שו"ת ברית עולם קיז

הנ"ל דכל טיפה וטיפה כשמתחיל לצאת בעולם הרי תיכף נתבטל ולא הי' כלל בעולם וגם עתה כשיצא וכבר נתבטל הלא הוא כמו שאינו בעולם כלל דנתבטל בהיין וליכא לא טעמו וגם הממשות נתבטל בהיין והוה גוף אחד ולא גרע ממין בשאינו מינו דנתבאר למעלה דהא דבטיל אף בדבר שיש לו מתירין גם לשיטת רש"י ז"ל בטעמא דדבר שיש לו מתירין משום דאפשר בתקנה דליכא נ"מ בין מינו לשאי"מ אלא דהטעם משום דאין ההיתר נקראת על שם האיסור דהיינו דל"ש לומר דהאיסור יהיה היתר דלא זה יהי' היתר דנקראת על שם האינו מינו כיון דכבר נתבטל וכמו שנתבאר למעלה בטעם התורת חטאת להדיא כן. וא"כ מכש"כ זה הנ"ל דלא הי' רגע אחד בשם איסור וכשהתחיל לצאת כבר נתבטל והוא כמו שאינו בעולם כלל ודמי להך דעצים שנשרו מן הדקל ביו"ט דמוכיח לה מזה שם במרדכי דכמו דשם מהני הביטול אף דהוא דבר שיש לו מתירין כיון שהאיסור אינו בעולם כמבואר בפ"ק דביצה. ולכאורה קשה האיך דמי זה לזה דעצים כבר מקלי קלי לאיסורא משא"כ בהך דיין ובאמת כבר תמה זאת בס' כו"פ (סי' ק"ב ס"ק ת') שם ונשאר בצ"ע עיי"ש. ולהנ"ל י"ל שפיר דבאמת מה מועיל הך דמקלי קלי לאיסורא להך דדבר שיש לו מתירין סו"ס יש לו הנאה והרי ע"כ צריך לטעם ביטול אף דמקלי קלי לאיסורא ומה מועיל זאת לדבר שיש לו מתירין. אך להנ"ל י"ל שפיר כיון דבעת הביטול כבר ליתא לאיסורא בעולם ואין ממש על מה לקרות שם איסור ול"ש לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר דאיזה איסור נוכל לומר עליו שיבוא להיתר ולמד שפיר ג"כ להך יין שבגיגית הנ"ל דג"כ שם ל"ש עד שתאכלנו באיסור דמעולם לא נקרא עליו שם איסור וגם עתה דכבר נתבטל ולא נקרא רק על שם היין ההיתר דנעשה הכל גוף אחר של היתר. משא"כ בהך דנתערב יבש ביבש ונדר מאחד מהן אף דטרם התערובות לא נאסר מעולם מ"מ עתה כשאסר עליו אחד מהן אף דמד"ת בטל ברוב מ"מ שם איסור איכא על אחד מהן אלא דגזיה"כ הוא דאחרי רבים להטות ובטיל ברובא ומ"מ יש אחד מהן שנקרא עליו שם איסור. ותדע דהרי אף אם יתבטל ברובא יבש ביבש ונעשה היתר ואח"כ יכיר איזה חתיכה הוא האיסור הלא בודאי הוא דיהיה אסור וז"פ. וא"כ ע"כ איכא חד מהן שיוכל לקרוא עליו שם איסור אלא משום דאין אנו מכירים אותו מותר הוא מגזה"כ וגם עתה לא נעשה הכל גוף אחד וכל אחד עומד בפ"ע והאיסור שפיר עתה בעולם אלא דאין אנו מכירים איתו איזה הוא ושפיר שייך לומר עד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול דהיינו האיסור שעומד בפ"ע ואנו מתירים אותו מטעם ביטול תאכלנו בהיתר שלא