שולחן המלך על הרמב"ם צא

דק"ס ע"כ ולה' מוה"ד חיד"א ז"ל בס' פתח עינים במנחות על דצ"ט:

(אה"ן ס"ט עיין לה' שבת של מי ז"ל במוצאי שבת דרנ"ד ע"ב שיישב דברי הרמב"ם ז"ל על גורן נכון. ועיין בס' משק ביתי לה' מ"ד ז"ל במע' הה'ה סי' קס"ח . ועיין למארי ד אלקי'ם רשב"י זיע"א בזוה"ק פ' אמור דפ"ח ע"ב בר"מ וז"ל פיקודא דא לסדרא כהנא בכל יומא בוצינין בבי מקדשא וכו' לסדרא בוצינין ולאדלקא לון בכל יומא תרי זמנין. ועיין עוד שם בס' חקת דקפ"ג ע"א וז"ל זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה בעי ביקריהון אתקין קב"ה לאהרן ערסא ומנרתא דדהבא דנהרא ומדידיה נטיל מההוא מנרתא דהוה דליק בכל יומא תרי זימני וכו' יע"ש. שו"ר להרב חק נתן ז"ל בפ"ג דתמיר ע"ד ל' מהש"ס שהביא סמוכות לדברי הרמב"ם ז"ל מדברי הזוה"ק זיע"א הנז' ויתר מהמה כיע"ש ודוק):

ה' פסולי המוקדשין פי"ג פי"ג ה"א שלש מחשבות הן שפוסלין את הקרבנות עיין לה' תנא דאורייתא ז"ל שם במשנה למלך שכ' דמדברי רבינו נר' דכל מחשבה דקדשים הוי אפי' בלא הוכחה בפה וכו' יעש"ב. ולע"ד נראה לי להביא ראיה דהוי הכי מדאמרי' בזבחים בפ' ב"ש דמ"ו ע"ב דתנינן לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח וכו' אמרי' אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שהוא תנאי ב"ד שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ואמרו בגמ' אמר רב יאודה אמ"ר חטאת ששחטה לשם עולה פסולה לשם חולין כשרה וכו' מתיב רבה אמר ר"י אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שהוא תנאי ב"ד טעמא שלא היה בלבו כלל הא היה בלבו לשם חולין פסול אמר ליה אביי דילמא לא היה כלל כשר ומרצה הא היה בלבו לשם חולין כשר ואינו מרצה ע"כ הרי בהדייה דפסול מחשבת קדשים הוא בלב ועיין למרן כ"מ ז"ל בפ"א מה' פרה אדומה דין ט'. (אה"ן נכדו יבי"א ס"ט והכי מוכח ג"כ מדברי רבינו עצמו שם בפי"ד ה"א כיע"ש. אך לעיקר ראיית עט"ר מז"ה המחבר ז"ל עיין לרש"י ז"ל שם הפי' המשנה מפני שהוא תנאי ב"ד שכ' דהתנו ב"ד דלא לימא לשמו דילמא אתי למימר שלא לשמו והכי איתא בהדייא שם בזבחים ד"ב ע"ב ומשמע דכי קאמר ר' יוסי אף מי שלא היה בלבו וכו' בלבו היינו בשפתיו וכן כתבו להדייא התוס' ז"ל שם ד"ה קימי ב"ד דמי שלא היה בלבו היינו שלא אמר בהדייא לשם דבר אחר יע"ש וזה הוי היפך מאי דדייק עט"ר מוה"ר המחבר מרן זקני ז"ל. . ועיין לה' מעיין החכמה ז"ל על מנין המצות בד' ל"ה רע"ב שכ' בדעת הרמב"ם ז"ל דהיינו מחשבה בלב כיע"ש. ועיין לרש"י ז"ל בקדושין דמ"א ע"ב ד"ה שכן ישנו במחשבה ומה שהגיה שם רש"ל ז"ל עיין לה' בני דוד פשקון ז"ל בפרקין. ועיין לרש"י ז"ל עצמו שם בקדושין דמ"ב ע"ב ד"ה לחייב על המחשבה יע"ש ועיין מ"ש הרב שושנים לדוד ז"ל פכ"ג דמציעא משנה י"ב ע"ד התוי"ט ד"ה החושב וכו'. ובמה שהקשה ה' משנה למלך ז"ל על דברי הרא"ם ז"ל ס' שופטים עיין ג"כ לה צידה לדרך ז"ל שם בס' שופטים שהקשה כן. ועיין לה' קצור מזרחי ומערבי אשכנזי ז"ל שם בס' שופטים שהק' כן וכ' דדברי הרמב"ם ז"ל תלייא בפלוגתא דדעת הספרי דנפקא מכל דבר רע א"כ הוא דבור ולא מחשבה אמנם בזבחים דכ"ט דאמרו דנפקא מלא יחשב וכן כ' הרמב"ם בפח"י ה"א משו"ה נפסל במחשבה יע"ש. ועיין לה' מלאכה הקדש ז"ל שם בס' שופטים ולהרב זרע יצחק לומברוזו ז"ל בל' הרא"ם ז"ל. ולעט"ר מוה"ר בס' פני מבין ז"ל ח"א בד לנשואין דקע"א ע"א ולהרב החסיד בס' קהל"י ז"ל בקונ' לשון חכמים ע' מחשבה ולהרב כמוה"רי מנשה ז"ל בס' אהל יעקב מע' המ' אות ד' ולהרב מרפא לשון לכמוהר"מ מרדכי בקונ' שיירי הלשון במע' המ'ם):

