שו"ת ברית עולם קטז

לעולם אלא דלית לנו לימוד דמהני ביטול ברובא דקרא דאחרי רבים להטות לא קאי על דבר המעורב מתחלת ברייתו או על שאינו מינו דדומיא דסנהדרין בעינן דניכרין היו מתחלה וגם מין במינו וא"כ אף דלא בטל ברוב מ"מ היכא דליכא שום טעם בודאי דבטל. וגם הסברא הכי הוא כיון דאין לנו לימוד דלא מועיל ביטול לעולם. ולכאורה אדרבה מהרשב"א ז"ל שם יש להוכיח כסברת הנוב"י ז"ל דכבר הבאתי למעלה דמהתוס' פסחים (דף מד ע"א) שם משמע דמין בשאינו מינו יבש ביבש לא בטיל מה"ת כשיטת המהרא"י והמהרש"ל ז"ל ומ"מ ס' מהני אך הש"ך ז"ל השיג ע"ז ומתרץ הך דתוס' ז"ל דכיון דבתוס' ז"ל אוקמי שם בקמח בקמח דאל"כ הרי מין שלא במינו ניכר ובקמח הוה בלח. וא"כ י"ל דביבש ביבש בטיל אך מדברי הרשב"א ז"ל מבואר שם להדיא דלא נ"ל לאוקמי בקמח בקמח וקשה לו דליכא למימר במין בשאינו מינו דהרי ניכר הוא בדבר יבש וא"כ קשה קושיית התוס' ולכן הביא שם תירוץ רבותינו הצרפתים ז"ל דהכי קא פריך דכיון דמין בשאי"מ בענין זה אסור מדאורייתא. אף במין במינו לא הו"ל למימר שאני אומר יעוש"ה שהאריך בזה. והרי בהדיא דאוקמי ביבש ביבש ומ"מ ס"ל דבאינו מינו גם בענין זה דיבש ביבש אסור מה"ת ולא מהני ביטול רובא והרי שם מסתייע לשיטת המהרא"י והמהרש"ל ז"ל דיבש ביבש באינו מינו אסור מה"ת. וכן יש להוכיח קצת מדבריו ז"ל שם בענין זה דמוכיח דטעם כעיקר לא נאסר מה"ת אלא א"כ יש טעמו וממשו אבל טעמו בלבד מה"ת גם באינו מינו לא הוה כעיקר ואם דנימא כסברת העונג יו"ט ז"ל הנ"ל דהממשות כבר בטיל ולא נשאר אלא הטעם דלא יוכל להתבטל ברוב א"כ הרי לא נאסר דלא אמרינן טעם כעיקר בטעמו בלבד אף שיש לחלק בזה מ"מ מדבריו ז"ל לכאורה משמע כנ"ל וכשיטת המהרא"י ומהרש"ל ז"ל ומ"מ בביטול הטעם מהני והרי זה כסברת הנוב"י ז"ל ועיין בחות דעת ביו"ד סי' ק"ט שם שמשוה דעת הפוסקים ומוכיח מכ"מ בש"ס דגם באינו מינו יבש ביבש לא בטיל מה"ת. אף דמחלק בין היכא דאוכל כל התערובות אזי אסור מה"ת ומשום דל"מ ביטול ברוב כמו במין במינו אך אם אינו אוכלם כולה אינו אסור מה"ת עייש"ה. והרי מכ"ז מוכרח כסברת הנוב"י ז"ל הנ' דאף דלא בטיל ברובא משום דקרא דאחרי רבים להטות לא קאי על דבר שמתחלת ברייתו מעורב. מ"מ ביטול הטעם מהני ומותר כמו בהך דמין בשאינו מינו דאף דלא מהני ביטול הממשות ברוב ככל הנ"ל ומ"מ בביטול ס' מועיל. ועדיין צ"ע בדברי הש"ך ז"ל דלא פסק בדין מין בשא"מ כן וכן מבואר בר"ן ז"ל כנ"ל. אך מ"מ סברת הנוב"י ז"ל לפע"ד נראה מוכרחין וברורין. וכן יש להוכיח מדברי מג"א באו"ח סי' חמ"ב פ"ק א' שכתב מין במינו אם נתבטל ברוב אינו עובר עליו דמותר מה"ת גם באכילה ומכש"כ דשרי להשהותו מה"ת. אבל במין בשאינו מינו אע"ג דכי ליכא כזית בכא"פ כו' אבל חייב לבערו. הרי דמשמע דמין באי"מ אסור לאכול גם מה"ת דאל"כ לא היה עובר עליו כמו במין במינו וזה כשיטת המהרא"י והמהרש"ל ז"ל כנ"ל וצ"ע בזה

