שו"ת ברית עולם קכו

בשור כן וא"כ הקרא דשור קאי ג"כ על בן פקוע וע"ז י"ל דקר דלא יאכל קאי רק בב"פ ולא על כל פי' הקרא דשור דכולל הכל וגדולה מזו מצינו בתוס' שאנץ שמיישב קושיית התוס' הנ"ל וז"ל ועוד ונוקים ונימא ליה לקרא דאבן פקוע כתיב ע"כ הובא בשיטה מקובצת שם עיי"ש. ואף די"ל דהתוס' ז"ל לא ניחא להו בזה וכמו שכתב בש"מ בשם הרשב"א ז"ל לדחות סברא זו מ"מ היינו דוקא אם ב"פ ג"כ מקרי שור והוה פי' הקרא דשור ג"כ ב"פ י"ל דלא יאכל דלבתריה קאי ע"ז הפרט דהיינו בן פקוע משא"כ אם נימא דב"פ לא נקרא כלל שור אלא דנלמד מדרשא דשור שור משבת בכלל בעלי חיים כנ"ל אין סברא לומר דקרא דלא יאכל וגו' קאי על ב"פ דקאי על שור דלפניו וזה לא הוה פירושו כלל ב"פ. מש"ה הוכרחו ללמוד משה דפטר חמור כמבואר שם. וזה נלפע"ד לכאורה ברור בכונת דבריהם ז"ל לולי דברי מרן המהר"ם ז"ל. א"כ מעתה לכאורה לא קשה הקושיא הנ"ל המובא בשם הפרדס הנ"ל ופלפלו בזה הרבה דנימא דקאי על עוף למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת דהרי אף דתרבה עוף מדרשא דשור שור משבת לענין סקילה מ"מ בודאי דלא מקרי שור כלל. וא"כ איך נימא דהקרא דלא יאכל את בשרו דקאי על שור שלפניו לא קאי כלל על מין שור אלא על עוף דנלמד מדרשא משור שור משבת. וזה נלפע"ד לכאורה פשוט וברור: סימן

לו

(א) וראיתי בס' עונג יו"ט חיו"ד פי' ס"ת בהך סוגיא דבהמת ועיסת עה"נ הנ"ל שהקשה דאמאי לא נימא דהעיסה דחצי של עה"נ דכולה מותרת אף חלק של עה"נ ומ"ש מהך דשער נשים שם דאמרינן דאינו בכלל זה דכתיב תקבוץ ושרפת מי שאינו מתוסר אלא קביצה ושרפה יצא זה דמחוסר תלישה וקביצה כו' יעוש"ה בגמרא (דף קי"ב ע"א) א"כ גם כאן בעיסה הרי מחוסר עוד תלישה דצריך למיפלג העיסה החלק של עיר אחרת עיי"ש שפלפל בזה בטו"ט ומחמת זה העלה שם די"ל דכל העיסה מותרת יעוש"ה. ולפע"ד אי לא מסתפינא נראה לי לכאורה דל"ש בזה סברא זו דמחוסר תלישה מלבד דלכאורה יש לחלק בין חלישת שער דלא נוכל לשרוף כולה עד שיגלח השער. בין הך דעיסה דצריך לחלק רק כדי לסלק הזיקו. מלבד זה נלפע"ד די"ל דלא מיקרי מחוסר תלישה אלא בצריך לתלוש ממקום חיבורו דהיינו פירות מחבורו או שער כמבואר שם בגמרא וברמב"ם ז"ל. ועיין בר"ן במס' גיטין על ההיא דאין כותבין גט על מחובר ואח"כ יתלוש דכתב שם דתולש מה מבעלי חיים הוה כעוקר ממחובר עייש"ה. והנה לכאורה בזה הי' אפשר לישב קצת במה דאיתא ברמב"ם הל' ע"א הל' י"ג. פירות המחוברין שבתוכה מותרין שנאמר תקבוץ ושרפת מי שאינו מחוסר אלא קיבוץ לשרפה יצאו פירות כו' שהן מחוסרין תלישה כו' וה"ה שער הראש ואצ"ל האילנות עצמן שהן מותרות כו' והקשה בכ"מ שם וא"ת מאי קאמר רבינו וה"ה לשער הראש והרי כבר ביאר דין זה בסמוך ועוד למה בדין השער שהוזכר בגמרא תקבוץ ושרפת לא הזכירו רבינו וכאן שלא הזכיר בגמרא הזכירו רבינו. ולפי הנ"ל י"ל דהנה משום דעיקר הדין דמחוסר תלישה לא הוה רק בדבר התולש מחיבורו לכן ביאר הרמב"ם ז"ל הטעם בדין פירות מחוברין דהוא עיקר הטעם דמחוסר תלישה ולכן מסיק וכתב עוד וה"ה לשער הראש דהיינו דמשמיענו דגם לשער הראש הוה מתוסר תלישה ממחובר דכיון דהוא ממקום חיבורו הוה ככל מחובר ומסיק ואצ"ל האילנות עצמן שהן מותרות ודוק בזה

