שו"ת ברית עולם קג

ולא סגי וכו' אלמא איסורו מה"ת דאי מדרבנן מי מחמרינן וכו' אלא חיה אי עיקר איסור דידה לאו דאורייתא מה"ת וכו' ומשמע מלשונו ז"ל דדוקא היכא דהאכילה ג"כ מותר מה"ת ולא הוה כלל עיקרו מה"ת בזה ס"ל לר"ש דמקודשת כיון דכולה מדרבנן ול"ל כלל שום עיקר בתורה. ובתוס' שם ריש ע"א ד"ה אלמא וכו' וא"ת הא משמע דאיכא איסורא מדרבנן דהכי משמע לישנא וא"כ האיך מקדש בהן והא"ר בפ"ק דפסחים דהמקדש משש שעות ולמעלה ואפי' בחיטי קורדנייתא דאינם אסורים אלא מדרבנן אין חוששין לקדושין וי"ל דהתם איכא מיהא שעות דאורייתא לפ"מ שפירש ר"ת התם אבל הכא ליכא אלא איסורא דרבנן וכו' ועיי"ש בביאור דברי רש"י ז"ל. ומ"מ ש"מ מיהת ג"כ מדבריהם ז"ל דאף למה דמפרש בגמרא בטעמא דר"ש משום דס"ל תוב"ע לאו דאורייתא ג"כ דוקא היכא דליכא שום איסור דאורייתא בזה מהני לטעם דתהיה מקודשת במקדשה בזה משום דל"ל כלל עיקר מה"ת. ועיין בתוס' פסחים שם. וא"כ א"ש בפשיטות דברי הרמב"ם ז"ל דלעולם ס"ל להלכה דתוב""ע מה"ת רק בהנאה אינה אסורה אלא מד"ס. ועיין בתוס' בפסחים (דף כב ע"א) ד"ה חולין שנשחטו בעזרה פ"ה איסור הנאה ולא משמע פשט הלכה כן אלא לגמרי קאמר לאו דאורייתא וכו' עייש"ה ומ"מ י"ל דאף דפירש הגמרא דקאמר למ"ד לאו דאורייתא לגמרי קאמר מ"מ לדינא י"ל ג"כ לפי פי' התוס' דפסקינן דהלכה דמה"ת חולין בעזרה אסור באכילה אך בהנאה הוא רק מד"ס וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכן מוכת מדבריו ז"ל בהדיא וכתב בפ' ט"ז מהל' מ"א או של חולין שנשתטו בעזרה שהרי הן אסורין מדבריהן בהנאה כמו שיתבאר בהל' שחיטה הובא בלח""מ ריש פ"ב מהל' שחיטה הנ"ל הרי דדייק הרמב"ם ז"ל בהדיא בלשונו ז"ל דאסור בהנאה מדרבנן הרי דדייק דדוקא בהנאה הוא מדרבנן וכתב כמו שיתבאר בהל' שחיטה. והיינו דבהל' שחיטה הנ"ל כתב שם בהלכה ב' אבל השוחט חולין בעזרה אותו הבשר טהור ואסור בהנאה כבשר בחלב וכיוצא בו וסיים בהל' ג' ודברים אלו כולן דברי קבלה הן וקאי גם על הנאה מתוב""ע ואח"כ מתחיל הדין וכל האוכל חוב""ע מכין אותו מכת מרדות ובזה שפיר תירץ מרן הכ"מ ז"ל דהיינו משום דלא נאמר בהן לאו

