שולחן המלך על הרמב"ם פו

החסחון א"ר אלעזר התורה חסה על ממונם של ישראל היכא רמיזא דכתיב והשקית את העדה ואת בעירם יע"ש והא למ"ד אין עניות במקום עשי' ניעבדו לחם הפנים מן הסולת. וי"ל דלמ"ד שם מלמעלה למטה שיערו משום דאין עב"ע ה"מ דהנסיון הנז' לא היה. חמירי כי אם לב' או לג' לילות עד ראות כמה היה שיעורו של נר משו"ה להפסד מועט כזה ושאינו תמידי לא חשו הצבור אכן בלחם הפנים שהיה דבר חמירי בכל שבוע והיה עולה לדבר גדול כמו שפרש"י ז"ל שם בד"ה לפי שחסה התורה בהא ודאי דאמרינן התו' חסה על משי אלא דכי תימא דהרי קרא כתיב והשקית את העדה ואת בעירם ופרש"י ז"ל שם בחומש דהקב"ה חס על ממונם ש"י. י"ל דלמ"ד אין עב"ע ס"ל דהפסוק מיירי על יחוד דהיינו דהקב"ה חס על ממונם של כל אחד ואחד אמנם אם הוא על צבור בכללות בהא לא אמרינן התורה חסה אלא אין עב"ע. (או אפשר דלמ"ד אין עב"ע ס"ל דהאי קרא לאו משום דהתורה חסה הוא אלא משום צער ב"ח דס"ל דצער ב"ח דאורייתא) ועפ"י תי' זה יש ליישב מאי דתמיהא לי במאי דאיתא שם במנחות דפ"ח ע"ב ואלא מה אני מקיים את כל הכלים האלה וכו' לא נצרכה אלא לפי נרות ס"ד אמינא הואיל ופי נרות משחר התורה חסה על מש"י וליעביד זהב כל דהו קמ"ל. ואי אמרינן אין עב"ע למה הוצרך קרא לומר שיעשו דזהב דהרי ודאי דמן הסתם היו עושין מזהב טהור כיון דאין עב"ע. אמנם כיון דהכא היו הולכין ודולקין בתדירות תמיד כל הימים ואשחורי משחר ומחסרה וצריכה תקון היה ס"ד לומר דהתורה חסה ולא ליעבוד מזהב לכך הוצרך הכתוב להזהיר ולומר שיעשו מזהב כיון דאין עב"ע. ומורי הרב ז"ל תירץ דהא דאמרינן אין עב"ע היינו דוקא שם בשמן של מנורה דלא היו משליכין שמן הרבה כ"כ ואם היו מקפידין אפילו ע"ז היה מחזי כעניות אכן כאן בפיות של מנורה דהיה ס"ד דכיון שכבר היו עושין של זהב אלא שלא היו עושין של זהב טהור והיה אפ' דבכה"ג לא אמרינן אין עב"ע. כיון דעכ"פ מזהב היו עושין קמ"ל דלא אלא דלפי חילוק זה דשאני בין דבר שהוא תדיר לשאינו תדיר קצ"ת ממאי דאמרינן ביומא דט"ל ע"א אמר רבא קלפי של עץ היתה וכו' וניעבדה דכסף וניעבדה דזהב ומשני התורה חסה עמש"י והרי הכא דדבר שאינו תדיר הוא ואפי"ה לא היו עושין מזהב משום דאין עב"ע. אה"ן יבי"א ס"ט עיין לה' חק נתן ז"ל בפ"ה דתמיד ולה' אש דת ז"ל בס' בהעלותך ועט"ר צרור המד"ל הרב נחמד למראה ז"ל בח"ב דל"ב ועיין להגאון הרב חיד"א ז"ל. בס' יעיר אזן ז"ל במע' הה' אות כ"א ולהרב עושה שלום ז"ל ז"ל בד"ל ע"א ודוק:

