שו"ת ברית עולם קב

ע"ב) איתא אמר רב אשי מניין לבב"ח וכו' שנאמר ל"ת כל תועבה וכו' בהנאה מניין כדר"א וכו' עיי"ש. הרי דר"א ור' אליעזר ור' אשי וסתמא דגמרא שם דחולין קיימי בשיטה זו. וכן משמע לכאורה קצת סתמא דגמרא דב"ק (דף מא ע"א) דמקשה מר"א ועיין שם בתוס' ובשיטה מקובצת ובפני יהושע מה דמקשה רק מר"א ולא מחזקיה ג"כ. שוב מצאתי בס' אור חדש בקדושין (דף נו ע"ב) בסוגיא זו דהוכיח לה דרבא דהלכתא כותיה ס"ל ג"כ כר"א עיי"ש. ועוד בלא"ה י"ל דכיון דלר"מ משמע דס"ל כר"א וגם ר"ש דאוסר גיה"נ ע"כ משום דכתיב לא יאכלו וכר"א וגם ריה"ג משמע בגמרא דפ' כ"ש דס"ל ע"כ כר"א ורק ר"י ור"ע י"ל דס"ל כחזקיה וגם י"ל דס"ל כר"א כמבואר בגמרא רק דעל חזקיה ליכא לאקשויי די"ל דר"מ ס"ל ג"כ כן וא"כ יש לפסוק כר"א דר"מ ור"ש וריה"ג בודאי כותיה ס"ל וגם ר"י ור"ע יש לתרץ כדבריו. משא"כ לחזקיה א"א ליישב דבריו אליבא דר"מ ור"ש וריה"ג וא"כ י"ל דהכי הלכתא ודברי הפוסקים כחזקיה לכאורה יש לעיין בטעמא דהך מלתא

(ו) ועוד יש לישב ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל דלעולם הא דכתב בפ"ח מהל' מ"א דבכ"מ אסור בהנאה עד שיפרוט וכו' כנבילה וכחלב לא דמזה יליף אלא דקמ"ל דנדע באיזה מקום נאסר וי"ל דבאמת נלמד מקרא דאותו וגו' ואף דלהרמב"ם ז"ל חולין בעזרה דאורייתא כמוש"כ הב"י וא"כ צריך קרא דאותו לזה מ"מ יש לישב דבריו עפ"מ שראיתי בס' יד יהודה על פסחים דלר"א דדריש בחולין (דף קי"ד) איסור בב"ח מל"ח כל תועבה א"כ ע"כ ר' אבהו כר"י אתיא דלר"מ קרא דאותו מיותר הוא ע"פ שיטת רש"י ז"ל בפסחים בפ' כ"ש שם דאף למ"ד חולין בעזרה לאו דאורייתא היינו בהנאה. אבל באכילה מה"ת אסור לכ"ע דילפינן מקרא דכי ירחק ממך וזבחת ואכלת כמבואר שם וא"כ בלאו קרא דאותו נדע דאסור באכילה מה"ת מקרא דכי ירחק ממך וגו' וכיון שנאסר באכילה הרי הוא מכלל כל שתעבתי לך באכילה. והיינו מקרא דכי ירחק וגו' וכיון דהוה בכלל לא תאכל כל תועבה לענין אכילה מה"ת א"כ ממילא דנאסר ג"כ בהנאה כמו בלא תאכל כל תועבה דהנאה בכלל וכמו הב"ח דס"ל לר"א ג"כ דאסור בהנאה ג"כ מטעם דה כנ"ל וא"כ אותו ל"ל. משא"כ לר"י א"ש דקרא דנבלה לדברים ככתבן אתי וקרא דאותו למעט שאר איסורין דאסור בהנאה דלחב"ע ל"צ כנ"ל. וא"כ א"ש פסק הרמב"ם ז"ל בפשיטות דאף דפסק כר"י מ"מ ס"ל ז"ל ג"כ כהך דרב אשי מהך דל"ת כ"ת דחולין הנ"ל וי"ל דג"כ מחמת זה פסק כר"א משום דרב אשי קאי בשיטתיה. וא"כ אף דנאמר דס"ל דחוב"ע לאו דאוריי' הוא כמוש"כ הכ"מ ז"ל כנ"ל. מ"מ י"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל כשיטת רש"י ז"ל הנ"ל דבאכילה לכ"ע אסור מה"ת מקרא דכי ירחק ממך וגו'. וא"כ נכלל בכלל ל"ת כ"ת וא"כ י"ל ס"ס דמקרא דאותו ילפינן לשאר איסורין בהנאה ולא מסתבר ליה להרמב"ם ז"ל לאוקמי דוקא בחולין בעזרה דמאי מעליותא דחולין בעזרה יותר משאר איסורין ומ"מ ל"ק דמנ"ל לחוב"ע דלא כתיב בהדיא איסור כפי' רש"י ז"ל מנ"ל לאסור בהנאה די"ל דהרי גם זה נכלל בלא תאכל כל תועבה כנ"ל ושפיר ילפינן מקרא דאותו שני הדרשות בכל איסורין וחוב"ע כנ"ל. וי"ל דהרמב"ם ז"ל ג"כ פסק כרב אשי ומשום זה פסק ג"כ כר"א בפסחים דר"א קאי כוותיה ואותו מיותר הוא. וא"כ אף דס"ל כר"י דדברים ככתבן וס"ל ג"כ חוב"ע מה"ת. מ"מ יליף דין דר"א מאותו וכמו שמבואר באמת בירושלמי פסחים בפ' כ"ש בענין דילפינן איסור הנאה בשאר איסורין מדפרט קרא לכלב תשליכון אותו ש"מ דבשאר איסורים אסור אלמא דלהירושלמי מקרא ילפינן לה כנ"ל. וא"כ י"ל שפיר דג"כ הרמב"ם ז"ל פסק כוותי' בזה וכנ"ל

שוב ראיתי שעמד בזה הגרע"א ז"ל בגליון הש"ס שם בפ' כ"ש (דף כב ע"א) בפי' רש"י ז"ל ד"ה ור"מ דאמאי לא נימא דחוב"ע לפירש"י ז"ל דבאכילה לכ"ע אסור מה"ת דהוה בכלל לא תאכל כל תועבה והנאה בכלל זה כנ"ל ונשאר בצ"ע. ועיין בשעה"מ בפ"ה מהל' מ"א שכתב דהיכא דהוה האיסור בלאו הבא מכלל עשה לא הוה בכלל ל"ת כ"ח ומישב בזה הא דאיצטריך לא יאכל בשור הנסקל ששחטו לאחר שנגמר דינו ולא יליף מל"ח כ"ת משום דהוה עשה עייש"ה. ועיין בהגהת הרש"ש שהביאו. וכתב עוד לישב לפי המבואר בחולין (דף קטו) דלא ילפינן מעשה שבת מל"ת כ"ת משום דגלי רחמנא היא קודש ואין מעשה קודש וחורש בשו"ת וחוסם פ"פ וכו' ילפינן בק"ו משבת להתירא א"כ חולין שנשחטו בעזרה ג"כ יש ללמוד ממעשה שבת בק"ו דמותר ולכאורה דזה תליא בשני הגירסאות בחולין שם דלגירסת רש"י ז"ל דילפינן ק"ו ממעשה שבת א"כ ג"כ בזה נוכל ללמוד ק"ו ממעשה שבת דהא ג"כ בחוב"ע לא אכל השחיטה עצמה רק הבא ממנו ודומה למעשה שבת. אבל לגירסת התוס' דרק על בעני חיים ידעינן ק"ו מלגבוה. א"כ בשוחט מובע"ז הוה לכאורה בכלל כל שתעבתי וכמו שהקשו התוס' דצורם אוזן בכור ליתסר. שוב מצאתי בהקדמת הס' דו"ח שהביא הך קושיא דגליון הש"ס הנ"ל. וביאר שם דשפיר קשה ול"ש למילף קו"ח משבת אלא דבר שלא ידענו גם אישור אכילתו כמו כלאי זרעים או"ב. אבל חולין שנשחטו בעזרה דידעינן איסור אכילתו לשיטת רש"י ז"ל מן כי ירחק וכו' ליכא למילף מקו"ח משבת דמה לשבת שכן מותר גם באכילה ושפיר יש למילף מל"ת כ"ת שאסור גם בהנאה, וא"כ א"ש כנ"ל דמוכח מל"ח כ"ת כנ"ל. אך מ"מ לפי