שו"ת ברית עולם קלב

ובאמת דזה יש לדחות ולישב ע"פ מה שמבאר שם בס' פני יהושע בחידושיו לקידושין שם דהקשה שם דמה מקשה לשמואל דלמא ס"ל כר"ש דבחבית ספק הוה ולכה"פ הו"ל למימר דנימא כתנאי. ומסיק שם די"ל דבאמת גם לר"ש קשה מחבית אדינא דשמואל דהא דס"ל לר"ש בחבית דהוה ספק וגם במקוה וס"ל דהוה ספק טמא ולא מוקים למקוה בחזקה דמעיקרא שהיא שלמה ויהיה טהור לגמרי אע"כ דהאי חזקה דהרי חסר לפניך הוה נמי חזקה דכי היכא דהשתא חסר מסתמא מעיקרא נמי חסר ומש"ה מוקי ר"ש חזקה להדי חזקה שמעינן מיהא דהא דהרי חסר לפניך מיקרי חזקה וא"כ הכא בבוגרת כיון דל"ש לאוקמי אחזקת נערות דמעיקרא שהרי היום עשויות להשתנות כפירש"י ז"ל ומכש"כ לפירוש התוס' ז"ל כו' א"כ קשה אדשמואל וא"כ גם מר"ש בחבית קשה לשמואל אלא דמביא שם הך דר"ת מסוריא לאלומי הקושיא כיון דלרבנן הוה טבל גמור למפרע אלמא דחזקה בתרייתא עדיפא מקמייתא לרבנן וקשיא טובא לשמואל. מיהו כר"ש נמי לא אתי מלתא דשמואל וכו' עייש"ה בפני יהושע דמבאר כן בד"ה ושמואל מ"ש ממקוה ובד"ה מ"ש מחבית יעוש"ה. ולפי"ז י"ל ג"כ כמו שכ' למעלה די"ל דכל מה דמסיק בגמרא דחבית הוא דוקא לר"ש היינו רק אליבא דשמאי אבל לרבנן באמת י"ל דלכ"ע בחבית הוה ספק ומ"מ מקשה מחבית לשמואל דקשה גם אם נימא דחבית ספק הוא דהוה כנ"ל ולא מייתי הך דר"ת מסוריא רק לאלומי הקושיא דהרי דעדיף חזקה בתרייתא די"ל דמחמת זה הוא ודאי ולא ספק אבל באמת י"ל דכ"ז הוא רק לשמאי ומ"מ הקושיא שפיר גם אם נימא דחבית ספק הוא כמבואר בפנ"י הנ"ל ודוק בזה אך מ"מ הוא קצת דוחק וצ"ע בזה. ומסוגיא זו דקידושין הנ"ל צ"ע על מה שפירש במשל"מ פ"י מהל' מקואות על סתירת דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל יעוש"ה מה שתירץ שם ובהך דמקשה בקידושין (דף ע"ט) אשמואל מהך דחבית צ"ע ש בזה עייש"ה ודוק

_(ו) ולפי מה שכתבי למעלה יש לישב לכאורה מה דתמה בס' מחנה אפרים הל' אישות סי' ג' ובחידושי חמדת שלמה למס' גיטין ובתשובותיו חיו"ד סי' ח' בהך דס"פ כל הגט (דף ל"א) גבי המניח פירות להיות מפריש כו' וקאמר בגמרא חלוקין עליו חבריו על ר"א דתניא מקוה שנמדד וכו' הרי כל הטהרות שנעשו ע"ג טמאות למפרע ור"א קאמר מעל"ע ופריך בגמרא פשיטא ומשני מ"ד מאי למפרע מעל"ע ע"כ משמע דאי הי' מפרש מעל"ע לא היו חלוקים והא ר"א סבר חושש מספק ובההוא דמקוה קאמר ודאי יעוש"ה. ולהנ"ל א"ש די"ל דבאמת לא דמי למקוה לענין ודאי דכאן לא שייך תרתי לריעותא כיון דדנין גם על התרומה וכגון שימצא אח"כ החבית שחשב עליו לתרומה ואם לא היה תל אז גם אח"כ לאו תרומה היא וא"כ באמת לא הוי תרתי לריעותא ולא הוה רק ספק כמו בחבית וגם רבנן דמקוה מודו לר"א דכאן ליכא אלא ספק. והא דקאמר דחלוקין עליו חביריו היינו דוקא במה דקאמר מעל"ע ע"ז קאמר דחלוקין עליו דמטמאין במקוה למפרע בודאי וממילא דכאן הוה ספק אבל למפרע היינו מכל הזמן ולא דוקא מעל"ע וכמו בחבית וע"ז מקשה פשיטא דחלוקין על מה דקאמר מעל"ע ומשני שפיר מ"ד כו' יעוש"ה וי"ל נמי דמזה למד הרמב"ם ז"ל דינו לחלק בין הך דמקואות להך דחבית וכנ"ל דאל"כ קשה הך סוגיא: סימן מ

