שו"ת ברית עולם ק

ליתן לו מתנת חנם. ובעה"י מצאתי קושיא זו בתוס' ע"א (דף כ) שם וכתבו דלא תחנם הוא לאו ומכור לנכרי הוא עשה ואם יתן לעו"ג בחנם יעבור בעשה ול"ח עיי"ש בתוס'. וא"כ י"ל דהרמב"ם ז"ל באמת לא פסק כלל כר"י בזה דלדברים ככתבן הוא דאתי היינו דמלמדנו הקרא דאסור למכור לגר אלא ליתן בחנם ודאסור ליתן לכותי בחנם ואף דבאמת בכותי אסור ליתן לו בחנם היינו דנלמד מקרא דלא תחנם ולא צריך ע"ז קרא דמכור לנכרי ואף דבאמת הפירוש דקרא דמכור לנכרי הוא דוקא במכירה. היינו לא משום הקרא דמכור לנכרי ומשום דעבר בעשה אלא משום קרא דלא תחנם וע"ז ל"צ הקרא דמכור לנכרי אלא דממילא כיון דכתיב בקרא מכור לנכרי ע"כ דוקא הוא משום קרא דלא תחנם אבל לא צריך לזה קרא. והיינו דכתב הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' ע"א דאסור ליתן להם מתנת חנם ומכור לנכרי ולא בנתינה ולא כתב ג"כ הדין דלגר אסור לו למכור. והיינו דבזה לא ס"ל כר"י דהדברים ככתבן הוא דגם הך דמכור לנכרי ל"צ אלא דממילא הפירוש הוא כן. וא"כ מיותר הוא דל"ל כלל הך דלגר וגו' תתננה או מכור לנכרי דלגופא ל"ל דילפינן מלא תחנם ולא מסתבר ליה לאוקמי ברבוי איסורים לעבור. בלאו ועשה וע"כ דמלמדנו דבכל האיסורים אסור ג"כ בהנאה כנ"ל. ואף דבמה דס"ל לר"מ דבין גר בין כנעני בנתינה לא קיי"ל כוותיה. מ"מ במה דס"ל דהך קרא אתא לשאר איסורין דאסור בהנאה. י"ל דפסק בזה כוותיה משום דגם ר"ש דס"ל דגיה"נ אסור בהנאה וע"כ היינו משום דס"ל כר"א דכל היכא דכתיב לא יאכלו איסור הנאה במשמע. וקשה מנ"ל זאת דמקרא דאותו ליכא למילף לר"ש דהרי ר"ש ס"ל בפ' האיש מקדש (דף נח') ובפ' כיסוי הדם (דף פה:) דחולין בעזרה מה"ת אסור בהנאה וע"כ דיליף מקרא דאותו. וא"כ מנ"ל דבכל איסורין דכתיב לא יאכל איסור הנאה במשמע וע"כ או דס"ל לגמרי כר"מ דמותר ליתן לכותי או דס"ל לכל הפחות דלא לדברים ככתבן צריכה דגם איסור מכירה לעכומ"ז נלמד מלא תחנם. אע"כ לגלות על דין דר"א על שאר איסורין דאסור בהנאה כנ"ל. ומשו"ה כתב שפיר הרמב"ם ז"ל דין דר"א עם הטעם דנלמד מלגר אשר בשעריך וגו'. וסיים עוד והביא הלימוד דיעשה לכל מלאכה דכתיב גבי חלב. היינו דלריה"ג יש ללמוד ג"כ מזה וכנ"ל. וא"ש מה דלא הביא הרמב"ם ז"ל בהך דפרט בהיתר הנאה גבי טרפה דכתיב לכלב תשליכון אותו דלפ"מ שביאר בלח"מ דס"ל להרמב"ם ז"ל דחולין בעזרה מדרבנן ושפיר נפקא לו איסור הנאה בשאר איסורים מקרא דאותו. והא דמביא הך היתר דנבלה וחלב. היינו לאורויי היתר הנאה דנבלה וחלב ולא לאורויי איסור הנאה דשאר איסורים. דלפי"ז תמוה מאד מדוע השמיט הרמב"ם