שו"ת ברית עולם קטו

י"ל כיון דעובר עליו בבל יראה ואסור לו להשהות אצלו לא נקרא יש לו היתר דמה היתר יש לו כיון דאסור להשהותו ולא מיחשב כלל לקולא דזה החמץ עומד לשרפה כמו נותר ואין לו שם היתר וי"ל דדמי לנותר ומש"ה דינו בשרפה ויש להאריך עוד בזה. ומטעם זה י"ל ג"כ דילפינן חמץ לענין טעם כעיקר מחדש בק"ו כמו דיליף בכה"כ וערלה דהיינו דחדש יש לו היתר ובחמץ הוה כאין לו היתר משום דאסור להשהותו אצלו. ועוד י"ל לענין טעם כעיקר דילפינן בק"ו באופן זה דאף דחמץ יש לו היתר מ"מ חוזר לאיסורו משא"כ חדש קיל יותר דלא יחזור עוד לאיסורו. ועיין בזה בשאגת אריה החדשות (סימן יג) ודוק. גם מה שפלפל כתר"ה בדין הגעלת כלים ובדין געולי מדין דיש להם היתר בעת מלחמה כאשר נאמר להם מפי הגבורה דיהיה עוד מלחמה והאריך בזה. מלבד דבגוף הדמיון לזה יש לחלק בפשיטות גם יש לומר ע"פ מה שחידש לן הצל"ח ז"ל דבדבר טלטול ל"ש בזה דבר שיש לו מתירין דיכול לטלטל היום וגם למחר וכן בענין תשמישי כלים ל"ש דבר שיש לו מתירין דיניחם עד מלחמה דהרי יוכל להשתמש בהם היום וגם מחר וגם מה יעשה בהם בעת שתעבור המלחמה ויש לפלפל עפ"י סברת הצל"ח הנ"ל בהא דכתב הש"ך ז"ל ביו"ד (סימן קב ס"ק ת) לענין כלי איסור דיש להשהותם ולעשותם אינו בני יומן דמותר מן התורה משום דפוגם והוי כדבר שיש לו מתירין מה"ת עיין שם וצ"ע בזה. אך סברת הצל"ח ז"ל ל"ש אלא לטעם רש"י ז"ל אבל לשיטת הר"ן ז"ל מטעם מב"מ י"ל דלא שייך סברת הצל"ח הנ"ל. אך בלא"ה י"ל דלא דמי כלל וגם לפע"ד י"ל פשוט דאף דמותר במלחמה הטרפות מ"מ לאו היתר הוא ול"ד לכל היתר דהרי גם אם באפשר בלא"ה אין כאן היתר ולא נקרא מין היתר ולא הוה כמו מין במינו ול"ש ג"כ טעם הר"ן ז"ל. שוב ראיתי בסוף קונטרס מכת"ר שהרגיש ג"כ בזה ואין להאריך בזה מאתר שגם אנכי ביארתי בזה למעלה בעה"י די"ל דבחוזר לאיסורו ל"ש סברת הר"ן ז"ל הנ"ל אך סברת רש"י ז"ל עדיין קיימת ודברי הרמ"א ז"ל (סימן קב הנ"ל) שכתב דלא הוה דבר שיש לו מתירין הארכתי בזה מטעם אחר לתרץ שיטת הרמ"א דהוא שיטת ר"פ המובא במרדכי כנ"ל

(ד) גם מה שפלפל בתוס' חולין (דף סט) דאיכא ג"כ איסור גיה"נ והקשה הא צריך להיות בטל בס' לא הבינותי כוונתו דלא מיירי שם מענין ביטול כלל אלא דמבעיא ליה אם באתי מכח ג' איסורים שוה להיכא דאתי מב' איסורים ולאו משום ביטול קאתי שם יעו"ש וד"ל, וגם מה שהקשה על הש"ך ז"ל דפסק ביו"ד (סימן יד) בחלב בהמה שהיתה יוצאת אבר דאי איכא ששים מותר והוכיח כ"ת מכ"מ בש"ס דל"מ ביטול רוב היכא שהוא דרך יניקה ועיין בנודע ביהודה תניינא