שו"ת ברית עולם יב

כמשאוי. ר"ג סבר לאו זמן תפלין הוא והיינו טעמא דשרי להו רבנן להצלה משום דתכשיט הוא הלכך כ"כ דהוה תכשיט שרי ומשום בל תוסיף ליכא הכא דאין כאן מצות תפלין כלל אלא כשאר מלבוש דעלמא ע"כ. ולכאורה תמוה הוא מאד דהנה פשטיות דברי רש"י ז"ל נראה דמפרש לה בטעמא דת"ק דז"ת הוא ומשו"ה שרי זוג אחד ולא יותר משום דלאו תכשיט הוא ועוד דאף אם נימא דבכ"מ הוה תפלין תכשיט אפ"ה ב' זוגות אסור משום דבל תוסיף משוי ליה עליו כמשאוי ולפי"ז ל"ל לרש"י ז"ל לפרש דב"ת משוי להו עליו כמשאוי. תיפוק ליה דמשום בל תוסיף לבד הוא דאסור ב' זוגות ומשום דזמן תפלין הוא ובזמנו לא בעי כונה אף לעבור אבל תוסיף כדאמר רבא בר"ה (דף כ"ח) ומשום הכי אסור ב' זוגות ול"ל לטעמא דבל תוסיף משוי להו כמשאוי ועיין בפי' הרע"ב ז"ל במשניות דפירש בהדיא דמשום בל תוסיף משוי להו כמשא והיינו כפי מה שסיים רש"י ז"ל וכש"כ וכו' כנ"ל. וכ"ז תמוה דלמה לא פירשו הם ז"ל משום ב"ת לבד

ואי לא מסתפינא הייתי אומר לכאורה די"ל דהנה אף דבזמנו ס"ל לרבא דעבר בבל תוסיף אף בלא כונה מ"מ כאן לא שייך בל תוסיף. דהנה אף אם נימא דבמצות אין צריך כונה מ"מ כ"ז בסתמא אבל היכא דמכוון שלא לצאת בו ושלא לשם מצוה כתבו בתוס' דלכ"ע לא יצא דבסוכה (דף ל"ט) כתבו בד"ה עבר ואפילו נקיט לולב דרך גדילתן אפשר שיתכון שלא לצאת בו עד אחר ברכה ואע"ג דאמרינן כו' מצות אין צריך כונה מ"מ בע"כ לא נפיק וכ"כ בתוס' ז"ל בפסחים (דף ז' ע"ב) ד"ה לצאת וכ"כ הר"ן ז"ל במסכת ר"ה בשם רבינו שמואל יעו"ש וא"כ ודאי דכש"כ הוא בל תוסיף דהיכא דמכוין שלא לצאת בו ולא לשם מצוה דלא עבר אבל תוסיף. ואף דלכאורה י"ל דלא דמי בל תוסיף למצוה לענין כונה דמצוה דהעיקר הוא קיום מצות בוראו ולעשות רצונו ית"ש בזה אף דמסתמא מצות אין צריך כונה היינו משום דכיון דעשה המוטל עליו עשייתו נחשב לו כמצוה בכונה כיון שהיה מחויב בעשייה זו אבל היכא דמכוון בהדיא שלא לשם מצוה שפיר י"ל דכיון שכוון בהדיא שאינו עושה מחמת רצון ה' לקיים מצוה זו לאו מצוה היא כמש"כ התוס' ז"ל משא"כ בבל תוסיף דהוה אזהרת איסור ככל אזהרות שבתורה ומה כוונה שייך בזה הרי עבר על ל"ת ובתורה לא כתיב רק לא תוסף על הדבר היינו על מעשה המצוה. מ"מ ודאי דזה אינו דהרי מוכח בהדיא בגמרא דעל בל תוסיף צריכין יותר כונה דמסיק בגמרא דלצאת לא בעי כונה ולעבור בעי כונה הרי דבבל תוסיף בעינן יותר כונה וע"כ דאיסור ב"ת הוא דוקא היכא דבמחויב בדבר זה היה בעשיה זו מצוה אז עובר בבל תוסיף אבל במכוין שלא למצוה ודאי