) ה' ביאת מקדש פ"א ה"א כל כהן הכשר לעבודה אם שתה יין אסור לו להכנס וכו' וחייב מיתה בידי שמים שנאמר ולא תמותו. ומרן ז"ל בכ"מ כתב ומ"ש וחייב מיתה בידי שמים מבואר בכתוב ומשמע מדברי רבי' דאסור להכנס מהמזבח ולפנים אעפ"י שלא עבד אבל אינו חייב מיתה אלא א"כ עבד עכ"ל ואנכי הדל לא זכיתי להבין דבריו דברי קדש דאם בא לאשמועינן דהגם שלא עבד אסור לו להכנס וקאי באיסורא כבר כתבו זה רבינו ז"ל בפי' בפר' זה הט"ו דאם נכנס מן המזבח ולפנים אעפ"י שלא עבד עבודה לוקה הואיל והוא ראוי לעבודה ונכנס בשעת העבודה. ואם המשמעות הוא לאורויי דאפילו שלא בשעת העבודה אסור לו להכנס גם זה כבר השמיענו רבינו ז"ל שם בסו' הפ' במ"ש וכן אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל להכנס למקדש כולו מתחילה עזרת ישראל ולפנים שהוא שתוי יין ושכור וכו' אעפ"י שאינו באזהרה שאין זה כבוד ומורא לבית הגדול שיכנס בו מנוול וכו' יע"ש נמצא שהכל מפורש באר היטב בדברי רבינו ז"ל ועיין להתוס' ז"ל בפ"ג דכריתות די"ג ע"ב ובתוס' ישנים ז"ל שם ד"ה ונכנס דכתב הא דשתה יין ונכנס למקדש חייב דוקא כשעבד עבודה. אבל בכניסה בלא עבודה לא מחייב יעויין שם. (אה"ן ס"ט עיין להרב תוי"ט ז"ל בפ"ג דכריתות משנה ג' בד"ה ונכנס למקדש. ועיין לה' מרכבת המשנה אשכנזי ז"ל בח"ג בה' זו. ולהרב נר מצוה בח"א דס"ח ע"ד) ולענין פסול כהן ששתה יין ונשא כפיו עיין להפוסקים ז"ל ולהתוס' ישנים ז"ל בכריתות די"ג ע"ב. (ועיין כמ"ש אני עני לעיל בפ"ד מה' תפלה הי"ז:

) ה"ב היה שכור משאר משכרין וכו' עיין למרן ז"ל שם שכתב דרבינו פסק כר"י דיליף שאר משכרין משכר יעש"ב. ועיין להרב מרכבת המשנה אשכנזי ז"ל בח"ג בפרקין ולהרב חק נתן ז"ל על די"ג ע"ב מכריתות ולהרב דרך המלך ז"ל ולהרב כפות תמרים בתוס' יוה"ך על דע"ו דיומא יע"ש. ועיין להתוס' ז"ל שם ביומא דע"ו גבי מאי דבעי למיגמר דשתיה בכלל אכילה מהא דכתיב גבי מעשר שני ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וכו' ביין ובשכר ושכר שתיה הוא וקריה רחמנא ואכלת וכו' פריך ודילמא דבילה קעילית דתנייא אכל דבלה קעילית וכו' חייב אלא יליף שכר שכר מנזיר מה להלן יין אף כאן יין ע"כ והכי איתא בשבועות דכ"ג יע"ש. הקשו הם ז"ל שם בע"ב ד"ה גמר שכר שכר מנזיר ובשבועות שם דלרבי יאודה דלא יליף ג"ש בברייתא בפ' אמרו לו מנ"ל דשתיה בכלל אכילה ותי' בתירוץ שני וז"ל א"ן נ"ל נהי דלגבי ביאת מקדש לא יליף שכר שכר מנזיר למחייב אפי' בשאר משכרין הכא גבי מעשר ב' הוה יליף ג"ש דהתם טעמא רבה איכא דלא יליף משום דשתוי יין גנאי הוא ליכנס שיכור לפנים דאפילו לפני מלך ב"ו אין עושין כן כ"ש לפני ממ"ה הקב"ה וכיון דטעמא משו"ה הוא מ"ל יין מ"ל שאר משכרין אבל בעלמא מודה דגמרינן מנזיר וכו' עכ"ל ובתוס' ישנים ז"ל שם הביאו הך תירוצא והקשו משם הרב אלחנן וז"ל הקשה הרב אלחנן על תירוץ אחרון זה דהא אמרינן בפ"ק דנזיר ר' שמעון אומר אינו נזיר עד שידור מכולן שנא' מכל אשר יעשה וכו' והבן ורבנן דרשי אפי' לא נדר אלא מאחד מהן הוי נזיר דר"ש יליף שכר שכר