שו"ת ברית עולם קכ

הטעם לההיתר תיכף נתבטל ולא היה ניכר האיסור ולכאורה דמי להך דיין בגיגית הנ"ל. דזה אינו דלא דמי ליין הנ"ל דשם בעודן בענבים היה היתר ואימתי נעשה איסור כשיצא ואז כבר נתבטל משא"כ בטעמא דאיסור הרי בעוד היה הטעם טמון בהאיסור היה ג"כ אסור ושם איסור עליו. וכה"ג מיישב בס' שער המלך סוף פ"ה מהל' יו"ט על הך דסוף מס' ביצה בהך דינקי תחומין מהדדי דמש"ה אסורה הבהמה אף דהיניקה לא ניכר מ"מ חצי הבהמה של חבירו ניכרת היא ואסורה עליו יעוש"ה. ול"ד להך דעצים שנשרו מן הדקל ביו"ט דמרבה עליהם עצים מוכנים ומותרין דמזה למד המרדכי דינו בספ"ק דשבת הנ"ל אף דשם ג"כ העצים שנשרו היו ניכרין ואסורין די"ל לפע"ד דה"ט דהנה שם אין אנו דנין על העצים דמרבה עליו אם הם מותרין דנימא כיון דעצים דמוקצה המעורבים בתוכה היו ניכרין אלא אנו דנין על החום שיהיה אח"כ כשיסיק אותם האיסור וההיתר ולא ישאר כלל משם לא של איסור ולא של היתר וכיון שנידון על התוס' דהיתר שמעורב בתוכה חום דאיסור הלא בעת שנפל ונתערב התוס' דאיסור לא היה ניכר כלל האיסור ואף דמקודם זה היה ניכר העצים דאיסור מ"מ לא על העצים אנו דנין אלא על התוס' מה שא"כ בהך דינקי תתומין וכן בהך דנתערב איסור בהיתר ופלטה טעמו ולקחו האיסור משם הרי אנו דנין על ההיתר ועל חצי הבהמה של היתר דנתערב בתוכה איסור ואימת נתערב בתוכם איסור בעת שינקה מחצי הבהמה של האיסור או מאיסור שנפל להיתר ופלטה טעמו והלא אז היה ניכר האיסור שאנו דנין ע"ז ודוק בסברא זו כי נכון הוא לפע"ד. ונכון בסברא זו ליישב הך דפסק הרי"ף ז"ל בהך דפת שאפאו עם הצלי דמשום ריחא לא מהני ביטול משום דהוה דשילמ"ת וקשה על המרדכי הנ"ל דהרי אינו ניכר האיסור בעת שנתבטל בתוך הפת אלא דלהנ"ל א"ש בפשיטות משום דהא דאנו דנין על הפת משום הריח שנכנס מהצלי והרי הצלי היה בעין משא"כ בהך דיין בגיגית הנ"ל דעל איזה דבר נדון לאיסור אם על הענבים הרי הם היתר ואם על היין שיצא מהענבים הרי לא ניכר וכבר נתערב ודוק

(ז) והנתבאר מכל הנ"ל די"ל לכאורה דכל דין המרדכי הוא רק כמו בהך דיין בגיגית דנתערב באופן דנעשה גוף אחד וליתא כלל בעינו משא"כ בנתערב יבש ביבש וכדומה דהאיסור בעין בכ"מ דאיתא י"ל דל"ש דינו. וכן י"ל דלא נאמר סברתו רק בדשילמ"ת דשייך טעם הנ"ל דבזה ל"ש עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר כנ"ל משא"כ בשאר ענינים דלא בטיל כמו דבר חשוב וכדומה י"ל דבזה אף היכא דלא ניכר קודם התערובות לא בטיל כנ"ל וכדמוכח ג"כ מפרוטה בכיס הקדש