שו"ת ברית עולם קיח

מתירין מונע ממנו הביטול והאיסור חל עליו והביטול אינו יכול לחול עליו משום דהוה דבר שיש לו מתירין והאיסור בעולם הוא קודם הביטול וא"ש סברא זו דמרדכי הנ"ל. אך ביין בגיגית הנ"ל דלא הוה כלל בעולם קודם תערובות כשמתחיל הטיפה לירד תיכף נתבטל ולא הוה כלל בעולם, וי"ל שפיר דגם הרמב"ם ז"ל מודה להמרדכי הנ"ל אך דבזה ל"ש זה ומש"ה לא הביא הרמ"א ז"ל שום חולק על דין דהמרדכי הנ"ל. ולפי"ז א"כ צ"ע ג"כ בלח בלח שנתערב ונדר מחלק מהם כגון הך דכתב בחידושי הגרע"א ז"ל ביו"ד סי' ק"ב הנ"ל בנתערב קמח חטים בקמח שעורים ונדר מקמח חטים דהוה לח בלח וכתב שם הגרע"א ז"ל דשפיר בטיל אף דהוה דבר שיש לו מתירין כהמרדכי ז"ל הנ"ל ודלא כמוש"כ בס' מקור חיים. אך להנ"ל י"ל לכאורה דגם בלח בלח לא בטיל בנדר משום דהוה דבר שיש לו מתירין ול"ש סברת המרדכי משום דהאיסור הוא בעין כנ"ל אך יש לדחות ולפלפל בדין זה. וצ"ע בדין לח בלח המבואר בחידושי הגר"א ז"ל שם האיך לפסוק לפי הנ"ל ואין להאריך בזה. אך ביבש ביבש הנ"ל י"ל דלא שייך בזה דין המרדכי הנ"ל כנ"ל

(ד) אך כ"ז בנתערב דבר לח בלח או יבש ביבש אך בפרי שנתגדל באיסור כגון בשבת שיובא לפנינו בעה"י בזה י"ל לכאורה דדמי ליין בגיגית הנ"ל דמקודם הביטול לא היה בעולם ואח"כ כשמתחיל לבוא האיסור בגידולו לעולם כבר נתבטל ונעשה גוף אחד ולא נקרא כלל לא שם איסור ולא שם היתר על הדבר האסור היינו הגידול ושפיר שייך דינו דהמרדכי בזה דאף דהוה דבר שיש לו מתירין מ"מ בטל. ועיין בסי' ק"ב ביו"ד שם בביאורי רבינו הגדול הגר"א ז"ל ס"ק ט"ז ובאו"ת סי' ש"ך ס"ב שם דהראה מקור להא דהמרדכי ג"כ מהך דב"ק (דף סט ע"א) ד"ה כל הנלקט דמקשו בתוס' שם דמה מהני הפדיון להנך דיתגדלו אחר הפדיון וכתבו דבטל ברובו אע"ג דהוה דבר שיש לו מתירין מ"מ מדאורייתא בטל ולפי דין המרדכי א"ש בפשיטות דל"ש בזה דבר שיש לו מתירין משום שאינו ניכר האיסור ובאו"ת סי' ש"ך ביאר שם מרן הגר"א ז"ל יותר דתירוץ התוס' בב"ק דוחק הוא דמ"מ מה צניעות הוא דיכשלו באיסור דרבנן והרי טוב יותר לעשות כהמתניתין לציין אלא מוכח כהמרדכי ז"ל דבאינו ניכר בטיל אף בדבר שיש לו מתירין יעו"ש וכן תירץ בשיטה מקובצת שם על קושיית התוס' כהמרדכי הנ"ל דבאינו ניכר ל"ש דבר שיש לו מתירין ע"ש. אך מדברי התוס' שם משמע דלא ס"ל כהמרדכי הנ"ל דכתבו שם דהוה דבר שיש לו מתירין ומדרבנן אינו בטיל וכבר הביא בחידושי מאור הגולה הגרע"א ז"ל ביו"ד שם והביא ג"כ מדברי הר"ן ז"ל בנדרים (דף נח ע"א) על ההיא דאר"ש אף אני לא אמרתי אלא