ע"י ביטול ול"ד כלל להך דעצים שנשרו מן הדקל ביו"ט הנ"ל דלמד מזה המרדכי דינו דשם מקלי קלי לאיסורא. ובשלמא הך דיין בגיגית הנ"ל י"ל דלהא דמיא כיון דנתבטל ממש בגוף היין ונעשה הכל אחד כמו כל לח בלח דדמי לטעם האיסור בכל דיניהם. וגם טעם ליכא דאיכא ששים כמבואר שם שפיר הוה כמו שאינו בעולם כלל ולא נקרא עליו לא שם איסור ולא שם היתר שיותר לאח"ז משא"כ בנידון דידן וז"פ לכאורה

(ד) ולפע"ד יש להוכיח לזה מהך דסוף מס' מעילה באומר סלע בתוך כים זה הקדש מעל והקשו בתוס' דליבטל ברובא וכתבו דאפילו דהוה דבר שיש לו מתירין הא אינו אלא מדרבנן. והכס"מ ז"ל בפ"ז מהל' מעילה ה"ו שם כתב באמת דהוה דבר שיש לו מתירין. וכבר הארכנו למעלה בדברי הכס"מ ז"ל הנ"ל וקשה הא אין האיסור ניכר מעולם ובאמירת פיו דהוה הקדש תיכף נתבטל בכיס ומ"מ הוה דבר שיש לו מתירין ובאמת דכבר תמה מזה בס' כו"פ שם וסיים שם ונראה דבר זה במחלוקת שנויה יעו"ש. וקשה מדברי מרן הכס"מ ז"ל דהלא הוא בעצמו פסק בש"ע או"ח סי' ש"ך ס"ב להך דין דיין בגיגית המבואר במרדכי הנ"ל וסותר דברי עצמו לפי"ז אך לפי"מ שכתבתי א"ש בפשיטות דל"ד כלל להך דיין בגיגית הנ"ל. דבסלע הקדש הנ"ל. דהוא יבש ביבש ומטעם ביטול רוב קאתינן עלה וכל אחד עומד בפני עצמו ולא נעשה הכל גוף אחד שפיר שייך לומר עד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול דהיינו הסלע הקדש דבכל מקום שהוא ע"י ביטול קאתינן עלה ושמו עליו הרי יש תקנה לאותו הסלע ג"כ בכ"מ שהוא שיהיה בהיתר והוי דבר שיש לו מתירין כנ"ל ונתישב שפיר קושיית הכו"פ ז"ל הנ"ל

ועוד נלפע"ד להוכיח לזה דאם נימא דגם ביבש ביבש דינא הכי לפי הכרעת רמ"א ז"ל יקשה מדברי הרמ"א ז"ל באו"ח סי' תמ"ז ס"ד שם אם נתערב החמץ קודם הפסח ונתבטל בס' אינו חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו ויש חולקים. והיש חולקין הוא מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' חומ"צ. והרמ"א ז"ל שם הכריע כסברא הראשונה בלח בלח דאינו חוזר וניעור אך בדבר יבש אסור בפסח כפסק הרמב"ם ז"ל ול"מ מה שנתבטל קודם הפסח וחוזר וניעור ואוסר בפסח כפסק הרמב"ם ז"ל והיינו משום דהוה דבר שיש לו מתירין. וקשה דאף דחוזר וניעור מ"מ אמאי לא יועיל ביטול דל"ש דבר שיש לו מתירין בזה כיון דבעת שחל האיסור הרי כבר הוא מעורב ולא אמרינן בזה דבר שיש לו מתירין לפי מה שפסק הרמ"א כהמרדכי הנ"ל. אך לפי הנ"ל א"ש בפשיטות דל"ש בזה דין המרדכי בדין יבש ביבש דכל אחד עומד בפ"ע והאיסור בעולם במקומו אלא דאין אנו מכירין אותו