הנ"ל דכתבו בתוס' דלא בטיל משום דהוה דבר חשוב כנ"ל. אך מזה ליכא לאוכוחי דבדבר חשוב אין נ"מ בין ניכר האיסור די"ל דשם משום דיבש ביבש בלא"ה ל"ש סברת המרדכי וגם בדבר שיש לו מתירין אין נ"מ בין ניכר או לא כנ"ל. אך בס' שו"ת חות יאיר (סי' קלג) כתב בהמה שנתערבה ואח"כ שחט לברתה דמותר לשחוט מהתערובות דדשילמ"ת לא הוה כמוש"כ הרמ"א ז"ל וה"ה חשיבות דבר תשוב ובאו"ה כלל ז' ד"ג כ"כ בתחיכה הראויה להתכבד כ"ז הובא בפמ"ג (ריש סי' קב) במשבצות ס"ק א'. והרי דבלא ניכר האיסור בטיל גם בשאר ענינים כמו בד"ח או חתיכה הראויה להתכבד והרי דגם בנתערב יבש ביבש וכדומה וג"כ שאר ענינים ס"ל להך סברת המרדכי לחלק בין ניכר האיסור או לא. וראיתי דבפמ"ג שם העיר ג"כ מהך דפרוטה בכיס זה הקדש יעוש"ה. ולכאורה נלפע"ד דיש להוכיח קצת מדברי המרדכי עצמו דלא ס"ל סברתו הנ"ל בשאר הענינים כמו בד"ת או חהר"ל. דהנה המרדכי בפ' גיה"נ כתב (סי' תרעד) וז"ל באמצע הסימן שם ואם יש חתיכות הרבה ונגע האיסור באחד מהן ואין ידוע באיזה מהם אם ראויה להתכבד לפני אורחים לא בטלה והכל אסור וכו' יעו"ש והיינו ע"כ באיסור בשר עם חלב דאי בשאר איסורין לא שייך בדבר הבלוע חתיכה הראויה להתכבד דהאיסור אינו ראוי להתכבד כמו שכ' בעצמו שם (סי' תרפא) אלא דבאיסור חלב עם בשר מיירי דהבשר עצמו נעשה איסור ומוכת מזה דבאיסור בשר בחלב אף במליחה דאינו רק מדרבנן נעשה כגוף איסור לענין תהר"ל ועיין בפמ"ג (בסי' קב) בשפתי דעת. אך יקשה בזה דלפי משמעות לשונו ז"ל משמע דגם בלא היה ניכר מכולם איזה תתיכה נאסרה ג"כ אסור משום תהר"ל והרי לא היה ניכר האיסור קודם התערובות. ואף דשם היה ניכר האיסור היינו החלב שנפל על חתיכה אתת מ"מ הרי אין אנו דנים על שאר החתיכות לאסרם מחמת החלב שנפל דהרי מעולם לא קבלו שום טעם מהחלב אלא דחתיכה אחת קבלה הטעם ושאר תתיכות שאנו רוצים לאוסרן הוא רק מחמת שנתערב בהם החתיכה שקיבלה טעם מהחלב והרי החתיכה הנאסרת שמחמת זה אנו רוצים לאסור שאר החתיכות הרי בעת שנאסרה כבר היו מעורבים ובטלים ברובא ולא ניכר האיסור שאנו רוצים מחמת זה לאסור שאר החתיכות ודמי לכאורה לעצים שנשרו מדקל ביו"ט הנ"ל דאף דהעצים היו ניכרין אך מחמת שמה שאנו רוצים לאסור הוא לא מחמת העצים רק מחמת החום וזה לא היה ניכר וא"כ גם בהך דיבש ביבש שנתערב הנ"ל לפי דעת החות יאיר דמדמה לה להך דמרדכי הנ"ל י"ל כן. אך בזה אפשר לדחוק דכונת המרדכי ז"ל דוקא דבעת שנפל החלב על חתיכה אתת ראינו איזה חתיכה והוה ניכר האיסור אך אח"כ נתערב