לביעור והיינו דבצל של ששית שנטעו בשביעית והוסיפה שיכול לאוכלה קודם הביעור מש"ה לא בטלי הגידולין דהוה דבר שיש לו מתירין אף דלא היו ניכרין. וי"ל קצת דכן משמע ג"כ מפירש"י ז"ל שם יעוש"ה. וא"כ מהתימא הוא איך לא הזכיר כלל הרמ"א ז"ל דיש חולקים על דין זה דהלא התוס' ז"ל במס' ב"ק הנ"ל והר'"ן ז"ל בנדרים שם וכן משמע מפירש"י ז"ל שם דחולקים בהדיח על דין דהמרדכי ז"ל הנ"ל. וכן תמוה הוא מהא דבאוו"ת סי' ש"ך ס"ב פסק המחבר שם בהדיא כהמרדכי בהך דיין בגיגית ובסי' שי"ח הביא בהגהה דאם קצץ פרי ממחובר בשבת לחולה אפילו היה תולה מבעוד יום אסור לבריא בשבת משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה והוא ג"כ מהב"י בשם א"ח. ועיין שם בביאורי מרן הגר"א ז"ל דלא בטיל ברובא משום דהוי דבר שיש לו מתירין והיינו כתוס' ב"ק (דף ס"ט) הנ"ל והביא שם ג"כ מקור לזה מגמרא דחולין (דף ט"ו) שם עיי"ש וא"כ הרמ"א ז"ל סותר דברי עצמו וכן הב"י. ועיי"ש במג"א ס"ק ח' שרמז לזה ברמז וכן הביא שם דקשה מהא דמשמע דבבהמה דגדלה והלכה ביו"ט ומ"מ מותר לשוחטה ביו"ט יעו"ש. וא"כ אף דלהמרדכי יש מקור נאמן מהנ"ל כמו שכתב בביאורי רבינו הגדול הגר"א ז"ל. אך מ"מ מסתירת דברי הב"י והרמ"א ז"ל צ"ע. גם במה דלא הביאו כלל הב"י והרמ"א ז"ל דיש חולקין ה"ה התוס' והר"ן ז"ל וכן י"ל מרש"י ז"ל נדרים (דף נ"ח) כן יעוש"ה

אך באמת מפירש"י ז"ל י"ל לכאורה דאדרבה מוכח דינו דהמרדכי דמשמע מדבריו ז"ל דלא משום דבר שיש לו מתירין קאתי עלה אלא דפי' אף אני לא אמרתי אלא לביעור היינו בניתוסף בגידולה דהיינו דבזה ל"ש צ"מ לאכילה דאי ניתוסף קודם הביעור בודאי דיכול לאכול ואי ניתוסף אח"כ ג"כ ודאי דמותר אלא דאיכא נ"מ לענין ביעור וזה שייך בניתוסף בגידולין. אך לענין אכילה ל"ש לכאורה אלא אתערובות וי"ל דעיקר החילוק הוא בין תערובות לניתוסף בגידולין דחמיר טפי דלא בטיל. ובפירוש הרא"ש ז"ל מבואר שם יותר בד"ה אף אני כו' כלומר שעומדין בקרקע ולא הגיעו לכלל אכילה כגון פירות ששית כו' דגדלו מעט חייבין בביעור כפירות שביעית דגידולי איסור חשיבי ומבטלין את העיקר אבל לאכילה שהביאה לבית לאכול ונתערבו כו' ביו"ט כו' יעוש"ה וכ"כ בתוס' שם ד"ה אמר להם כו' עיי"ש דלפירושם קא פשיט לה התם דהרי דגידולין חשיבי ולא בטלי לגבי העיקר ואדרבה מבטלין העיקר יעוש"ה. ולפי"ז יקשה באמת לפי מה דמשמע מפירוש הרא"ש והתוס' ז"ל שם איך פשט לה התם דגידולין מבטלין לעיקר דמנ"ל דלמא באמת בכ"מ הגידולין לא חשיבי לבטל העיקר ואדרבא בטלי לגבי העיקר אלא דשם ה"ט משום