שו"ת ברית עולם קכט

לפרט משום מלתא דאיסורא והיינו כמו בכהן הנושא נשים בעבירה או כמו שפירש רש"י ז"ל יעו"ש י"ל דס"ל דצריך לפרט גם הסיבה שבשבילה נדר דעיקר טעמו דצריך לפרט הנדר הוא כדי שידע החכם באיזה ענין הוא הנדר א"כ גם היכא דבלשון לא ניכר הענין מ"מ צריך השואל לפרט לו הסיבה והיכא דניכר מלשון הנודר די בזה והיכא דלא ניכר בלשון הנדר צריך שיפרט לו הסבה דהעיקר הוא שידע החכם כל הענין והמעשה מהנדר הזה כטעמו דר"פ משום מלתא דאיסורא. וא"ש לשון המתניתין דערכין שם דכהן הנושא נשים בעבירה ידירנה הנאה וסתם המתניתין דידירנה הנאה דמשמע דא"צ דוקא שיאמר אני מודר מאשתי הפסולה לי דאל"כ הו"ל להמתניתין לפרש שיאמר בלשון זה דזה עיקר תקנה ומדסתם שידירנה הנאה דמשמע אף אם אמר אני מודר מאשתי סתם ג"כ א"ש. ולמ"ד צריך לפרט את הנדר א"צ ג"כ עד"ר כמבואר שם בגמרא וע"כ דצריך לפרט הסיבה לר"פ דס"ל צריך לפרט. ובזה היה אפשר ליישב הא דשמעתי מקשים דל"ל להגמרא בגטין שם לפרש טעמים בר"פ ור"נ הא כיון דמהדר אתר טעמא דר"נ דס"ל א"צ לפרט משום דלמא גייז ליה כו' הרי משמע דאי לאו טעם זה היה צריך לפרט הנדר והיינו משום דסברא הוא דאין להתירו אם לא ישמע הנדר כמו שנדר דכאיסורו כך התירו וא"כ ר"פ דלא חייש לטעם דלמא מיגז גייז ממילא דצריך לפרט ול"ל לטעמא דמלתא דאיסורא ודי לו לומר דר"פ לא חייש לזה. ואף כי זה אינו קושיא לכאורה די"ל דגם ר"פ חייש לטעם דלמא מיגז גייז. אך הטעם דמלתא דאיסורא הכריע נגד טעם זה ותיקנו דצריך לפרט. וכיוצא בו מצינו הרבה בש"ס אך מ"מ לפי הנ"ל א"ש בפשיטות די"ל דמצד הסברא צריך לפרט לשון הנדר בלא מגרעת וכדי שיתיר החכם דיבורו שאסר בזה עליו ולא סיבתו המביאו לזה וי"ל דזה לכ"ע מצד הסברא אלא דר"נ ס"ל דמשום דלמא מיגז גייז תיקנו דא"צ לפרט גם הלשון שנדר ור"פ ס"ל דמשום מלתא דאיסורא צריך לפרט הכל גם הסיבה ודוק בזה

(ד) ומעתה י"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל כמ"ד צריך לפרט הכל גם הסיבה שבשבילה נדר וא"ש הך דפי"ז מהל' אישות ודפ"ז מהל' ערכין הנ"ל בהך דהקדיש נכסיו והך דערב בכתובתה דכיון דצריך לפרט הסיבה ג"כ ממילא לא יתירו להם והך דפ"ו מהל' ביאת מקדש הנ"ל דפסק דכהן הנושא נשים בעבירה צריך להדיר עד"ר והך דפי' המשניות הנ"ל א"ש ג"כ. והוא די"ל דהנה בתוס' גטין (דף לה ע"ב) שם ד"ה אבל הקשו וא"ת וידירוה שלא תאכל ככר זה אם נהנית משל בעלה ותאכל לאלתר בפנינו כו'. וי"ל שאינה חוששת אלא בנדר שעל ידה הוא באיסור כל ימיה והרמב"ן ז"ל בחידושיו על גטין שם הביא קושיא זו בשם יש מקשים וכתב ע"ז ולאו מלתא