ובמה שנתבאר יש לדון בהא דחלקו הפוסקים בדין שוחט ובודק שנעשה חשוד ורשע האיך הדין במה שכבר שחט ובדק טרם שנמצא רשע אם נאסר למפרע או לא והש"ך ז"ל ביו"ד סי' א' ס"ק ח' כתב דהכלים כשרים מדינא ואוקמי' אחזקתי' ועד השתא כשר הי' וכ"כ בשם הב"ח ז"ל והמהרש"ל ז"ל וכן הביא הב"י בס' בדה"ב סי' קי"ט בשם א"ח ומהתוספתא וכ"פ הפר"ח ז"ל אולם הט"ז ז"ל סי' קי"ט והת"ש סי' ב' כתב להחמיר בזה וכתב דדמי למקוה שנמצא חסר דמטמאינן למפרע ועיין בפרמ"ג יו"ד סי' א' ס"ק ח' שם שכתב לדעת הש"ך ז"ל דצ"ל דלא דמי למקוה דחסר ואתאי וכאן לא הוה כן והת"ש סובר דדמי למקוה ואסור למפרע דאדם רשע דמי למקוה דיצה"ר בוער מעט מעט עייש"ה. ולפי הנ"ל יש לחלק מהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר וכאן ל"ש התרי ריעותות כמו במקוה שם. דבמקוה אין אנו דנין על המקוה כלל ואין שום נ"מ לגבי מקוה אלא לגבי דברים הנטבלים והוה תרתי לריעותא כמבואר למעלה משא"כ בהך דנעשה חשוד דאנו דנין גם על אותו חשוד אם היה כשר ואיכא נ"מ לענין דברים דל"ל חזקת איסור ג"כ והוה כמו בחבית הנ"ל. ויש לפלפל ולדון בזה

(ז) והנה בדברי הרמב"ם ז"ל מלבד הנ"ל י"ל להרמב"ם ז"ל למד דינו מהך דאיתא בפ"ג דתרומות מ"א התורם חבית של יין ונמצא של חומץ אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה אם משתרמה החמיצה ה"ז תרומה אם ספק תרומה ויחזור ויתרום וכתב ע"ז הר"ש ז"ל דבפ"ק דנדה דמקשה מחבית ה"ה דהוי מצי לאתויי מהך והנה הך דמקואות והך דפ"ג דתרומות סתם משנה הם ולר"י דהלכה כסתם משנה קשה הלכתא אהלכתא אע"כ דצריך לחלק ביניהם. וי"ל ג"כ כסברא הנ"ל ועיין בשעהמ""ל שהביא להקשות הא דלא מקשה בנדה מהך דפ"ג דתרומות הנ"ל וכתב שם לישב דאפשר לפרש באופן אחר בפירושא דמתניתין ולכן מקשה יותר מברייתא עייש"ה. ומ"מ לפי האמת י"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל להלכה כן כפשטא דמתניתין דפ"ג דתרומות וכמו בחבית הנ"ל. ויש לפלפל עפי"ז בהך דקידושין (דף עט ע"א) דמקשה לשמואל מחבית יעוש"ה ובהך דפ"ג דתרומות הנ"ל יש לפלפל דלא קתני שם אלא דהוה תרומה ויחזור ויתרום ולא נזכר דהטבל הוא ג"כ רק ספק ודוק בזה. ועיין היטב במה שכתב אא"ז מו"ר הגאון ז"ל בספרו היקר ח' בנין עולם חיו"ד סי' א' ובספרו בית נאמן חדר ח' חלון י"ד שהאריך שם בענינים אליו סימן מ

שלמא רבא מן שמיא למסיק שמעתתא בפלפולא טבא ש"ב וידיד נפשי ה"ה הרב הגדול חריף ובקי. מורג חרוץ מלא עתיק. מחודד ומפולפל המפורסם כו' מו"ה מרדכי ביאלאבלאצקי שליט"א. הצלחתו ירום למעלה

מכתבו היקר. לנכון הניעני לשמחת

לבבי

(א) ומה שכתב ידידי להקשות ע"מ שכתבו התוס' במס' ב"ק (דף י ע"א) ד"ה שהשור דמתי עכו"ם ועבד מותר בהנאה ובמס' נדה (דף נה) כתבו עוד דגם עור מת ישראל ג"כ מותר ומביא מהמשל"מ דמוכיח דעכו"ם ועבד מותר. וע"ז הקשה כבודו מהך דכתובות (דף עט ע"ב) דפליגי רבנן וחנניא. דחנניא סובר ולד שפחת מלוג ולד בהמת מלוג לבעל ורבנן סברי ולד בהמת מלוג לבעל ולד שפחת מלוג לאשה ופריך בגמרא בשלמא לחנניא לא חיישי למיתה אלא לרבנן מאי שנא זה מזה ומשני בגמרא שאני בהמה דאיכא עורה וא"כ לא כליא קרנא. וא"כ לשיטתם דעור כו"ם ועבד מותר בהנאה גם ולד שפחת מלוג צריך להיות לבעל ולא כליא קרנא דהרי מותר בהנאה כו'. ידידי קושייתו על הך תוס' דנדה הנ"ל שכתבו דעור מותר גם בשל ישראל ע"ז יפה עמד וכבר קדמו בזה הגאון בעל ח"ס ז"ל בהגהותיו למס' ב"ק הנדפס מחדש עיי"ש שציין ע"ז מהך דכתובות (דף עט הנ"ל). אך קושייתו על התוס' דב"ק והמשל"מ אף שמצאתי גם קושיא זו ביד שאול על יו"ד (סי' שמט) עיי"ש. מ"מ לפע"ד היה נראה לכאורה דל"ק כלל. ולפי דעתו יותר הו"ל להקשות דהרי מסיק בתוס' ב"ק שם דשור ולא אדם איצטריך לעבד ולנכרי הקנוי לישראל שנפל לבור דההוא שרי בהנאה וכן איתא בהדיא בירושלמי דמותר בהנאה הובא במשנה למלך א"כ קשה מהך דכתובות דמ"ש ולד שפחה מולד בהמה דהרי שפחה ג"כ לא כליא קרנא דהרי כולה מותר בהנאה. אלא דבאמת זה ל"ק דהא דכתבו בתוס' דעכו"ם ועבד מותר היינו עבד שלא קיבל עליו עול מצות אבל היכא דקיבל עליו עול מצות הוה כישראל לענין זה כמו שכ' מרן הב"י ז"ל הובא