שו"ת ברית עולם קכח

של עה"נ דהוה ספק בכל חצי מהעיסה אם מחויבים ב"ד לגמור דינן לאוסרן ואף דנקבע בזה איסור צ"ע אם שייך זאת במצוה ודוק בזה וצ"ע בכ"ז: סימן לח שאלה יש לברר בהא דצריך לפרט את הנדר מה הוא הפירוט ובדין נדר עד"ר

(א) תשובה. הרמב"ם ז"ל בפט"ז מהל' אישות הל' י"א כתב כשמשביעין ב"ד או היורשין את האלמנה. כשתבוא לגבות כתובתה כו' ואם רצו היתומים להדירה נידרת להן כ"מ שירצו ומדירין אותה בב"ד כו'. וכבר תמהו בזה רבותינו האחרונים ז"ל דקשה דלפי מה דסתם רבינו ז"ל משמע דלא בעינן להדירה עד"ר והיינו ע"כ כמ"ד צריך לפרוע הנדר כמבואר במס' גיטין (דף לה ע"ב) עייש"ה ובפ"ו מהל' ביאת מקדש כתב בהך דהכהן הנושא נשים בעבירה דצריך להדיר עד"ר עייש"ה. ודבריו ז"ל סותרים אהדדי. ובתחלת עיוני חשבתי לכאורה לחלק ע"פ דברי הט"ז ז"ל שכתב ביו"ד בסי' רכ"ח ס"ק י"ט דאף למ"ד צריך לפרט הנדר היינו הלשון הנדר ולא הסיבה וא"כ בהך דנודרת ליתומים אם יפרט הלשון לא יתירו לה משא"כ בנושא נשים בעבירה עיי"ש. ובעה"י שכן מצאתי במגן אברהם באו"ח (סי' קכ"ח ס"ק נ"ח) שהעיר כן על המחבר דפסק שם דצריך להדירו עד"ר וכן מבואר במהרי"ט ז"ל ח"א תשובה קמב יעו"ש שהאריך בזה בביאור שיטת הסוגיות שם וזהו כדברי הט"ז ז"ל. והביא שם במהרי"ט הנ"ל פי' המשניות להרמב"ם ז"ל התמוהין מאד דכתב בסוף פ"ז דבכורות שם גבי כהן הנושא נשים בעבירה וז"ל שם ומפני מה הצריכו בנשיאת נשים נדר והספיקו כו' ועל מנת שידור עד"ר שאין לו הפרה אלא לדבר מצוה כמו שהתבאר בגמרא ואין אנו חוששין שמא ילך אצל חכם ויאמר לו נדר נדרתי עד"ר אבל דבר מצוה בא לידי ואני רוצה להתיר הנדר מחמתו לפי שהחכם יאמר לו על איזה דבר נדרת לפי שהעיקר בידינו שצריך לפרוט אח הנדר. א"כ לכאורה הרמב"ם ז"ל אחז החבל בתרי ראשין דכתב דמדרינן לה עד"ר גם דצריך לפרוט את הנדר. יעו"ש במהרי"ט ז"ל. דביאר בריש הסימן שם דס"ל להרמב"ם ז"ל דא"צ לפרט ומש"ה צריך עד"ר. אך היכא דנדר עד"ר ורצה להתיר באמרו שהוא מצוה בזה לכ"ע צריך לפרוט אולי יש מצוה בהנדר יותר מבהתרה וא"ש הא דמתרץ בגמרא דערכין (כ"ג) בנדר עד"ר אף למ"ד א"צ לפרוט יעוש"ה. ואח"כ סיים שם דע"כ ס"ל להרמב"ם ז"ל דצריך לפרוט אלא דמחלק דא"צ לפרוט הסיבה עייש"ה והך דברי פי' המשניות ע"כ צ"ל כנ"ל דבזה לכ"ע צריך לפרט דאל"כ לא יתישב הך סוגיא דערכין דמתרץ בעד"ר אף למ"ד א"צ לפרט עיי"ש וזה דחוק מאד לכאורה כאשר כתב המהרי"ט ז"ל בעצמו דנעשה