שו"ת ברית עולם קכא

קודם התערובות או לא כמו בדבר שיש לו מתירין. אך מ"מ מהך דחות יאיר ואו"ה הנ"ל דמיירי ביבש ביבש וגם במהר"ל ומ"מ כתב דבזה שייך סברת המרדכי הנ"ל לחלק בין ניכר האיסור קודם תערובות או לא כמובא בפמ"ג שם וא"כ צ"ע מהך דדברי המרדכי דפ' גיה"נ הנ"ל וצ"ע בזה. ואולי דמ"מ יש לחלק בהך דפ' גיה"נ דאף דמה שאנו דנין לאסור שאר החתיכות הוא רק מחמת החתיכה המעורבת מכבר ולא מחמת החלב דלא בלעו כלל מהחלב מ"מ כיון דאותה החתיכה עיקר איסורה מחמת החלב והחלב היה ניכר שפיר מיקרי ניכר האיסור קודם התערובות אף דהחתיכה האוסרת אינה ניכרת מ"מ עיקר האיסור ניכר היה וגם עתה הוא בלוע ומחמתו בא כל האיסור ויש קצת לחלק בין זה להך דעצים שנשרו מן הדקל ביו"ט הנ"ל. וקצת יש לחלק דאף דבהך דמרדכי דפ' גיה"נ נעשה האיסור אחר התערובות מ"מ הי' באפשר להכיר האיסור אילו ראו זאת בעת שנגע החלב בהבשר משא"כ בהך דאו"ב הנ"ל דא"א לאחר התערובות לידע איזהו שנאסרה לשוחטה ביום זה. ויהיה א"ש ג"כ הך דמבואר בס' חתם סופר חיו"ד סי' ס"ד במעשה שדורס אחד דרס בכמה כבשים אך היה הרבה יותר שלא נדרסו דמפלפל שם דבטל ברוב אף דהוה דבר חשוב ומשום דאינו אסור אלא מדרבנן יעו"ש. וקשה דבלא"ה ל"ש לאסור משום ד"ת דהא האיסור נעשה אחר התערובות. אלא דלפי"ז הנ"ל י"ל דהרי באם דראינו בעת חלות האיסור לאיזה דרס היה ניכר האיסור שאני. אך מלשון החות יאיר לכאורה לא משמע כך אלא דהעיקר תליא דנעשה האיסור לאחר התערובות יעוש"ה וצ"ע בכ"ז. ודע דבפמ"ג שם לכאורה הלשון אינו מדוקדק דכתב שם דכל ד"ח שלא נדע איסורן תחלה אף שהיה בעולם לבדן אפי"ה בטילין שפיר דמשמע מלשונו דאף דנאסר מתחלה אך דלא נדע עד לאחר תערובות ג"כ בטיל וזה תמוה דמבואר בכ"מ בפוסקים דלא בטיל ד"ת אף שנתודע האיסור לאחר תערובות אלא דנראה כונתו שנעשה האיסור אח"כ והלשון אינו מדוקדק. ולכאורה, מבואר ג"כ בגמרא פסחים (דף פח ע"ב) בהך דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחת מהן כולן יוצאין לבית השריפה ואמאי לא בטיל ברובא וצ"ל דהוא משום חתיכה הראויה להתכבד עיין בס' בית אפרים חיו"ד סי' ל"ג דמבואר כן והרי שם נתודע האיסור לאחר תערובות אלא דכיון דנעשה האיסור מקודם אף שלא נדע מקודם תערובות שפיר לא בטיל משום חתיכה הראויה להתכבד וכן משמע מלשון החות יאיר עיי"ש בסי' קל"ג. אך עיין בהגהות הגאון הרא"ם הורוויץ שליטא שם שדחה טעם זה ומפרש לה מטעם אתר ויש לפלפל בדבריו יעוש"ה ודוק