ושפיר נאסר משום דבר שיש לו מתירין כנ"ל. אך באמת מדברי הרמ"א ז"ל לא קשה די"ל דלא משום דבר שיש לו מתירין נאסר החמץ בפסח ולא מהני ביטול אלא משום חומרא דחמץ. אלא דלהרמב"ם ז"ל קשה דהרי הרמב"ם כתב בטעמא דלא בטיל חמץ בפסח הוא משום דבר שיש לו מתירין ומ"מ פסק דחוזר וניעור ואמאי לא בטיל הא בעת חלות האיסור כבר לא ניכר האיסור ונתבטל. אע"כ דלא ס"ל כסברת המרדכי הנ"ל. אך לפי הנ"ל א"ש דזה גם המרדכי מודה כנ"ל. אך לפי"ז יקשה דהא לפי מה דמשמע שם בש"ע או"ח סי' תמ"ז הנ"ל מבואר דס"ל להרמב"ם ז"ל דגם בלח בלח חוזר וניעור בפסח וכמו שכתב הרמ"א ז"ל דבלח בלח נוהגין כסברא הראשונה ולא ביבש יעוש"ה וא"כ הרי בלח בלח לכאורה בודאי דס"ל להמרדכי דבטיל וכיון דלהרמב"ם ז"ל לא בטיל ע"כ לא ס"ל כהמרדכי והאיך פסק הרמ"א ז"ל להך דין דהמרדכי בלא שום חולק וכן מצאתי בעה"י שעמד ע"ז הגאון מאוה"ג מרן הגרע"א ז"ל בס' דו"ח במס' פסחים מערכה ו' ד"ה נחזור לראשונות דתמה שם דאיך כתב הרמ"א ז"ל דבנולד האיסור בתערובות אף בדבר שיש לו מתירין בטל וקשה דכתב הרמ"א ז"ל אח"כ על דינא דחוזר ונאסר דיש חולקין והיינו דעת הרמב"ם ז"ל גבי חמץ ולא כתב כן נמי גבי דינא הנ"ל דתחלת ביאתו לעולם בתערובות דיש חולקין והיינו הרמב"ם ז"ל דכתב דבחמץ לא מהני שנתבטל קודם הפסח יעוש"ה מה שתירץ שם

(ג) ואי לא מסתפינא הייתי אומר דלכאורה יש לחלק בזה ע"פ הנ"ל דהיינו דבעינן דבעת הביטול לא יהי' בעולם כלל האיסור וכמו בעצים שנשרו ביו"ט הנ"ל וביין בגיגית ג"כ דכשמתחיל להתבטל אינו בעולם כלל ואח"כ כבר נתבטל והוה כמו שאינו בעולם משא"כ בהך דינא דהרמב"ם ז"ל בחמץ בפסח אף דהוא לח בלח מ"מ י"ל בזה מטעם אחר דזה לא נקרא כלל נתבטל מקודם וכמו שהביא שם בסי' תמ"ז הנ"ל רבינו הגדול הגר"א ז"ל בביאוריו שם ס"ק כ"א ממש"כ המרדכי בפ"ב דפסחים בשם ראבי"ה מטעם אחר דקודם איסורו אינו בטיל כלל כמו שכ' בנדרים בפ' נערה אם מטבילין כלי טמא ליטהר יטבילו כלי טהור לכשיטמא יטהר עיין היטב שם בביאור הגר"א ז"ל ובמרדכי בפ' כ"ש סי' תק"נ. ולפי"ז י"ל שפיר דס"ל להרמב"ם ז"ל דאף דכבר נתערב קודם פסח מ"מ הביטול לאו כלום הוא דהיתר בהיתר ל"ש ביטול כמבואר שם והוה כאילו האיסור היינו החמץ הוא לבד והמבטל לבד. ואף דתיכף כשיתחיל לחול האיסור אז שייך ביטול ותיכף נתבטל. מ"מ הביטול והאיסור באים כאחד ולא יחול עליו שם ביטול עד שיחול עליו שם איסור לפי מה דס"ל דבהיתר ל"ש ביטול ע"פ הנ"ל וא"כ כיון שחל עליו האיסור הרי הוא בעולם אף דתו"מ נתבטל מ"מ הא דהוה דבר שיש לו