שו"ת ברית עולם קכג

כאן בחצי של עה"נ ג"כ אסור מטעם זה לכ"ע דהשחיטה אינו אסור מצד עצמה רק מטעם הנאה ואם לא יועיל השחיטה לא עבר כלל אמימרא דרחמנא. והנה בס' דו"ח מערכה י"א הביא שהרא"ש ש ז"ל מחולק על ס' ע"א הנ"ל דהרי הרא"ש ז"ל מתיר בסכין של עוכומ"ז ולא אמרינן אעל"מ הרי דבהדו"ת שם מדמה להו אהדדי שחט בסכין ש"ע להמקדש באיסורי הנאה. ולכאורה יש לחלק ולומר דגם הרא"ש ז"ל אינו חולק על ט"א אלא דשאני בסכין ש"ע כיון דלא נגמרה באיסור. והבהמה קודם השחיטה ראויה לכל דבר א"כ ההנאה מהסכין בטלה בכל הבהמה דהיא היתר [ועיין בפירש"י ז"ל במס' ע"א ד"ה דצורות לא בטיל] ולהרשב"א ז"ל י"ל כיון דאפשר להוליך ההנאה לי"ה הוה כאפשר לברר האיסור ולא דמי לתוקע בשופר של עולה ולמקדש באיסורי הנאה דשם כל ההנאה הוא מאיסורי הנאה משו"ה שייך לומר אעל"מ משא"כ בשחט בסכין ש"ע י"ל כיון דלשחוט ליכא איסור רק ההנאה וכבר היא בטילה ולא אמרה תורה כלל ל"ת בזה כיון דבעת האיסור כבר נתבטל ואפשר לומר דלכ"ע שייך סברת ט"א בשופר של עולה ומקדש באיסורי הנאה דכל ההנאה הוא מהאיסור כנ"ל וא"כ כאן בחצי של עה"נ דמי לתוקע בשופר של עולה ולמקדש באיסורי הנאה דגם כאן כל ההנאה הוא מהאיסור דאי לא השחיטה מהאיסור לא שוה מידי כנ"ל. וביותר לפי מה שפסקו האחרונים ז"ל כהרשב"א ז"ל בסכין ש"ע די"ל כנ"ל משום טעם דאעל"מ ויש לפלפל בזה אך שייך בשחיטה אעל"מ ובמקום אחר הארכנו בזה בעה"י. והנה לפי"מ שכתבו כמה מהאחרונים ז"ל דמש"ה לא אמרינן בשחט בשבת אעל"מ משום דלא יתוקן האיסור כסברת המהרי"ט ז"ל א"כ כאן בחצי של עה"נ אם נימא ל"מ היינו דהכשר השחיטה ל"מ לא עבר שום איסור בהשחיטה ולהנך רבוותא ז"ל שפיר שייך אעל"מ בהך דחצי של עה"נ וי"ל דר"ח דסנהדרין בהא דחצי של עה"נ לשיטתו דע"כ ס"ל לר"ח אעל"מ דבתמורה שם בפלוגתא דאביי ורבא איתא שם דתליא בפלוגתא דשינוי קונה דאביי דס"ל אע"מ ס"ל דשינוי קונה ורבא דס"ל דאעל"מ ס"ל דשינוי אינו קונה עיי"ש א"כ ר"ח דס"ל במס' ב"ק (דף סז ע"א) לפי"מ דאיתא שם בלישנא דאיכא דאמרי דס"ל לר"ח שינוי אינו קונה א"כ ע"כ ס"ל אעל"מ ור"ח לשיטתו א"ש. אך ללישנא דאיתא שם דס"ל שינוי קונה א"כ ע"כ ס"ל אע"מ וא"כ נסתר סברתי הנ"ל שכתבתי דס"ל מטעם אעל"מ. אך לפי"מ שנתבאר דאפשר דבזה כ"ע מודים דאעל"מ גם לאביי א"כ הדר קמה וגם נצבה די"ל בחצי של עה"נ משום אעל"מ. אך כבר הארכתי במקום אחר די"ל דבשחיטה ל"ש אעל"מ ועיין בסמ"ע וש"ך בחו"מ סי' ר"ח ובט"ז ז"ל שכתב דכיון דדבר אחר גורם ל"ש