דליכא בל תוסיף וכש"כ הוא ממצוה. ולפי"ז בנידון דידן דמצא תפלין דהנה אף למ"ד ז"ת הוא מ"מ אסור להניח תפלין בשבת משום דגזרו דלמא יפסוק לו רצועה כמבואר בגמרא ובודאי דלכ"ע אין מניחים תפלין בשבת ואיסור דרבנן לכ"ע הוא דאיכא בה וא"כ בודאי דהמוצא תפלין ומניחן כדי להכניסן לשומרן בודאי דמכוון שלא למצוה אלא לשמירה דיודע הוא דאסורין בהנחה בשבת וכל עשייתו משום שמירה הוא והוה כמכוון בהדיא שלא לשם מצוה וא"כ לכ"ע באמת ליכא בל תוסיף בזה ועיין בר"ן במסכת ר"ה (דף ל"ב) דכתב שם דהמתעסק גרע מתוקע לשיר דתוקע לשיר היינו שאין מתכוון לשום מצוה יצא למאן דאמר מצוה אין צריך כוונה אבל מתעסק דמתכוון למצוה אחרת לחינוך לא יצא כו' יעו"ש ודוק

וראיתי בטורי אבן למסכת ר"ה (דף כ"ת) דתמה על תוס' ז"ל הנ"ל מהא דפ' המוצא תפלין (דף צ"ה ע"ב) הנ"ל דפליגי ר"מ ור"ג ומסיק דפליגי במצות צריכות כוונה ת"ק סבר מצות אין צריכות כונה לא לעבור כו' ואי מכניסן ב' ב' אע"ג דאין מכוון למצוה עובר בבל תוסיף ור"ג סבר מצות צריכות כונה בין לצאת בין לעבור משו"ה מכניסן ב' ב' דכיון דאינו מכוון למצוה אינו עובר. ואי דמתכוון בהדיא שלא לצאת לכ"ע אינו יוצא לת"ק נמי יכנוס ב' ב' ויכוון שלא לצאת בו וכן דקדק שם מכל האוקימתות דאיתא שם בפ' המוצא תפלין יעוש"ה בט"א ומזה השיג על תוס' ז"ל הנ"ל. ולפי הנ"ל דכאן נקרא מכוון שלא לשם מצוה כיון דמכוון לשם שמירה ולמצוה אסור לו להניחן והוה מכוון שלא לשם מצוה א"כ יותר קשה להאוקימתא בטעמא דת"ק משום דס"ל אין צריך כוונה ואיכא בל תוסיף ואמאי הא מכוון לשמירה ולא למצוה ועיין בש"ע או"ח סי' ל"ד דירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שני זוגות תפלין ויניח שניהם ויכוון בהנחתן באותן שהן אליבא דהלכתא אני יוצא יד"ח והשאר הם כרצועות בעלמא וכתב ע"ז המג"א ס"ק ג' דהיינו טעמא משום דממ"נ אחד מהם פסול אבל אם הניח ב' זוגות תפלין כשרים עובר בבל תוסיף כדאיתא רפ"י דערובין וכ"כ ב"י בשם המ"מ ובלבוש והל"ת נסתפקו בזה ופשוט דאשתמיטתיה דברי המ"מ הנ"ל והגמרא הנ"ל יעו"ש במג"א הרי מבואר שם בהדיא דשייך בל תוסיף אף במכוון בהדיא שלא לשם מצוה דהרי כתב שם דגם אם מנית של רש"י ושל ר"ת צריך ג"כ לכוון דאחד מהם לא יהיה לשם מצוה אלא כרצועות בעלמא ועיין שם בב"ת דביאר שם דעיקר ההיתר בב' זוגות של רש"י ושל ר"ת הוא משום דמכוון דזוג השני לא יהיה לשם מצוה יעוש"ה וע"ז כתב דדווקא בשל רש"י ור"ת הותר באופן זה משום דממ"נ אחד מהן פסול אבל בשניהם כשרים גם בכה"ג אסור משום בל