שו"ת ברית עולם קכז

מחובר העיסה והוה דבר אחר משא"כ בגיזה דהוה דברים נפרדים ויש להאריך עוד בזה: סימן

לז

(א) והנה כ"ז פלפלנו למעלה עפ"מ דנימא דהעיסה חציה של עה"נ וחציה של ע"א דהחצי מע"א מותרת משום דאמרינן יש ברירה ובבהמה שאני כמו שהארכנו למעלה וכמו שכתב מרן הש"א ז"ל בסי' פ"ט דהיינו מטעם ברירה. ובש"א שם מקשה על הרמב"ם ז"ל שכתב (בפ"ד מהל' ע"א הל' י"א) בהמה חציה כו' ה"ז אסורה ועיסה שהיא כן מותרת לפי שאפשר לחלקה והיא מסוגיא דסנהדרין הנ"ל ובודאי ר"ח אזיל למ"ד י"ב כמבואר שם וא"כ לדידן דקיי"ל בדאורייתא א"ב א"כ אמאי פסק דהעיסה מותרת וצריך להיות גם העיסה אסורה כן הוא קושיית מרן הש"א ז"ל עיי"ש. ולפיע"ד היה נראה לישב לכאורה דהנה איתא במס' נדרים (דף מ"ו ע"ב) אלא אמר ר"י אמר זעירא מחלוקת שאין בה כדי חלוקה אבל יש בה כדי חלוקה ד"ה אסור אמר ר"ה הלכה כראב"י וכן אמר ר"א הלכה כראב"י, ופירש"י ז"ל וז"ל אבל יש בה כ"ח ד"ה אסור דסגיא לי' בחלוקה. משמע מפרש"י ז"ל דכונתו ד"ה אסור היינו ק"ח דאפשר בחלוקה אבל לאחר חלוקה מותרת ובר"ן שם ד"ה אבל יש בה כ"ח ד"ה אסור משום דכיון דחצר זה לחלוק' כו' א"א לומר שמתחל' קנאו' כולה כ"א לתשמישו דשמא כו' הלכך אפילו לאחר חלוקה נמי אסורין דל"ל כיון שחלקו הוברר הדבר למפרע שהוא חלקו המגיע לו משעה ראשונה לכך כו' דא"ה הו"ל כו' וקיי"ל מדאורייתא אין ברירה כו' וזהו דעת רשב"א ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ד מהל' נדרים היו שניהם שותפים בחצר אם יש בה כ"ח שרי ונ"ל בטעמו ז"ל דאע"ג דבדאורייתא א"ב אפילו הכי אנן סהדי שע"מ כן נשתתפו שלא יוכל אחד מהן לאסור על חבירו בענין שתהי' נאסרת עליו לאחר חלוקה דא"ה אסר עליו נכסי דידיה ואינו בדין. הרי מזה דלרש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל ס"ל דלאחר חלוקה מותר אף דאין ברירה וא"כ אמאי לא נימא דדלמא השיג חבירו נכסי דידי' שיוכל לאסור עליו עכ"ז פירש הר"ן ז"ל דהטעם הוא דא"כ יאסר עליו נכסי דידי' ואינו בדין דע"מ כן נשתתפו דלא יוכל אחד לאסור על חבירו וע"כ דהפירוש הוא דאמרינן דבעת הקניה והשיתוף הוה כאילו התנו ביניהם דאם ירצה אחד לאסור על חבירו יהי' כאינו שלו ולא יוכל לאסור דשא"ש וא"כ גם כאן הרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל דגם כאן אמרינן דאם נימא דמחמת דא"ב יוכל לאסור העיסה והוה ג"כ חלק חבירו אסור נמצא דאוסר חלק חבירו על חבירו ואינו בדין וא"כ ג"כ נאמר דהיה כאילו התנו שאם ירצה אחד לאסור על חבירו יהיה מאיזה טעם שיהיה יהיה כאינו שלו כמו בנדרים שם וא"כ מש"ה מותרת חציה השני אף דאין ברירה. ואחר שכבר כתבתי כ"ז מצאתי בס' מקור חיים על הל' פסח (בסי' תמ"ח) שכתב ג"כ לישב הרמב"ם ז"ל בהך דעיסה הנ"ל ונהניתי מאד שכיונתי לדעתו הגדולה