ומעתה א"ש כל דברי מרן הכס"מ ז"ל דלא מפרש בדברי הרמב"ם ז"ל דס"ל דחוב"ע גם הנאה אסורה מה"ת אלא דלפ"מ דכתב בהל' ג' דהשוחט חוב"ע והאוכלה מכין אותה מכת מרדות וע"ז הקשה דמזה משמע לכאורה דאינה אסורה רק מדרבנן גם האכילה והשחיטה וא"כ יקשה מהך דפ' האיש מקדש ומהך דפרק כיסוי הדם ועוד דיקשה מפרק ד' מהלכות אישות דפסק דהמקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת דמשמע דגם בחוב"ע אינה מקודשת ואמאי הא לא הוה כלל מה"ת ואף קצת ליכא בזה מה"ת וע"ז תירץ שפיר דהשחיטה ואכילה הוא מה"ת ומשום דלא נאמר בהן לאו משו"ה אינו לוקה אלא מכת מרדות אבל ההנאה באמת אינו אלא מדרבנן וא"כ נתישב הכל הך דקידושין ודחולין וגם הא דס"ל דמקדש בחוב"ע א"מ היינו משום דעיקרו מדאורייתא אף דההנאה הוא רק מדרבנן מ"מ כיון שעיקרו מה"ת שפיר אינה מקודשת וכמו שכתבו בתוס' דקידושין (דף נ"ח מ"א) כנ"ל ותוס' פסחים (דף ז' ע"א) עיי"ש וזהו כונת מרן הכס"מ דלהרמב"ם ז"ל האכילה בחולין בעזרה הוא מה"ת וההנאה הוא מד"ס

ואין לומר דאף דמקידושין ודתולין הנ"ל שפיר מוכיח הכס"מ ז"ל דתוב"ע מה"ת מ"מ מנ"ל להוכיח מהך דמקדש בתוב"ע דאינה מקודשת דע"כ ס"ל להרמב"ם ז"ל דחוב"ע מה"ת. דלמא לעולם הוא מדרבנן ואף באכילה אינו אלא מדרבנן ואין לו כלל עיקר מה"ת ומ"מ ס"ל להרמב"ם ז"ל דאינה מקודשת משום דפסק כמו שפירש רש"י ז"ל בהך דחיטי קורדנייתא דפירש רש"י ז"ל דאף בחמץ דרבנן ושעות דרבנן ג"כ אינה מקודשת כמוש"כ בפסחים (דף ז' ע"א) דאף במקדש בחיטי קורדנייתא אף מתחילת שש ג"כ א"מ. וכן בפרק כ"ש (דף כ"א ע"ב) ד"ה משש שעות ע"כ מתחילת שש משמע דאי לאתר שש דאסור מדאורייתא מאי אתי לאשמעינן פשיטא וכו' עיי"ש. י"ל דלמד כן מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ב מהל' אישות ה"א וז"ל המקדש בדבר שהוא אסור בהנאה כגון חמץ בפסח וכו' ואפי' הי' אסור בהנאה מדבריהם כגון חמץ בשעה ששית מיום י"ד אינה מקודשת עיי"ש. הרי דפירש דוקא חמץ משש שעות אינה מקודשת בזה דמצד החמץ הוא איסור מה"ת אלא דהשעות הוא מד"ס בזה א"מ דיש לו עיקר מה"ס וכן ראיתי בעה"י שם שכתב מרן ז"ל בכס"מ שם לבאר כן בדברי הרמב"ם ז"ל שם והרי דס"ל כדברי התוס' דדוקא ביש לו עיקר מה"ת א"מ והיינו כהנ"ל

