שו"ת ברית עולם יא

שאלות ותשובות בדיני או"ח סימן א

שאלה יש לברר למ"ד מצות אין צריכות כונה אם מכוין בפירוש שלא למצוה. וכן אם מכוון שלא למצוה היכא דאיכא בבל תוסיף האיך הדין ויתבאר ג"כ בדין דמצא תפלין בשבת מה דינו

(א) תשובה הרמב"ם ז"ל בפ' י"ט מהל' שבת הצ' כ"ג פסק המוצא תפלין בשבת ברה"ר כיצד הוא עושה לובשן כדרכן מניח של יד בידו ושל ראש בראשו וכו' וחוזר ויוצא ולובש זוג שני וכו' וכן פסק בש"ע או"ת סי' ש"א סעיף מ"ב דמכניסן זוג זוג יעוש"ה. וכבר תמה ע"ז בתוס' יו"ט הביאו המג"א בש"ע או"ח שם כיון דקיי"ל דשבת לאו זמן תפלין א"כ יכנוס ב' זוגות בב"א דלא עבר על ב"ת כיון דלאו זמנו הוא כדאיתא בגמרא. יעו"ש שהביא לתרץ בשם חידושי מהרש"א ז"ל דאפילו למ"ד שבת לאו זמן תפלין הוא אסור ללבוש יותר מזוג אחד דלא שרי ליה יותר ממלבושו בחול כדאיתא בגמרא וכ"כ הר"ן. והא דאוקימנא כמ"ד שבת זמן תפלין הוא משום דמתניתין ר' מאיר היא דס"ל כן יעו"ש במהרש"א. והיינו דכן מבואר במס' עירובין (דף צ"ו ע"ב) ובגמרא שבת (דף ס"ב ע"א) דמקשה אביי לעולא דס"ל נשים עם בפ"ע הן מהא דתניא המוצא תפלין מכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה וכו' ומשני קסבר ר"מ שבת זמן תפלין הן וכו' יעו"ש. ולכאורה דבריהם ז"ל צריכין לי עיון דהא בגמרא בפ' המוצא תפלין שם (דף צ"ו ע"א) קאמר ואבע"א אי דס"ל דשבת זמן תפלין דכ"ע וכו' והכא בלעבור שלא בזמנו קמיפלגי ת"ק סבר לא בעי כונה כו' יעו"ש בפרש"י ז"ל. והרי דרצה הגמרא לפרש גם דברי ר"מ דס"ל שבת לאו זמן תפלין וע"כ דזה לא יהיה כעולא דמס' שבת הנ"ל דס"ל נשים עם בפ"ע הן. ולפי"ז יקשה לדבריהם ז"ל אמאי לא מפרש הגמרא באמת דכ"ע ס"ל שבת לאו זמן תפלין וכ"ע ס"ל כרב שמואל בר רב יצחק דמקום יש בראש להניח שני תפלין אלא דלר"מ מותר כדרך לבושו בחול והוא רק זוג אחד ולר"ג כל מקום שראוי ללבוש והוא שני זוגות כדאיתא שם בגמרא. ובשלמא בתוס' ז"ל בעירובין צ"ו ע"ב סוף ד"ה לא ס"ד דכתבו דלא מיתרצא מילתיה דר"מ כו' אא"כ סבר שבת זמן תפילין הוא כו' א"ש די"ל דהיינו כונתם ז"ל דלפי מה דמסיק בגמרא לעיל לא מתרצי אא"כ סבר שבת זמן תפלין דלא קאי הך אבע"א הנ"ל. אך דברי המהרש"א דכתב דמש"ה לא אוקמי לעיל בהכי משום דר"מ ס"ל ז"ת הוא צריך ביאור דהרי רצה הגמרא לאוקים דס"ל לאו ז"ת הוא כנ"ל ועוד יש לדקדק הרבה בסוגיא זו יובא לפנינו אי"ה

(ב) ולפע"ד היה נראה לכאורה לפרש קצת בסוגיא זו והוא דהנה בסוגיא זו איכא למידק בה טובא. דאיתא שם (דף צ"ה ע"ב) אמר רבא אפילו תימא ר"מ התם דרך מלבושו כחול שויוה רבנן והכא דרך מלבושו כחול שויוה רבנן התם כו' הכא דבחול נמי זוג אחד אין טפי לא לענין הצלה נמי זוג אחד אין טפי לא ובתר הכי קאמר לר"ג מאי קסבר כו' ואי קסבר שבת לאו ז"ת כו' ומסיק דס"ל לאו זמן תפלין אלא דס"ל כר"ש בר"י וקאמר לימא בדר"ש בר"י קמפלגי לא דכ"ע א"ל דר"ש בר"י והכא בשבת זמן תפלין קמפלגי וכו' אבע"א וכו' והנה בדברי ר"מ דמפרש דס"ל דדרך מלבושו כחול שויוה רבנן ולפיכך זוג אחד אין ב' זוגות לא ופירש"י ז"ל משום דסבירא ליה שבת ז"ת וטפי מן המצוה לא שרי לאצילי. קשה טובא דלפי"ז ל"ל לתרץ בגמרא דדרך מלבושו כחול שויוה רבנן ומאי מקשה כלל לימא דלא כר"מ דאי ר"מ הא אמר לובש כל מה שיכול כו' הא בתפלין לא יוכל להניח יותר משום בל תוסיף ואי דזה בעי כוונה למצוה הא רבא הוא דאמר במס' ר"ה (דף כ"ת) דבזמנו לא בעי כוונה. ואם נפרש דס"ל ז"ת הוא הרי איכא בל תוסיף ולא צריך לטעם דכחול שויוה רבנן וכיון שפירשה רבא דדרך לבושו כחול שויוה רבנן למה צריך לפרש באמת דס"ל ז"ת הוא ואי דפירש"י ז"ל לפי האמת דס"ל שבת ז"ת. קשה למה ליה לרבא לפרש דכחול שויוה הא בלא זה ניחא די"ל דס"ל ז"ת ומשו"ה אסור דלא לעבור בבל תוסיף. ועוד דבדברי ר"ג פריך אי קסבר שבת ז"ת זוג אחד אין טפי לא ופירש"י ז"ל משום דטפי מן המצוה לא הותר ובתוס' ד"ה אי קסבר הקשו על פירש"י ז"ל ופירשו משום דאי ז"ת הוא אסור שני זוגות משום בל תוסיף ולפי"ז אמאי בר"ג היה נ"ל בפשיטות דמשום ב"ת אסורין שני זוגות ובדברי ר"מ הוכרח לפרש משום דדרך לבושו כחול שויוה רבנן והרי בלא"ה איכא ב"ת ואפילו אם נימא דמפרש לה אפילו אם נימא דליכא ב"ת בלא מכוין א"כ גם לר"ג יכול להיות דס"ל דז"ת הוא וליכא ב"ת ומאי מקשה זוג אחד אין טפי לא ולפי פי' התוס' עיקר הקושיא משום בל תוסיף כו'. ועוד דמסיק בטעמו דר"ג משום תכשיט וכר"ש בר"י וקאמר לימא דת"ק ל"ל דר"ש בר"י וקמפלגי בדר"ש בר"י ולמה לא מפרש לה דפליגי דלת"ק דרך לבושו כחול שויוה רבנן ובחול אין דרכו אלא בזוג אחד ור"ג ס"ל דכיון דמקום תפלין הוא על שני זוגות משו"ה מלבוש הוא וכ"ע ס"ל כר"ש בר"י וכמו שדקדקנו על תירוץ המג"א בשם המהרש"א ז"ל ובאיזה סברא נאיד הגמרא ממה שמפרש למעלה די"ל דלא הותר דרך מלבוש אלא זוג אחד כבחול. וכן קשה במה דקאמר ואבע"א דכ"ע שבת זמן תפילין והכא במצות צריכות כונה קמפלגי ת"ק סבר לצאת לא בעי כונה ור"ג סבר בעי כונה והיינו דלת"ק אסור שני זוגות משום ב"ת ולמה צריך לטעמו דב"ת בלא"ה לא הותר דרך מלבוש אלא כבחול וכן יש לדקדק באינך תירוצא דמסיק שם. ועוד יש לדקדק קצת במאי דקאמר לימא בדר"ש בר"י קמיפלגי כו'. לא דכ"ע אית להו דר"ש בר"י כו' דת"ק סבר שבת זמן תפילין כו' והאיך היה ס"ל לס"ד דגמרא דת"ק ל"ל דר"ש בר"י מה ס"ל בדין שבת ז"ת ועוד יש לדקדק בסוגיא זו יעוש"ה

(ג) ולפע"ד נראה לכאורה די"ל בביאור סוגיא זו דהנה לכאורה יש לדקדק ברש"י ז"ל בפ' המוצא תפלין שם באוקימתא קמייתי דמוקי לה דפליגי בשבת זמן תפלין ות"ק ס"ל שבת זמן תפלין הוא ור"ג סבר לאו ז"ת הוא וכתב רש"י ז"ל ד"ה ת"ק סבר שבת זמן תפלין הוא ומשום הצלה לא מישרי בו טפי מן המצוה דלאו תכשיט נינהו וכש"כ דכיון דזמן תפלין הוא ואיכא בל תוסיף אתי איסור בל תוסיף ומשוי להו עליה