחמץ של הקדש הא ראוי לשלא כדה"נ דהא גם במעילה לא נאסר שלא כדה"נ כמבואר בתוס' פסחים (דף כו ע"א) ד"ה שאני. וראיתי כי כת"ה הרגיש והקשה זה ופלפל בזה. גם מה שהעיר כ"ת דהא בהך דב"ק ראוי לסומא דלר"י אינו מצווה גם אלוין. לא הבינותי כיון דאסור בהנאה האיך יתן לסומא כיון דבזה מיקרי שלו הרי יש לו הנאה מזה ובודאי דהתורה דכתבה והמת יהי' לו לא קאי על בור של סומא דוקא וז"פ. ועל יתר דבריו היקרים והנחמדים לא שמתי עיוני עדיין לכתוב בזה יען כת"ה כתב לי כי לא ירצה לדבר עוד מענין זה יען קשה עתיקא מחדתא וגם עלי היה קשה העיון בדבר שכבר דברנו מזה וקשה עתיקא. ואסיים בברכה וכט"ס לו ולכל הנלוים אליו הצלחתו ירום למעלה כחפצו וחפץ ש"ב וידידו מוקירו ומכבדו

אייזיק יעקב בהרב הגאון מ' אליעזר שלמה וועללער: סימן מג

הנה יען כי בעת סדרתי חיבורי זה הגיעני מרב אחד העתק תשובה אחת קצרה אשר השיב לו אאמו"ר הגאון בדין בכור אחד ואם כי דבריו בזה בקיצור גדול אך יען כי חביבים עלי דברי אאמו"ר הגאון שליט"א אמרתי להציגם פה ומדי העתקתי אותם עלו ברעיוני מה שיש להעיר בענין זה בעה"י ורשמתי אותם בהגהה כפי העולה לענ"ד מה שיש להעיר קצת בהשקף ראשון בעה"י והעתקתי הדברים אות באות כפי מה שהגיעני מהרב הנ"ל: לכבוד י"נ ה"ה הרב הג' חו"ב כו' חו"ה אהרן דוד נ"י אבד"ק יאבלאנקא

הנה בדבר השאלה מנידון המבכרת שנמכר בכסף שקורין אוף