(ב) ואי לא מסתפינא לחדש דבר עלה בדעתי לכאורה דאולי אפשר לישב עוד קושיא הנ"ל. דהנה ידוע מחלוק' הרמב"ם והרשב"א ז"ל בספק דאורייתא דלהרמב"ם ז"ל הוא מותר מה"ת ולהרשב"א ז"ל אסור מה"ת ולכאורה אפשר לומר דלהרמב"ם ז"ל דס"ל דספק דאורייתא מה"ת לקולא רק רבנן אסרו הספק דאורייתא דל"ש לומר זאת אלא היכא דהוה מונח איסור על הדבר מצד עצמותו דהוה אסור בזה אסרו רבנן הספק ג"כ אבל במידי דלא מונח איסור על הדבר רק דהתורה גזירה שחז"ל יאסרו אותו הממון בזה לא גזרו רבנן לאפסודי ממון דהיינו כגון בעה"נ דגם אם כולה עה"נ לא נאסר עד שיגמרו הב"ד דינו והג"ד הוא דאסרתו כמבואר זאת נ"כ בס' מקוה"ח על ה"פ (סי' תמ"ח) הנ"ל עיי"ש. וא"כ כיון דכאן באיסור עה"נ דגזרה התורה דב"ד יגמרו דינם ע"ז לאסרו והיינו ג"כ על ודאי ולא ספק כגון בחצי של עה"נ וחצי' של ע"א דעל כל מחצה מזה יש ספק ומה"ת לא יצטרכו הב"ד לאסור זאת כשיטת הרמב"ם ז"ל דמותר מה"ח וגם כאן הוא כן. וא"כ י"ל דע"ז לא גזרו חז"ל שהב"ד יגמרו דינם על ספק זה כמו בכל ספק איסור מה"ת דמדאורייתא אין אנו צריכין לגמור הדין ע"ז ולאוסרן ועל ממון לא גזרו רבנן שיאסר ב"ד ממון מספק ומחמת זה עוד לעשות היזק לחבירו כיון שלא נצטוו ע"ז ולכן מותרת העיסה הנ"ל וא"כ י"ל כן דאם יש ברירה אזי חצי של עה"נ אסורה וחצי של ע"א מותרת לאחר חלוקה. אבל אם אין ברירה כולה צריך להיות ג"כ מותרת כיון דעל כל אחד לא אסרו ולא גזרו חז"ל ע"ז שהב"ד יגמרו הדין לאסור מספק ולהפסיד גם לחבירו א"כ כאן צריך להיות כולה מותרת. ונתבאר אצלי במקום אחר בעה"י דלהרמב"ם ז"ל בודאי א"ב לא מטעם ספק אם כמ"ד יש ברירה או כמ"ד א"ב בודאי. וכיון דא"ב בודאי א"כ על כל חצי מהעיסה הוה ספק ומדאורייתא מותרת וע"ז לא גזרו חזרו כנ"ל וגם אם נימא דמספקא לו אי כמ"ד יש ברירה או כמ"ד א"ב ג"כ י"ל דהוה ככל ספק דאורייתא דמה"ת לקולא והארכנו בזה במקום אחר בעה"י. ואם באמת נכון סברא הנ"ל י"ל דבאמת כל העיסה מותרת ויש לפרש כן בדברי ר"ח בגמרא סנהדרין שם וברמב"ם הנ"ל ועיין בס' עונג יו"ט שהביא ג"כ דמלשון הגמרא משמע דכל העיסה מותרת וכן הוא לשון הרמב"ם ז"ל ולהנ"ל י"ל ג"כ דאפשר דבאמת כל העיסה מותרת מטעם הנ"ל ועדיין צ"ע בזה

