שו"ת ברית עולם קיג

ישאר איסור חמץ וזה לא הוה דשילמ"ת משום דיחזור לאיסורו כנ"ל. אך כ"ז לפי מה דמשמע לכאורה מדברי הלח"מ ז"ל אך באמת דבריו ז"ל לכאורה צ"ע כמו שיתבאר וגם מהר"ן ז"ל בפ' כ"ש משמע בהדיא דס"ל דהטעם הוא משום עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר כמו שהעתקתי לשונו ז"ל למעלה וקשה הא ל"ש טעם רש"י ז"ל דהא אסור להשהות וצ"ל דס"ל להר"ן ז"ל דאינו עובר עליו וקשה לשיטת הרמ"ה והכס"מ ז"ל דס"ל דעובר עליו בב"י האיך שייך בזה דשילמ"ת ואם נימא דשייך דשילמ"ת מטעם הר"ן ז"ל וכמו שכתבתי למעלה די"ל דטעם הר"ן ז"ל בדבר שיש לו מתירין שייך גם בזה. זה אינו דהרי הר"ן ז"ל בעצמו כתב בפ' כ"ש טעמו של רש"י ז"ל בזה וע"כ דל"ש בזה טעמו של הר"ן ז"ל וכנ"ל ובסמוך יתבאר בעה"י לישב בפשוט קושיית הלח"מ ז"ל ול"ש כלל איסור להשהות וא"ש בפשיטות כנלפע"ד. אך יראתי להמליט זה ולא כתבתי רק ע"ד הפלפול העולה ברעיוני לכאורה ודוק בזה: סימן לג בענין הנ"ל

בעה"י שלום וישע רב לכבוד שב"ז היקר ה"ה הרב הגאון המפורסם כו' כקש"ת מוהרא"ל שליטא בעל המחבר ספר ר"א. נועם דבריו הגיעני לנכון לשמחת לבבי

ומה שכתב כת"ר על דברי בענין דבר שיש לו מתירין והאריך בזה ואנכי לא העתקתי לו מה שהארכתי בזה בקונטרסי רק איזה ר"פ ובעה"י נתבאר הרבה בענין זה גם ממה שפלפל כבודו ומה שכת"ר האריך בזה להוכיח דבחמץ ל"ש דבר שיש לו מתירין אף כי קשה עלי העיון בזה יען קשה עתיקא מחדתא עכ"ז אכתוב לכת"ר מה שנלפע"ד להעיר על דבריו בראשית השקפה ואבוא על סדר דבריו בקצרה

(א) ר"ר הוכיח דבחמץ בפסח ל"ש דבר שיש לו מתירין דלהשיטה דדבר שיש לו מתירין מן התורה לא בטיל ממילא א"ת שחמץ בפסח הוה דבר שיש לו מתירין הרי יצטרך לשורפו לפי המבואר במס' ביצה (דף ז) ובפסחים (דף ה) דאתקש איסור בל יראה לאיסור אכילה ולא שייך דבר שיש לו מתירין ואף להשיטה דדבר שיש לו מתירין הוא מדרבנן. הרי מדרבנן צריך לבער ומוכיח לזה מכמה מקומות בש"ס. והרמב"ם ז"ל דכתב בהדיא דהוה דבר שיש לו מתירין דחק אותו כת"ר דהוא מן התורה והאריך בזה. ובאמת מדברי הר"ן ז"ל בפ' כ"ש מבואר בהדיא בטעם הרמב"ם ז"ל דהוא רק מדרבנן כאשר יבואר לפנינו קצת. ובעיקר דבריו לא אדע כונתו שכתב דמשום דנימא דהוא דבר שיש לו מתירין הרי אסור להשהותו וכן אם הוא מדרבנן מלבד דלשיטת הר"ן ז"ל דמשום מין במינו נגעו בה די"ל דמ"מ הרי אם יעבור וישהה יהיה היתר והוה מין במינו ואף אם לא נימא כן וגם לשיטת רש"י ז"ל בטעם דבר שיש לו מתירין וכמו שכתב גם הר"ן ז"ל בפרק כ"ש דה"ט דחמץ משום דרבנן גזרו משום דאפשר בהיתר א"ש בפשוט דהאיך נימא דמשום דהוה דבר שיש לו מתירין אסור להשהותו ולא הוה דבר שיש לו מתירין וסותר דברי עצמו וממנ"פ איך יעמיד דבריו דאם לא הוה דבר שיש לו מתירין הרי צריך להתבטל ומותר גם באכילה. אלא דפשוט הוא דמשום דמצד דין ביטול היה ראוי להיות מותר גם באכילה ורבנן גזרו משום דלאחר הפסח יהיה מותר בלא ביטול גזרו ע"ז שלא לאכול קודם ועל השהיות בביתו לא גזרו דלזה אין תקנה ואוקמוהו אד"ת וגם אם נימא דהוא ד"ת מה שלפע"ד לכ"ע אינו כן וכמו שנתבאר מ"מ מלבד דלהנ"ל בלא"ה שייך בזה מין במינו וגם לשיטת כת"ר י"ל כיון דזה בזה תליא אם הוא מותר להשהות אסור לאכול ואם אסור להשהות מותר לאכול ואיך נימא בשביל זה דלא הוה דבר שיש לו מתירין ונקיל לאכול. אך עדיין באפשר לומר קצת לפי מה שכתבתי דהוה דבר שיש לו מתירין משום טעם הר"ן ז"ל דשפיר נקרא מין במינו וגם אסור להשהות אך גם זה אינו כמו שיתבאר לפנינו בעה"י

