שולחן המלך על הרמב"ם צ

ומשם יתבאר לנו טעם למ"ש הרמב"ם ז"ל דעובר בלאו ולא מלקות יע"ש. ואם תשיבני דעקימת שפתים הוי מעשה מה שתירצתי לזה זיכני ה' ומצאתיו בס' פני מבין הנ"מ לעט"ר הר' כמוהר"יץ נאב'ארו נר"ו בדל"א ע"ב יע"ש ואכמ"ל:

עוד כתב שם הרב לב שמח עמ"ש הרמב"ן שם אבל זה אינינו שכבר הפסיק הענין בעונש וכו' וכמ"ש לעיל לשונו כתב הוא ז"ל וז"ל ועל אחרון ראשון שותיה דמר דפסוק ולהבדיל הוי הפסקה לא ידענא שהרי הוא עצמו א' מהעטופים על לאו דאל תשת וכאלו אמר אל תשת בבואכם וכו' ולהבדיל וכו' ולהורות וכו' ובפי' אמרו בספרא ולהבדיל וכו' אלו הערכין וכו' ולהורות אלו ההוראות וכו' כלומר שעל כל אלה מוזהר ביין ובשכר אל תשת וא"כ היאך יחשוב הוא להפסק וזה פשוט עכ"ל ואחרי המ"ר אדרבא שותיה דמר לא ידענא דהא כוונת הרמב"ן ז"ל אינו לומר דפסוק ולהבדיל הוי הפסקה אלא כונתו הוא לומר דהעונש שכתוב ולא תמותו אינו בהוראה ואינו בפסוק ולהבדיל וכו' ודבריו הם מושך עצמו ואחר עמו וזה פשוט . (ועיין להרב נר מצוה בח"א סי' ט' דן) וראיתי להרב חק נתן בכריתות בסוגיין די"ג שכ' דהא דפסק הרמב"ם דאף בשאר משקים אל יורה אינו מן התורה דמן התורה מותר אלא מדרבנן כמ"ש התוס' וכו' יע"ש וכפי מה שהבאתי למעלה מ"ש הרמב"ם ז"ל בס' המצות דבריו צ"ע דהרי כתב שם הרמב"ם ז"ל דכל מי שיורה והוא שתוי יין בין כהן בין ישראל עובר על לאו בין שהוא שתוי יין או שאר משקים וכו' עכ"ל הרי בהדייא שכ' דעובר על לאו כמו שתויי יין ועיין להפרישה בא"ח סי' קכ"ח אהא דאמרי' שיכור לא ישא את כפיו. ולענין אם יכול לדון שתוי יין דיני ממונות עיין בש"ע ח"מ סי' ז' ועיין מ"ש שם הרב חשק שלמה ובנו ה' מטה שמשון ז"ל עי"ש ועיין לה' קרית מלך רב שכ' דביותר מרביעית אפי' התוס' מודים דאל ידין וכן משמע מדברי מרן הכנה"ג ז"ל בח"א סי' בהגב"י אות ג'. ועיין לה' לחם יהודה ז"ל בה' זו:

ה' תמידין ומוספין פ"ג פ"ג הי"א וכמה שמן הוא נותן לכל נר חצי לוג וכו' עיין לבעלי התוס' ז"ל על התורה בס' תצוה בפסוק מערב עד בוקר שכתב וז"ל ואין נראה להרב יצחק בר אברהם ז"ל לזרוק תמיד שמן הנותר לפיכך פי' שלפי קצור הלילות היו עושין הפתילות גסות שלא ישאר מן השמן כלל למחר וכן מש' במנחות דמסיק בין ביבי היה ממונה על הפקיע והיינו לישנא דמס' שבת מבלאי מנכסי הכהנים וכו' יע"ש. ואנכי לא ידעתי למה לא הרגישו למה שפי' רש"י ז"ל בשבת דכ"ב ע"ב ד"ה ואם ידלק ביום ובלילה הקצרים ידלק מוכח שהנשאר אין לזורקו אלא ידלק. אמנם במס' זבחים דפ"ט ע"א בד"ה ושיערו חכמים חצי לוג כ' וז"ל וכן נותן בליל הקצר ומה שנשתייר בבקר זורק לחוץ יע"ש הרי דרש"י ז"ל סתר דידיה אדידיה ומן התימא על בעלי התוס' ז"ל שלא הרגישו בזה:

