שו"ת ברית עולם קל

להרמב"ם ז"ל דבנדר עד"ר בדיעבד מהני דאל"כ מה מהני מה שיאמר לחכם דיש לו מצוה כמו שנתבאר למעלה א"כ מאי מהני נדר עד"ר דיבא לחכם ולא יגיד לו דהוא עד"ר. אף דבזה יש לדחוק קצת ולומר דגם למ"ד א"צ לפרט הנדר מ"מ מה דנדר עד"ר זה צריך לגלות לחכם דזה גוף הנדר ונדר אחר הוא ואם לא יגלה זאת לחכם ל"מ. לכן נראה לכאורה די"ל עפ"מ שכתב הש"ך ז"ל ביו"ד (סי' קכח ס"ק סט) על שיטת הר"ר אביגדור ז"ל דס"ל ג"כ דבנדר עד"ר מהני התרה בדיעבד ועוד פוסקים דס"ל כן והוכיח שם ג"כ מהך דמתרץ בגמרא דמדרינן לה עד"ר דע"כ דל"מ התרה אף בדיעבד וחילק שם בין היכא דנדר עד"ר סתם ובין היכא דפרט על דעת אלו ואלו נדר דבסתם מהני בדיעבד ובמפרש גם בדיעבד ל"מ. א"כ גם הרמב"ם ז"ל דס"ל כשיטת הר"א כנ"ל י"ל ג"כ כהי דמה דמשני בגמרא דגם למ"ד אין צריך לפרט מיירי בנדר עד"ר י"ל דהיינו דמתוקם בנדר עד"ר ופרט על איזה דיעות נדר דבזה ליכא למיחש מידי דבין אם יאמר דא"ל איזה מצוה או דלא יגיד לו דהוא עד"ר והחכם יתיר לו סו"ס כיון דהוא בשקר ל"מ. דעד"ר לא מהני התרה שלא במקום מצוה אף דיעבד ומה מהני לו התרה. אך הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות י"ל דביאר המשנה לפי מה דפסק להלכה כמבואר בדבריו ומש"ה סתם וכתב סתם דמדירין אותו עד"ר והיינו אף בסתם עד"ר אף אם לא מפרט על איזו דיעות הוא נודר ומש"ה היה קשה לו דלמא ישקר ויאמר לחכם דאית ליה איזה דבר מצוה דבדיעבד מהני כיון דמיירי בסתם עד"ר כנ"ל ע"ז סיים דקיי"ל צריך לפרט את הנדר וא"כ ליכא למיחש למידי. והא דלא הקשה יותר דלמא לא יגלה להחכם דהוא עד"ר י"ל דס"ל ז"ל דזה פשוט הוא דצריך לפרט לחכם דנדרו הוא עד"ר וגם למ"ד א"צ לפרט הנדר זה דנדר עד"ר לכ"ע צריך להגיד להחכם דאל"כ ל"מ משום דנדר אתר הוא כנ"ל. מש"ה מקשה דיאמר דהוא מצוה ומתרץ דקיי"ל צריך לפרט. ומהתימא על הש"ך ז"ל בהך דתמה שם על הפוסקים דעד"ר מהני בדיעבד ולא הזכיר כלל הך דפי' המשניות להרמב"ם ז"ל דמוכח בהדיא דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל דעד"ר מהני בדיפבד אף שלא במקום מצוה כמבואר למעלה

ולפי הנ"ל יש ליישב ג"כ קושיית התוס' במס' גטין (דף לה ע"ב) ד"ה קסבר דהקשו מהך דערכין הנ"ל דפליגי שם ר"א ור"י דלר"א כשמגרשה ידירנה הנאה ולר"י א"צ. ומפרש בס"ד דגמרא דלר"י א"צ היינו דאינו מועיל ופליגי בנדר עד"ר. ולר"ה דאמר צריך לפרט אמאי אינו מועיל וא"כ ר"ה כתנאי אמר לשמעתיה. ולהנ"ל י"ל שפיר דאף דלר"ה צריך לפרט גם הסיבה וי"ל דגם לר"ה כן מ"מ לא היה יכול בגמרא להקשות עליו די"ל דר"ה דס"ל צריך לפרט היינו דיבור הנדר ולא הסיבה ושם בערכין ל"מ מה דמפרט הלשון כנ"ל וכה"ג פירשו במפרשים בהך סוגיא דגטין הנ"ל ויש להאריך בענין זה וכ"ז לא כתבתי רק לפלפולא לפי הנלפע"ד לכאורה ועדיין צ"ע בענין זה: סימן לט לבאר בדין מקוה שנמדד ונמצא חסר ובדיני חזקה בזה ובמי שנעשה חשוד מאימת נפסל