(ה) ומה שהוכיח עוד מהא דפסחים (דף ט' ע"ב) בתוס' ד"ה היינו תשע חנויות שמתיר שם לאכול מטעם כל דפריש מרובא פריש וקשה הא בדבר שיש לו מתירין לא אזלינן בתר רוב וכמבואר במג"א באו"ת סי' תקי"ג ס"ק י"ג ומזה הוכיח כת"ר דלהתוס' ז"ל חמץ לא נקרא דבר שיש לו מתירין משום דחוזר לאיסורו. ואני תמה עליו דמ"מ קשה מהא דפסק בש"ע יו"ד סי' ט"ז סעיף י"ב. באו"ב דנכבשינהו דניידי ומותר ואמאי הא הוה דבר שיש לו מתירין וכמו שהעיר ג"כ כת"ה בזה ושם ל"ש תירוצו והנה בהך דט' צבורין של מצה הנ"ל כבר העיר הצל"ח ז"ל בזה במס' פסחים (דף ז') יעוש"ה והובא בחידושי הגרע"א ז"ל באו"ת סי' תקי"ג הנ"ל עיי"ש שהביא לחלק דדוקא לענין ביטול חמץ ב' ס"ל לכמה פוסקים דהוה דבר שיש לו מתירין כיון דע"י התערובות שרי להשהותו היכא דליכא כזית בכדי אכילת פרס ולאח"פ יהי' מותר בלא ביטול משא"כ הכא דאם לא נידון דמרובא פריש ויהיה החתיכה זו אצלנו בספק חמץ יהי' אסור להשהותו מספק בל יראה כו' וצריכין לדון בהיתר שהיא משום דמרובא פריש א"כ ממילא מותר גם באכילה כו' יעוש"ה. והנה כ"ז ניחא לדעת הפוסקים דס"ל דבליכא כזית בכא"פ שרי להשהותו אך כבר הבאתי למעלה דמרן הכס"מ ז"ל הסכים לשיטת הרמ"ה ז"ל. דגם בליכא כזית בכא"פ ג"כ עובר עליו וא"כ גם שם יקשה. וע"כ צ"ל כמו שכתבנו למעלה דכיון דנתבטל בס' מה"ת ומותר ג"כ לאכלו מה"ת שוב ל"ש כלל איסור להשהותו אלא דעל האכילה גזרו משום דיכול להשהותו לאתר פסח וא"כ גם כאן בהך דט' ציבורין הנ"ל כיון דמה"ת מותר לאכלו משום דכל דפריש מרובא פריש וממילא אינו עובר עליו ומותר להשהותו אלא דלאכלו אסור משום דהוה דבר שיש לו מתירין ואולי יש לחלק ביניהם עפי"ז דבביטול בס' כבר נתבטל והאיסור נהפך להיתר מגזיה"כ דאתרי רבים להטות וגם האיסור הוא נעשה היתר בודאי משא"כ בפריש מרובא דהא דמותר מה"ת הוא רק דמסתמא הוא מרובא ודוחק הוא. וגם דמהך דאו"ב עדיין יקשה כנ"ל וכבר הארכתי בזה למעלה בענין זה. ולפי"מ שנתבאר למעלה בעה"י יתישב שפיר דבאמת י"ל דל"ש דבר שיש לו מתירין באו"ב משום דתלי עיקר האיסור בזמן. וזמן זה לא יותר לעולם. וכ"ז לשיטת רש"י ז"ל בדבר שיש לו מתירין אך באו"ב ל"ש גם טעם הר"ן ז"ל דשם לא מיירי בתערובות רק דפריש מרובא וכן י"ל דס"ל לתוס' בהך דחמץ וכנ"ל. ובהך דמג"א הנ"ל י"ל דלכ"ע שייך דבר שיש לו מתירין לשיטת רש"י ז"ל משום דשם מיירי בדבר שלא היתה לו שעת הכושר ובזה שייך דבר שיש לו מתירין גם במידי דתלי בזמן ועיין ביו"ד סי' ט"ז ובאחרונים שם ובגליון רש"א ז"ל שם ובצל"ח ובנוב"י תניינא תיו"ד סי' ח' ויש להאריך בזה. אך כיון שכבר הארכנו למעלה בסי' הקודם בהך סברא דחוזר לאיסורו וגם דלשיטת רש"י ז"ל בטעם דשילמ"ת משום דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ולהנ"ל גם לשיטת הר"ן ז"ל כן לטעם זה לכאורה ליכא שום סברא לחלק בין חוזר לאיסורו או לא כיון דס"ס יכול לאכלו בהיתר בזמן המותר. אך מטעם אחר כתבנו לשיטת הפוסקים דלא ס"ל בחמץ דבר שיש לו מתירין משום דחוזר לאיסורו כמבואר למעלה לכן לא הארכתי עוד בענין זה ובכ"ז עדיין צ"ע ולא כתבתי רק מה שנלפע"ד בהשקף ראשון ע"ד הפלפול והנני ידידו ואוהבו ש"ב הדו"ש ומברכו ברוב הצלתה כחפצו וחפץ ש"ב: אייזיק יעקב וועללער בהרב הגאון מ' אליעזר שלמה: סימן לד עוד בענין דשילמ"ת