(אה"ן יבי"א ס"ט עיין להגאון חיד"א ז"ל בס' פתח ענים בחי' למנחות ע"ד פ"ט שהביא קושייא זו משם שמעתי מקשים. גם הרב פרי האדמה ז"ל בח"ג בתוס' הבכורים הקשה כן יע"ש. ולדידי הפעוט אפ' לומר דרש"י ז"ל לאו בדוקא נקיט דלעולם אם ירצה לזורקו הרשות בידו הפך ס' בעלי התוס' ז"ל והיינו משום דאין עניות במ"ע. אלא דאם רוצה שלא לזורקו תמיד אלא בעת מן העתים רוצה להניח מותר השמן דלוק הרשות בידו באופן דכונת רש"י ז"ל הוא לאשמיענו דהרשות ביד הכהן לזורקו או להניחו דלוק:

ואשא עיני ואראה לה"ה מוהר"דף ז"ל בס' משכיל לדוד בס' תצוה שכ' ע"ד רש"י הנז"ל וז"ל לא ניח"ל לרבינו בחירך פי' דכ' התוס' ז"ל שבלילות הקצרים היו עושין פתילות גסות כדי שיכלה כל השמן בלילה שהרי נתבאר בפרק במה מדליקין וכן פ' הרמב"ם ז"ל דמבלאי כתנות הכהנים היו מפקיעין ועושים פתילות וא"כ היו לעולם שוין דכל הכתנות שוין היו חוטן כפול ששה עכ"ל. והאהמ"ר לא זכיתי להבין אמרי קדוש דמי הגיד לו זה לומר דבהדלקתן היו צריכין שיהיה חוטן כפול ששה דכל זה אינו אלא באריגתן דצריך שיהיה אריגת הכתנות שוין חוטן כפול ששה כמו שכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' כלי המקדש הי"ו ובפ"ח הי"ד כי ע"ש והיינו משום דגלי קרא שש משזר אכן בהדלקת הפתילות דיהיו חוטן כפול ששה זה לא שמענו ואפ' דכשהיו עושין הפתילות מבלאי מכנסי הכהני' היו עושין כל אחד כפי שיעור הזמן דהיינו דאם היו הפתילות מחתיכות הבגד היו עושין בללי הקיץ מחתיכת בגד רחב ובלילי טבת הארוכות יותר קצר וכמו כן אם היו עושין הפתילות מהחוטין עצמן היו מניחין בלילי הקיץ חוטין הרבה ובלילי טבת החוטין מועטין. באופן דדברי הרב ז"ל כעת צריכין אצלי ישוב. ועיין לה' עצמו בס' שושנים לדוד בפ"ה דסוכה משנה ג' ע"ד התויו"ט ז"ל:

ועיין להרב פרי האדמה ז"ל שם בסו"ד שכתב וז"ל אמנם ממ"ש רש"י ז"ל בזבחים די"א ע"ב ד"ה מדתה חצי לוג וכו' אם תדלק שליש היום לא איכפת לן נראה דהיו מניחין אותה שתדלק עד שתכלה שמן שבה אכן צ"ל כמ"ש במנחות דזרקו לחוץ מה שנשתייר היינו אם מצאה שכבתה בסוף הלילה וכמ"ש רש"י שם במנחות דפ"ח ע"ב ד"ה נדשן השמן וכו' עד שמשליך כל מה שבנר וכו' יע"ש אבל לעולם שאם היה דולק מניחו שידלק כולו עכ"ד ואחד הרואה שאין פירושו סובל בפי' רש"י ז"ל דמ"ש זורקו לחוץ מיירי כשכבתה דהרי מדברי רש"י ז"ל ביומא דט"ו ע"א ד"ה תן לה משמע דגם בדלא כבתה זורקה כיע"ש וגם מדברי רש"י ז"ל במנחות דפ"ו ד"ה ממנה היה מדליק משמע כן כיע"ש. ועיין להרב גופיה בראשי'ת כל פרי האדמה בפרקין):

הי"ב מהו דישון וכו' כל נר שכבה מסיר את הפתילה וכו' עיין למרן הקדוש ז"ל שם ולהרב תוס' יו"ט ז"ל בסי' פ"ג דתמיד ולהרב לחם משנה ז"ל שם ולה' יצחק ירנן ז"ל בפרקין. ועיין לעט"ר מ"מ זה הי"ם גדול ז"ל בס' שרשי הי"ם ח"ב