אך מ"מ יש לדחות דהרי היכא דאיתחזיק איסורא כתבו האחרונים ז"ל דגם לפי שיטת הרמב"ם ז"ל אסור מה"ת וא"כ גם כא: דהוה ודאי חציה של עה"נ ואיקבע איסורא ולכ"ע מה"ת אסור וא"כ נסתר כל בניני. ויש לפלפל בזה אם שייך כאן איקבע איסורא די"ל דל"ש איקבע איסורא אלא היכא דהי' חתיכה אחת שנקרא עליו איזה פעם שם איסור ודאי משא"כ בחצי של עה"נ הנ"ל דלא היה רגע מעולם שיהי' עליה שם איסור דלעולם הוא בספק וצ"ע בזה. אך כבר ביאר אא"ז הגאון הגדול ז"ל בספרו היקר בית יצחק דהיכא דע"י שנתיר הספק משום ספק מה"ת יהי' תרי קולות דסתרי אהדדי בזה לכ"ע ספק מה"ת לחומרא א"כ גם כאן דשני החלקים של עה"נ ושל ע"א שניהם בספק יחד ואם נתיר חלק אחד משום ספק עיר אחרת ע"כ גם החלק השני נתיר משום אותו ספק ולפי"ז בזה ל"ש ספק מותר אלא דאסור מה"ת לכ"ע. ועיין בס' דברי אמת קונטרס שמיני בענין דברי סופרים סי' ב' שכתב להוכיח דאף אם איקבע איסורו ס"ל להרמב"ם ז"ל דספק מותר מה"ת זולת שגילה הכתוב בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבוע ואיתחזיק איסורא ג"כ שאסור מה"ת ומביא אשם תלוי אבל במקום אחר אף היכא דאיתחזיק איסורא מותר מה"ת. א"כ בחציה של עה"נ הנ"ל צ"ע בזה לפי הנ"ל

ועוד יש לדון בזה דלכאורה דס"ל דבזה העיסה חציה של עה"נ הוה כמו ס"ס להתירה ס' דלמא כמ"ד יש ברירה בודאי ואף למ"ד א"ב מ"מ הוה ספק דלמא הגיע לו חלקו הראוי לו דגם למ"ד א"ב הוה ספק וי"ל דאיתרמי מלתא והגיע חלקו ואף דהוה שני הספיקות הכל אחד וכמו שם אונס חד הוא עיין בכו"פ סי' ק"י בדיני ס"ס שהביא ממשל"מ שהוכיח מהרמב"ם ז"ל דלא ס"ל כתירוץ התוס' וס"ל דגם בזה אמרינן ס"ס אך יש לדחות דלא מיקרי כלל ס"ס דספק אחד ממש הוא ומה גם לפי הנתבאר דלהרמב"ם ז"ל הא דאין ברירה הוא מטעם ודאי אלא דהוה ספק דלמא הגיע לו חלקו והארכנו בזה במ"א וצ"ע בכ"ז. עוד יש לפלפל בזה אף אם נימא דכיון דאיתחזיק איסורא הוה מה"ת אסור לכ"ע מ"מ י"ל בחצי של עה"נ הנ"ל דכיון דטרם הגמר דין לא נאסר עד שיגמרו ב"ד דינם ע"ז לאוסרן וג"ד הוא דאוסרתן ואפשר דזה הוה רק כמצות עשה דמחויבים ב"ד לדון בדיני עיר הנדחת וממילא יאסר וכיון דהוה ספק בכל חצי י"ל דעל כל חלק הוה אצל ב"ד ספק מצוה אם צריכין לאסור זאת ובספק מצוה אף דבזה כתבו האחרונים דלכ"ע מחויב מה"ת גם בספק כמוש"כ החו"ד בריש הל' תערובות וכן כתב הח"ס. מ"מ כ"ז היכא דמחויב בודאי במצוה וספק אם קיימה אבל בספק בחיוב הוא רק מדרבנן כמוש"כ בס' כתב סופר סי' י"ד עיי"ש וכבר הארכתי בזה בסי' ג' ד' בעה"י וא"כ י"ל ג"כ בחצי