אעל"מ וצ"ע מתוס' בתמורה שם דהקשו משוחט פסח על חמץ דנימא אעל"מ ולסברת הט"ז ז"ל ל"ק כלל ויש להאריך בזה. והנה זה זמן רב אשר כתב לי אאמו"ר הגאון שליט"א דבאמת י"ל דבשחיטה ל"ש אעל"מ דא"א להחזיר המעשה והא דהקשו בתוס' שם משוחט פסח על חמץ היינו משום דבקדשים בעינן כונה וזה ל"מ וכבר הארכתי בזה בעה"י לפנינו סי' ע"ז. ועוד יש לראות בזה דבחצי של עה"נ הרי הוה זה וזה גורם וכבר העירני לזה אאמו"ר הגאון שליט"א ולפי"ז יקשה ג"כ במה שכתבתי למעלה דאסור משום דנהנה מאיסורי הנאה וגם אעל"מ ל"ש גם להפוסקים דבשחיטה שייך אעל"מ ואף דזו"ז גורם ג"כ אסור לכתחלה אך מ"מ כיון דא"א בענין אחר הוה כדיעבד כידוע ודמי לתנור חדש שהסיקוהו בעצי ערלה לדעת הט"ז ז"ל ולדעת הש"ך ז"ל ג"כ בעצי אשרה דהוה הדין דיוצן ואח"כ כאשר יסיקוהו בעצים דהיתר יהיה זו"ז גורם כיון דא"א בלא"ה הוה כדיעבד כמבואר שם בט"ז וש"ך ז"ל בסי' קמ"ב וברא"ש ז"ל בפ' כ"ש.. אך מ"מ נלפע"ד דבחצי של עה"נ ל"ש טעמא דזו"ז גורם לא מבעיא לדעת הט"ז דפסק דבע"א דחמיר איסורא זו"ז גורם אסור פשיטא די"ל דחצי של עה"נ הוה כמו אשירה דאסור משום לא ידבק בידך מאומה מן החרם ול"מ זו"ז גורם ובהדיא איתא ברמב"ם ז"ל פ"ד מהל' עכו"ם הל' ז' דאם נהנה משלל של עה"נ לוקה אחת משום לא ידבק בידך מאומה מן החרס ועיי"ש בגמרא חולין וא"כ גם בזה וזה גורם אסור דחמיר איסורו כעו"ג כנ"ל. ואף לדעת הש"ך ז"ל דהתיר זו"ז גורם בעו"ג נסתפקתי אם שייך בחצי של עה"נ זוז"ג. ולכאורה יש לחלק מפת של עו"ג דשם התנור בעצמו היתר וגם הפת היתר רק המכשירין מהפת העצים והתנור הוה זו"ז גורם. אבל כאן בחצי של עיר אחרת שאנו נידונים עליה נימא דהוא בעצמו מסייע להשחיטה. ולהתיר מחמת הסכין שהוא של היתר צ"ע לכאורה משום דאינם עושים ענין אחד ועיין בתוס' ע"א (דף מט ע"א) ויש לפלפל בזה. אך להט"ז ז"ל בודאי דל"ש זה וזה גורם בחצי של עה"נ דדמי לאשרה בזה כנ"ל

ולכאורה עלה בדעתי לומר סברא חדשה דאולי י"ל דל"ד לתנור שהסיקוהו בעצי ערלה. דהנה באמת יש לחקור בדין דאסור לבטל איסור לכתחלה דאיכא פלוגתא דרבוותא אם מה"ת אסור לבטל איסור לכתחלה אם מדרבנן א"כ אמאי לא נאמר דגם אם ביטל בדיעבד במזיד יהיה אסור משום דאמר רחמנא ל"ת זאת ול"מ ולדעת כמה פוסקים גם באיסור דרבנן אעל"מ וזה מבואר דאינו אסור לבטל במזיד רק משום קנסא אך זה פשיטא דאינו קושיא כלל דל"ש בזה אעל"מ דאיך נחזור בזה הביטול כיון דסו"ס נתבטל והרי מבוטל לפניך ואיך נחזור מעשה הביטול וז"פ ובשלמא בשחיטה