שאלה יש לחקור היכא שהיה מונח לפניו הרבה ככרות ונדר הנאה מאחד מהן ולא נדע אזיה ככר הוא אם הוא בטל ברוב כיון דנדרים הוה דבר שיש לו מתירין ולא מהני

ביטול

(א) תשובה. לכאורה דבר זה מבואר בהדיא ברמ"א סי' ק"ב הנ"ל בהגהה שם כל איסור שלא היה ניכר קודם שנתערב הוי בטל אעפ"י שהוא דבר שיש לו מתירין והוא מהמרדכי בספ"ק דשבת וכ"כ בסמ"ק יעוש"ה בש"ך ז"ל ס"ק י"ב. ועיין שם בחידושי הגרע"א ז"ל שכתב דמוכת מזה בנתערב קמת חטים בקמת שעורים ואח"כ נדר מקמח חטים דבטל אף דהוה דבר שיש לו מתירין משום דבתחלת חלות האיסור הוא מעורב ולא נקרא עליו שם איסור מעולם כו' יעוש"ה. ולכאורה זה דין הנ"ל, אך לפע"ד היה נראה לכאורה אי לא מסתפינא די"ל דע"כ לא כתב המרדכי אלא בדין דיין בגיגית הנ"ל משא"כ בנידון דידן דהנה באמת בטעמא דהמרדכי הנ"ל נראה דמש"ה ל"ש שם דבר שיש לו מתירין. משום דלאו שייך לומר דבר שיש לו מתירין אלא היכא דאיכא למימר על איזה דבר שנקרא עליו שם איסור ושייך לומר עד שתאכלנו באיסור והיינו ע"י ביטול תאכלנו בהיתר. משא"כ ביין בגיגית