(א) תנן בריש מס' נדה שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן הלל אומר מפקידה לפקידה כו' וחכ"א כו' ובגמרא שם מאי טעמא דשמאי קסבר העמד אשה על חזקתה כו' ומ"ש ממקוה דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע בין ברה"ר בין ברה"י טמאות לשמאי קשיא למפרע להלל קשיא ודאי דאילו מעל"ע שבנדה תולין כו' ואילו הכא טומאה ודאי כו'. התם איכא תרתי לריעותא הכא איכא חדא לריעותא. ומ"ש מחבית דתנן היה בודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך ואח"כ נמצא חומץ כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ספק קשיא לשמאי כו' הרי איכא תרתי לריעותא כו'. ורמי חבית אמקוה מ"ש הכא ודאי כו' אר"ח מסורא מאן תנא חבית ר"ש היא דלגבי מקוה נמי ספיקא משוי ליה דתנן כו'. והנה הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' מקואות הל"ו פסק דכל טהרות שנעשו ע"ג טמאות למפרע בין ברה"ר בין ברה"י והרי זה כרבנן. ובפ"ה מהל' תרומות הל' כ"ד פסק גבי חבית דתרומה דג' ימים ראשונים ודאי מכאן והילך ספק יעו"ש וזה כר"ש הנ"ל. וכבר הקשה עליו הרשב"א ז"ל בחידושיו למס' נדה שם דהרי הנך פסקי הרמב"ם ז"ל סתרי אהדדי. וכבר האריכו בזה רבותינו האחרונים ז"ל. ועיין בכס"מ שם בפ"ה מהל' תרומות שעמד ג"כ ע"ז ועיין במשנה למלך בפ"י מהל' מקואות מה שתירץ ע"ז עיי"ש. ולפע"ד היה נראה דלכאורה י"ל דל"ד כלל הך דחבית להך דמקוה דהנה במקוה הנ"ל אין אנו דנין כלל על המקוה. ולא שייך כלל שום נ"מ לדין המקוה עצמה אלא למה שטובלין בתוך המקוה ע"ז אנו דנין ובזה שפיר איכא למימר תרתי לריעותא דאותן הדברים שטובלין בהמקוה אית להו חזקת טומאה וחזקה מעליא היא. ואף שנתחדש בהם דבר חדש שנטבלו במקוה ולהמקוה היה חזקת טהרה מקודם ע"ז י"ל דאיתרע חזקתה דהרי חסר לפניך ואף דריעותא זו לבד אין בה כח לבטל חזקה מעליא מ"מ לא על המקוה אנו דנין אלא על הדברים שנטבלו בהם ושפיר נתבטל חזקת הטהרה של המקוה לגבי הדברים הנטבלים בה שיועיל לטהרם מידי טומאתן כיון דגם בהמקוה נולד ריעותא. משא"כ בחבית אף דשאר היין אית להו חזקת איסור דטבל מ"מ הרי תרמו עליהן מהיין של החבית ונתחדש דבר להתירן כמו בהמקוה. ואף דגם בהחבית נולד ריעותא דהרי חומץ לפניך כמו במקוה דחסר לפניך מ"מ ליכא למימר דיהי' חזקה גמורה דיהיה טבל ודאי וכאילו לא נתרמה כלל כיון דלאו דוקא על שאר היין החולין אנו דנין. אלא דגם על החבית יין דתרומה אנו דנין ובזה ליכא למימר דיהיה חולין גמורין ונתיר אותן לישראל לשתות. כיון דאית להן חזקת יין ותרומה והריעותא דחומץ לפניך לבד לא מהני להפקיע מידי חזקה דתרומה. וחזקת טבל דשאר היין בודאי דלא מהני להך חבית דתרומה. דהך חבית דתרומה לא תליא בשאר היין אלא דשאר היין תלוין בחבית זו וא"כ האיך נימא דמשום תרתי לריעותא נחזיק לשאר היין לטבל ודאי. ולהך חבית נחזיק לתרומה משום חזקה דתרומה והרי הוה תרתי דסתרי אהדדי כיון דודאי הך חבית דתרומה ע"כ לא נוציא בהך ריעותא דחומץ לפניך מחזקתה דהיא תרומה להקל ולהאכילה לישראל אל כנ"ל. והרי דאנו מחזיקין אותה בחזקת תרומה והאיך נחזיק בהיין דבשאר חבית בחזקת טבל ודאי כיון דהן תלויין זה בזה. ולא דמי כלל לשני שבילין אף דסתרי אהדדי. כיון דכאן עיקר הטבל תליא בהחבית זה דתרומה וכיון דאנו מחזיקין אותן לתרומה האיך נחזיק השאר לטבל ודאי. משא"כ בהך דמקוה דליכא שום נ"מ לדין המקוה רק לדברים הנטבלים שפיר הוה תרתי לריעותא לגבי הדברים הטמאים שנטבלו דכל עיקר מה שאנו דנין הוא על הנטבלים בתוכה כנ"ל. ומ"מ הא דבריש מס' נדה שם מדמה להו אהדדי מקוה לחבית דמקשה שם ורמי חבית אמקוה ג"כ א"ש כמו שיתבאר לפנינו אי"ה

(ב) עוד היה נלפע"ד יותר דלכאורה י"ל דאף אם לא היה נ"מ לדין החבית דתרומה. אך באם דאפשר רק להמציא איזה דין דיהי' נ"מ בזה ג"כ לא שייך לאחזוקי מחמת הריעותא לטבל ודאי כיון דאפשר לאשכוחי דמחמת חזקה זה יהי' נ"מ לדינא גם בגוף החבית דתרומה וא"כ גם על החבית אנו דנין וא"כ לא מהני ריעותא זו להחזיק גם החבית דתרומה לחולין גמורים ולא מהני חזקה זו אלא היכא דאין אנו דנין כלל על החבית רק על השאר וכיון דלדידהו אית להו חזקת טבל שפיר הוה חזקה כמו גבי מקוה. אבל היכא דהיינו דנין גם על המקוה לא מהני חזקה זו. והיה באפשר לכאורה לישב בזה קושיית הקצוה"ח ז"ל (בסי' ל"ד ס"ק ה') במש"כ הרמ"א ז"ל בחו"מ שם ואפילו פסול מה"ת אין לפוסלו אלא בודאי אבל לא מספק כגון שהעיד בב"ד ואח"כ באו עדים והעידו עליו שעבר עבירה שנפסל בה מה"ת. אבל אין יודעין אם עבר קודם שהעיד או אח"כ מוקמינן גברא אחזקתי' וכל מה שהעיד כשר עד דידעינן שעבר