שו"ת ברית עולם קלג

במשנה למלך שם בפ' י"ד מהל' אבל. וכן כתב הקצוה"ח (סימן תמ) עיי"ש ומובא ג"כ בהגהת מהר"ץ חיות ז"ל וא"כ שפיר י"ל דהך דכתובות מיירי בקבלה עליה מצות והיא אסורה בהנאה לאח"מ כמו ישראלית גמורה ושפיר איכא נ"מ בין ולד בהמה לולד שפתה אך יעו"ש במשנה למלך שכתב שם לדעתו ז"ל דבאמת כונת התוס' במס' ב"ק שם דאף בעבד שקיבל עליו מצות הקנוי לישראל מותר בהנאה לאח"מ וראייתו מהא דפלגינהו התוס' ז"ל בתרתי בבי. עכו"ם ועבד ואם בעבד שלא קיבל עליו מצות עכו"ם גמור הוא עיי"ש. וא"כ לשיטת המשל"מ יקשה מהך דכתובות הנ"ל ומזה ראיה להכ"מ ז"ל דעבד עכו"ם שקיבל עליו מצות כישראל הוא ואסור בהנאה לאח"מ כנ"ל. אך באמת גם לפי שיטת המשל"מ לא קשה די"ל דאף דכל עבד הקנוי לישראל מותר בהנאה לאח"מ. מ"מ זה רק מן התורה אבל מדרבנן שפיר אסור בהנאה ואף בעכו"ם י"ל דאסור בהנאה מדרבנן דהרי בעור ש"ע יו"ד ובש"ע שם (סימן שמט) איתא שם מת בין עכו"ם בין ישראל כו' אסורים בהנאה ועיי"ש בביאורי רבינו הגדול הגר"א ז"ל שהביא מכמה ראשונים ז"ל ומהירושלמי דמותר בהנאה בעכו"ם ועיי"ש בפ"ח שהביא בשם תשובת אבן שוהם (סי' ל) דמת ישראל אסור בהנאה מה"ת אבל מת עכו"ם אסור מדרבנן עיי"ש. וא"כ לכאורה א"ש בפשיטות הך דכתובות דכיון דמדרבנן אסור בהנאה וא"כ כליא קרנא ומש"ה ולד שפחה לאשה. ואולי י"ל דזה כונת הש"ע ג"כ שכתב דגם עכו"ם אסור בהנאה שהוא נגד כל הנך רבוותא ז"ל וגם נגד הירושלמי די"ל דשם מיירי לענין דאורייתא ומדאורייתא באמת מותר בהנאה כמבואר שם והש"ע דכתב לענין דינא שפיר י"ל דהכונה הוא דמדרבנן אסור ויש להאריך בזה עוד

(ב) אך מה שהקשה כבודו על תוס' דנדה הנ"ל שפיר הקשה וכמו שכבר הרגיש בזה הגאון בעל ח"ס ז"ל דכיון דעור המת מותר אף בשל ישראל וא"כ שם בכתובות אף דנימא דכיון דקיבל עליו המצות הוה כישראל גמור מ"מ הרי שפיר י"ל דולד שפחה לבעלה ומ"מ לא כליא קרנא דנשאר עורה דמותר בהנאה כנ"ל. ולכאורה עלה בדעתי לומר דאף דעור אדם מותר בהנאה מ"מ מקרי מכליא קרנא משום דאינו עומד להכי דלא תפשוט עורה לעשות מזה קרן קיימת ול"ד לשאר דברים המובא שם כמו עוף בנוצתה כו' וכמו שכתב ג"כ כבודו אך ראיתי שכתב כי דוחק הוא. ולכאורה לפע"ד יש ראיה לזה דהרי בעור אדם איתא בתוס' מס' נדה (דף נה) ב' תירוצים דלתירוץ הא' אסור בהנאה ולתירוץ הב' מותר בהנאה אך בשער נראה דלב' התירוצים ס"ל לתוס' ז"ל דמותר דהרי בתוס' ב"ק הנ"ל דהקשו ל"ל שור ולא אדם תיפוק ליה מוהמת יהיה לו כו' דמת אסור בהנאה היינו