שו"ת ברית עולם קז

אפילו באלף לא בטיל דהא אפשר להו בתקנתא. הרי דרש"י ז"ל מפרש ג"כ בחדש הטעם משום עד שתאכלנו באיסור וכו' דאפשר בתקנתא אף דחדש תליא בזמן. וגם בעירובין (דף לט ע"ב) ברש"י ז"ל כתב דנלמד מהך דפסקינן דדבר הניצד ביו"ט ראשון מותר ביום ב' ע"כ יום אחד חול הוא דאל"כ היה צ"ל אסור משום ספק אף דהוה דרבנן דהא הוה דשילמ"ת. הרי דשייך דשילמ"ת אף בניצוד ביו"ט דהיה לו שעם הכושר ושם ל"ש דבר שילמ"ת מטעם הר"ן ז"ל אלא מטעם רש"י ז"ל עייש"ה. מ"מ י"ל דרש"י ז"ל לא ס"ל כתירוץ הר"פ ז"ל במרדכי הנ"ל אבל דין המרדכי ע"כ קאי לפי טעם רש"י ז"ל וכמו שהוכחנו כנ"ל. וא"כ י"ל דלפי"ז גם בחמץ ל"ש דשילמ"ת מטעם רש"י ז"ל לפי דעת המרדכי משום דתליא בזמן כנ"ל ושם בנדרים דקרי לחדש דשילמ"ת היינו משום דמיירי בתערובות ושייך טעם הר"ן ז"ל. אך להר"ן ז"ל לפיע"ד לולא דמסתפינא הייתי אומר דאדרבה לדידיה ז"ל שפיר שייך בזה דשילמ"ת. ומה שכתבו הגאונים הנ"ל דל"ש דבר שילמ"ת להר"ן ז"ל דלא נקרא מין במינו דיחזור לאיסורו לפע"ד לא הבינותי מזה הכרח דהלא גם בשלא יחזור לאיסורו הרי לא דמי לגמרי להמבטל דהנתבטל הוא עתה איסור והמבטל הוא עכשיו ג"כ היתר אלא דמ"מ כיון שיבא עת היתר לזה ג"כ אמרינן דהוה כמו מין במינו ונטו רבנן משום חומרא לדר"י דלא בטיל כמבואר בר"ן ז"ל בנדרים (דף נב) הנ"ל עייש"ה. ומנ"ל דהיכא דאח"ז עוד יחזור לאיסורו לא אמרינן בזה דשילמ"ת להר"ן ז"ל כיון דסו"ס אינם חלוקים בהיתר לגמרי כמו שכתב הר"ן ז"ל

אלא דמ"מ לפע"ד היה נראה להוכיח קצת דלהר"ן ז"ל ג"כ בחמץ בפסח ל"ש טעמו דמחמת מין במינו וע"כ צ"ל כמו שכתבו הגאונים ז"ל הנ"ל דכיון דיחזור לאיסורו לשנה הבאה לא מיקרי כלל מין במינו כנ"ל. דהנה בפ' כל שעה בר"ן ז"ל שם כתב בד"ה אמר רבא הלכתא כו' ומדלא יהיב רבא שיעורא למלתא ש"מ כו' ורבא גזר שלא במינו אטו מינו כו'. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהל' מ"א שאיסורו של חמץ כו' משום דבר שילמ"ת וכן דעת הרמב"ן ז"ל ואני חוכך בטעם זה דאם איתא כו'. ועוד דמאי דאמר דשילמ"ת אפילו באלף לא בטיל משמע ודאי מדרבנן היא וכיון דמדרבנן היא היכא מחמרינן טפי למיגזר שלא במינו אטו מינו בשלמא לרב כיון דס"ל דמין במינו מדאורייתא לא בטיל שייך למיגזר שלא במינו אטו מינו אלא לרבא אמאי ועוד שקרוב הדבר לומר דכיון שחומרא דדשילמ"ת מדרבנן לא החמירו כו' אבל ודאי משמע דחומרא מדרבנן הוא שלא לבטלו מעכשיו כיון שהוא עתיד להיות ניתר וכיון כו' עיי"ש. ולכאורה קשה לי ע"ז דהנה הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' מעילה