טעות בהמעתיק מלשון ללשון דע"ז ל"ש הלשון והעיקר בידינו דצריך לפרט שכתב הרמב"ם ז"ל דמשמע דפסק כמ"ד דצריך לפרט ולא דזה לכ"ע. גם בחילוקו שכתב דאף דצריך לפרט הנדר היינו דוקא הלשון ולא הסיבה ג"כ יקשה הא גם בלשון יש תקנה שפרוט דאוסר ההנאה מהנשים הפסולות לו וכשיאמר לפני החכם הלשון הנדר יבין החכם דפסולים לו הנשים ולא יתיר לו וכמו שכתבו התוס' בערכין שם. והא דכתב די"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דאף למ"ד צריך לפרט הלשון אם לא יגיד להחכם בלשון פסולות לו אלא שנדר מאשתו ג"כ מהני דאין זה מעיקר הנדר דגם אם יאמר לו דנדרתי מאשתי הגרושה ולא יאמר בלשון הפסולות לי ג"כ נכלל בזה כל הנדר. לכאורה הוא תמוה דכיון דכל זה דתיקנו חז"ל דצריך לפרוע הנדר הוא משום דבר איסור כמבואר בגמרא במס' גיטין (דף לה ע"ב) א"כ הלא זה גופא יתקנו דצריך שיאמר בלשון שנדר בלא שום שינוי כיון דעיקר התיקון הוא משום איסורא ולא משום גיבוי הכתובה כמבואר בגמרא והאיך יתקנו דבר שלא יועיל רק לכתובה ולא לענין כהן הנושא נשים באיסור כמבואר במהרי"ט ז"ל שם דלא מהני הך דצריך לפרט רק לענין כתובה ולא לענין האיסור כנ"ל וזה תמוה לכאורה

(ב) עוד הקשה בס' שער המלך פ"ו מהל' שבועות מהא דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' ערכין הל' י"ז דהמקדיש כל נכסיו כו' אינו גובה עד שידירנה הנאה כו' ולא הזכיר שידירנה עד"ר כמו שכתב בפ"ו מהל' ביאת מקדש. ולפי תירוץ המהרי"ט ז"ל יקשה טובא שם דכיון דשם לא ידור בלשון אלא מאשתו דחהי' אסורה לו וכשיגיד לחכם לשון הנדר יתיר לו. וא"כ הי"ל לפרש דידירנה עד"ר יעו"ש בשעהמ"ל. הן אמת דלפע"ד לכאורה מזה ל"ק דהנה כבר תמה הר"ן ז"ל בפ' אלמנה ניזונת והובא ג"כ בכסף משנה שם בפ"ז מהל' ערכין הל' י"ז דאיך פסק הרמב"ם ז"ל בהך דהמקדיש נכסיו דידירנה הנאה דזהו דלא כר"י אלא כר"א המבואר במס' ערכין (דף כג ע"א) שם וזהו דלא כהלכה דקיי"ל ר"א ור"י הלכה כר"י. וכתב הר"ן ז"ל שם ואפשר שסמך לו אדר"ה דאמר שכ"מ שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על הקדש ומשמע התם דדוקא בש"מ אבל בבריא חיישינן לקנוניא ואין מאמינים אותו מתוך שיכול להפקיעו בשאלה. אך מזר ודחה שם הר"ן ז"ל דהתם דיבורא בעלמא קיל לה טפי משאלה אבל מעשה קשה דגירושין לא עביד כיון דאפשר בשאלה. ומש"ה לא חייש ר"י והובא בכ"מ שם וכתב שם הכ"מ ע"ז וז"ל ואני אומר שאם סמך אדר"ה סמך טוב הוא ואינו נד