ע"כ לפי תירוץ הא' של התוס' בנדה (דף נה הנ"ל) דלתירוץ הב' דעור אדם מותר בהנאה ל"ק קושייתם ז"ל די"ל והמת יהיה לו לעורו והרי עורו מותר בהנאה וכמבואר בתוס' זבחים (דף עא ע"ב) דבזה שייך לומר והמת יהיה לו. ומ"מ כתבו בתוס' ב"ק שם ד"ה שהשור דהשער מותר וכתבו זאת לדבר פשוט וע"כ דקאי גם לתירוץ הא' של התוס' במס' נדה הנ"ל. וא"כ סו"ס יקשה במס' כתובות הנ"ל די"ל דולד שפחה לבעלה ומ"מ לא מכליא קרנא דמותר בשערה אע"כ דזה לא נקרא דבר קרן ומקרי מכליא קרנא ומכאן יש לדקדק על דברי הגאון בית הלל ז"ל שכתב ביו"ד (סי' שמט הנ"ל) דדין זה דפסק השו"ע דשער המת אסור בהנאה ע"כ דקאי אליבא דתירוץ ראשון של התוס' ז"ל בנדה שם עייש"ה בדבריו ז"ל. ולפי הנ"ל הרי ע"כ דלא קאי דין זה כתוס' ז"ל גם לתירוץ הא' הנ"ל דהרי התוס' במס' ב"ק הנ"ל אזלי לפי תירוץ ראשון של התוס' ז"ל במס' נדה הנ"ל כמבואר למעלה. ומ"מ כתבו דשער המת מותר בהנאה וכתבו זאת לדבר פשוט וכנ"ל

(ג) והנה באמת בעיקר הדין צ"ע אמאי כתבו בתוס' ז"ל זאת לדבר פשוט דהשער מותר בהנאה כמבואר בערכין (דף ז). דהרי שם איכא פלוגתא דרב ור"נ בר"י ולרב אסור שם. וא"כ יקשה לרב דס"ל דאסור ל"ל שור ולא אדם. ולמה כתבו התוס' ז"ל זאת לדבר פשוט. ואי לא דמסתפינא הי' נלפע"ד לכאורה לומר די"ל דס"ל לתוס' דבכ"מ במת מותר שערו בהנאה לכ"ע ולא ס"ל לרב דאסור אלא שם דמיירי באשה שנהרגה ואולי י"ל דנאסרה בהנאה גם שערה כמו שור הנסקל. אך ר"נ פליג עליו וכמו שסיים שם ומה הפרש בין זה לזה זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה עיי"ש. והיינו דס"ל לר"נ דל"ד דבאשה ליכא איסור אלא כמו בכל מת דלא נאסר שערו אבל בשור הנסקל רבי רחמנא לאסור הכל עיי"ש. אך יעו"ש ברש"י ז"ל ד"ה מת אסור בהנאה דכתיב ותמת שם מרים. וגמר שם שם מע"ע כו' הרי דטעם איסור הנאה ככל מתים דעלמא וכן פסק בהדיא בש"ע יו"ד (סי' שמט ס"ב) דשער המת אסור בהנאה עיי"ש והיינו ע"כ כרב וס"ל דבכל מת אסור בהנאה. ואולי דהתוס' ז"ל ס"ל לפרש כן פלוגתא דרב ור"נ דוקא בנהרגה אבל במת כ"ע מודים דמותר. וכן מצאתי אח"כ סמך לזה מדברי התוי"ט בספ"ק דערכין עיי"ש. אך עיי"ש בגליון הגרע"א ז"ל שתמה על התוי"ט וכתב דבאדם ל"ש כלל ג"ד אוסרתן עיי"ש. אך אם נוכל לומר דהא דאסרי בשער מתים היינו רק מדרבנן אבל מה"ת מותר א"ש בפשיטות. ויתיישב ג"כ קושיית כבודו הנ"ל בפשיטות דא"ש בכתובות שם דולד שפתה לאשה משום דכליא קרנא דאסור בהנאה מדרבנן וי"ל דאף לפי מה שכתבו התוס' דעור המת מותר