ומעתה א"ש בפשיטות פסק הרמב"ם ז"ל דפסק כר"א בהך דל"ת דבכל האיסורים גם בהנאה משמע י"ל דהיינו מדרשא דאותו והא דכתב מלבד היכא דפרט היתר כמו בנבלה ובחלב כנ"ל י"ל דלא למילף דמזה ידעינן דבכל איסורים אסור בהנאה אלא דכתב הרמב"ם ז"ל למילף לן ההיתר באיזה מקום דלא נאסר בהנאה אף דכתיב לא תאכל ובפרט נבלה וחלב ועוד כ'"ד כמבואר שם וכן פירש באמת בלתי"מ ז"ל שם בדברי הרמב"ם ז"ל. אך מ"מ דינא דר"א יליף שפיר מקרא דאותו ואף דפסק כר"י וס"ל ג"כ תוב"ע מה"ת היינו דוקא השחיטה והאכילה דילפינן מקרא דכי ירחק ממך וגו' ואכלת וגו'. לאסור בהנאה ל"צ הך קרא דאותו כיון דבאמת להרמב"ם ז"ל מותר בהנאה מה"ת כמבואר בהנ"ל וא"כ אייתר לן קרא לדינא דר' אבהו דכ"מ שנאמר ל"ת גם הנאה במשמע וכנ"ל. ועיין במשנה למלך בפ"ב מהל' שחיטה סוף הלכה ג' שכתב לתמוה על מרן הכס"מ שכתב להוכיח ממה דאינה מקודשת דע"כ חוב"ע מה"ת והרי בהל' אישות כתב הרמב"ם ז'"ל דגם במקדש באיסורי הנאה מדבריהם אינה מקודשת עיי"ש. ובודאי כונתו ז"ל להך דכתב במקדש בחמץ משש ולמעלה. ולפי הנ"ל ל"ק כלל דהוכחת מרו הכס"מ ז"ל הוא רק דלכה""פ יש לו עיקר מה""ת בתוב""ע באכילה ובזה אף דבהנאה אינה אלא מדרבנן מ"מ אינה מקודשת וכן בחמץ משש ולמעלה אף דהוה שעות דרבנן מ"מ החמץ הוא מה'"ת וכמו שנתבאר למעלה. ועיין בבית שמואל באהע"ז סי' כ"ח ס"ק נ"ב שכתב דלהרמב"ם ז"ל אף דאין לה עיקר מה"ת כלל ג"כ אינה מקודשת. ולפי הנ"ל י"ל לכאורה דגם להרמב"ם ז"ל דוקא בדאית לה עיקר מה"ת הוא דאינה מקודשת אבל בכולה מדרבנן י"ל דגם להרמב"ם ז"ל מקודשת וכמו שמשמע מלשונו ז"ל בהל' אישות הנ"ל שכתב דוקא בחמץ משש שעות דמשמע דוקא בחמץ גמור וכמו שנתבאר למעלה בעה"י. אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בעה"י בשעהמ"ל בפ"א מהל' חמץ ומצה שהביא דברי הלח"מ הנ"ל ותירץ ג"כ לחלק כמוש"כ דס"ל להרמב"ם ז"ל דדוקא בשחיטה ובאכילה בתוב"ע הוה מה"ת אבל בהנאה הוה מדרבנן ומישב שם קושיית הלח"מ כמוש"כ למעלה ונהניתי מאד שכוונתי לדעתו הגדול ת"ל. וראיתי שם שעדיין השאיר בתימה דהרי בפ"א מהל' חמץ ומצה כתב מרן הכס"מ ז"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' שחיטה דשחיטת חולין בעזרה אינה אלא מדרבנן ומייתי שם ג"כ להוכיח מהך דפסק שם כר' אבהו וע"כ דנלמד מאותו ומשום דתוב"ע מדרבנן ומיותר קרא דאותו והרי דס"ל להרמב"ם ז"ל דגם בשחיטת חולין בעזרה הוא מדרבנן והניח בצ"ע עיי"ש בשעהמ"ל

(ח) ולפע"ד לכאורה נראה ברור דלא לשחיטה גופא דחולין בעזרה או להאכילה כוון מרן הכ"מ ז"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דהוא מדרבנן דהרי באמת לא נזכר ברמב"ם ז"ל שם על השחיטה גופא דהוא מדרבנן וכמו שנתבאר למעלה ותדע דהא מוכיח לה ג"כ שם מהך דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה"ש כר' אבהו וע"כ דחוב"ע מדרבנן ומזה לא מוכח אלא דההנאה הוא מדרבנן ולא האכילה והשחיטה דכיון דרק ההנאה מדרבנן שפיר מיותר קרא דאותו ומוכת שפיר דינו דר"א כנ"ל. אלא דלפע"ד דמה שכתב מרן הכ"מ ז"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל בפ"ב מה"ש דשחיטת חוב"ע מדרבנן אין כוונתו ז"ל דהשחיטה עצמה בעזרה אינה אלא מדרבנן דהרי כתב בעצמו שם קרא דכי ירחק