היא דקיי"ל אפילו אכלה כולה נשאל עליו דחכם מעקר עקר ליה לנדר. ומיהו בבעל קשיא דקיי"ל מיגז גייז כו' עייש"ה. ועיין בס' תורת גטין על מס' גטין שם דמבאר ומיישב שם טעמייהו דהתוס' ז"ל והרמב"ן ז"ל בטו"ט והאיך משכחת לה בזה חרטה יעוש"ה ובס' חמדת שלמה בחידושיו על מס' גטין שם ובמהרי"ט ת"א (סי' א). וא"כ י"ל דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל כהרמב"ן ז"ל בזה דיכול החכם להתיר לה הנדר אף אחר שעברה ע"ז ועקר לה מעיקרו וא"כ מעתה נחזי אנן דבשלמא בהך דנודרת ליתומים הנ"ל אם נהנית מכתובתה הנ"ל דלפי מה דיפרט הנדר לא יתיר לה החכם וכן בהך דהקדיש נכסיו וערב בכתובתה הנ"ל לפי מה דפסק הרמב"ם ז"ל דצריך לפרט הנדר עם הסיבה א"כ אף אם יעברו על הנדר ויבאו שיתירו הב"ד להם כיון שכבר עברו הלא אם יפרטו הנדר והסיבה שבשבילה נדרו הלא בודאי לא יתירו להם עד שיחזרו הכתובה להקדש ולערב ואף דגם אתרי החזרה לא יתקנו האיסור לפי כמה פוסקים ראשונים ז"ל מ"מ הלא אז בודאי יתירו להם ב"ד ומדוע לא יתירו להם דע"ז אין שום סברא נותנת לבל להתיר להם כיון שכבר עבר ולקח את אשתו בחזרה ומה בצע כי יהיה באיסור ונכשילו באיסור אך הפירוט את הנדר והסיבה מועיל שבודאי לא יתירו עד שיחזרו את הכתובה כיון שנתגלה ערמתן וא"כ א"צ להדירם עד"ר דבמה דצריך לפרט הנדר יש די בתקנה זו להוציא מערמתן וממילא דלא יעשו זאת כיון שלא ירויחו מזה כנ"ל. אך בהך דכהן הנושא נשים בעבירה דאנן חיישינן דלמא יעבור עוד פעם ויקח אשה הפסולה לו או לא יגרש את אשתו חו"מ ולכן אנו מדירין אותו ומתירין לו בעבודה בקרבנות והרי מה מועיל הנדר אף שיהיה צריך לפרט הנדר. מ"מ הלא אם לא ירצה לשוב מחטאו גם מחמת הנדר לא ישוב דיעבור ויקח אשה הפסולה לו עוד הפעם או לא יגרש עדיין אחר העבודה תו"מ וגם אחר העבודה יעבור כמה פעמים על איסור זה ואף דאיסור נדר חמור בעיניו מ"מ יבא אח"כ וישאל על נדרו כדי להנצל מאיסור הנדר והאיך לא נתיר לו הנדר ומדוע נכשיל אותו באיסור חנם ומה בצע בזה כי לא נרויח מאומה מזה כיון דמה דעבר כבר עבר ואין שום סברא נותנת לזה לבל להתירו ואם כי לא נוכל להתיר לו נדר שנדר לבלי לעבור על איסור הלא גם ע"ז יש תקנה כי ידור עוד הפעם מכאן ולהבא שלא יעשה עוד זאת ואף דאין נדר תל על נדר מ"מ כיון דנתיר לו הנדר הראשון ממילא יחול השני ואין כאן שום חשש כמבואר בפוסקים דין זה. וא"כ למה לא נתיר לו כיון דעומד וצועק כי הוא חוזר על הראשונות ורוצה בתשובה ומקבל עוד הפעם בנדר אך מבקש התרה על העבר כדי שינצל לכל הפחות מחטא הנדר בודאי נתיר לו. וא"כ אין שום תקנה במה דצריך