ועיין להרב זרע אמת חא"ח סי' וא'ו די"א ע"ב שכ' וז"ל ומצינו להרמב"ם וכל הראשונים דפשיטא להו דאף הקדשים נפגלים במחשבה וכו' עכ"ל ולכאורה נראה דדבריו תמוהים דמאחר דרש"י והתוס' ז"ל והסמ"ג ז"ל כולם כתבו בפירוש דמחשבת קדשים הוא בפירוש כשהוציא הדבור בפה וכמו שכ' הגאון ה' תנא ז"ל כאן איך כ' דכל הראשונים כתבו דהוא במחשבה. ועיין להסמ"ג ז"ל בעשין ט"ל דנראה מדבריו דאפי' כשביטל החמץ בלבו ולא הוציא בשפתיו דייו ולכאו' נראה שהוא הפך מ"ש במחשבת פיגול בלאוין של"ז ששם כ' דהמפגל הוא בדבור:

(אה"ן ס"ט נראה דהאי פלוגתא אינו אלא בקדשים עיין בדברי ה' משנה למלך ז"ל ולהרב טהרת הקדש ז"ל אר"ש שיטה על מס' זבחים בד"ו ע"א מהספר ודוק):

ה' עבודת יו"הכ פ"א פ"א ה"ה כל שבועת הימים וכו' ומוסרים לו זקנים מזקני ב"ד וקוראים לפניו וכו' וראיתי לה' וזאת ליאודה ז"ל בביאור ס' עבודה שכתוב שלומי זקני עם כ' ה' ז"ל דר"ל השלמים שבישראל שהם הסנהדרין עיני העדה שנקראו בלשון המשנה מסרו לו זקנים מזקני ב"ד וזקני כהונה לא נזכרו במשנה אלא אח"ך דתנן מסרוהו זקני ב"ד לזקני כהונה וכו' ואמרו בגמ' ללמדו חפינה והרמב"ם ז"ל לא הזכיר הך דזקני כהונה כלל משום דאזיל לטעמיה בפי' המשניות דכ דהך מתני' דקתני ללמדו חפינת הקטורת היא למ"ד חפינה שהוא מהעבודות הקשות שבמקדש ואינה הלכה יע"ש עכ"ל. ואחהמ"ר נראה דלא זכר שר דהרמב"ם ז"ל כבר חזר בו בפ"ד מה' עיו"הכ וכתב דחפינת הקטורת היתה עבודה קשה שבמקדש כיע"ש. וא"כ קשה עדיין להרמב"ם ז"ל אמאי לא הזכיר הך דזקני כהונה כלל. ועיין לה' עבודת ישראל ז"ל בדל"ח ע"א מה שתי' בדוחק:

פ"ב ה"ב וטובל ועולה ומסתפג וכו' הנה בכל הגיר' הוא כך שש על מצוה לקיים דתו וכו' וירד וטבל כמו שהוזהר ועלה ונסתפג ברם ה' וזאת ליאודה ז"ל גורס עולה ומסתפג