חיו"ד (סימן נד שמיישב שם כה"ג קושיית המל"מ דתמה על מה דפלפלו האחרונים אם שייך ביטול בחלב והקשה מהך דרבינו משולם ז"ל דדבר המעורב בתחלת ברייתו ל"ש ביטול וע"ז תירץ בנוב"י ז"ל די"ל דרק ביטול רוב לא מהני דגזה"כ הוא אחרי רבים להטות כמו ב"ד הניכרין מה שא"כ בביטול בס' דשם הטעם הוא דבס' לא נרגש טעמו ובזה בכל מקום מהני שהרי מין בשאינו מינו דל"מ, רובא מדאורייתא משום טעם כעיקר ואפ"ה בטל בששים משום שהביטול אינו בתורת רוב רק שאין בו טעם איסור להכי בטל יעוש"ה. וא"כ גם קושיית כ"ת לא קשה כלל דכל ראיות כ"ת הוא מדיני רובא משא"כ בחלב הנ"ל דבס' בטיל שפיר וז"פ ודוק

וראיתי בספר עונג יו"ט חיו"ד (סימן סב) שהשיג על הנוב"י ז"ל הנ"ל וכתב שם וז"ל אבל לענ"ד זה אינו דהא דמהני ששים הוא רק לבטל טעמו של איסור וזהו רק אחר שהועיל רובו של היתר לבטל עצם האיסור והוה האיסור כמאן דליתא משום שהתורה אמרה אחרי רבים להטות רק שאנו חוששין למה שאנו מרגישין טעם האיסור וטעם כעיקר לזה אנו צריכין לששים לבטל הטעם וכו'. אבל בדבר המעורב מתחלת ברייתו דל"מ ביטול ברובא דלא כתיב אחרי רבים להטות במה שמעורב מתחלת ברייתו לא מהני ששים דמה מהני מה שריבוי ההיתר של ששים גורם שלא יורגש הטעם כיון דמ"מ האיסור בעינו בכל מקום שהוא וכו' יעו"ש. ומסתייע שם מדברי הר"ן ז"ל שכתב בפ' גיה"נ בהא דקאמר הש"ס שם גבי זרוע בשלה זהו היתר הבא מכלל איסור אמו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן דמה"ת ברובא בעיל והקשה הר"ן ז"ל הא טעם כעיקר דאורייתא ותירץ שם דה"ק דמדאורייתא ברובא בטיל היכא דלא יהיב טעמא דכמה איסורים לא יהבי טעמא אפילו ביו"ד ועשרים הלכך כי בעינן ששים אע"ג דליכא טעמא חומרא הוא דמדאורייתא כל היכא דליכא טעמא ברובא בטיל עכ"ל הר"ן ז"ל הרי מבואר מדבריו ז"ל דגם במין בשאינו מינו בעינן ביטול ברוב לבטל ממש של איסור ע"כ. ולכאורה לפע"ד דבריו ז"ל צריך עיון דמה יתרץ לשיטת המהרא"י ז"ל דס"ל דגם יבש ביבש באינו מינו לא בטיל ברובא מן התורה והובאו דבריו בש"ע יו"ד (סימן קט) בב"ת ז"ל שם ובש"ך ז"ל וכן דעת המהרש"ל ז"ל להלכה והוכיחו כן מדברי התוס' פסחים (דף מד) ובמס' חולין (דף צט) עיי"ש. וא"כ הרי לשיטתם ז"ל גם גוף הממשות לא בטיל ברובא באינו מינו ומ"מ בס' בטיל ואף דהש"ך ז"ל (בסימן קט ס"ק י) שם השיג על שיטתם והסכים לדברי הרב ז"ל דיבש ביבש בא"מ בטל ברוב מה"ת אלא דאסור מדרבנן שמא יבשלם ויתן טעם והך דפסחים מוקי לה בלח בלח כמו שכתבו שם התוס'. ובאמת לפע"ד בלא"ה לכאורה צ"ע דאמאי לא נימא דמש"ה