לפרט הנדר כנ"ל. ומש"ה פסק הרמב"ם ז"ל בהל' ביאת מקדש הנ"ל שצריך לידור עד"ר דאין לו התרה לעולם וצ"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דבנדר עד"ר גם באם דעבר על הנדר גם בדיעבד אין להתירו ולא אמרינן דזה הוה מצוה להצילו מאיסור נדר וכמו שס"ל להרשב"א ז"ל הובא במשנה למלך פ"ו מהל' שבועות עיי"ש ולהרמב"ם ז"ל ס"ל דאין להתיר לו וזה שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דצריך להדירו עד"ר וסיים ואין לחוש דלמא יבא ויאמר דנדר עד"ר ויש לו דבר מצוה כיון דצריך לפרט הנדר ממילא יתגלה ערמתו ולא יוכל החכם להתיר לו ודוק

ומכאן מבואר דס"ל להרמב"ם ז"ל דהיכא דנדר עד"ר אם עבר והתיר לו ג"כ מותר וכמו שפסקו בזה כמה פוסקים דמהני. דהרי הקשה דלמא יבא להחכם בשקר ויאמר דיש לו מצוה ויתיר לו וע"ז סיים דצריך לפרט הנדר א"כ משמע דאם לא דצריך לפרט והחכם היה מתירו היה מותר אף דבאמת לא היה מצוה מזה אלא דבשקר בא להחכם אע"כ דבדיעבד מהני ההתרה אלא דהחכם לא יתיר לו כיון דלכתחלה אסור וא"כ חיישינן דלמא יבא לחכם בערמה ויתיר לו ע"ז מסיים דצריך לפרט וממילא דיתגלה ערמתו ולא יתיר לו החכם. ואין להקשות דא"כ האיך קאמר בגמרא דבכורות שם על הך דנודר ומגרש הניחא למ"ד צריך לפרט את הנדר אלא למ"ד א"צ לפרט מאי איכא למימר. דסו"ס גם למ"ד דצריך לפרט קשה כנ"ל דיעבור ואח"כ יתיר את הנדר כנ"ל וגם לרבא דס"ל בשבועות אכלה כולה אין נשאלין עליו ג"כ מודה בזה דהרי הדבר הנדור עדיין איכא די"ל דס"ד דגמרא מקמיה דמסיק הך תירוצא דעד"ר ס"ד דלמ"ד דצריך לפרט ליכא לאקשויי דצ"ל כדעת התוס' דתירצו בגטין הנ"ל על הך קושיא דידירנה ותאכל בפנינו דל"מ משום דאין האיסור על כל ימיה ולא נ"ל ז"ל משום דיכול להתיר אח"כ והיינו כמו שביאר חמדת שלמה ובתורת גטין שם דבזה ל"ש חרטה דמעיקרא ולא נעקר הנדר מעיקרו. וא"כ י"ל דלמ"ד צריך לפרט את הנדר א"ש דליכא למיחש למידי. אך לבתר הכי דמסיק דמדירינן ליה עד"ר י"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל להלכה כהרמב"ן ז"ל דשייך בזה חרטה כמבואר במהרי"ט ח"א (סי' א) ובתורת גטין שם וא"כ לפי פסק הלכה אף אם דצריך לפרט הנדר מ"מ ע"כ צריך לאוקימתא דמדירינן ליה עד"ר כנ"ל

(ה) אך עדיין קשה דלפי פי' הרמב"ם ז"ל במשניות שם דחיישינן דלמא יבא לחכם ויאמר לו דנדר עד"ר ויש לו מצוה אלא דצריך גם לטעם דצריך לפרט. א"כ קשה במאי דמסיק בגמרא דלמ"ד אין צריך לפרט את הנדר ע"כ צ"ל דמדרינן לה עד"ר. דמה מהני לן עד"ר כיון דיכול לבא ולומר דיש לו מצוה וכמו שהקשה המהרי"ט ז"ל כנ"ל. ועוד קשה כיון דע"כ ס"ל