ה"ו כתב דהיכא דמסר סלע של הקדש לחנוני כו' ואם הקדיש סלע בתוך הכיס כו' דבהוציא סלע האחרונה מעל והקשה שם הכ"מ דאמאי מעל נימא דבטיל ברוב ותירץ שם תירוץ א' דהוה דשילמ"ת ולא בטיל והרי מוכח מזה דלהרמב"ם ז"ל דשילמ"ת מה"ת הוא דאל"כ אמאי מעל ועיי"ש במל"מ וע"כ משום טעם הר"ן ז"ל דהוה מין במינו דבזה מודים חכמים לר"י דילפינן מולקח דם הפר ודם השעיר כמבואר בר"ן ז"ל שם דלטעם רש"י ז"ל ע"כ הוא רק מדרבנן. ודוחק לומר דבזה מחולק הכ"מ והר"ן ז"ל בהרמב"ם ז"ל דלהכ"מ ז"ל ס"ל להרמב"ם ז"ל דהוא מה"ת ומשום דשילמ"ת לא בטיל ולהר"ן ז"ל טעם הרמב"ם ז"ל הוא כתירוץ השני דמשו"ה מעל כמבואר שם בכ"מ בהל' מעילה ובאמת דשילמ"ת הוא רק דרבנן דבאיזה סברא יחלוקו. ועוד דהרי בכ"מ פ"א מהל' חמץ ומצה הלכה ה' הובא שם קושיית הר"ן ז"ל על הרמב"ם ז"ל ולא דחה שם קושייתו די"ל דל"ק דלפי שיטתו דשילמ"ת הוה דאורייתא ומש"ה גזרינן שלא במינו אטו מינו. אע"כ צ"ל דבחמץ בפסח ל"ש סברת הר"ן ז"ל הנ"ל בדשילמ"ת דמשום מין במינו נגעו בה. משום דיחזור לאיסורו בפסח הבא וכמו שכתבו האחרונים ז"ל דמש"ה לא נקרא מין במינו וע"כ משום דכיון דיחזור לאיסורו אין לו שם היתר וכנ"ל. ואף דהכ"מ לדידיה ז"ל צ"ל דלא ס"ל כן דהלא בלא"ה לפי"מ שהוכחתי למעלה דהמחבר הב"י ס"ל דביבש ביבש גם לר"י בטיל מין במינו א"כ ל"ש דשילמ"ת מטעם הר"ן ז"ל שם בהל' מעילה דהוה יבש ביבש ול"ש דמשום מין במינו לא בטיל אלא ע"כ מטעם רש"י ז"ל א"כ לא הוה אלא מדרבנן מ"מ הלא קושיית הר"ן ז"ל הוא על הרמב"ם ז"ל סובב והולך והיה יכול לדחות כנ"ל. ומה"ט אין לדחות דמש"ה מקשה הר"ן ז"ל קושייתו על הרמב"ם ז"ל דס"ל דבהרמב"ם ז"ל סתמא נקיט תערובות אף יבש ביבש דבזה ל"ש מין במינו ול"ש דשילמ"ת מן התורה כנ"ל. דהרי הכ"מ פי' ברמב"ם ז"ל בהל' מעילה שם דהוה דשילמ"ת מן התורה אף דהוה יבש ביבש והיה לו לדחות דהרמב"ם ז"ל לשיטתו אע"כ כנ"ל. ועוד יש להביא ראיה לפע"ד מלשון הר"ן ז"ל הנ"ל דסיים שם וז"ל אבל ודאי משמע דחומרא מדרבנן הוא שלא לבטלו מעכשיו כיון שהוא עתיד להיות ניתר. והרי מוכח בהדיא מלשונו ז"ל דכונתו לטעם רש"י ז"ל משום דאפשר בתקנתא בלא ביטול ומש"ה כתב דחומרא מדרבנן הוא שלא לבטלו מעכשיו כיון שהוא עתיד להיות ניתר דאם כונתו לסברתו ז"ל משום מין במינו ל"ש לומר שלא לבטלו מעכשיו כו' דהרי לא מהני הביטול ע"פ דין אע"כ דכונתו ז"ל לטעם רש"י ז"ל וכנ"ל וא"כ קשה אמאי לא הזכיר כלל סברתו ז"ל הנ"ל משום מין במינו אע"כ דבחמץ ל"ש דבר שיש לו מתירין משום מין במינו והיינו משום דיחזור