סברת השעהמ'"ל הנ"ל דבבא מכלל עשה ל"ש הך דל"ת כ"ת ליכא למימר כנ"ל. אך מ"מ הך דינא דר"א דל"ת כל תועבה לא אליבא דכ"ע הוא ועיין בתוס' בכורות (דף לד') ד"ה ומי ומדברי הרמב"ם ז"ל משמע בהדיא דלס"ל לדינא כהך דרב אשי דל"ת כ"ת דהרי כתב בפ' י"ח מהל' פסולי המוקדשין וז"ל כל קרבן שהוא פסיל וכו' לוקה שנאמר לא תאכל כל תועבה מפי השמועה למדנו שאין הכתב מזהיר אלא על פסולי המוקדשין הרי בהדיא דלא קאי הך דל"ת כ"ת אלא על פסולי המוקדשין. וכן מוכת ממה דפסק הרמב"ם ז"ל כר"י דילפינן בבב""ח דאסור בהנאה מדכתיב שלשה פעמים לא תבשל וכו' עיי"ש הרי דגם בבב"ח לא ילפינן איסור הנאה מהך דל"ת כ"ת וא"כ ליתא לדברי הנ"ל שכתבתי לישב שיטת הרמב"ם ז"ל משום דס"ל כר"א בדרשא דל"ת כל תועבה ומקרא דאותו יליף איסור הנאה לשאר איסורים וממילא דידעינן ג"כ חולין בעזרה לאסור בהנאה מהך דרשא דל"ת כ"ת דהרי הרמב"ם ז"ל לא ס"ל זה אך מ"מ מה שכתבתי למעלה א"ש להרמב"ם ז"ל דמשו"ה פסק כר' אבהו משום דרב אשי ס"ל ג"כ כן ואף דבגוף הדרש דל"ת כ"ת לא פסק כרב אשי מ'"מ במאי דב' דס"ל לרב אשי כר' אבהו בזה קיי"ל כוותיה וא"ש כנ"ל

(ז) אך כ"ז כתבתי מה שיש להאריך בזה עי"ד הפלפול אבל באמת לפע"ד דברי הרמב"ם ז"ל והכסף משנה ז"ל פשוטים וברורים ומאד תמוהין לי דברי הלח""מ במה שדחק בדברי הכ"מ ז"ל וביותר בלח"מ בפ"ב מהל' שחיטה ה"א שהקשה ג"כ דמשמע דס"ל להרמב"ם ז"ל דחוב""ע מדרבנן מדכתב דמכין אותו מכת מרדות והביא שם הא דכתב הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ז מהל' מ"א וה"ה בחתיכה של בב"ח או של חילין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורין מדבריהן בהנאה כמו שיתבאר וכו' עיי"ש דמשמע שהוא מדבריהן וא"כ קשה היכא מייתי קרא דכי ירחק ממך המקום וכו' דדריש ליה מי"ד חוב"ע דאורייתא. ועוד אמאי כתב דחיה ג"כ אסור בהנאה כיון שגם בהמה הוא רק מדרבנן. ועוד מקשה שם כמה קושיות. ועוד מקשה מהך דין דר' אבהו הנ"ל דכיון דס"ל כר"י ואם היה חולין בעזרה מה"ת איצטריך אותו לחובי"ע ומנ"ל דינא דר"א עיי"ש מה שתירץ. ולכאורה לפע"ד כ"ז תמוהין לי דלכאורה בפשוט ניחא דהנה איתא בקדושין (דף נח ע"א) אשכחינהו מר יהודה לר"י ולר"ש בר"י דרבבי"ח וכו' ובחולין שנשחטו בעזרה רש"א מקודשת וחכמים אומרים א"מ אלמא חולין שנשחטו בעזרה לר"ש לאו דאורייתא ורמינהו רש"א חולין שנשחטו בעזרה ישרפו וכן חיה וכו' א"ל וכו'. וכתב רש"י ז"ל ד"ה ובחולין בעזרה קסבר איסורו לאו דאורייתא לא איסור שחיטתו ולא איסור הנאתו ולא דריש בריחוק מקום וכו' ישרפו