שולחן המלך על הרמב"ם פט

בעבודה ובהוראה לא ימנו מצוה אחת כדברי הרב אבל נמנות בחשבון המצות שהם ב' ענינים חלוקים אין להם דמיון זה בזה וכו' ואולי יחשוב הרב שהוא לאו שבכללות כאלו אמר יין ושכר וכו' ויהיו נמנין לו אחד וכו' אבל זה אינינו שכבר נפסק הענין בעונש שכתוב ולא תמותו שאינו בהוראה ובפסוק ולהבדיל בין הקדש וכו' עכ"ל ותבט עיני להרב לב שמח ז"ל שכ' עמ"ש הרמב"ן ז"ל בתחילת דבריו דכיון שעובר בלאו אם כן יתחייב מלקות כתב עליו וז"ל והנה הוא ז"ל מקשה על הרב ממה שכ' כאן וכו' וממה שכ' ג"כ בחבורו הגדול ריש ה' ביאת מקדש וכו' ולדעתי הבדל יש בניהם וכו' אבל בחבורו הגדול כתב כשם שאסור לכהן להכנס למקדש מפני השכרות כך אסור לאדם בין כהן בין ישראל להורות וזה הלשון אינו מורה שיש לאו בדבר אלא איסורא גרידא ואף אם נרצה לומר שבאומרו כשם שאסור להכנס למקדש וכו' כך אסור להורות וכו' שם רמז הלאו כי האסור בכניסה למקדש לאו יש בו וכבר השוה זה לזה מ"מ שם הקדים וכ' יש בכללן י"ג מל"ת א' שלא יכנס שכור למקדש ולא זכר מ"לת על ההוראה כמו שזכרה על ביאת מקדש וכו' עכ"ל ויש לתמוה בדבריו דהא הרמב"ן ז"ל ל"ק ליה בדברי הרמב"ם ז"ל כי אם ממ"ש שם במנין המצות בפי' שעובר בלאו וא"כ כשמנה מנין הלוקין בפ' י"ט מה' סנהדרין למה לא מנה ג"כ אם הורה שתוי שהוא לוקה כפי מ"ש בס' המצות שעובר אלאו אבל במ"ש ריש ה' ביאת מקדש לא קא עסיק מר. גם מ"ש שהלשון שכ' הרמב"ם ז"ל מורה שאין לאו בדבר כי אם איסור גרידא אחרי המ"ר כבר מצאנו ראינו כמה מקומות להרמב"ם ז"ל דנקט לשון אסור ועובר לאו וכמו שכ' הכנה"ג בח"מ ח"ב ריש סי' שנ"ט וכבר אסף וקבץ הרב יד מלאכי ז"ל בכללי הרמב"ם ז"ל סי' יו"ד ע"ש ועד אחרן הרב הגדול כמוהרי"א ז"ל בס' יעיר אוזן ד':

ודרך אגב ראיתי להמגיה בס' מגילת ספר בריש לאוין ע"ו שהקשה להרב שיירי כנה"ג א"ח שכ' בכללי הפוסקים אות ז' הך כללא וכתב בסוף דבריו והרב ז"ל בפ"א מה' חמץ לא כתב כן והוא תימא עכ"ל כתב הוא ז"ל ולא ידעתי היכן מצא בדברי הרב ז"ל הפך זה וכו' עכ"ל. ולעד"ן דט"ס נפל בלשונו וכונתו הוא להקשות למ"ש . מרן כ"מ בפ"א מה' גזילה ששם כתב הפך מזה | וכמו שהקשה הכנה"ג בעצמו שם בח"מ ח"ב ריש סי' שנ"ט אלא דשם מצא תירוץ לדבריו ובשיירי עדיין לא עלה על דעתו ישוב ומה שהטעהו לסופר לכתוב פ"א מה' חמץ ומצה משום דלעיל מזה ציין הרב בפ"א מה' חמץ ומצה לפיכך טעה אבל לעולם שכונת הרב הוא על ה' בכ"מ איך שיהיה מבו' יוצא שדרכו של הרמב"ם הוא לכתוב אסור אף במקום דאיכא מלקות א"כ אף אנו נאמר דאף שכ' הרמב"ם ז"ל אסור להורות היינו ועובר אלאו דולהורות והוא כאחד מן המקומות שציינו המפרשים ז"ל ואף אם נדחוק ונאמר דיש לחלק מכאן לשאר מקומות מ"מ הו"ל להרב ז"ל לעלות על שפתיו הך כללא (אה"ן ס"ט עיין להרב נר מצוה ז"ל בח"ב בכללי הפוסקים אות מ' סי' קל"ח ובח"א ד'):