והנה לכאורה י"ל דתליא זאת במחלוקת בתוס' גיטין (דף כא ע"ב) ד"ה יצא זה כו' דהביאו שם פי' רבינו שמואל דדוקא בבעלי חיים או במחובר לקרקע שעוקר דבר מגידולו חשיב מחוסר קציצה כו' יעוש"ה וכן הביאו שם מפי' הרב רבי שמעי' בפירושו ואם כתב וכו' ואח"כ חתכו לפי"ז כשר כו' ובה"ג פוסל וכן ר"ת הי' מחמיר מדקאמר כו' ור"י מייתי ראיה לפי' ר"ת דחשיב בפ' כיסוי הדם (דף פ"ט) עפר עיר הנדחת מחוסר תלישה קביצה כו' ויותר נחשב מחובר גט בקלף כו' הרי דיש בזה כבר מחלוקת ראשונים ז"ל ולשיטת הפוסקים דלא אמרינן דמחוסר תלישה אלא במחובר ע"כ צ"ל כמו שכתבתי וא"ש בפשיטות כנ"ל אבל להפוסקים דגם בתלוש הוי מחוסר תלישה א"כ צ"ע בזה כנ"ל. ולכאורה עלה בדעתי דיש לחלק ביניהם. דהנה הר"ן ז"ל הביא שם בסוגיא דגיטין הנ"ל בשם רבינו האי גאון ז"ל דלא מחוסר קציצה אלא היכא דקודם כתיבה הוה דעתו למיגז מיני' כו' עיי"ש ואפשר דגם כאן בחצי של עה"נ הוה כלא הי' דעתו למיגז דב"ד שגמרו דינם גמרו גם על העיסה אך כיון שיבוא האחר לתלוש חלקו אזי אין מומין בידו כיון דיש ברירה לפי הנ"ל ול"ש לומר דמחוסר תלישה וכי הב"ד הקובצים לרחוב כל שלל העיר הנדחת עליהם מוטל לתלוש אותם דנימא דהוה מחוסר תלישה ואם דלא יוכלו לשרוף ההיתר משום בל תשחית הלא כיון דמחמת זה יחבטל הדין יוכלו לעשותו ואם יבוא השני להציל חלקו מי יעכב בידו ולכאורה לפע"ד הדבר נכון בסברא

