שולחן המלך על הרמב"ם צה

מפרשים ההוא סימן בתר לישנא דרובא דעלמא יעש"ב וא"כ הכא לימא הכי תלמודא דהיינו כד היינו חבית נ"מ לנדרים ובכה"ג דאמרי' דהוא גוף הנאסר דלא אזלינן בתר רובא וי"ל וק"ל:

והתוס' ז"ל בד"ה ואיכא נמי וכו' שכ' וז"ל או שהתנה לתת לו חבית ונתן הלוקח דמים וכו' יע"ש וראיתי לה' אליה רבה ז"ל בחי' ולה' לחם אבירים ז"ל דהקשו דלמה להו להתוס' ז"ל לפרש שנתן הלוקח דמים הא אף בלא נתן דמים איכא לפרושי וכגון שהתנה בקנין סודר ליתן לו חבית ותובע הלוקח חבית יכול ליתן לו המוכר כד דקרו לחביתא כדא. ותירצו ז"ל דרבותא קמ"ל דאפי' דמים של לוקח יכול המוכר להחזיק כיון שהוא מוחזק ולא אזלינן בתר רובא וכו' יע"ש. . ותמיהא לי דהיכי יכול המוכר להחזיק במעות הלוקח וליתן לו כד בע"כ כדמשמע מדבריהם דהלא מעות אינן קונות דמה שקונה הוא במשיכה וכמ"ש בפ' הזהב ופסקוהו כל הפוסקים ז"ל כיע"ש וא"כ אם היו מפרשים התוס' ז"ל דהיה בקנין סודר היה רבותא טפי דאפי' דאינן יכולים לחזור בהם משום דהיה קנין בדבר אפי"ה נימא דאזלינן בתר רובא קמ"ל דאין הולכים וכו'. ואם נאמר דהחידוש הוא דליכא מי שפרע במי שרוצה לחזור בו ולעולם יכולים לחזור בהם הא ליתא דמי יימר דבכה"ג איכא מי שפרע כיון דזה לא מיקרי אינו עומד בדבורו וק"ו ללוקח שרוצה ליקח חבית כרובא דעלמא. ועוד דיותר חידוש הוא להשמיענו דאפי' דאיכא קנין בדבר דלא אזלינן בתר רובא מלהשמיענו דליכא מי שפרע. אלא דאפ' לומר דכונת התוס' הוא כשהיה ג"כ קנין סודר בדבר וכן מצאתי למוהרש"ך ז"ל בח"א דכ"ה סו' ע"ד שפי' כונת התוס'. א"נ אפ' לומר דכשכתבו ונתן הלוקח דמים היינו שפירשו בפירוש דהמעות יקנו וכמ"ש מרן ב"י ז"ל בח"מ סי' קצ"ח והביאו שם מור"ם ז"ל בס"ה ועיין לה' מחנה אפרים ז"ל בדי"ב ע"ג ולא עט האסף:

ועל מ"ש שם התוס' בע"ב בד"ה קמ"ל דאין הולכין וכו' ואפי' ברובא דליתיה קמן וכו' עיין לעט"ר הרב ועצום כמוהרי"ץ נאב'ארו נר"ו בספרו הבהיר פני מבין בחי' לסנהדרין ער"ג מה שהביא משם מופת דורינו הרב הגדול כמוהר"ים נר"ו בעל ס' חק"ל תפוחין ומה שהשיב עליו יע"ש שהם דברים טובים ונכוחים. ולעיקר קושיית הרב הגדול כמוהרי"ח נר"ו מהא דאמר רבינא בחולין די"א ע"ב דאתייא מעדים זוממין וכו' להא דאמר רבינא בסנהדרין דס"ט ע"א ובדיני נפשות לא אזלינן בתר רובא והתנן אחד אומר בשנים בחדש דאמאי לא מייתי ראיה מעדים זוממין וכמו שהביא הוא עצמו בחולין. ולענ"ד נראה לומר עם מה שראיתי להתוס' ז"ל שם בחולין דמקשו בד"ה דילמא הך דאסהידו וכו' להא דרבינא וז"ל וא"ת דחובשין אותו י"ב חודש ואם יחיה לאו טרפה הוא וי"ל דשמא קסבר טרפה חיה עכ"ל נמצא כפי דבריהם ז"ל הך דקאמר רבינא דמייתי מעדים זוממים היינו משום דקסבר טרפה חיה וא"כ אפשר דמהך טעמא נמי לא מייתי שם בסנהדרין דאזלינן בתר רובא מהא דעדים זוממים משום דרב הונא בריה דר"י פליג התם ואפ' דהיה אומר לו דשאני עדים זוממים משום דחובשין אותו י"ב חדש כדמקשו התוס' ז"ל ותי' דקסבר טריפה אינה חיה ומשו"ה ניחא ליה לאתויי ראיה ממתני' דתני זה אומר אחד בחדש וכו'. האמנם כל זה ניחא להאי תירוצא קמא אבל לתי' בתרא שתי' התם אכתי קשיא ומה גם להסוברים דתי' בתרא של תוס' עיקר וכמו שהביא ה' יד מלאכי ז"ל בכללי התוס' אות כ"ד יע"ש. ושוב אחר החיפוש מצאתי ראיתי דהך קושייא שהקשה עט"ר מ"ד הרב הגדול כמוהרי"ח נר"ו להתוס' דהכא ודסנהדרין ד"ג כמו כן הקשה ה' רמת שמואל ז"ל בסנהדרין ד"ג ועי"ש שתירץ ב' תירוצים:

ועל מה שתירצו התוס' ז"ל בסוגיין וי"ל דהתם גבי דיינים וכו' עיין לעט"ר הרב פני מבין נר"ו שם ועיין להרב הנז' נר"ו בח"ב מה שכתב בזה כי כעת לא נדפס והוא בכ"י. ועיין להר"ב בשי' מקובצת לבתרא בדצ"ב ע"ב מהשת' מ"ש בשם גליון תוס' יע"ש. ה"ו הניח את הכד וכו' ואם הייתה אפלה וכו'. עיין לה"ה ז"ל שכ' שהדין עמו שכך נראה מסוגייא שם ועיין מ"ש עליו הרב כ"מ ז"ל שם וכ"פ הטור ג"כ ומרן ז"ל בשלחנו הטהור בח"מ סי' תי"ב ס"ב. אבל רש"ל ז"ל בפ' המניח שם בסוגייא פירש דדעת הרי"ף הרא"ש ז"ל הוא דאף באפילה חייב. ג"כ במקום שיש לו רשות להניח וכן הוא דעת הר' ב"ח ז"ל יע"ש. והנה רש"ל ז"ל נתן טעם לדבר והביא ראייה לזה וז"ל והטעם דבאפילה ליתא משום כמו שחייב אדם בין ער בין ישן ג"כ צריך לדקדק באפילה כמו אורה וקצת ראייה מדברי התוס' שמביאים את הירוש' בפ"ק ד"ד ע"א ד"ה כיון וכו' שפוטר אדם הישן והביאו כלי אצלו או אדם בא לישן אצלו והוזק מן הישן לפי שהם גרמו לו מאחר שדרכו של אדם לכפוף הרגל ולפשוט ואם היה פטור באפילה מאחר שאינו רואה אפי' כשהיה ניעור ק"ו בנו של ק"ו ישן שלא ראה כלום והביאו אצלו כלים כשהיה ישן דפטור ולא היה צריך לומר דפטור משום דהם גרמו לו וג"כ מילתא דפשיטא היא דפטור ולא היה צריך להשמיע לנו הירוש' אלא בודאי חייב אדם באפילה כמו באורה ולכן צריך להשמיע דמ"מ פטור כשישן והביאו אצלו משום דהם גרמו לו עכ"ל. ותבט עיני להרב פ"מ אשר סביב הירושלמי בריש פ' המניח שהקשה על דברי רש"ל ו"ל וז"ל גם מה שהביא קצת ראייה וכו' זה תמוה דהירוש' לפרושי מתני' קאתי דקתני בין ישן ומוקי לה דוקא בשניהם ישנים וכו' ובירוש' לא הוזכר כלל דין דאפלה ללמוד ממנו ק"ו עכ"ל ואחרי המ"ר נראה דאדרבה דבריו תמוהים דאיך קאמר דבירוש' לא הוזכר כלל דין אפילה דהא שם בריש המניח מוקי שמואל למתני' או בממלה את כל רשות הרבים או עד שתהא נתונה בקרן זוית וכאוקמתא דר"י בתלמודא דידן ואם כן כיון דהירושלמי מוקי מתניתין בקרן זוית דאינו כ"כ . אונס כל שכן דסבר דבאפילה פטור כמו שכתב