ז"ל הפרט דהיתר הנאה דטרפה מקרא דאותו מה דמזה עיקר הילפותא דאיסור הנאה דשאר איסורין כדין ר"א דהביא שם וזה תימא. ולפי הנ"ל ניחא דלא רצה להביא הנך פרטא להיתר הנאה המפורש בתורה אלא הנך דילפינן מזה ג"כ דינא דר"א לאסור בהנאה בשאר איסורים ושאר דברים דחשיב שם כמו שקצים וכו'. היינו דחשיב אותן דלא מפורש בהדיא בקרא אלא מלימוד דברי חז"ל ומשו"ה לא חשיב קרא דאותו דלא נאמר דמשו"ה מפורש זאת ללמוד דין דר"א ובאמת זה אינו דתולין בעזרה מה"ת ולאו ר מיותר הוא וכנ"ל

דמלשון הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' ע"א ובפ"ג מהל' זכיה דכתב דאסור ליתן מתנת חנם לכנעני וסיים דלגר יתן שנאמר לגר וגו' תתננה או מכור לעו"ג וכו' דמשמע דכל הילפותא דאסור ליתן לעכומ"ז הוא מהך קרא דאו מכור לנכרי י"ל משום דרצה לאשמועינן דלגר מותר ליתן והביא הקרא דלגר תתן משו"ה סיים הך דמכור לנכרי דלנכרי אסור ליתן דבאמת לפ"מ דנכתב בתורה או מכור לנכרי היינו משום דאסור ליתן להם מתנת חנם. אך לא לזה צריך הקרא דנלמוד מלא תחנם וכל הקרא י"ל דאתי לדר"א הנ"ל אך ממילא כיון דמשמיענו התורה היתר הנאה בנבלה ע"כ כתבה נתינה אצל גר ואצל עכומ"ז מכירה. והיינו דהרי"ף ז"ל והרא"ש ז"ל בהך סוגיא דע"א לא הביאו כלל הך קרא דמכור לנכרי בטעמא דאסור ליתן מתנה לכנעני ולא הביאו אלא הקרא דלא תחנם והיינו משום דהקרא דאו מכור לנכרי לא להכי אתי אלא לדר"א ולהתיר הנאה בנבלה. אלא משום דאסור ליתן מתנה לכותי ע"כ פלגינהו הקרא בגר נתינה ובכנעני מכירה כנ"ל

(ד) ויותר היה נלפע"ד דלכאורה י"ל דבאמת בהך סוגיא דפ' כל שעה הנ"ל לא מוכת כלל בדין איסור מתנה לעכומ"ז די"ל דאף דמותר ליתן מתנה לעכומ"ז מ"מ בנבלה גזיה"כ הוא וכך הוא מצותו דלגר בנתינה ולעכומ"ז במכירה וי"ל ג"כ היכא דליכא איסור תנינה כגון בשכנו המכירו דמותר כמבואר בסוגיא דע"א והובאה בתוס' פסחים הנ"ל (דף כב) ד"ה ור"ש עיי"ש. ומ"מ בנבלה אסור דגזיה"כ הוא ורק בגמרא דע"א (דף כ) הנ"ל משמע דתלי אותם זה בזה דקאמר על הך דאיסור תנינה לעכומ"ז תנאי היא ומייתי הך דר"מ ור"י שם עיי"ש. ובזה יש לישב לכאורה מה דתמוה דברי התוס' ז"ל בפ' כ"ש (דף כב ע"א) ד"ה ור"ש דכתב וז"ל משמע דההיא דשולח ירך לעכו"ם אתי כר"י הקשה ריב"א דהא ר"י אית ליה בפ"ק דמס' ע"ג דאסור ליתן להם מתנת חנם וכו' עיי"ש. ולכאורה תמוה דל"ל להתוס' ז"ל להביא מהך דמס' ע"ג הנ"ל הרי שם באותו סוגיא דפ' כ"ש מיירי שם ר"י בדין דאסור נתינה לכנעני ודברי ר"י הנ"ל הובא ג"כ במס' ע"א הנ"ל