(ב) וראיתי בהגהות על יו"ד בסוף ס' חות דעת בחידושים מאבי המחבר דהביא שם להקשות על הא דכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' ע"א הל' י"ג ההקדישות קדשי בדה"ב יפדו וישרפו כו'. והקשו ותימא דאמאי לא נמעט קדשי בדה"ב כמו שממעט פירות מחוברין מקרא דתקבוץ ושרפת מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושרפה כו' וה"נ קדשי בדה"ב מחוסר פדיה וכמו שממעט בחולין קדשים וראשית הגז מחמת שמחוסר גז זה ופדיה וכדומה וה"נ דכותי' וסיים שם וצע"ג עייש"ה. ולא הבינותי לכאורה מאי קושיא דדלמא ס"ל להרמב"ם ז"ל כשיטת הסוברים דלא מיקרי מחוסר תלישה אלא במחובר משא"כ בתלוש ולא קשה כלל דאף במחוסר תלישה בתלוש אמרינן דלא הוה מחוסר מעשה כש"כ כאן דלא הוה מחוסר אלא פדיה. ואף להסוברים דגם בתלישה מתלוש הוה מחוסר מעשה. י"ל דל"ד לזה דהיכא דחסר במעשה הזה דבר כגון בגט דלא יתן הבעל הגט אחר הכתיבה עד שיעשה דבר. וכן בעה"נ דכשיתחילו לעסוק בזה יצטרכו מה לעשות בזה. משא"כ כאן דבהמעשה בעצמה לא חסר דבר רק שנצרך להבריח הארי דכח ההקדש הוא דרביע עלי' כמבואר שם בכ"מ והוה דבר מהחוץ המעכב ולא חסר מעשה בגוף הדבר של עה"נ הנצרך לקובצה לרחוב לשרפה. ואם נימא דהרמב"ם ז"ל ס"ל דמתלוש לא נקרא מחוסר תלישה כש"כ דא"ש בפשיטות כנ"ל. ומה שהביא להקשות מהא דממעטינן במס' חולין (דף קלה ע"א) במקדיש גיזה מראשית הגז משום דחסר גיזה פדיה ונתינה כמבואר שם. מלבד דלכאורה י"ל דהנה הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' ביכורים הל' ב' כתב כיצד הרי שהקדיש בהמות לבדה"ב וגזזן כו' או הקדיש בהמה חוץ מגזתה כו'. הרי שלא הביא רק שני אוקימתות קמייתא ולא הביא הך אוקימתא דרבא במקדיש גיזה כו' מטעם דמחוסר פדיה יעוש"ה בגמרא וברמב"ם ז"ל ובכ"מ שם ז"ל דלא ס"ל להרמב"ם ז"ל הך אוקימתא. מלבד זאת לכאורה נראה לחלק בסברא נכונה דהנה שם בראשית הגז שאני דשם הכי קאמרינן דהנה התורה חייבה לישראל שיתן ראשית גז צאנו ולא יותר וכי מחויב עוד להוציא הוצאות כדי שיתחייב ראשית הגז. וא"כ ה"ק גז צאנך ת"ל כו' מי שאינו מחוסר אלא גזיזה ונתינה יצא זה שמחוסר גזיזה פדייה ונתינה דהיינו שמחוסר עוד להוציא ממון לפדות וזאת לא חייבה תורה יותר מרה"ג ולא שיהי' לו עוד הוצאות. אבל אין הטעם משום דמחוסר מעשה דלכאורה לא הוה יותר מעשה מתלישה מתלוש ויקשה להסוברים דלא הוה בזה מחוסר מעשה. וע"כ דצריך לדחוק ע"פ אופן הנ"ל וא"כ לא יקשה ג"כ על הא דחצי של עה"נ בעיסה הנ"ל. ואדרבה לכאורה מזה יש להביא ראי' לפע"ד לדברינו הנ"ל דשם בראשית הגז דאפילו בחסרון פדיה מעכב החיוב יהי' מאיזה טעם שיהי' כנ"ל ומ"מ אמרינן בגמרא שם דצריך קרא למעוטי בהמות השותפין דעכו"ם והלא בלא קרא הלא עוד חסר חלוקה שהעכו"ם לא יתן ראשית הגז וצריך עוד לחלקם ואמאי לא ממעטינן מהך דמחוסר גזיזה וחלוקה אע"כ כנ"ל. אך בזה יש לדחות דבעיסה