היינו רק מה"ת הוא דמותר משום דכל הלימוד הוא גז"ש מע"ע דהוה כקדשים ובקדשים גופא מותר בעורה כמבואר במס' נדה שם בתוס' עיי"ש אבל מדרבנן י"ל שפיר דגם עור המת אסור ולא גרע משער וא"ש בפשיטות ואין להאריך עוד בזה. אך לפי האמת דפסקו בתוס' במס' ב"ק שם דאיצטריך שור ולא אדם לעכו"ם ועבד דמותר בהנאה י"ל באמת דהא דעור המת מותר בהנאה אף של ישראל וכש"כ שער זהו דוקא לר"נ דס"ל בערכין דשער מותר וי"ל דה"ה דעור מותר לר"נ דכמו בשער ס"ל לר"נ דמותר משום שאינו עשוי להשתנות י"ל דכמו כן בעור מותר אבל לרב דס"ל שם דשער אסור כש"כ דס"ל דעור אסור וא"כ י"ל דהתוס' פסקו כר"נ. אך אם נימא דלר"נ ג"כ עור מותר א"כ קשה עליו מהך דכתובות ואולי י"ל דר"נ לא ס"ל בטעם דחנניא דהוא משום דלא חייש למיתה. אלא די"ל דמש"ה ס"ל לחנניא דולד שפחה לבעלה משום דעורה ושערה מותר וא"כ י"ל דר"נ ס"ל כחנניא וגם הרמב"ם ז"ל דפסק בפכ"ב מהל"א הל' כ"ה כחנניא ופסק ג"כ כר"נ דשערו מותר עיי"ש. אך הפוסקים דשערו אסור י"ל דפסקו כרב והיינו משום דסתמא דגמרא דמס' כתובות שם אזלא אליבא דרב דמש"ה צריך לשנויי לחנניא משום דלא חייש למיתה. ולרבנן ג"כ איכא נ"מ בין ולד בהמה לולד שפחה וע"כ דעור שפחה ושערה אסור וי"ל דמש"ה פסק בשו"ע דאסור אף דר"נ דהוא בתראה ומותיב עליה דרב מ"מ כיון דסתם גמרא אזלא אליבא דרב מש"ה פסק כן להלכה. וא"כ בלא"ה לא יקשה קושייתו דסוגיא דכתובות אזלא אליבא דרב והך תוס' ז"ל ועוד פוסקים דפסקו דעור מותר י"ל דפסקו כר"נ דערכין ודוק בזה

שוב ראיתי דבהך תירוצי התוס' דנדה שם דבתירוץ הא' ס"ל דעור אדם אסור בהנאה מה"ת ובתירוץ הב' ס"ל דמותר בהנאה ובתוס' במס' חולין (דף קכב) שם כתבו דאסור בהנאה ולא הביאו תירוצם הב' וזה טעמא בעי. ומצאתי בעה"י בס' לב אריה על חולין שם שכתב דב' תירוצי התוס' דנדה שם תליא בהא דעולא שם דללישנא בתרא דאסיפא קאי צ"ל דאסור בהנאה מה"ת ובהך דנדה קאי ללישנא דארישא קאי. ומש"ה כתב דמותר בהנאה יעוש"ה בס' לב אריה שם דביאר זאת בטו"ט וכתב דלפי מה דקיי"ל כלישנא בתרא מש"ה פסק ג"כ הרמב"ם ז"ל דאסור ובהכי ניחא הא דלא הביא במס' ב"ק תירוצם דעור מותר בהנאה ושפיר מקרי והמת יהיה לו אלא משום דיקשה ללישנא בתרא דעולא וכמו דקיי"ל כן. וא"כ ללישנא בתרא א"ש הא דכתובות הנ"ל וללישנא קמא דמותר בהנאה ע"כ צ"ל דעולא מפרש בהך דחנניא ורבנן בטעמא אחרינא וכמו שכתבתי למעלה די"ל דס"ל לחנניא דעור מותר בהנאה וס"ל לעולא בלישנא קמא כחנניא וכמשכ"ל או באינך תירוצי שנתבאר למעלה: