שולחן המלך על הרמב"ם פח

במנין הלוקין היינו על שתוי יין דוקא וכפי מה שרצה דייק הרב היכל מלך ז"ל להקשות לה' בנ"י ז"ל דהאי שכ' הרמב"ם ז"ל באות כ"ט שתוי וכו' הוא משאר משקין כנז' יש לתמוה דכפי"ז לא מצינו שמנה הרמב"ם ז"ל שם במניין הלוקין לשתוי מן היין שנכנס למק' שלא בשעת עבודה כיון דאמרי' דשתוי הנז' שכתב סתם אינו אלא לשאר משקין. ותו דאם איתא להא דרבי' ז"ל איירי לשאר משקין ולא לשתוי מן היין הו"ל למימר כך שכור שנכנס לשם ואנן ידעינן שהוא משאר משקין כאשר ראינו לרבינו ז"ל בפרקין דלא קרא שם לשתוי אלא כשהוא מן היין וכשהוא משאר משקין קורא אותו שכור כמ"ש בה' זו ובה' ט"ו וטו"ב וכמו שהביא שם מרן ז"ל משם הרשב"א ז"ל. דכתב דלהרמב"ם ס"ל דדוקא ביין הוא ברביעית אבל בשאר משקין הוא עד שיהא שכור ממש כיע"ש (ותו דאף אם נאמר כדברי הרב היכל מלך ז"ל דבכלל שתוי הוא ג"כ משאר משקין כנז' מ"מ לא יגהה מזור לקושית ה' בנ"י. ז"ל בזה דהרי דברי ה' בנ"י ז"ל קיימי ע"ד הרמב"ם שכ' שכור שעבד דלוקה וכו' וע"ז הקש' דאמאי לא מנה במנין הלוקין לשכור משאר משקין ששימש בעבודה דלוקה וא"כ מאי מייתי מהך דאות כ"ט הא הכא איירי על שנכנס למקדש ולא עבד) שו"ר להרב נר מצוה ז"ל בח"א סי' ט' אות י"ד ב"ן ע"ג שהבין כדברי הרבנ"י ז"ל שכ' וז"ל אך אי ק' הא קשייא ע"ד רבינו דבפי"ט מה' סנהדרין כשמנה שם מנין הלוקין שאין בהם כרת ולא מיתה כ"ש מנה בכללם באות כ"ט שתוי שנכנס למקדש וק' דאמאי לא מנה שם ג"כ שכור משאר משקין ששימש וכו' והביא דברי הרב התנא ז"ל שתמה יקרא על רבינו על חייבי מלקיות שהשמיט והוא תמה עליו איך לא שת לבו גם לזאת כיע"ש הרי מבואר בא"ר רחובות דהרב ז"ל בנה תמיהתו על האי דאות כ"ט שכתב שתוי שנכנס לשם דאיך ולמה לא מנה לשכור משאר משקין ששימש כנז'. אלא דזה תימא על הרב נר מצוה איך לא זכר ש'ר להרב בנ"י ז"ל:

אלא דלעיקר תמיהת הרבנ"י ז"ל אפ' ליישב קצת עפ"י מ"ש להגאון ה' מרכבת המשנה אשכנזי ז"ל ח"ג בה' זו שהביא משם ה' זבח שלמים ז"ל שהכריח דמאי דלוקה השכור משאר משקין דאינו מתורת שתוי יין אלא מתורת בעל מום דהוי דומיא דחרש שוטה כדתנן בבכורות דהוו בכלל המומין הפוסלין באדם ומום זה דשכור הוי מיותר באדם דאינו שוה בזרעו של אסרן ותמה הר ז"ל רבפי"ז למה לא מנאו רבינו בפ"ח מה' ביאת מק' הי"ו בכלל המומין דחרש ושוטה המיוחדין וכ' די"ל דסמך רבינו על מ"ש כאן יע"ש והשתא היא גופה י"ל כאן דכיון דרבינו ז"ל שם בה' סנהד' אות ל' מנה לבע"מ ששימש משו"ה לא מנה לשכור ששימש כיון דהוא בכלל בע"מ כנז' ואין לו' דאכתי תיקשי דכיון דהם לאוין נפרדים דהיינו יין ושכר וכל איש אשר יהיה בו מום לא יקרב הו"ל למנותן כל א' בפ"ע. די"ל דהרי כ' הרב מרכבת המשנה ז"ל עצמו שם. בפי"ט מה' סנהד' ד"ק ע"ב דרבינו במנין הלוקין לא נחית למנות הלאוין דרק לענין הא דאמרו בש"ס שס"ה לאוין הוא דנחית למנות הלאוין המפורשין בתו' אבל לענין הלוקין מונה רבי' רק העניינים ולא הלאוין דכל שהוא ענין אחר שעושה ע"ז לעבוד מונה בחדא אע"ג שמחולקין בלאוין ומלקיות יעש"ב. והשתא הרי הוא כמבואר ושפיר מתרצתא קו' הרבנ"י ז"ל וק"ל:

) ה"ג וכשם שאסור לכהן וכו' כך אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל להורות כשהוא שתוי וכו' הכי איתא בכריתות די"ג ע"ב ובעירובין פ' הדר דס"ד ע"א אמר רב יאודה אמר שמואל שתה רביעית יין אל יורה ומתוך סוגיית הש"ס שם בע"ב משמע דהיינו כשאינו מזוג האמנם התוס' ז"ל בר"ה שתה אוקמוהו הך מימרא דאיירי דרמא ביה מיא כרבי אליעזר בכריתות די"ג דאמר דאם נתן לתוכן מים. כל שהוא פטור והא דאמר ר"ן לקמן בע"ב דדרך מיל ושינה כל שהו מפיגין את היין איירי דלא רמא ביה מייא יע"ש:

ואחר הרואה עיניו יחזו דפשט הסוגייא לא משמע הכי דהרי בתר מימרא זאת דר"י אמ"ש דשתה רביעית אל יורה אמר ר"ן דלא מעליא האי שמעתתא וכו' ואח"ך הביא הא דשתוי אל יתפלל וכו' והיכי דמי שיכור וכו' ובתר הכי הביא מימרא דרמי בר אבא דדרך מיל ושינה כל שכן מפיגין את היין ובתריה קאמר אמר ר"ן לא שהו אלא ששתה רביעית אבל שתה יותר מרביעית כ"ש שדרך טורדתו ושינה משכרתו וכו' הרי נר' מפשט הסוגייא דכ"ז קאי על מימרת רב יאודה אמר שמואל דאמר שתה רביעית אל יורה ואי מוקמינן הך מימרא דר"י אמ"ש ברביעית יין חי גם מימרא דרמי ב"א דדרך מיל וכו' איירי ג"כ בכה"ג ואי מוקמינן מימרא דר"י ביין מזוג גם מימרא דרמי כ"א איירי ביין המזוג:

וראיתי להריטב"א ז"ל בסוגיין דערובין דס"ד ע"א דכתב דהא דאמר ר"ן אנא כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי שזה אין שיעורו שוה בכל אדם אבל לפי מה שהוא האדם והרבה בני אדם יש כמותי דרביעית יין ציל דעתייהו ומיהו מודה הוא שיש בני אדם שמבלבל דעתם ובדידהו דרך מיל ושינה מפיגו ואם כן בדידהו לא אמרו אלא בשותה אותו חי אבל בשותה אותו מזוג אין בו שיעור ברביעית לכל בני אדם אלא הכל לפי המזוג ולפי האדם עכ"ל (עכ"מ):

שם ואפילו אכל תמרים או שתה חלב וכו'. הנה דין זה פסקו מור"ם ז"ל ביו"ד סימן רמ"ב סי"ג והרמב"ם ז"ל בס' המצות במצוה ע"ג כתב וז"ל. שהזהירנו מהכנס למקדש או להורות מאחד מדיני התורה בהיותנו שכורים והוא אומרו יתעלה יין ושכר וכו' וסמיך ליה ולהורות וכו' ויש חילוק בעונש לאו זה כי שתוי יין וכו' ואם שתה מן המשקים המשכרים ועבד חייב מלקות וכל מי שיורה והוא שתוי וכו' עובר על לאו בין שתוי יין או שאר משקים המשכרים וכו' עכ"ל וטען עליו הרמב"ן ז"ל דכאן כתב דבהוראה עובר על לאו- וכן בחבורו הגדול לא מנאו בכלל הלוקים אלא שתוי יין שנכנס למקדש וא"כ ותחייב כאן מלקות כיון דעובר על לאו. עוד כת' שם בסוף דבריו וז"ל ועוד אני אומר כי המניעות האלו מן היין