ומ"ש עוד דאף שנאמר דלאו יש בו וכו' מ"מ שם הקדים וכתב יש בכללן י"ג מל"ת א' שלא יכנס שכור למקדש ולא זכר מ"לת על ההוראה כמו שזכרה על ביאת מקדש ע"כ ודאי שכונת קושייתו היא שלמה לא נקט שלא יכנס שכור למקדש ולא יורה שתוי שא"א לומר שכונתו הוא שיאמר יש בכללן י"ד מל"ת שהרי איסור כניסת למקדש ואיסור הוראה בחד לאו כללן הכתוב וא"כ אפשר לומר לזה דהרמב"ם נקט הכי משום דכיון דלדעתו אין עונשן שוים דאיסור כניסת למקדש שתוי הוא במלקות ואיסור הוראת שתוי הוא בלאו דוקא לפיכך לא רצה לסמוך איסור הוצאה בצד שלא יכנס שכור:

עוד כתב הרב שם ומ"מ אף לדעת הרב שעובר בלאו מלקות אין בו ולפיכך טען הרמב"ן עליו שאם יש בו לאו היאך לא זכר שילקה עליו והרמב"ן עצמו כתב עוד ואולי יחשוב הרב שהוא לאו שבכללות כאלו אמר יין ושכר אל תשת בבואכם וכו' ובהורות וכו' ויהיו נמנין לו א' מהסכמתו בלאוין שבכללות כמו שבא לו בעיקר הט' וכו' וזה תימא שכ' כמו שהוא מדעתו שהרב עצמו כתבו בפי' בעיקר הט' וז"ל וכו' ובסופן כתב וכן אמרו יין ושכר אל תשת וכו' ולהבדיל ולהורות וכו' כלומר הזהרו בלאו אחר מהכנס למקדש או להורות בתורה והוא שתוי ע"כ ובזה נתבאר וכו' וזהו ג"כ הטעם שלא כתב הרב שלוקין על לאו זה וסרה מעליו תלונת הרמב"ן מזה הצד וכו' עכ"ל ואחרי המחילה רבה ויקירא דבריו אינם מובנים אצלי דאיך יצא מפה קדוש לומר דמ"ש הרמב"ם שעובר על לאו ואין לוקין היינו מטעם דהוי לאו שבכללות. דהרי כשכתב הרמב"ם שם בעיקר הט' הך כללא דאין לוקין על לאו שבכללות כ' שלימודו היא מפ"ב דפסחים מחלוקת אביי ורבא אם אכל נא ומבושל ואמרו שם איכא דאמרי חדא מיהא לקי ואיכא דאמרי חדא נמי לא לקי. וכ' שם הרמב"ם ז"ל והאמת שהוא לוקה אחת בין שאכלו נא ומבושל או נא או מבושל אחת בלבד לוקה וכו' ואח"ך הביא וכן אומרו יין ושכר וכו' ולהבדיל ולהורות וכו' שהוא ג"כ לאו שבכללות ע"כ נמצא כפי זה דאם שתה יין ונכנס חייב מלקות ואם הודה חייב מלקות ואם נכנס והורה ג"כ אינו חייב כי אם מלקות אחת דהוי לאו שבכללות אבל מ"מ בלתי מלקות אי אפשר לפוטרו וא"כ איך כתב הרב דמ"ש הרמב"ם דאין לוקין היינו מהך טעמא ואדרבא כפי זה יתחזק מה שהקשה הרמב"ן להרמב"ם דא"כ יתחייב מלקות ודבריו צל"ע הרבה:

האמנם כדי לתרץ להרמב"ם נלע"ד הדבר פשוט דמ"ש הרמב"ם דאין לוקין ועובר אלאו לחודיה היינו משום דהך לאו דולהורות הוא לאו שאין בו מעשה מפני שהאיסור הוא מה שמורה וכן מצינו ג"כ להרמב"ם בהני לאוי דלא תעשו עול במשפט ולא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול וכיוצא מאלו לא כתב הרמב"ם כי אם דעובר לאו לחודיה וכן נמי הך לאו דולהורות לא לקי מהך טעמא ומאי דנקטיה הרמב"ם ז"ל בהני לאוי שבכללות לדמיון בעלמא נקטיה אבל אה"נ דמטעם דאין בו מעשה נמי לא לקי ודוק כי קצרתי ועיין להחינוך בפ' קדושים סי' רמ"א בלאו דלא תעשו עול במשפט