תוסיף והוכיחו כן מהך דרפ"י דעירובין הנ"ל דאיכא בל תוסיף בתפלין שני זוגות והרי שם לא נזכר דגם במכוון שלא למצוה איכא בל תוסיף וע"כ צ"ל או דקשה להו ז"ל כקושיית הט"א ז"ל דאמאי לת"ק אסור ב' זוגות משום בל תוסיף והרי יוכל לכוון שלא למצוה ויוכל להניח שני זוגות יחד אלא ע"כ דגם בכה"ג איכא בל תוסיף ויותר נראה מפשטיות דבריהם ז"ל דכונתם כמו שכתבנו למעלה דכיון דהניח התפלין לשם שמירה להצילן מבזיון כיון שמצאן בדרך דהרי לכ"ע גם למ"ד שבת ז"ת הוא אסור בתפלין משום שמא יפסק לו רצועה וע"כ דכוונתו רק לשמירה וסתמא דמלתא הכי הוא והוה כמכוון בהדיא שלא לשם מצוה ומ"מ איתא בפ' המוצא תפלין שם דאיכא ב"ת בשני זוגות והרי דגם בזה איכא בל תוסיף ומשו"ה כתבו בפשיטות דגם במכוון שלא לתפלין אסור בב' זוגות משום בל תוסיף ודמוכח כן בפ"י דעירובין הנ"ל ולכן כתבו דאשתמיטתיה להלבוש והל"ח הגמרא הנ"ל. אך לפי דברי התוס' ור"ש המובא בר"ן ז"ל הנ"ל הרי מבואר בהדיא דבמכוון בהדיא שלא לשם מצוה לא יצא במצוה לכ"ע וכש"כ הוא בבל תוסיף דבעינן בה כוונה יותר כנ"ל. והרי דלדידהו ז"ל ליכא בזה בל תוסיף ומוכח כהלבוש והל"ח ז"ל די"ל דגם אם מנית שני זוגות תפלין ליכא בל תוסיף כיון דמכוון שלא לשם מצוה וא"כ הדר קשה מהך סוגיא דעירובין הנ"ל. וכן מצאתי בס' עונג יו"ט סי' י"ט שכתב דבמצא תפלין כשמניחן לשמירה המבואר בגמרא עירובין הנ"ל דהוה כמכוון בהדיא שלא למצוה ולדעת הר"ש מובא בר"ן הנ"ל ליכא בזה בל תוסיף יעו"ש מה שפלפל שם ברמב"ם ז"ל

(ד) ולפע"ד היה נראה לכאורה אי לא מסתפינא די"ל באמת כשיטת התוס' ז"ל דגם למ"ד מצות אין צריך כוונה מ"מ במכוון שלא למצוה בודאי לא יצא ועיין בב"י אורח חיים סי' תפ"ט וסוף סימן תקפ"ט שהביא כן בשם הר"י דס"ל כדעת הר"ש דבמכוון שלא למצוה לא יצא והביא שם כן בשם רבותינו הצרפתים והרשב"א ז"ל אך הרא"ה ז"ל חולק בזה. ופסק שם כר"ש ולא כהרא"ה ז"ל ולפי"ז דברי המג"א בסי' ל"ד הנ"ל לכאורה צע"ג דאמאי אסור להניח שני זוגות תפלין כשרים משום ב"ת כיון דמכוון זוג אחד שלא למצוה דהרי גם בשל רש"י ור"ת ז"ל לא הותרו אלא במכוון אחד שלא למצוה וכנ"ל ועיין בב"ת שם ולפי סברתו ז"ל יקשה מהך סוגיא דעירובין גם על הב"י דפסק להלכה כהר"ש ותוס' ור"י דבמכוון שלא למצוה ליכא מצוה וכש"כ בל תוסיף ואמאי אסר ת"ק שם להכניס שני זוגות כיון דמכוון לשמירה כנ"ל ועוד דיוכל לכוון שלא למצוה כקושיית הט"א הנ"ל. ולפע"ד לכאורה באמת י"ל דליכא בזה ב"ת כיון דלא כוון למצוה כנ"ל. וגדולה מזו נלפע"ד די"ל דאף לשיטת