(ח) ועוד נלפע"ד להוכיח לסברתנו הנ"ל מהא דאיתא במס' יומא (דף נ"ה.) תנן התם רבי יהודה אומר לא היו שופרות לקיני חובה מפני התערובות מאי מפני התערובות אר"י וכו' א"ל כו'. ומסיק כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא גזירה משום חטאת שמתו בעליה ומי חיישינן והתנן השולח חטאתו ממדינת הים כו'. אלא משום חטאת שמתו בעליה ודאי ונברור ארבעה זוזי ונישדי במיא והנך נשתרו ר"י ל"ל ברירה כו' יעו"ש והיינו דכיון דמעות חטאת שמתו בעליה הולכות לים המלח ונמצאו מעורבות עם הכשירות ופוסלות אותן והיינו מפני התערובות כפירש"י ז"ל שם יעוש"ה. וקשה דכי נתערב בהם מאי הוי והא בטלי ברובא המעות הכשירות וכי משני ג"כ דר"י ל"ל ברירה אכתי קשה דהא בטלי ברובא אע"כ דצ"ל דדבר חשוב הוא ולא בטלי ברובא. ואין לומר דהרי ר"י לשיטתו ס"ל במס' מנחות (דף כ"ב) דמין במינו לא בטיל מה"ת דאכתי קשה לפיר"ת ז"ל במס' זבחים (דף ע) במנחות (כ"ב) וביבמות (פ"א:) דדוקא בדבר לח בלח לא בטל אבל ביבש ביבש שפיר בטיל א"כ קשה ולשיטתו ע"כ צ"ל דהתם היינו טעמא משום דדבר חשוב לא בטיל ומש"ה היו שופרות לקיני חובה. ועוד דגם להנך פוסקים דס"ל דגם ביבש ביבש ס"ל לר"י דמין במינו לא בטיל וכמו שחזר בו ר"ת ז"ל במס' זבחים ובמנחות שם מ"מ קשה תינח למ"ד בפ' הקומץ רבה שם דבתר מבטל אזלינן א"כ ג"כ כאן בנתערב המעות מחטאת שמתו בעליה בשאר המעות ג"כ אפשר להמבטל להיות כהבטל משא"כ למ"ד שם דבתר בטל אזלינן שיוכל להיות כהמבטל עיי"ש א"כ הרי כאן הנך מעות חטאת שמתו בעליה א"א להיות כהמבטל בשום אופן וא"כ שפיר בטל אף במין במינו ואמאי לא מהני שם ביטול אע"כ משום דהוא דבר חשוב והרי שם הא לא ניכר ולא נעשה האיסור כלל קודם התערובות ודמי לסלע בתוך כיס זה הקדש הנ"ל ומ"מ לא מהני ביטול אע"כ דבדין דבר חשוב וכדומה ל"ש הך כללא דהמרדכי הנ"ל וכנ"ל. אך לפי מה שכתבתי למעלה י"ל דבאמת גם בכל הענינים שפיר שייך כללא דהמרדכי הנ"ל. אלא דע"כ לא כתב המרדכי דינו רק ביין בגיגית דהוא לח בלא ונעשה הכל גוף אחד ולא היה ניכר וגם עתה אינו דבר מופרד בפ"ע משא"כ ביבש דהוא דבר מופרד בפני עצמו רק שאין אנו יודעים איזהו בזה ל"ש דינו כמבואר למעלה. א"כ ג"כ כאן דהמעות מחטאת שמתו בעלי' ג"כ הוא דבר מופרד בפ"ע במקומו אלא דלא נדע איזהו ל"ש הך חילוק בין ניכר האיסור קודם התערובות או לא. אך מ"מ לדברי החות יאיר והאו"ה והפמ"ג ז"ל קשה לכאורה דדמי ממש לבהמה שנתערבה ואח"כ נשחטה האם הנ"ל וכדומה דכתבו דבטל וצ"ע בדבריהם ז"ל. ואחר שכתבתי כ"ז ראיתי במשנה למלך בפ"ז מהל' מעילה ה"ו שעמד ע"ז דאמאי לא יתבטל המעות מחטאת שמתו בעליה בשאר המעות וע"כ דמשום דמטבע לא בטיל יעוש"ה והובאו דבריו ז"ל בס' בית אפרים חיו"ד סי' ע' עיי"ש בב"א שמתמה על המשל"מ וכתב דלק"מ דליבטיל ברובא דהא האי ר"י אמר לה ור"י א"ל מין במינו לא בטיל ולפי הנ"ל לא הבינותי דבריו ז"ל דאכתי קשה לשיטת ר"ת ז"ל דבדבר יבש גם לר"י בטיל במיב"מ ג"כ וגם לאינך פוסקים קשה למ"ד דבתר בטיל אזלינן כנ"ל ושפיר מקשה וכמו שנתבאר בעה"י ודוק. ועדיין צ"ע ויש לפלפל בזה הרבה. אך מאשר כתבו רבותינו האו"ה והחות יאיר ז"ל והובא בפמ"ג לפסוק דגם בנתערב כמו יבש ביבש וגם בחהר"ל ובד"ח גם כן שייך סברא זו דהמרדכי לחלק בין היכא דניכר האיסור קודם התערובות או לא. חלילה לי לכתוב נגד דבריהם ז"ל ואני מבטל דברי מפני דבריהם ז"ל לא שרירין ולא קיימין אך לפלפולא בעלמא מה שיש לומר לכאורה בהשקף ראשון ואם מ"ו שגיתי ה' הטוב יכפר בעדי וינחני לאמיתה של תורה אס"ו: סימן לה

לבאר בדין בהמות של עיר הנדחת ושור הנסקל ואם שחט אותן ובדין בהמה ועיסה חציה של עה"נ וחציה של ע"א

(א) איתא במס' סנהדרין (דף קי"ב ע"א) אמר ר"ח בהמה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת אסורה עיסה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת מותרת מאי טעמא בהמה כמאן דלא פליגי דמיא עיסה כמאן דפליגי דמיא. בעי ר"ח בהמת עיר הנדחת מהו דתיהני בה שחיטה לטהרה מידי נבילה לפי חרב אמר רחמנא ל"ש שחטה מישחט ל"ש קטלא מיקטל א"ד כיון דשחטה מהני לה שחיטה מאי תיקו. ופירש"י ז"ל שם כמאן דלא פליגי א"א לכזית בשר בלא שחיטה ואפילו שחטה אין בשחיטתו כלום ושחיטתו זו היא מיתתו ואין היתר אפילו החצי כו' אינו שוחט כו' עיסה כל אימת כו' ל"ש שחטה כו' דבין בשחיטה כו' קרינא כו' א"ד לפי חרב כו' אבל דרך שחיטה מהני לה לטהרה מידי נבילה דנהי דלאכילה כו'. והנה פירושא דשמעתא נראה לכאורה דהוא מטעם ברירה ומש"ה העיסה מותרת. אף שבעת שהודחה העיר לא נחלקה עדיין העיסה. מ"מ כיון דאפשר בחלוקה אמרינן ברירה ובהמה כיון דא"א לשחטה כפירש"י ז"ל. מש"ה אסור באכילה דלא שייך ברירה בזה. ובהנאה לכאורה לפי זה י"ל דמותרת החצי של עיר אחרת דבזה שייך ברירה. ולכאורה קשה לי אמאי אסור באכילה החצי של עיר הנדחת לר"ח בודאי. הלא מבעיא לי' לר"ח בבהמת עה"נ אם מהני השחיטה לטהרה מידי נבילה. ויכול להיות דמהני בה