ואין אנו מכירים איזה תתיכה הוא האיסור. אך יותר יקשה מהא דכתב המרדכי בפ' גיה"נ שם (בסי' תרפג) וז"ל ואם יש ספק באותן חתיכות באיזה חתיכה נגע החלב ויש שם חתיכות הרבה דאיכא לאסתפוקי דלמא בהא נגע או בהא נגע כל כה"ג כולו מותר דחד בתרי בטיל ואפילו הם חתיכות הראויות להתכבד משום דהא דאמרינן כו' אבל כה"ג שהאיסור מחמת דבר אתר הבלוע בו אפילו ניכרת תחלה איזו חתיכה נגעה בו ונאסרה ושוב נתערב בשתים ולא מינכרה בטלה ברוב כש"כ היכא שלא ידע מעולם איזה נגעה בחלב ואיזה לא נגעה בחלב דשרי כולהו מספיקא דאכל חדא איכא למימר דלמא הא לא נגעה ושלום מבר"ב עכ"ל עייש"ה והובא דברי מרדכי הנ"ל בש"ע יו"ד (סי' קה ס"ט) ובהגהה שם. והרי שם מבואר להדיא דמיירי גם בלא היה ידוע מעולם איזה חתיכה נאסרה וגם שם שאר החתיכות לא נאסרו כלל מהחלב אלא משום דמעורב בהם חתיכה אתת הנאסרת מחמת החלב. ומחמת חתיכה זו אנו רוצים לאסור שאר החתיכות והרי בעת שנאסרה החתיכה זו שמחמת זה אנו דנין לאסור השאר הרי בעת שנאסרה היה כבר מעורב ברוב ונתבטלה ולא מינכר האיסור קודם התערובות ומ"מ קאמר שם דהא דלא נאסרה משום חהר"ל היינו משום דאין איסורה מחמת עצמה ולא משום כלל זה דהכא דלא ניכר האיסור קודם התערובות לא אמרינן דין דראוי להתכבד. דאף שס"ירי שם וכש"כ היכא שלא ידע מעולם איזה נגע בחלב ואיזה לא נגע דשרי כולהו מספיקא. לא משום טעמא הנ"ל דהיכא דלא ניכר קודם התערובות ל"ש כלל דין דתהר"ל אלא כמו שסיים שם וכש"כ היכא דלא ידע כו' דאכל חדא איכא למימר דלמא הא לא נגעה יעוש"ה. ויותר הו"ל לומר דבלא ידע איזה נגעה ל"ש כלל דין דחהר"ל ולא דבר תשוב משום דלא מינכר האיסור קודם התערובות אלא ע"כ דע"כ לא קאמר המרדכי דינו רק בדבר שיש לו מתירין דבזה איכא סברא לחלק בין היכא דהיה ניכר האיסור קודם התערובות או לא ומטעמא דנתבאר למעלה. משא"כ בשאר הענינים כמו תהר"ל וכדומה י"ל דבזה אין מקום לחלק כלל בין ניכר או לא. ואף דלפי"מ שכתבתי די"ל דביבש ביבש ל"ש סברת המרדכי גם בדבר שיש לו מתירין וא"כ לא קשה מדברי המרדכי דפ' גיה"נ הנ"ל די"ל דלעולם גם בתהר"ל וכדומה איכא לחלק בין היכא דניכר האיסור או לא כמו בדבר שיש לו מתירין אלא דבהך דפ' גיה"נ שם דמיירי ביבש ביבש דגם בדבר שיש לו מתירין אין חילוק בין ניכר קודם התערובות או לא כנ"ל מש"ה נקיט שם המרדכי הטעם דלא הוה תהר"ל משום דאין איסורו מחמת עצמו ולעולם היכא דשייך לחלק בדבר שיש לו מתירין בין ניכר או לא כמו בלח בלח שפיר איכא לחלק גם בחהר"ל ג"כ בין ניכר