שוב ראיתי בעה"י שכבר עמד בזה בחידושי מהרש"א ז"ל וכתב משום דעיקר מלתא במס' ע"א ומצאתי ג"כ בס' ברכת אברהם שעמד ע"ז והניח בתימה. ולפי הנ"ל לכאורה ניחא דבאמת מסוגיא דפסחים לא מוכח מידי דאסור ליתן מתנה לכנעני וי"ל דכאן גזיה"כ הוא בנבלה וי"ל דגיד מותר ליתן לעכו"ם ואף דכל ההיתר דגזיה"כ הוא משום דכשהותרה נבלה היא וגידה הותרה וא"כ כיון דבנבלה מוכת ג"כ בסוגיא דפ' כ"ש דאסור ליתן לעכומ"ז יהיה מאיזה טעם שיהיה. א"כ ממילא גם גיה"נ אסור ליתן לעכומ"ז. אך מ"מ י"ל דהנה הגזיה"כ הוא רק בנבלה וא"כ י"ל בגיד הנשה דכשרה אף דנכלל בהיתר דנבלה ג"כ ה"ט דזה גילוי דעת דהא דכתיב בגזיה"כ לא תאכלו היינו לא הנאה אלא אכילה לבדה נאסרה בלאו דל"ת כמו בנבלה דאיכא ג"כ בגידה לאו דלא תאכל גיד מ"מ לא נאסר בהנאה והרי זה מגלה דכונת התורה ל"ת גיה"נ בכ"מ רק באכילה וכמו שכתב בזה מרן המהרש"א ז"ל עיי"ש ומ"מ מנ"ל לאסור ליתן לעכומ"ז גיה"נ דכשרה די"ל דוקא בנבלה גזיה"כ הוא אלא מדהביא מזה במס' ע"א על דין דמתנה לעכומ"ז ש"מ דמשמע ליה להגמרא דשם דטעמא דר"י הוא משום דאסור ליתן להם מתנת חנם. ולפי"ז י"ל לכאורה דבאמת על איסור מתנת חנם ל"צ קרא דאו מכור דמלא תחנם נפקא ליה אלא לפ"מ דקיי"ל דבכל האיסורין ל"ת איסור הנאה משמע משו"ה היה צריך התורה ללמדנו היתר הנאה בנבלה ומזה גופא נלמוד איסור הנאה לשאר דברים וממילא הי' צריכה התורה לפרוט נתינה בגר ומכירה בעכומ"ז משום דאסור ליתן לכנעני מתנת חנם וכמו דמשמע להגמ' דע"א דהיינו טעמא דאיסור נתינה לעכומ"ז בנבלה משום לא תחנם. אך בהך סוגיא דפ' כ"ש הנ"ל שפיר פריך לר"א אליבא דר"י דאמר לדברים ככתבן הוא דאתי מנ"ל הך דינא דר"א דאף דלאסור מתנה לעו"ג ל"צ קרא דאו מכור לנכרי דמלא תחנם נפקא מ"מ דלמא לדברים ככתבן הוא דאתי. היינו דלמא לעולם בכ"מ דכתיב ל"ת מותר בהנאה וכאן קמ"ל הקרא דלא הותר שום הנאה בנבלה אלא לגר בנתינה ולעכו"ם במכירה וגזיה"כ הוא דלא הותר אלא באופן הזה והיינו אף היכא דל"ש ל"ח כמו בהי' העו"ג שכנו כמובא בתוס' שם (דף כב) ד"ה ר"ש. מ"מ בנבלה גזיה"כ הוא דלא הותר אלא בכה"ג ומנ"ל לר"א דטעמא דר"י משום לא תחנם ג"כ דלפי"ז מיותר הוא דמלא תתנם נפקא דלמא גזיה"כ הוא דלא הותר אלא בהנאה כזה אף היכא דל"ש לא תחנם. ולכאורה כן מדויק מלשון רש"י ז"ל שם ד"ה אלא לר"א אליבא דר"י מנ"ל דלמא האי פרט דנבלה לאו למישריה בהנאה הוא דאתי דלא איצטריך אלא להחמיר ולומר דלעכו"ם במכירה ולגר בנתינה דאי לא כתביה ה"א כל הנאות מותרות בה. דלמאי כתב רש"י ז"ל דה"א כל ההנאות מותרות בה דכיון דרצה הגמרא לומר באמת דמותר בהנאה הרי באמת כל הנאות מותרות בה.ואם דמלמדנו