לאיסורו וע"כ צ"ל כטעם רש"י ז"ל בחמץ כנ"ל משא"כ בהך דהל' מעילה הנ"ל שפיר שייך דשילמ"ת גם מטעם הר"ן ז"ל. וא"כ הרי מוכת מזה דגם הר"ן ז"ל מודה לסברת רש"י ז"ל ומיושב בזה קושיית הפני יהושע שהקשה דלטעם הר"ן ז"ל קשה האיך מוקמינן במס' ביצה שם דספק אסור משום דשילמ"ת דהרי בספק ל"ש טעם הר"ן ז"ל ולפי הנ"ל לכאורה לק"מ דע"כ צ"ל דגם הר"ן ז"ל מודה לסברת רש"י ז"ל ושפיר מיקרי ג"כ בספק דשילמ"ת כנ"ל. ובזה יתישב ג"כ קושיות המובא בס' נוב"י מהדו"ח חיו"ר (סי' נג) דלפי מה שכתבו התוס' במס' מנחות (דף כב) דר"י מודה דיבש ביבש אף במין במינו בטיל וכן כתבו בהדיא במסכת יבמות (דף פב ע"א) ד"ה ר"י לטעמי' כו' דביבש בטיל עייש"ה. א"כ ל"ש טעם הר"ן ז"ל דאסור דשילמ"ת משום מין במינו ביבש ביבש א"כ האיך שייך בביצה דשילמ"ת. וכבר הבאתי דברי הנוב"י ז"ל למעלה. גם מה שהוכחתי לפע"ד למעלה דע"כ הר"ן ז"ל חולק על התוס' ז"ל דס"ל דיבש ביבש בטל כנ"ל דאל"כ האיך מקשה בנדרים (דף נט) והרי תרומה דאי בעי מתשל עלה ובטלי ברוב דחנן סאה תרומה כו' ומאי קושיא דשם ביבש ל"ש דשילמ"ת וכנ"ל וגם מהך דביצה בזימן ב' ומצא ג' וכנ"ל אך לפי הנ"ל לק"מ ולכאורה די"ל דגם הר"ן ז"ל מודה להך דרש"י ז"ל וא"כ שפיר י"ל דגם הר"ן ז"ל מודה לסברת התוס' ז"ל דביבש ביבש בטל אלא דהטעם בהנ"ל הוא משום טעם רש"י ז"ל. ומעתה נחזור לעניננו דלר"י א"ש ע"פ הנ"ל לישבו מקושיית הרמב"ן ז"ל די"ל דלעולם ס"ל לר"י דשילמ"ת דהרי היא משנה מפורשת וגם י"ל דס"ל לר"י בטעם דשילמ"ת כשני הטעמים כרש"י ז"ל וכהר"ן ז"ל אך בטעם רש"י ז"ל ס"ל כר"פ במרדכי הנ"ל דהיכא דהאיסור תליא בזמן ל"ש סברת רש"י ז"ל בדשילמ"ת כגון חדש רק סברת הר"ן ז"ל שייך שם שפיר דחדש מותר לעולם והוה שפיר מין במינו אך בחמץ בפסח דחוזר לאיסורו לשנה הבאה והוכחנו דגם הר"ן ז"ל ס"ל דסברתו דמחמת מין במינו ל"ש כאן כיון דחוזר לאיסורו א"כ ל"ש שני הטעמים מש"ה ס"ל דבטל ולא הוה דשילמ"ת. אך לפי מה דפסקינן דהוה דשילמ"ת היינו או דשייך מין במינו אף אם חוזר לאיסורו או דלא ס"ל כר"פ וא"ש כהנ"ל

(ד) ואם נכון הנ"ל היה אפשר לכאורה לישב בזה מאי דהקשה הצל"ח ז"ל למס' ביצה (דף י ע"ב) דהאיך פסק המחבר ביו"ד (סי' טז) באו"ב שאם נתערב דנכבשינהו דניידי ומותר הא הוי דשילמ"ת וכל דשילמ"ת לא מהני ביטול והובא בנוב"י מ"ת חיו"ד (סי' ח) ועיי"ש בהגהה מבן המחבר ז"ל שתירץ שם עפי"מ דפסקינן באו"ח (סי' שכ ס"ב) ביין שבגיגית שענבים בתוכה דבטיל ולא אמרינן דהוי דשילמ"ת הואיל דלא הי' האיסור ניכר קודם שנתערב וכו'. ולפי"ז גם באו"ב י"ל שנתערב האם