ב) וכן מה שנראה בדברי כ"ת די"ל דגם ב"י איכא בזה דדבר שיש לו מתירין משום דאתקש אכילה לבל יראה לא אדע כונתו אם רצונו גם בפחות מכזית שנתערב בס' ומשום דהוה דבר שיש לו מתירין לשיטת הסוברים דהוא מן התורה. אני תמה מה ענין זה לאיסור אכילה וגם אם נאמר דהוה כמו מין במינו לר"י כטעם הר"ן ז"ל דל"מ ביטול וכי נאמר דההיתר נעשה כאיסור ובתמץ יעבור על התערובות הרי אדרבה גם בנו"ט דהוא כעיקר אמרינן בגמרא פסחים (דף מד ע"ב) דיותר סברא היכא דיש לו היתר דלא יהיה טעם כעיקר יעו"ש אלא דטעמו דמין במינו דהאיסור לא נהפך להיתר ומש"ה אסור לאכול כולה וגם בכזית תמץ שנתערב ג"כ ל"ש סברתו כמו שיבואר. והנה בלא סברתו הרי ברמב"ם ז"ל פ"א מהל' חומ"צ הל' ה' כתב שם הלח"מ דכיון דבפ"ד כתב דהמקיים תערובות בפסח אסור לאחר הפסת א"כ טעמא דדבר שיש לו מתירין ליתא כו' וביאר שם ע"פ דברי הה"מ דדוקא במקיים תערובות כזית בכדי אכילת פרס אז אסור אבל משהו דבר שיש לו מתירין הוא והיינו גם בכזית אך ביותר בכדי אכילת פרס וכנ"ל. ובפ"ד מהל' חומ"צ ה"ח מבואר שם שיטת הרמ"ה ז"ל וכן הסכים הכ"מ דגם ביותר מכדי אכילת פרס עובר עליו וקשה האיך שייך בחמץ דבר שיש לו מתירין וכן הקשה הלת"מ ז"ל שם בהלכה י"א. ותירץ דאין סברא דפחות מכזית לא ליבטל משום דהוה דבר שיש לו מתירין וכזית ליבטיל ולהכי לא פלוג. וכבר הארכתי בזה למעלה מה שיש לדקדק בדבריו ז"ל. ועוד נלפע"ד לכאורה לולא דברי הלח"מ ז"ל דלכאורה קושיא מעיקרא ליתא דע"כ לא ס"ל להרמ"ה והכ"מ ז"ל דבפחות מכדי אכילת פרס עובר עליו היינו בליכא ס' ובדבר הנו"ט כגון הני דחשיב שם בהלכה ח' דאסור מן התורה לאכול והיינו טעמא כמו שביאר שם מרן הכ"מ ז"ל בטעמו וז"ל ולי יותר מתישב אצלי פי' הרמה"כ דאע"ג דללקות על אכילתו בעי כזית בכדי אכילת פרס לעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא בבציר מהכי סגי והטעם משום דלענין אכילה כ"ש פחות מכזית בכדי אכילת פרס הו"ל כאילו אכל חצי זית היום וחצי זית למחר ואינו לוקה שכלל הוא בידינו כו' ושהה באכילתו יותר מכדי אכילת פרס אין לוקין עליו אבל לעבור עליו בב"י וב"י כו' מאחר שיש כאן כזית מה לי שיהיה בכא"פ או יותר כו' יעוש"ה. והיינו דמשום דבאכילה בעינן שיהיה האכילות כזית ביחד ובב"י ל"ש זאת כיון דס"ס הרי מונח אצלו זית איסור והיינו היכא דבאמת אסור מן התורה לאכול אלא משום דנתערב ביותר מכדי אכילת פרס והוה כאוכל חצי היום וחצי למחר כמוש"כ הכ"מ ז"ל שם ואם היה באפשר לאוכלם ביחד כדרך אכילה היה אסור וגם הך חצי זית חצי שיעור אסור מה"ת אלא דמלקות ליכא אלא בכזית בכדי אכילת פרס ומש"ה בבל יראה עובר דלענין בל יראה הוה כמו שאוכל כל התערובות ביחד דמונח כולה תחת ידו עיי"ש. משא"כ היכא דנתערב באופן דמוחר מן התורה לאכול לכתחלה כגון ביבש ביבש מין במינו ברוב או שלא במינו ובס' באופן דלא יהיב טעמא דמן התורה מותר לכתחלה לאוכלן ולשיטת כמה מהראשונים ז"ל היינו משום דהתורה גזרה דהיכא דיתערב במינו ברוב האיסור יתהפך להיות היתר והוה כולה היתר וכן בכל האיסורים וא"כ קלן שייך לומר בזה דעובר משום בל יראה כיון דמותר הוא לאוכלן לכתחלה מה"ת בפסח והאיך יעבור ע"ז אין זה אלח תימא. ולפנינו יתבאר עוד בדין יבש ביבש אף באינו מינו י"ל דבטל ברוב מן התורה לפי הכרעת הש"ך ז"ל והך דהרמב"ם ז"ל בפ"ד הל"ח מיירי בתערובות לת בלח כמבואר שם. וא"כ בהך דדבר שיש לו מתירין א"ש בפשיטות כיון דנתבטל באופן דמותר לאוכלן מן התורה בפסת ול"ש ב"י בזה וממילא מותר מה"ת להשהותן ומותר לאחר הפסח והוה דבר שיש לו מתירין. ואף אם אפילו גזרו משום דבר שיש לו מתירין הלא זאת היתה בגזרתן דלא יאכלום בפסח משום דבר שיש לו מתירין ויוכלו להשהותן עד לאחר הפסח. שוב מצאתי בעה"י במג"א באו"ת (ריש סימן תמב) שכתב ג"כ קא דמותר