שייך לומר דל"מ להנך פוסקים דס"ל כן כנ"ל דשם אמרינן דל"מ הכשר השחיטה וזה אפשר להחזיר ולתקן האיסור כנ"ל דאמרינן דהוה כנחירה אבל בכל ביטול ל"ש זאת וז"פ. וא"כ כאן בחצי של עה"נ דהוה זו"ז גורם לפי הנ"ל. וזה בודאי דכחו דאסור לבטל איסור לכתחלה אסור לעשות זו"ז גורם לכתחלה. וכאן עושה זו"ז גורם לכתחלה במזיד דהיינו ששוחט הבהמה וא"כ צריך להיות אסור מטעם אעל"מ. ול"ד לתנור דשם ל"ש אעל"מ דאיך נחזיר המעשה וכיון דא"א בלא"ה הוה הלכתחלה כדיעבד ומותר אבל כאן די"ל דהכשר השחיטה ל"מ ואף בדיעבד יהיה אסור משום דאעל"מ. והנה גם בשחט בסכין ש"ע יש פוסקים דס"ל הטעם משום אעל"מ עיין ביו"ד (סי' י) הביא שם בנ"צ בשם הז"י וסתר אותו שם משום דגם אם ל"מ לא יתוקן האיסור דתיקון אותה לב"נ ולכאורה יש ליישב דעת הז"י דמה שמתירה לב"נ לא הוה הנאה דגם בלא זה אף אם תמות הבהמה יהיה מותר לב"נ ואולי תהיה בריא מחולי זה ותהיה ראויה לכ"ד ומש"ה הנאה מועטת כזו דמתירה תיכף לב"נ לא נחשב הנאה נגד מה דהיה יכול להיות שתהיה בריא מהחולי ואף דתניא במס' פסחים (דף עג ע"א) השוחט חטאת בשבת בחוץ לעכו"ם חייב כו' דתיקן להוציאו מידי אבר מה"ח היינו דסו"ס תיקנה קצת אך מ"מ לא הוה נהנה מאיסורי הנאה בשוחט בסכין ש"ע דההפסד יותר מהריוח כנ"ל. ועיין בפ"ח שהביא בשם ספר פני אריה דלא ס"ל כן ולדעת הז"י הנ"ל אפשר קצת לומר דהרמב"ם ז"ל ס"ל כן דמש"ה בשחט בסכין של ש"ע אסור כל הבהמה משום אעל"מ ובחתך בשר ל"ש זה ואף דבדעת הרמב"ם ז"ל יש חילוקי דעות איך הוא ס"ל בדין דאעל"מ או כאביי או כרבא עיין בפ"ג מהל' מלוה ובכ"מ שם דמשמע דפסק כרבא ובפ"ו מבכורות משמע כאביי עיי"ש בלח"מ מ"מ כיון דבסכין ש"ע ליכא איסור אלא אח"כ בהנאה הבאה ממנו ובאם דל"מ לא יעבור כלל אמימרא דרחמנא גם אביי מודה דאעל"מ כנ"ל ע"פ סברת ט"א ז"ל. אך מפרשי הרמב"ם ז"ל לא פירשו כן עיי"ש. אך בלא"ה כתבנו דלכאורה י"ל דבשחיטת חולין ל"ש אעל"מ ומחלוקת דרבוותא הוא ומהדו"ת ומהחו"ד ביו"ד (סי' א סעיף יא) משמע דאמרינן בזה אעל"מ ועיין בס' נתיבות המשפט ובס' ח"ס חיו"ד (סי' ו). ובתשובת נוב"י תניינא חלק אהע"ז (סי' קכט) משמע בהדיא דל"ש בשחיטה אעל"מ מכמה טעמים אך מ"מ סברתנו שכתבנו למעלה לכאורה א"ש די"ל דאסור משום דנהנה מאיסורי הנאה

(ד) ודאתאן עלה דהנה כל הנ"ל כתבנו מה שיש לומר לכאורה ע"ד הפלפול. אך בפירש"י ז"ל עדיין לא יתיישב דרש"י ז"ל פי' בהדיא דמש"ה הבהמה אסורה משום דשחיטתו זו היא מיתתו ובבעיא דר"ת דאבעיא ליה אם שחיטת