דלענין ביעור הוה דבר שיש לו מתירין דיכול לאכול מקודם אע"כ דבזה ל"ש דבר שיש לו מתירין כטעם המרדכי הנ"ל. אלא דבאמת זה אינו דלפי פירושם אף הם לא אמרו אלא לענין ביעור היינו דעיקר הנ"מ הוא בין ניתוסף בגידוליו לתערובות דאף בניתוסף בגידוליו אסור גם לאתר הביעור שנשאר בשוגג ואז לא הוה דבר שיש לו מתירין מ"מ אסור בזה דגידולי איסור חשיבי ומבטלי לעיקר כמבואר שם וא"כ שפיר פשיט לה להך דינא דגידולין מבטלין לעיקר ועוד יש להאריך בזה גם לפי פירוש הר"ן ז"ל ועיין בפ"ו משביעית משנה ג' בר"ש שם ואכמ"ל

אך גם לדעת הר"ן ז"ל י"ל דל"ש בזה דין המרדכי ז"ל וכטעם שנתבאר למעלה דע"כ לא שייך דין המרדכי אלא היכא דנתבטל האיסור והוה כמו שאינו בעולם משא"כ בדין יבש ביבש הנ"ל וכדומה היכא דחשיב האיסור בעולם ל"ש כלל דין המרדכי וכנ"ל. והנה בהך סוגיא דנדרים בפ' הנודר מן הירק (דף נז ע"ב ודף נח ע"א) בהך בעיא דישמעאל איש כפר ימא מבואר שם בר"ן ז"ל דתליא זב"ז אם הגידולין לא נתבטלו לגבי העיקר ממילא יוכלו לבטל העיקר ובפירוש הרא"ש ז"ל פירש שם באופן אחר יעו"ש בד"ה גידוליו היתר וכו' וסיים שם בפי' האיבעיא או דלמא כי היכי דלא מבטל עיקר לגידולין ה"נ לא מבטלין גידולין לעיקר ולא דמי לשאר איסורין שמבטלין ברוב משום דהנך לא מתערבי לגמרי יחד אלא ניתוספו גידולין על העיקר והרי מזה דבניתוסף על העיקר ל"ד לשאר עירוב איסורין והוה כמו כל אחד עומד במקומו והוה בעולם ול"ש בזה דין המרדכי ועיין היטב בפ"ו דשביעית בר"ש הנ"ל. וא"כ אף דלדעת המרדכי שפיר יש לאוכוחי מהך דב"ק (דף סט) הנ"ל וכמו שכתב רבינו הגדול הגר"א ז"ל וכ"כ בשיטה מקובצת שם מ"מ י"ל דגם התוס' ז"ל מודים לזה אלא דבהך דב"ק שאני דשם מיירי בניתוסף בגידוליו על העיקר והוה כמו שהוא בעולם וי"ל דס"ל להרמ"א ז"ל לחלק כן ומשו"ה לא הביא דעת החולקין על המרדכי מתוס' הנ"ל די"ל דס"ל להרמ"א ז"ל דגם תוס' מודים לדינו בהך דגינית אלא דשאני שם הנ"ל. ולכאורה יש לומר עוד דל"ש טעם המרדכי אלא היכא דנתבטל בששים דכבר ליכא לא טעמו ולא ממשו והוה כאינו בעולם וכמו דמדויק מלשין המרדכי בספ"ק דשבת דמדייק שם דהיה הרבה יין בגיגית ומעט היין שיוצא נתבטל יעוש"ה. וכן מדויק מלשון הש"ך ז"ל (בסי' קב ס"ק יב) יעוש"ה. וי"ל דהיינו דוקא בנתבטל בס' דליכא לא טעמו ולא ממשו ול"ש לומר עד שתאכלנו באיסור דאיזה איסור יש כאן כנ"ל. וי"ל דאף דיצא הרבה יין בשבת מ"מ בזה אמרינן דראשון ראשון בטיל ביין כמבואר (בסי' קלד) בנפל יין נסך לבור דראשון ראשון בטיל כמוש"כ בס' כו"פ שם (בסי' קב)