בדחייתו של הר"ן ז"ל שהרי בגמרא אמרו כו' ולא חשש לחילוקו של הר"ן ז"ל כו' וי"ל שסובר רבינו דכיון דר"ה נקיט ש"מ משמע דלא אמרו אלא בש"מ אבל בבריא אדם עושה קנוניא על הקדש ודר"ה הלכתא היא כו' יעו"ש בכ"מ שהאריך בזה וא"כ משמע מהכ"מ ז"ל שם בהדיא דהרמב"ם ז"ל סמך על הך דר"ה דרק בש"מ לא חיישינן לקנוניא אבל בבריא חיישינן לקנוניא אף דהיה יכול לשאל על הקדישו מ"מ חיישינן לקנוניא כדי שלא יצטרך לשאל ע"ז ואף דצריך לעשות מעשה הגירושין ויטריח בזה מ"מ חיישינן לקנוניא כדי שלא יצטרך לישאל על הקדישו מאיזה טעם שיש לו דאין בטוח בנפשו על התרה מחכם. א"כ י"ל דכיון דמדירין לו מאשתו מעתה ליכא שום חשש קנוניא דאי מחמת המעות הלא יוכל לשאל על הקדישו ואם דעושה קנוניא כדי שלא יצטרך לבא לחכם להתיר לו הלא סו"ס יצטרך לבא לחכם להתיר לו הנדר כיון דמדירין לו וא"כ אף אם נימא דא"צ לפרט כלל אח הנדר מ"מ לא חיישינן לקנוניא דהעצה שיש לו להתיר לו הנדר יוכל ג"כ לישאל על הקדישו ויש לחלק ביניהם ודוק בזה ובמה שיתבאר לפנינו בעה"י יתיישב ג"כ זאת. אך עדיין קושיית השעהמ"ל השניה שהקשה שם עדיין קשה דבפי"ז מהל' אישות כתב דין הערב לאשה בכתובתה דצריך שידירנה הנאה דהיינו דחיישינן לקנוניא שרוצה שתגבה כתובה מהערב ולא הזכיר עד"ר ובדברי המהרי"ט ז"ל לא יתיישב דאף אם יפרוט לשון הנדר מ"מ יתיר להם החכם כנ"ל וע"כ צ"ל דס"ל דצריך לפרט כל הנדר גם הסבה שבשבילה נדר וא"כ קשה מהך דכהן הנושא נשים בעבירה והך דפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל הנ"ל תמוה מאד כנ"ל

(ג) ולפע"ד היה נראה לכאורה לתרץ כל הנ"ל בסגנון אחד די"ל דהנה במס' גטין (דף לה ע"ב) פליגי ר"נ ור"פ דר"נ ס"ל אינו צריך לפרט את הנדר ור"פ ס"ל דצריך לפרט הנדר ומפרש בגמרא טעמייהו דר"נ ס"ל דא"צ לפרט דאי אמרת צריך זימנין דגייז ליה לדיבוריה וחכם מה דשמע מיפר רפ"א צריך משום מלתא דאיסורא. ומזה נראה לכאורה לפע"ד דהא דס"ל לר"נ דא"צ לפרוט היינו לא הסיבה לבד הוא דא"צ לפרט אלא דגם לשון הנדר א"צ לפרט דזיל בתר טעמא דכיון דחייש דלמא גייז ליה לדיבוריה אף אם לא יצטרך לפרש הסיבה אלא הדיבור צריך לפרש כולה אכתי איכא למיחש דלמא לא יפרש להחכם כל דבריו כמו שאמר ול"מ ההפרה ואף דיש קצת לחלק בזה מ"מ משמעות הגמרא דגם מהדיבור א"צ לפרוט כולה וגם לשון דגייז ליה לדיבורא משמע הכי עייש"ה. אלא די"ל לכאורה דבאמת גם הלשון נדר אין צריך לפרט כולה ור"פ דס"ל דצריך .