שולחן המלך על הרמב"ם צח

שבעת יציאת הדליקה צווח שמעון שגנבים באו לביתו שודדי לילה ונתברר להם שאם שמעון לא היה מעלים הענין והיה צועק שדלק האש בביתו היו מכבין הדליקה ולא הייתה נשרפת הבית ושכונתה עתה יורנו מורינו אם שמעון חייב לשלם לראובן ולשכניו ההזק אשר גרם להם אם לאו והשיב הר' ז"ל בתחילת דבריו וז"ל תשובה מילתא דפשיטא היא דלפי הדין חייב שמעון לשלם כל ההפסד ומקרא מלא דיבר תכתוב כי תצא אש וכו' ואמרו בפ' הכונס כי תצא אש מעצמה ושם מבואר דאע"ג דהלכה כרבנן דפטרו טמון באש אם לא כלו חציו או שהדליק בשל חבירו חייב אפי' בטמון כל דבר שדרכו להטמין שם ובבית חייב בכל דבר שכל דבר רגיל להיות בבתים וכו' עכ"ל והרואה יראה דאחרי המ"ר דבריו אינם מובנים אצלי במ"ש דבפ' הכונס מבואר דאם לא כלו חציו חייב אפי' בטמון דנר' מדבריו דזה הלכה פסוקה אליבא דכ"ע כמו הדין שהביא שבבית חייב בכל דבר דשם הוא אליבא דכ"ע מדמחתינהו בחדא מחתא וכפי מ"ש אינו כן דהרי איכא הני אשלי רברבי דסברי דאפי' בדלא כלו חציו נמי פטור ואדרבא מפ' הכונה משמע הכי וכמו שנראה מדברי ה"ה ז"ל וכמ"ש לעיל משם רש"ל וא"כ איך כתב הרב ז"ל דבפ' הכונס מבואר דאם לא כלו חציו חייב אפי' בטמון אם לא שנדחוק ונאמר דכיון דבנדון דקאי הרב ז"ל לא נפק"ל מידי כיון דאותו מעשה היה בבית ובבית כבר הוא חייב בכל דבר אליבא דכ"ע לכן לא חש הרב ז"ל להאריך בדיני טמון האמנם דא עקא להרב ז"ל באסיפתו בס' כנה"ג שם בסי' תי"ח למה לא הביא כל הנך רבוואתא דסברי דטמון פטור לעולם אפי' בדלא כלו לו חציו הפך הטור והתוס' והר"ן וסיעת מרחמוהי דנפק"ל לענין קי"ל דמצי למימר קי"ל כהנך רבוואתא כדרכו דרך הקדש:

עוד ראיתי להרב ז"ל בתשו' הנז' שהקשה למוהרשד"ם ז"ל שנשאל כנדון הרב ז"ל והשיב שחייב לשלם המבעיר את הבעירה והוקשה לו למהרשד"ם ז"ל על תשו' הרא"ש ז"ל דכלל פ"ז סו' וי'ו הביאה הר"ב הטורים ז"ל בטח"מ סי' ש"ז שאיך אמר פושע הוא וחייב לשלם דנראה מתוך דברי השואל דמשום דהוי פושע חייב לשלם אבל אם לא פשע לא מיחייב והלא הלכה כר"י דשוכר הוי כש"ש ולא מיפטר אלא באונס גמור והקשה הרב ז"ל וז"ל ואני בעניי הפלאה זו שנפלא הרב ז"ל על תשו' הרא"ש ז"ל איני יודע מה הוא דמה ענין ש"ש לכאן דמאי דאמרי' שוכר דינו כש"ש היינו לענין שיתחייב בגניבה ואבידה ולהפטר באונסין ואין בין השוכר והמשכיר שום הפרש אבל בנדון הרא"ש ז"ל השוכר רצה לפטור את עצמו מטעם שההזק שבא לאוצר לא בא לו מידו ובשבילו כיון שאותו אוצר עשוי לכך ותמיד היו רגילים ליתן שם יותר ממה שהניח הוא הו"ל כמתה מחמת מלאכה דפטור ולזה הוצרך הרא"ש ז"ל לחייבו מטעם פושע כיון שראה קלקול בכותלים ולא הסיר את החטה וכ"ש כשהתרו בו וכבר כתוב בתה"ד סי' שכ"ח ענין קרוב לזה שהשואל משמעון כלי זין להלחם עם השונאים ונפלו בני העיר ביד השונאים ולקחו הכלי זין מראובן דהוי כמתה מחמת מלאכה ופטור ע"כ ועוד איני יודע מה ענין דינו של שוכר בש"ש לכאן דנהי דלגבי האוצר ששכר הוי כש"ש לענין כותלי השכנים שנפלו מה דין שוכר יש כאן לשיחייבהו הרא"ש מטעם ש"ש וצל"ע להבין דברי מוהרשד"ם ז"ל:

עוד כתב הרב ז"ל וז"ל אבל אי קשיא ע"ד הרא"ש ז"ל הא ק"ל הפך דברי הרב ז"ל דהיאך כתב הרא"ש ז"ל דפושע הוי וחייב לשלם והלא בדין ש"ח וש"ש והשואל תנן בפ' שבועת הדיינים ואלו שאין נשבעין עליהם הקרקעות וכו' וש"ח אינו נשבע וש"ש אינו משלם ונחלקו הפוסקים בפי' משנה זו הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' שכירות ורש"י וסיעתם ז"ל סוברים דכולם אם פשעו חייבי' לשלם דדוקא שבועה בש"ח וגניבה ואבידה בש"ש וכו' פטר הכתוב בקרקעות אבל פשיעה חייבים לשלם מטעם מזיק והרי"ף והתוס' והראב"ד והרמב"ן והרשב"א והמרדכי ז"ל סוברים דאפי' פשעו פטורים מלשלם ולזה הסכים הרא"ש ז"ל בפ' שבועת הדיינין והשתא קשה כיון דהרא"ש הסכים לדברי הרי"ף וסיעתו דש"ש בקרקעות פטור מפשיעה למה חייב הרא"ש לשוכר את האוצר לשלם מטעם פשיעה והלא פשיעה בקרקעות אפי' בש"ש פטור וסבור הייתי לו' וכו' אבל הנכון אצלי שהרא"ש ז"ל דקדק בדבריו וכתב וחייב לשלם כל היזק ושינה ושלש כדבריו לומר לשון הזק לומר שמה שחייב לשוכר את האוצר אעפ"י שפשיעה בקרקעות פטור היינו מפני שהזיק בידים והוו גיריה דידיה וכיון דהיה יודע קלקול הכותלים והתרו בו הי"ל להזהר ולהוציא החטה כדי שלא יפלו הכותלים והואיל ולא עשאו מזיק בידים מיקרי וחייב לשלם דע"כ לא פטרו הרא"ש וסיעתו אלא דוקא בפשיעה שפשע ולא שמרו כראוי שגנבו או נאבדו אבל השליכם לנהר לא כמ"ש הרא"ש ז"ל בכלל ט"ל סי' ב' וכו' וה"נ כיון שהתרו בו ולא פינה האוצר כמזיק בידים הוא וחייב לשלם וכו':

עוד כתב הרב ז"ל שם וז"ל והוי יודע שכתבו התוס' והמרדכי בפ' שבועת הדיינין דהשואל בית ונשרפה פטור ע"כ ולע"ד דכ"ש שוכר דפטור ולחידושא נקט שואל ל"מ שוכר דפטור מאונסין אלא אפי' שואל דחייב באונסין בכאן פטור אמנם יש לחקור אם טעם הפיטור הוא מטעם דאונס הוא ושואל פטור מאונסין בקרקעות וכ"ש דשוכר פטור דפטור מאונסין כמטלטלין ולפי טעם זה אפי' לדעת הרמב"ם וסיעתו ז"ל דפסיעה בקרקעות חייב בנדון המרדכי פטור דאונס הוא. או אם טעם הפיטור הוא דאע"ג דשריפה לאו מטעם אונם הוא דאיבעי ליה לעייוני מ"מ פטור דאזיל לטעמיה דפשיעה קרקיצות פטור ולפי"ז לדעת הרמב"ם וסיעתו ז"ל יהיה חייב ומתוך דברי הסמ"ע בסי' ש"א נראה דטעם הפיטור הוא משום דהוי אונס וכו'. עוד כתב הרב ז"ל שם וז"ל וראיתי למוהרשד"ם ז"ל בתשו' הנז' שפסק דהשוכר בית לחבירו וליל שבת מחמת שהדליק השוכר את התנור לאפות בו להטמין את החמין יצאה הדליקה ונשרפה הבית וטוען המשכיר לשוכר שישלם לו השוכר הנזק ופסק הרב ז"ל דדינא קאמר שישלם לו כל מה שהפסיד