מקשה שם בגמרא מהך דשתי קופות דאמרינן שאני אומר דכיון דמשמע ליה דמיירי גם באינו מינו כמוש"כ שם התוס' וא"כ קשה האיך קתני סתמא דמותר דמשמע גם לאפות מהם ולבשל כסתמא דמלתא והרי אז יהיה אסור גם מה"ת משום טעם כעיקר אבל ביבש ביבש בעצם י"ל דגם באינו מינו מותר מה"ת ברוב אלא דחיישינן דלמא יבשל ואסור מדרבנן ויש לעיין בדבר זה. אך מ"מ מה דהשיגו על מהרא"י ז"ל הוא בגוף הדין ומ"מ לשיטת המהרא"י והמהרש"ל ז"ל ביבש ביבש אסור מן התורה ולא מהני רובא ומ"מ ס' מועיל ואמאי מועיל ס' כיון דגוף העצם לא נבטל אע"כ כסברת הנוב"י ז"ל דכיון דליכא שום טעם איסור בזה ונתבטל בס' ל"ש לאסור אף דל"ש בזה ביטול רוב. וגם דנסתייע שם מדברי הר"ן ז"ל וכתירוץ הר"ן ז"ל הובא ג"כ בתוס' שם (דף צח ע"ב) ד"ה ולחומרא. יש לדון בזה די"ל דהיכא דאיכא ביטול טעם ל"צ לביטול רוב והר"ן ז"ל נקיט כלשון הגמרא מדאורייתא ברובא בטיל ובגמרא שם ע"כ צריך למינקט זאת משום מין במינו שגם ע"ז קאי שם מש"ה נקיט לה הר"ן ז"ל לשון זה גם על מין בשא"מ ומשום דקושטא דמלתא הוא דאיכא רובא קתני זאת. ועוד י"ל דאף דבביטול טעם ל"צ לביטול רוב ומ"מ אם האיסור יותר מההיתר אף דאינו נו"ט י"ל דמ"מ אסור וצ"ע בזה. אך בלא"ה י"ל דלהר"ן ז"ל לשיטתו ל"ק דהר"ן ז"ל ס"ל בס"פ גיה"נ דיבש ביבש שלא במינו בטל ברוב מן התורה והובא בב"י שם ולדידיה ז"ל י"ל דס"ל דגם בביטול הטעם צריך ג"כ לביטול רובא מה"ת כדי לבטל הממשות כסברת העונג יו"ט ז"ל. אך לשיטת המהרא"י והמהרש"ל ז"ל מוכרח ע"כ כסברת הנוב"י ז"ל כנ"ל. שוב מצאתי בעה"י בפמ"ג (סימן קח) שם בש"ך ס"ק י' הנ"ל דלשיטת המהרא"י ז"ל קשה דכיון דאינו מינו לא בטיל ברוב מה"ת א"כ אמאי מהני ששים. ולכאורה לפי הנ"ל הוא מוכרת כסברת הנוב"י ז"ל הנ"ל וכנ"ל וא"ש בפשיטות. ועיי"ש בפמ"ג שהוכיח ג"כ מהרשב"א ז"ל בחידושיו שם דלר"י דמין במינו לא בטיל אינו בטיל גם באלף אף שאין בו טעם כלל דהרי דאינו מועיל ביטול הטעם כלל היכא דליכא דין ביטול ורובא גבה. ולפע"ד דבריו ז"ל לכאורה צ"ע דהא ברשב"א ז"ל שם בשיטה דזרוע בשלה בסוף ד"ה אמר רבא משמע דגם אם לקחו ממשות האיסור משם דלא נשאר אלא טעם האיסור בתערובות אינו בטיל אף באלף. אף דבודאי לא נרגש שום טעם איסור בתערובות וגם ממשות האיסור נטלו משם וליכא לא סתמו ולא ממשו ומ"מ אסור לר"י במין במינו וע"כ דה"ט כמו שביאר שם הרשב"א ז"ל משום דלר"י גזה"כ הוא במין במינו דלא ליבטל לעול ומשום דגמרינן מקרא דולקת מדם הפר וגו' עייש"ה. והרי אין זה ענין כלל להך סברא הנ"ל דהכא ליכא גזה"כ דלא יהיה בטל